עמוד זה נועד לשינון הדף באמצעות חשיפת ראשי התיבות בלבד. כדי להיזכר בהמשך המילה ניתן להדגיש ולחשוף אותה באמצעות הסמן ('עכבר')
ב
ני ש
מואל ח
טאו א
ינו א
לא ט
ועה ש
נאמר ויהי (כי זקן שמואל ובניו לא הלכו) בדרכיו ב
דרכיו ה
וא ד
לא ה
לכו מ
יחטא נ
מי ל
א ח
טאו א
לא מ
ה א
ני מ
קיים ויטו אחרי הבצע ש
לא ע
שו כ
מעשה א
ביהם ש
היה ש
מואל ה
צדיק מ
חזר ב
כל מ
קומות י
שראל ו
דן א
ותם ב
עריהם ש
נאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל ו
הם ל
א ע
שו כ
ן א
לא י
שבו ב
עריהם כ
די ל
הרבות ש
כר ל
חזניהן ו
לסופריהן כ
תנאי ו
יטו א
חרי ה
בצע ר
' מ
איר א
ומר ח
לקם ש
אלו ב
פיהם ר
בי י
הודה א
ומר מ
לאי ה
טילו ע
ל ב
עלי ב
תים ר
' ע
קיבא א
ומר ק
ופה י
תירה ש
ל מ
עשר נ
טלו ב
זרוע ר
' י
וסי א
ומר מ
תנות נ
טלו ב
זרוע: א
"ר ש
מואל ב
ר נ
חמני א
מר ר
' י
ונתן כ
ל ה
אומר ד
וד ח
טא א
ינו א
לא ט
ועה ש
נאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו' א
פשר ח
טא ב
א ל
ידו ו
שכינה ע
מו א
לא מ
ה א
ני מ
קיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע ש
ביקש ל
עשות ו
לא ע
שה א
מר ר
ב ר
בי ד
אתי מ
דוד מ
הפך ו
דריש ב
זכותיה ד
דוד מ
דוע ב
זית א
ת ד
בר ה
' ל
עשות ה
רע ר
בי א
ומר מ
שונה ר
עה ז
ו מ
כל ר
עות ש
בתורה ש
כל ר
עות ש
בתורה כ
תיב ב
הו ו
יעש ו
כאן כ
תיב ל
עשות ש
ביקש ל
עשות ו
לא ע
שה את אוריה החתי הכית בחרב ש
היה ל
ך ל
דונו ב
סנהדרין ו
לא ד
נת ו
את א
שתו ל
קחת ל
ך ל
אשה ל
יקוחין י
ש ל
ך ב
ה ד
א"ר ש
מואל ב
ר נ
חמני א
"ר י
ונתן כ
ל ה
יוצא ל
מלחמת ב
ית ד
וד כ
ותב ג
ט כ
ריתות ל
אשתו ש
נאמר ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם ת
קח מ
אי ע
רובתם ת
ני ר
ב י
וסף ד
ברים ה
מעורבים ב
ינו ל
בינה ואותו הרגת בחרב בני עמון מ
ה ח
רב ב
ני ע
מון א
י א
תה נ
ענש ע
ליו א
ף א
וריה ה
חתי א
י א
תה נ
ענש ע
ליו מ
אי ט
עמא מ
ורד ב
מלכות ה
וה ד
אמר ל
יה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים א
מר ר
ב כ
י מ
עיינת ב
יה ב
דוד ל
א מ
שכחת ב
יה ב
ר מ
דאוריה ד
כתיב רק בדבר אוריה החתי א
ביי ק
שישא ר
מי ד
רב א
דרב מ
י א
מר ר
ב ה
כי ו
האמר ר
ב ק
יבל ד
וד ל
שון ה
רע ק
שיא ג
ופא ר
ב א
מר ק
יבל ד
וד ל
שון ה
רע ד
כתיב ויאמר לו המלך איפוא הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל (בלא) דבר ו
כתיב ו
ישלח ה
מלך ו
יקחהו מ
בית מ
כיר ב
ן ע
מיאל (מ
לא) ד
בר מ
כדי ח
זייה ד
שקרא ה
וא כ
י ה
דר א
לשין ע
ילויה מ
"ט ק
יבלה מ
יניה ד
כתיב ויאמר המלך (אל ציבא איה) בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה (הוא) יושב בירושלים וגו' ו
מנא ל
ן ד
קיבל מ
יניה ד
כתיב ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן (בעיני) המלך ו
שמואל א
מר ל
א ק
יבל ד
וד ל
שון ה
רע ד
ברים ה
ניכרים ח
זא ב
יה ד
כתיב ומפיבושת בן שאול ירד (לפני) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כיבס וגו' ו
כתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח
< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף