רב פעלים/ב/אורח חיים/יב

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי שנאנס ולא קרא ק"ש ולא התפלל עד שעבר ד' שעות, דקי"ל בסי' פ"ט דיכול להתפלל עד חצות, ויש לו שכר תפלה, ולענין ק"ש פסק מרן ז"ל בסי' נ"ח עד סוף שעה ד' יקרא ק"ש בברכותיה, אבל אחר שעה רביעית יקרא בלא ברכות, ועיין בב"י שהביא סברה זו מן הרא"ש ז"ל שהביאה בשם רבינו האי גאון ז"ל, והביא שם בב"י סברת הרמב"ם ז"ל, דס"ל דמברך ברכות ק"ש כל היום, אך בש"ע לא זכר סברת הרמב"ם, ופסק כסברת רבינו האי גאון ז"ל. והרשב"א ז"ל בחדושיו לברכות דף י"א, הביא דברי מהר"י ן' גיאש ז"ל, שכתב שמעינן מדברי רבינו האי גאון, הקורא לאחר ארבע כקורא בתורה, אלא שהפסיד הברכות, ואם בירך עובר על לא תשא, אבל בתוספות נסתפקו אם לא הפסיד הברכות אפילו כל היום, או שמא עד חצות בזמן תפלה לתנא קמא ע"ש, ובספר האשכול הביא סברת ר"ה גאון, וסברת חכמי צרפת, דס"ל עד חצות יוכל לקרות בברכות, וכתב אין לנו אלא דברי הגאון, מכ"ש במקום שיש לחוש שעובר על לא תשא ע"ש, ועיין מ"ש המבאר שם בנחל אשכול ע"ש, ובתוספות של רבינו יאודה חסיד ז"ל על מס' ברכות כתב, מספקא ליה לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפלה ועד ד' שעות לרבי יאודה, או כל היום כולו לא הפסיד ע"כ, ובש"מ על מס' ברכות כתב משמע מדברי ר"ה גאון דלאחר ד' אינו מברך, ונסיב לה כרבי יאודה דאמר תפלת השחר עד ד' שעות, אבל רבי יצחק ז"ל פירש אפילו עד חצות דהוא זמן תפלה לתנא קמא ע"ש:

והרב פר"ח ז"ל בסי' נ"ח הכריע כהרמב"ם, דכן מוכחא הסוגיא דהש"ס, וכ"כ הרמב"ן בתשובה סי' קצ"ב, וכ"כ בבית יוסף סי' מ"ו בשם הרא"ה, וכתב בכ"מ בשם ה"ר מנוח, שכן דעת כל המפרשים, וכיון דכן הכי נקטינן עכ"ד הפר"ח, וגם הרב מהר"ח ן' עטר ז"ל בראשון לציון על ברכות כתב, לענין הלכה נראה דכולי יומא קרי ק"ש בברכותיה, והגם דר"ה גאון פירש בהדיה מכאן ואילך שעה רביעית, הא איכא בה"ג דלא פירש כן, ואמר מכאן ואילך סתם דמשמע כוליה יומא, גם מדברי הרי"ף ז"ל דקאמר סתם מכאן ואילך לא הפסיד ולא מפליג בין שעה ד', משמע דכוליה יומא, וכמ"ש הרמב"ם והסמ"ג וכן עוקר עכ"ל, וכתב הרב ערך השלחן דהרדב"ז ח"ב סי' קנ"ו הסכים להרמב"ם דמברך כל היום, וכ"כ הרד"א ע"ש, ובספר מנחת אהרן כלל י"ג סי' ט"ו תמה בענין זה, כיון דהרי"ף והרמב"ם עולים בסגנון אחד, איך פסק מרן בספר הקצר כסברת רבינו האי גאון, וסו"ד כתב כיון דהרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרא"ה כולם מחייבים לברך בלי חילוק בין קודם חצות לאחר חצות ה"ז ברור דהכי נקטינן, וכתב עוד שם על קהל עדתו המנהג ביניהם מזמן קדמון מימי הרבנים הזקנים ראשי הקהל זיע"א, שבחזרתם מבית הקברות מתחילין מברכת יוצר אור, וסומכים גאולה לתפלה, ומתפללים י"ח שתפסו דעת הרי"ף והרמב"ם לעיקר, וכ"כ הרב שלמי ציבור בשם הרב דבר משה ז"ל וכו', והכי נקטינן, ע"כ ע"ש:

וזאת מצאתי להגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ע', על רבים במדינות ההם דמברכין ברכות יוצר, נגד מה שפסק מרן דאם עברה שעה ד' דאין לקרות בברכות, מ"מ אין לומר להם שלא יאמרו הברכות, כיון דהרמב"ם וה"ר מנוח בשם כל המפרשים, והרמ"ע באלפסי זוטא, והרב אבודרהם בשם חדושי רכ"ש והפר"ח סברי שיוכל לומר הברכות אחר שעבר שעה ד', א"כ יש להם על מה שיסמוכו, ועל התוספות כתבו הרשב"א ואחרות חיים שנסתפקו שם יכול לומר הברכות עד חצות או כל היום ע"ש, אלמא עד חצות פשיטא להו, אלא דמספקא להו אם לאומרם כל היום, ומאחר שכל הגדולים האלה סברי דמצו לברך אחר ארבע שעות, ורובם סברי כל היום, אלא דהתוספות מספקא להו אי דוקא עד חצות, הנח להם לישראל לברך ברכות דק"ש אחר שעה רביעית, עד כאן לשונו:

והנה לענין הלכה, אע"ג דכל האחרונים פר"ח ודעמיה הנז"ל נקטי להלכה כהרמב"ם ודעמיה, ולא חשו להאי כללא דקי"ל ספק ברכות להקל בענין זה, מ"מ אנן בדידן צריך להורות כמ"ש מרן ז"ל דלא יברך אחר ד' שעות, מיהו נ"ל בס"ד דיש לנו לומר בנ"ד איכא טעמא רבא ע"פ הסוד לברך גם הקורא אחר ד' שעות, ולפחות אית לן למנקט סברה מציעתא, והיא סברת מ"ד דמצי לברך עד חצות, שהוא זמן תפלה לתנא קמא, ואפילו לרבי יאודה יכול להתפלל עד חצות, ויש לו שכר תפלה, ומאחר דיכול להתפלל עד חצות גם הק"ש יקרא בברכותיה, יען כי לדברי רבינו האר"י ז"ל אם יקרא ק"ש בלא ברכות קודם התפלה ה"ז חסרון גדול בידו בתיקון הק"ש ותפלה, כי הק"ש הוא לצורך התפלה, ובלא ברכות אינו נשלם הענין, גם עוד חסרון זה יזיק לתפילת המנחה, כי במנחה לא יש ק"ש, והסמך על מה שנעשה בק"ש דשחרית, ואם קראה בלא ברכות לא נשלם הענין הנעשה בק"ש, גם עוד אם יקרא ק"ש בלא ברכות ויתפלל, ה"ז חסר ממנו סמיכות גאולה לתפלה, שהוא צורך גדול לפי הסוד ולפי הפשט, ועל כן יש לומר כל כהא אין לחוש להכלל דסב"ל, ונלך בזה לפחות בתר סברה האמצעית לברך עד חצות בשביל התפלה:

ואין לומר אכתי אין לנו טעם מוכרח בזה ע"פ הסוד מצד התפלה, יען כי זה המתפלל אחר ארבע שעות אין שכר תפלה בזמנה, וכמ"ש בש"ע, וא"כ אינו עושה בתפילתו התקון הראוי להיות ע"י התפלה, ואז אין צורך בק"ש זו לענין תיקון התפלה, דאין כאן המשכת מוחין ואין כאן זווגים למעלה, עי"ז, הנה זה אינו, יען כן אפילו מרן בש"ע סי' פ"ט שכתב אחר ד' שעות אין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא, שלא כתב שהיא כתפלת נדבה, אלא ודאי היא תפלת חיוב שעושה בה תיקון העולמות, ורק בשכר שלו יש הפרש משום דלא עבד מצוה מן המובחר, ועוד הא המוחין אלו הנמשכים בק"ש דשחרית הם צריכים ג"כ בעבור המנחה, שעתיד להתפלל אותה זה האיש עצמו בזמנה, ואם לא יאמר הק"ש דשחרית בברכות לא יוכל למשוך על ידה מוחין הגדולים הנמשכים ממקום גבוה ועליון שיועילו גם לתפלת המנחה, על כן נראה שיש טעם מוכרח ע"פ הסוד לקרות הק"ש בברכות גם אחר ד' שעות, וידוע מ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בנה"ש, בבירור ותיקון חיצוניות ופנימיות דחיצוניות הוא ע"י מצות מעשיות וברכותיהן, ובירור ותיקון חצוניות ופנימיות דפנימיות הוא ע"י מצות התלויות בדיבור וברכותיהן, ועיין שם בתשובתו הרמתה שהשיב לחכמי תונס, ע"ש:

ודע כי סברה זו שאני אומר לסמוך על הנראה כפי הסוד שגילה רבינו האר"י ז"ל אפילו בברכות, ואפילו שהוא נגד מה שפסק מרן ז"ל בשה"ט, אין זה דבר חדש, כי כבר נמצא הוראה כזאת ונתפשטה בכל ישראל כהל"מ, והוא זה יצא ראשנה מ"ש מרן ז"ל בש"ע בברכה של הנותן ליעף כח, דאם יברך בשם ומלכות הוי ברכה לבטלה, ולפ"ד רבינו האר"י ז"ל לברך בשם ומלכות, ופשטה הוראה בכל קהלות ישראל לברך בשם ומלכות בכל יום ויום, גם עוד מ"ש דאין לברך ברכות השחר אא"כ נתחייב בה, ולפי"ד רבינו צריך לברך בשם ומלכות אפילו לא נתחייב בה, וכן פשט המנהג בכל המקומות דגרירי בתר הוראת מרן ז"ל, ועיין בשלמי ציבור דף ז' ע"ד ודף ח'. גם מצינו כי מרן ז"ל פסק בסי' רס"ח סעיף יו"ד, דאין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, משום דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו נזוקין, ועתה מזמן רבינו הרש"ש ז"ל נתפשט המנהג בעה"ק ירושלים תוב"ב לאמרה בבית חתנים ואבלים, ובכל מקום שמתפללים אצל בעלי בתים, וכמ"ש הרב פרי האדמה ז"ל, וכן נעשה המנהג פה עירינו יע"א, הנה כי כן גם בנ"ד כיון שאנחנו רואין טעם מספיק כפי הסוד מדברי רבינו האר"י ז"ל לברך אפילו אחר ד' שעות, אע"פ שלא נתפרש ד"ז להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל, יש לנו לסמוך על כמה גדולים דס"ל מדינא כך צריך לברך, וגם על האחרונים דהכריעו להלכה כוותייהו, ולפחות לתפוס סברא האמצעית דאמרו לברך עד חצות, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

אחרי כותבי כל זאת, כתב לי ידידני הרה"ג מהר"א מני נר"ו, קצת השגות על מ"ש בענין זה, ואזכיר את תשובתי שהשבתי לו על הדברים שכתב אחת לאחת, וזו היא תשובתי אליו:

תחלה וראש כתב מעכ"ת וז"ל, הבט וראה דקריאת שמע אינה תלויה בקריאה, כי אם בזמן, הלא תראה שהאומר ק"ש אחר יציאת השמש לא יעשה פעולה אחד מעשרה מהקורא קודם יציאת השמש, וכמה מן המפרשים פירשו מאמר בריה דרב המנונא סבא בזוה"ק ח"ג דף קפ"ז, שאמר הקורא ק"ש אחר זמנה בנדוי, הוא אחר יציאת השמש, גם ק"ש שעל המטה שנתקנה לומר אותה קודם שכיבה, עיין תורת חכם דף נ"ה ע"ב, שהקורא ק"ש אחר ג' שעות מן הלילה הוא מברר רביע הבירורים של האומרה בחצות ואפשר יותר פחות ע"ש, וא"כ הקורא ק"ש אחר שעה ד' אינו עושה שום פעולה, ומדוקדק בדברי רז"ל שאמרו הקורא מכאן ואילך כקורא בתורה, דכיון דעבר זמנה אינו עושה שום פעולה, כי אם דוקא כקורא בתורה, עכ"ד נר"ו:

על זאת אשיב, הנה ענין דברי בריה דרב המנונא סבא לא שייך כאן, דהתם לא דבר בענין הברכות, אלא קאי על ק"ש שקראה שלא בעונתה, ולא נתפרש בדבריו באיזה שעה קראה אם אחר ד' שעות או קודם, גם הוא לא דבר בענין הפעולה אם עושה בקריאתו פעולה או או לאו, ודברי המפרשים שפרשו דבריו דקאי על האומר ק"ש אחר יציאת השמש, אם כונתם הוא מפני כי אחר יציאת השמש אין עושה פעולה בק"ש, אין חוששים אנחנו לדבריהם, ולא נודה בפירושם הנז', יען כי זה הוא הפך דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף ך' ע"א, ששם מפורש שהקורא אחר יציאת השמש עושה התיקון בשלימות אין מחסור, ורק ההפרש הוא שקודם נץ החמה די בק"ש פעם אחת, ואחר נץ החמה צריך ב"פ, ואנו אין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, שכתב שאנחנו כללות העולם שאין אומרים ק"ש קודם נץ החמה אלא אחר נץ החמה, על כן אנחנו צריכין לקרות ב"פ ק"ש, ובזה אנחנו משלימין התיקון הראוי להיות ע"י ק"ש בלתי מגרעת:

ומ"ש מעכ"ת שמדוקדק מדברי רז"ל דאמרו הקורא מכאן ואילך כקורא בתורה, דכיון דעבר זמנה אינה עושה שום פעולה, כי אם דוקא כקורא בתורה ע"כ, לא הבנתי ד"ק, מאי דייק מר מהכא, והלא רז"ל הכי אמרו במשנה מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, ואמרין בגמרא מאי לא הפסיד שלא הפסיד הברכות, תניא נמי הכי הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, אבל מברך לפניה ולאחריה, נמצא דרז"ל אמרו אע"פ שקוראה אחר עונתה שהוא כקורא בתורה, עכ"ז לא הפסיד הברכות אלא מברך, וזהו אליבא דכ"ע, ולא נחלקו אלא על סוף הזמן, עד מתי זה הקורא אחר עונתה שהוא כקורא בתורה לא יפסיד הברכות, דלרבינו האי גאון הוא עד אחר שעה רביעית, ולרבני צרפת עד חצות, ולהרמב"ם ודעמיה עד סוף היום, ולפ"ז אדרבה מדברי רז"ל הנז' איכא למידק הפך דיוק מעכ"ת, דהרי נמצא אע"ג דאמרינן הקוראה אחר עונתה שהוא כקורא בתורה, בע"כ צריך אתה לומר מצוה קעביד לכ"ע, מאחר דמברך לפניה ולאחריה, ואם הוא כקורא בתורה דוקא, ולא עביד מצות ק"ש כלל, איך מברך ברכות ק"ש, וכי ברכות ק"ש הן ברכת התורה, ועוד אפילו ברכות התורה לא מצי לברך, שכבר בירך בסוף ברכות של השחר קודם פרשת כהנים, וכיון דמברך ברכות ק"ש, ש"מ שהוא עושה מצות ק"ש, ורק כיון דקוראה אחר עונתה אין זו מצוה מן המובחר, וא"כ אדרבה מדברי רז"ל הנז' יש למידק הפך דברי מעכ"ת:

עוד כתב מעכ"ת וז"ל, ובזה אפשר לתת טעם למ"ש בריה דרב המנונא סבא זיע"א, לפי דברי המפרשים שפירשו, דאיירי בקירא אחר זמנה, כלומר אחר ד' שעות, דחייב נדוי, דהוא קוראה בברכות, וחייב נדוי כדין הנושא ש"ש לבטלה עכ"ל נר"ו. הנה דברי מעכ"ת בזה תמוהים מאד, חדא בריה דרב המנונא סבא לא נקיט ברכות אלא רק ק"ש, ואם נאמר כיון דקרו ק"ש ודאי אמרו הברכות ג"כ, אין זה הכריח די"ל דעבדו כסברת ר"ה גאון ז"ל, דס"ל הקורא אחר ד' שעות לא יקרא בברכות, וא"כ חיוב לא תשא מאן דכר שמיה הכא, כיון דהוא מדבר בק"ש, ועוד לכ"ע הקורא אחר ג' שעות קוראה בברכות עד סוף שעה ד', ובריה דרב המנונא אמר בזה"ל, והכי אליפי לי כל מאן דלא קרי ק"ש בעונתה בנדוי הוא כל ההוא יומא, נמצא איירי בקורא אחר שעה שלישית, כי עונתה היא סוף שעה שלישית, וא"כ מה טעם יש בחיוב הנדוי:

ואחר שכתבתי להרב החסיד מהר"א מיני הנז' מה שפקפקתי בדברי אותם המפרשים שפירשו דברי בריה דרב המנונא דאיירי בקורא אחר הנץ החמה, דלפי דבריהם הטעם הוא מפני שאינו עושה פעולה כלל הקורא אחר הנץ החמה, וכתבתי דברים אלו לא יתכן שהם הפך דברי רבינו האר"י ז"ל, חזר הרב הנז' וכתב לי וז"ל, הנה הם מודים הקורא אחר הנץ החמה עושה פעולה, אמנם לפי שלא קיים המצוה כראוי חייב נדוי, ולא נשאר קושיא עכ"ל. ואנא עבדא השבתי לו, לשרי לן מר, דברים אלו לא יועילו ולא יצילו, כיון דעושה פעולה וקיים המצוה בשלימות, אע"פ שנאמר לא עבד מצוה מן המובחר, היתכן שיהיה חייב נדוי על זה, מי אמר ותהי ה' לא צוה, הם כי לא להזכיר דבר זה בבטוי שפתים, וגם לא בכתב הנראה לעינים, ולא ניחא למרייהו למימר הכי על רובא דעלמא, דהא ודאי איכא כמה גדולי עולם שאומרים ק"ש אחר נץ החמה, ועוד אם ח"ו יש חיוב נדוי בזה לא הוה שתיק רבינו האר"י החי ז"ל מלהודיע דבר זה, ומה גם דאיהו גופיה לא היה אומר ק"ש קודם נץ החמה אלא לפרקים, כדמוכח מדברי מהרח"ו ז"ל, בשער הכונות דף ך' ע"ב:

ואיך שיהי' הנה אותם המפרשים דברי זוה"ק שאמר חייב נדוי על אותם שאין אומרים ק"ש קודם נץ החמה, אלא קורין אחר נץ החמה, לא צייתינן להו, ולדעתי אסור לומר דבר זה בפה, וכ"ש להעלותו בכתב, דפגע לזה בכבוד כל ישראל ורבנן קדישי וגדולי עולם, ולא ידעתי מעיקרא מי הכריחם לעקם דברי זוה"ק לפרש דקאי על האומרים אחר נץ החמה, ואין זה פשט הלשון:

עוד ראיתי למעכ"ת שכתבת על דברי וז"ל, אחה"מ איך חשבת דהפר"ח סובר דהק"ש זמנה כל היום, והוא בפירוש אמר דק"ש זמנה עד ג' שעות, ורק הברכות ס"ל לברך כל היום, משום דהברכות לא שייכי לק"ש, אלא הם תיקון רז"ל בפ"ע, ולכן מחויב לברכם כל היום, משא"כ בק"ש אם רוצה לקרותה עם הברכות, ואם אינו רוצה לקרותה לא אכפת, ועיין מעדני יו"ט על הרא"ש במשנה זאת, ועוד לא דקדקת טעם מה שנחלק מארבע שעות לחמש שעות, דמאן דסבר עד ד' שעות טעמו משום ברכות ק"ש לא שייכה לק"ש, אלא הוא לשון תפלה, וכיון דתפלה דינה עד ד' שעות, גם ברכות ק"ש עד ד' שעות, ומאן דסבר עד חמש שעות ס"ל כיון דתפלה בדיעבד עד חמש שעות, גם ברכות ק"ש כן, באופן דכל הפוסקים דקדקו מלשון המשנה כקורא בתורה, שלא יש לה פעולה מפעולת ק"ש, ועיין לרבינו יונה על הרי"ף שהקשה מה בא לאשמעינן כקורא בתורה, פשיטא כי יש לו שכר כקורא בתורה, ועיין מה שתירץ, ועי' מעדני יו"ט שכתב שהיה לו גרסה אחרת, ולפקד"ן לא היה לו גרסה אחרת, אלא מדקדק שהיה לו לומר לא הפסיד הברכות, ותו לא, ועיין בדמשק אליעזר על הש"ע א"ח סי' ח"ן, שהקשה קושיא זו, ותירץ תירוץ אחר, באופן שדקדוק כקורא בתורה לא אני חדשתי אותו, אלא כל הפוסקים, עכ"ל נר"ו:

לזאת אשיב תחלה, לא ידעתי היכן מצא מעכ"ת בדברי שכתבתי שהפר"ח סובר דק"ש זמנה כל היום, הלא כל דברי לא באו אלא על דין הברכות, כי על זה באנו לדון, והבאתי סברת הפר"ח עם סברות שאר פוסקים, דסברי שצריך לברך כל היום, וק"ש עצמה מאן דכר שמא הכא, וכי אנחנו מסתפקים על ק"ש עצמה, אם יאמר או לא יאמר, והלא הק"ש אפילו למ"ד אין זמנה כל היום ג"כ יוכל לאומרה, דמה בכך אם יאמר אותה, ורק אנו באין לדון ולדבר בענין הברכות, דאיכא הזכרת ש"ש, ועל זה הבאתי סברת הפר"ח עם שאר פוסקים, דס"ל דמצי לברך כל היום, ואין אנחנו צריכין להזכיר מחלוקת שיש בק"ש עצמה, אם זמנה כל היום או לאו, ולא נכנסתי בענין זה מעיקרא, דאינו צריך לנו:

גם עוד תמהתי בד"ק של מעכ"ת כי מדבריו נראה שסברה זו שאמרו אין הברכות שייכים לק"ש, ולא תליא הא בהא הוא דבר מוסכם מכלל הפוסקים, ובאמת זה אינו, דהן אמת שכן סבר הרשב"א ז"ל, וכן נקיט הפר"ח והמג"א ועוד קצת פוסקים, אך הא איכא רבוותא דלא סברי הכי, והוא מרן ז"ל בכ"מ כתב להדיא דהברכות שייכים לק"ש, והא תליא בהא שכתב שאילו לא היה זמן ק"ש הוי ברכותיו לבטלה ע"ש, ואחר סברה זו נמשך הרב מהר"ח ן' עטר ז"ל, ועוד מן האחרונים, ועיין להגאון מש"ז סי' נ"ח סק"ד, ועוד מצינו להרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש, ספק לא קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה, וכ"פ בש"ע סי' ס"ז, ובכ"מ הביא מרן ז"ל דברי הרשב"א סי' ש"ך בע"ש כטעמו של הרמב"ם ע"ש, אך הפר"ח וכנה"ג פירשו בו טעם אחר, ועיין מג"א ושאר אחרונים, ועיין שאגת אריה סי' כ"ה, ועיין אשל אברהם סי' ע"א סק"ה ע"ש:

ועוד מוכרח לומר דגם רבינו הטור ז"ל ס"ל דהברכות שייכים לק"ש, דהא פסק בסוף סי' נ"ח מכאן ואילך לא יקרא בברכותיה, ואם יברך הוי ברכה לבטלה ע"ש, ואם ס"ל כמ"ד ברכות אלו לא שייכי לק"ש, אלא דינם כתפלה, למה הוי ברכה לבטלה, אם יברך אחר שעה רביעית, והלא יכול להתפלל ברכות העמידה בדיעבד עד שעה חמישית, אלא ודאי ס"ל ברכות אלו שייכי לק"ש, וכל היכא שעבר זמן ק"ש אם יברך הוי ברכה לבטלה, ועיין להרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' קנ"ו, מה שהעיר בדברי הטור בזה, ומ"ש שם ע"ש, וגם הגאון הקדמון בעל האשכול שכתב שעובר על לא תשא, וכן כל הפוסקים דנקטי הכי מוכרח דס"ל ברכות אלו שייכי לק"ש, וזה ברור:

נמצא ד"ז שאמרו ברכות אלו אינם שייכים לק"ש, אין זה מוסכם מכל הפוסקים, כאשר חשב מעכ"ת, אלא איכא כמה רבוותא דלא ס"ל הכי, ועל כן גם מ"ש מעכ"ת בפשיטות גמורה, מאן דסבר עד ארבע שעות דוקא מצי לברך, טעמו הוא משום דברכות אלו לא שייכי לק"ש, אלא היא לשון תפלה, וכיון דתפלה היא עד ד' שעות, גם הברכות הם עד ד' שעות, ומאן דסבר שיוכל לברך עד חמש, ס"ל כיון דתפלה בדיעבד עד חמש, גם ברכות אלו עד חמש, וכנז' בד"ק, אחה"מ זה אינו, דהא איכא כמה רבוותא דס"ל זמן ברכות אלו עד סוף שעה רביעית, ואם בירך אחר שעה רביעית הוי ברכה לבטלה, ואיכא לאו דלא תשא, ואם סברי שיש לברכות אלו דין תפלה, איך הוי ברכות לבטלה אחר שעה ד', והלא ברכות דתפלה אין דינם כן, ואפילו אותם הפוסקים שלא אמרו בפירוש דהוי ברכה לבטלה ג"כ א"א לומר טעמייהו כמ"ש מעכ"ת, דהא ודאי מודים דתפלה בדיעבד עד חמש שעות, ומאי שנא הכא דאסרי בדיעבד:

ומ"ש מעכ"ת על דברי הרב מעדני יו"ט, אגב ריהטא לא שם עינו עין הבדולח בדברי הרב מעדני יו"ט, כי תלמידי רבינו יונה הקשו מה בא להשמיענו בזה שאמר לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, פשיטא, ועל זה העיר הרב, דבגמרא דייקינן מזה לומר מכלל דקורא בעונתה עדיף מהקורא בתורה אפילו שלא בשעת ק"ש, ולפ"ז מאי מקשים תדר"י, ולכך כתב שצ"ל שלא היתה גרסתן בגמרא כגרסא דידן, ועל כן מקשו מאי אתא לאשמיעינן פשיטה, וסיים הרב שכיוצא בזה כתבנו לעיל סי' ד', והוא כי בסי' ד' בד"ה וכל כתב מקשינן בגמרא וכו' ומתרצינן וכו', ותלמידי ר"י שכתבו קושיא זו ותרצוה בענין אחר בעל כרחינו לומר שלא היתה גרסה זו בגמרא שלהם, וכיוצא בזה עוד נמצא להם לקמן סי' יו"ד ע"כ ע"ש, וזה פשוט, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.