רב פעלים/ב/אורח חיים/יא

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מחכם אחד, והוא, מי שהוא מחלל שבת בפרהסיא, או מי שאוכל מאכלות אסורות נבילות וטריפות לפני עדים ישראל כשרים, או מגלח זקנו בתער או שאר עבירות דאורייתא, אם מצטרף לעשרה בתפלה לענין קדיש וקדושה, והנה מצינו שכתב מרן ז"ל סי' נ"ה סעיף י"א וז"ל עבריין שעבר על גזרת הציבור, או שעבר עבירה, אם לא נדוהו נמנה למנין עשרה, משמע מזה דבשאר עבירות מצטרף למנין עשרה, ובש"ע יו"ד סי' ב' סעיף ה' כתב וז"ל, מומר להכעיס וכו', או שהוא מומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא, או שמומר לכל התורה כולה, אפילו חוץ משתים אלו דינו כגוי, א"כ נמצא דודאי מומר לחלל שבתות בפרהסיא אינו מצטרף למנין עשרה כיון שהוא כגוי, אבל אם מומר לעבירה אחת כמו אוכל נבילות או מגלח בתער, כיון שאינו להכעיס מצטרף למנין עשרה, וכ"כ הגאון אש"א סק"ד מומר לע"ז וחלול שבת או להכעיס בדבר אחד הרי הוא כגוי ואינו מצטרף, ובסעיף י"א עבריין מצטרף מיירי לתיאבון הא לאו הכי לא עכ"ל, והרדב"ז ח"ג סי' תט"ו כתב וז"ל, ואינו אלא במומר לעבירה אחת, דהיינו מילה, דהוי כישראל לכל דכר, מזמן עליו ומצטרף לעשרה, ועיין בתשב"ץ ח"ג סוף סי' שי"ט שכתב וז"ל, ומי שאינו רוצה לקיים מצות תפלה רשע ופסול לעדות ואינו עולה למנין עשרה, וצ"ל כיון שאינו מודה בתפלה עצמה משו"ה אינו מצטרף, אבל אם הוא עובר עבירה אחת דוקא והיא לתאבון מצטרף לעשרה, כיון שהוא רוצה להתפלל כן נראה לכאורה, מיהו אם עובר כמה עבירות, הגם שאינו מחלל שבת בפרהסיא, בודאי דזה הוי מומר לכל התורה, ואינו מצטרף. ובספר בית עובד הבין דהרשב"ץ חולק על הרדב"ז, שפסק דגם מומר לעבירה אחת אינו מצטרף, מיהו לכאורה יש לומר כמ"ש, גם מדברי הש"ע משמע דבעבירה אחת מצטרף, ולכן במטו מיניה דמעכ"ת שיעיין בזה, וישיב לנו, ע"כ דברי החכם השואל נר"ו:

תשובה. הנה באמת הדבר מפורש בדברי מרן ז"ל בסי' נ"ה סי"א שהביא הח' השואל, דאם עבר עבירה מצטרף למנין עשרה, ומקור הדברים הוא בספר המנהיג שהביאו בב"י, דכתיב בעכן חטא ישראל, אע"פ שחטא ישראל הוא, בקדושתיה קאי ולא יצא מכלל ישראל, כן פסק מור"ם ז"ל ביו"ד סי' של"ד, דעבריין מצטרף לעשרה אם לא נידוהו, ועיין ש"ך שם, ועיין ב"ד א"ח סי' תכ"ה, ושי"ג סי' תרי"ט אות א' ב', ועיין מרן סי' קצ"ט לענין זימון, ופר"ח סי' נ"ה סקי"ב ע"ש:

ומ"ש הגאון אש"א סי' נ"ה סק"ד, דכ"ז איירי בעבר לתיאבון, אבל להכעיס דיני כגוי שדינו שוה למומר לע"ז ומחלל שבת בפרהסיא דדינם כגוי, הנה דבר זה הוא מוכרח וברור ופשוט, וכן מפורש בדברי מרן ז"ל ביו"ד סי' ב' ס"ה, דבשאר עבירות יש חילוק בין להכעיס ובין לתאבון, דאם להכעיס אפילו בדבר אחד דינו כגוי, ולתאבון בשאר עבירות דינו כישראל לכל דבר, ואינו יוצא מכלל ישראל ע"ש, וכ"כ מרן בב"י יו"ד סוף סי' רס"ח, דלא חילקו בין לתאבון ולהכעיס אלא בשאר עבירות, אבל במחלל שבת בכל גוונא דיני כגוי, ע"ש:

והנה ביו"ד סי' קי"ט ס"ז פסק מרן ז"ל, מי שהוא מפורסם באחד מהעבירות שבתורה חוץ מע"ז וחלול שבת, או שאינו מאמין בדברי רז"ל, נאמן בשאר איסורים אפילו בשל עצמו, ובשל אחרים נאמן אפילו על אותו דבר, ועיין מקור הדברים בב"י. גם עוד פסק בסעיף ח', החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה ע"ש, ולפ"ז מ"ש הרדב"ז ח"ג סי' תט"ו מומר לעבירה אחת הוא כישראל לכל דבריו, לזמן עליו ולצרפו לעשרה הוא דין אמת, דהכי קי"ל מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה, ונאמן הוא בשאר איסורים, ודיני בשאר דברים כישראל גמור, וטעמו של הרשב"ץ ח"ג סוף סי' ש"ט, לכאורה יש לפרשו כמ"ש החכם השואל, אבל באמת זה אינו, דהא הרשב"ץ פסל איתו לעדות ג"כ, ואם טעמו שפסלו לתפילה משום דחשיב ליה חשוד באותו דבר, למה פסלו לעדות, והלא פסולי עדות היא רק בעבירות של לאוין, וכנז' בח"מ בסי' ל"ד, וזה שהוא בידו עבירה של תפלה בלבד, למה פסול לעדות, ובעלמא קי"ל מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה, בהיכא דעובר לתאבון, והרי הוא כישראל גמור, ואינו נחשד לשאר דברים:

אכן נראה לפרש דינו של הרשב"ץ איירי שהוא מבעט במצות תפלה, ומה שאינו מתפלל לאו משום מנוחתו, או בשביל עסקיו, אלא הוא מבעט במצוה זו ואינו מאמין בה, ולכן אינו רוצה להתפלל, והכי דייק לשון הרשב"ץ שכתב שאינו רוצה לקיים מצות תפלה, משמע שמואס במצוה של תפלה הוא, ועיין להגאון תבואת שור ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ח שכתב מי שהוא מבעט במצוה דינו כגוי, שאם יש לפניו לולב ואתרוג ואינו רוצה ליטול, ומראה כונתו שהוא להכעיס ואינו מאמין דינו כגוי לכל דבר ע"ש, וא"כ השתא להכי פסל אותו הרשב"ץ לעדות ולמנין עשרה, משום שהוא מבעט במצות תפלה, ואינו מאמין בה, ועיין למרן ז"ל ביו"ד סי' קי"ט ס"ז שהבאתי לעיל שכתב להדיה, מי שאינו מאמין בדברי רז"ל דינו כגוי לכל דבר ע"ש, ומוכרח לפרש דברי הרשב"ץ בהכי, ומה שהבין הרב בית עובד דהרשב"ץ פוסלו משום שאינו מתפלל, ולהכי פוסלו גם לעדות ולמנין עשרה, אחר המחילה לא כיון יפה בזה, ותמהני איך נחה דעתו בזה לעשות דברי הרשב"ץ הפך כל הפוסקים, ועיין להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף ח"מ סי' ל"ד אות יו"ד וי"ב, שהביא מהגאון חוט השני בסי' י"ח, דאינו נפסל מדאוריתא לעדות אלא במקום דאיכא מלקות וכו', וגם לא אשכחן בשום דוכתא דהנמנע מעשות סוכה אי לולב, אף שעובר אעשה דאורייתא שיפסל אפילו מדרבנן, וכ"ש אם מבטל מ"ע דרבנן שלא יפסל בזה, ועיין פתחי תשובה ח"מ סי' ל"ד סוף סק"ה שהביא כן מנתיבות המשפט, וכתב כן מוכח מכמה דוכתי ע"ש:

על כן מוכרח לפרש דברי הרשב"ץ דאיירי במבעט במצות תפלה ואינו מאמין בה, דזה חשיב כגוי לכ"ע, ובזה נחה שקטה דעתינו במעשים בכל יום, שמצרפים למנין עשרה אותם בני אדם אשר ברור לנו שמבטלים מצות תפלה של מנחה וערבית, ויש שמבטלים גם שחרית בחול, ואין מתפללים אלא רק משבת לשבת, ולפי הבנת בית עובד בדברי הרשב"ץ אין לצרפם, אך לפי הבנתינו ניחא, כי המבטל בשביל עסק או בשביל מנוחת ועונג גופי לא מפסל, כיון דהוא מאמין במצות תפלה, וזה ברור:

ומה שכתב החכם השואל למידק מדברי מרן ז"ל בש"ע סי' נ"ה ומדברי הרדב"ז דרק אם עובר עבירה אחת דוקא והיא לתאבון מצטרף לעשרה, אבל אם עובר יותר מעבירה אחת מפסל, שגג בזה ולא ידעתי מנין לו דבר זה, דהא באמת מ"ש מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה, האי דבר אחד לאו דוקא אלא ה"ה לכמה עבירות, וכמ"ש הגאון תבואת שור בסי' ב' ס"ק כ"ד, ורק התם העלה דאם פרק רוב מצות מעל צוארו לתאותו, אז אמרינן רובו ככולו, שאז אפילו ראינוהו נזהר במקצת מצות מ"מ הוי דינו כגוי, וכנז' שם בשמלה חדשה סוף סעיף ט"ו ע"ש, על כן בנ"ד לאו דוקא עבירה אחת, אלא ה"ה אם ראינו שעובר על כמה עבירות, ודק דלא הוו רוב אז כל שהוא עושה לתאבון דיני כישראל גמור בשאר דברים, וממילא מצטרף לעשרה ג"כ:

מיהו כל זה הוא בעובר שאר עבירות חוץ מחלול שבת בפרהסיא, אבל אם מחלל שבת בפרהסיא ה"ז מומר לכל התורה, ודיני כגוי לכל דבר, ואינו מצטרף לעשרה, וכנז' בש"ע יו"ד סי' ב' הנז"ל, וכן פסק בש"ע אה"ע סי' קכ"ג ס"ב, ישראל שהמיר או שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא ככותי לכל דבר, וכן פסק בש"ע או"ח סי' שפ"ה, ישראל מומר לע"ז או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כגוי, ואם איני מחללו אלא בצנעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשותו ע"ש:

הנה כי כן, אם זה האיש הנז' בשאלה הנז' הוא מחלל שבת בצנעה, ה"ז מצטרף לעשרה, כי דינו הוא כישראל גמור, ועיין להגאון חתם סופר בח"מ סי' קצ"ח, שהביא דברי הרמב"ן בענין חלול שבת ויו"ט וכתב וז"ל, והיוצא לנו מכל הנז"ל שאסור לשום מי שהוא אשר בשם ישראל יכונה, לפתוח חנותו או לסחור במרכלותו ומסחרתו, או לטעון ולפרוק מעגלה שלו בשבת ויו"ט, ואם לא שמע וא"א לכופו הרי הוא מיפרש מעדת ישראל, ואין לו דת כלל, ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר, ושחיטתו אסורה, וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור, כי אבד נאמנות שלו, ואין חילוק בין פותח חנותו מקצתו או כולו או חלונותיו וכדומה עכ"ל ע"ש:

מיהו בענין מחלל שבת בפרהסיא מבואר באחרונים ביו"ד סי' ב', דהיינו דוקא בפני עשרה מישראל, ומבואר שם עוד, דאפילו לא חלל בפני עשרה, אם חלל במקום גלוי שנודע לרבים, גם זה מקרי פרהסיא, ועיין ש"ח ותו"ש ושפ"ד שם, אבל אם לא היה כן, גם מחלל שבת לא הוי מומר לכל התורה, ודינו כישראל ומצטרף לעשרה. ועוד דע דאם זה האיש אינו מאמין בדברי רז"ל, גם זה דינו כגוי, ואינו מצטרף לעשרה, וכמפורש בדברי מרן ז"ל ביו"ד סי' קי"ט ס"ז שהבאתי לעיל, ועיין ש"ך ס"ק ט"ז, ועיין בש"ח ותו"ש סי' ב' ס"ק י"ח, במבעט אפילו בשב ואל תעשה ה"ז אפקרוס, ודינו כגוי, ועיין להגאון אש"א סי' ל"ז סק"א בד"ה מריש הוה אמינא ע"ש:

נמצא העולה מכל הנז"ל דבשאר עבירות חוץ מע"ז וחלול שבת בפרהסיא, אם עבר לתאבון דינו כישראל לכל דבר ומצטרף לעשרה, ורק אם ראינו אותו שפרק רוב מצות מעל צוארו, אז אם עושה לתאבון, והוא נזהר בקצת מצות ג"כ דינו כגוי, כמ"ש הגאון בש"ח, והבאתי דבריו לעיל:

מיהו ראיתי להגאון חכם צבי ז"ל בס' ל"ח דף ל"ה ע"ב שכתב, ואם יטעון טוען והא קיי"ל דמותר להתפלל עם העבריינין כל זמן שלא נידו אותם בפירוש, תשובתי דעד כאן לא אמרינן הכי אלא בעובר לפרקים, אבל העושה ביד רמה בשאט הנפש ופורקים מעליהם עול מצות אפילו מצוה קלה, הרי הוא מאותם שאין להם חלק לעוה"ב, כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה, וכתב בריש חולין שהעובר על מצוה אחת שחייב עליה מיתה, אף שאין בידינו לדונו עתה מחרמין אותו חרם עולם וכו' ע"ש, נראה מתחלת דבריו דמחלק בין עובר לפרקים, ובין עובר בתמידות, באותו הדין שאמרו דמותר להתפלל עם העבריינים, אע"ג דהך דינא לא אתמר אלא בעוברים לתאבון, ואפשר לומר דגם הח"ץ לא קאמר אלא במבעט ואינו מאמין, ואפילו אם נאמר דאיירי גם במבטל לתאבון, מ"מ מאחר דחילוק זה דמחלק הרב ז"ל לא נמצא בראשונים, אע"ג דיש לחוש לדבריו היכא דאפשר, מ"מ היכא דנפיק מזה איבה ושנאה ומחלוקת, טוב להעלים עין בזה בהיכא דעושה בתמידות, אך אינו עושה אלא לתאבון:

וראיתי להגאון אש"א בסי' קמ"א סק"ח, שהעלה דכל אותם הפסולין לעדות מחמת עבירה אין להעלותם לס"ת ע"ש, ועיין להגאון ח"ס בא"ח סוף סי' ט"ו שכתב במי שאוכל חדש אין להעלותו לס"ת בפרשת ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וכו', וכן אין ראוי לקרות בתורה לא יגוש את רעהו למי שלא עשה פרוזבול ערב ר"ה ע"ש, ואני אומר כיון דלא נמצאו דברי אש"א וח"ס הנ"ז בספרי הראשונים, אע"ג דודאי יש לחוש לדבריהם בהיכא דאפשר, אך מ"מ היכא דנפיק מינה איבה ושנאה ומחלוקת, ובפרט בזה"ז דשכיחי המכשולות האלה בעשירים ונכבדים טוב להעלים עין, אבל במחלל שבת בפרהסיא, או שהוא מבעט במצוה בפירוש, או שאומר בפירוש שהוא אינו מאמין בדברי רז"ל, אין להקל בזה, וצריך להזדרז לבלתי יצרפו אותו למנין עשרה, ולהעלותו לס"ת בחובת היום, אלא יעלה אותו אחר חובת היום בדלוג, ואם יראו הקהל דאיכא איבה ושנאה ומחלוקת אם לא יעלו את זה האיש בראשונה בחובת היום בשבת ויו"ט, אה"ן יעלו זה הפסול בתוך חובת היום, אך לא תהיה עלייתו נחשבת להשלים חובת היום, אלא יעלה אחריו אחר, ויחזור הש"ץ ויקרא לו מה שקרא לזה הפסול, וממילא עלייתו וקריאתו של זה הפסול כאלו אינה, והיה כלא היה, דהא ודאי עדיף טפי הכי, בהיכא דרואין שימצא מזה שנאה ואיבה ומחלוקת:

ובענין האיש המגלח זקנו בתער, עיין להגאון שב יעקב אה"ע סי' טו"ב, שהביאו ביד אהרן סי' טו"ב בהגה"ט אות ח' שכתב מחמת השחתת הזקן אין לפסלו רק אחר התראה שמזהירים אותו ומודיעים לו שעבר בחמשה לאוין וכו', והרב ז"ל כתב מנהג הרע ההוא בפנויים שחושבים שיש להם היתר בזה מחמת הבושה ע"ש, ובעוה"ר בדורות אלו גם הנשואים נכשלים בזה, ונעשה להם ד"ז היתר גמור, וראיתי להרב מהר"ח פלאגי ז"ל בספר חיים ביד סי' צ' שהביא מספר שאלת יעב"ץ, שהגאון יעב"ץ ז"ל בתשובה שם התנצל על מה שהיו מרננים אבתריה שהיה מסביר פנים למי שגלח הזקן, והשיב להם כי גם הוא לו לבב כמותם, אבל מה נעשה כי הדור פרוץ, ובראותם שאנחנו מרחיקים מהם הם יוצאים לגמרי חוץ לדת, ויצאו צורני צורני, לכן ע"י ההתקרבות וההסברת פנים הם מתביישים ואינם פורקים עול התורה לגמרי זת"ד ע"ש. וראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב קמא ח"א סוף סי' רס"ט דף ק"ו ע"ד שכתב וז"ל, והנה מה שמלגלג על סתם יינם זה ג"כ פסול, כמבואר סי' קי"ט ס"ז, כיון שאינו מאמין בדברי חז"ל, וע"ש בש"ך ס"ק ט"ז, אבל י"ל כיון שבעוה"ר שתיית סתם יינם נקל בעיני ההמון עם בזמנים אלו, ובפרט במדינת אשכנז והגר, א"כ אפשר דחשוד בדבר דלא משמע לאנשי שהוא עבירה דלא מקרי חשוד, כמ"ש הרמ"א ס"ז בהגה"ה שם, ועש"ך שם עכ"ל:

ודע כי מור"ם ז"ל בח"מ סי' ת"ך ס"א כתב, דיש חרם קדמונים באדם המכה לחבירו וצריכין להתיר לו כדי לצרפו לעשרה, ומיד שמקבל עליו לעשות דין מתירין לו אע"פ שאין המוכה מתרצה, וכתב הסמ"ע דאין צריך לנדותו מחדש אלא מנודה ועומד זה המכה מחרם הקדמונים, ורק יתירו לו עתה כדי לצרפו לעשרה, וכתב הרב הגדול מהר"ח פלאגי ז"ל ברוח חיים יו"ד סי' של"ד ס"ק י"ח וז"ל, ש"מ דאם אינו רוצה לקבל עליו את הדין אין מתירין לו ואין לצרפו למנין עשרה אע"פ שלא נידוהו והוא ברור עכ"ל, והנה דבר זה שכיח הרבה, ולא ראינו דחכמי הדור בכל מקום ומקום חוששין לדבר זה, לעשות התרה להמכה את חבירו כדי לצרפו לעשרה, והנה ודאי התרת נדרים וחרמות וכו' אשר נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות קודם חודש אלול, וגם בער"ח אלול, וערב ר"ה וערב יוה"כ, תועיל לזה, והמתירים מתכוונים לדבר זה ולכיוצא בו, גם בודאי זה החרם של הקדמונים באדם המכה את חבירו רוב ככל אין יודעים ומכירים בו, ועוד יש לצדד בכל זה ובכיוצא בו, ויהא רעוא מקמי שמייא שיחזרו כל פושעי ישראל למוטב, ותהיה יראת ה' על פניהם, וישראל עושה חיל, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.