פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


בראשית רבה


מפרשי המדרש

ידי משה
יפה תואר
מתנות כהונה
פירוש מהרז"ו
עץ יוסף
רש"י


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


פירוש מהרז"ו על בראשית רבה - פרשה ד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

כתיב המקרה. עי' שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ב באריכות:

מקרה באבנים. אם בית חומה. ועושה תקרה של כיפת אבנים ולפעמים מקרה בקורות. ועושה מעזיבה על גביו. וכאן לא פירש איך היה התקרה היינו הרקיע ממה היה ופי' שם בתהלים שעשה ממים כמ"ש בסי' ב' גלדה טיפה אמצעית ובתהלים בא לפרש מה שסתום בתורה וכמ"ש שמ"ר שם ובא לדרוש פסוק אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך כמ"ש לקמן ריש פר' ז' ובמדרש תהלים פ"ו:

ב  [עריכה]

בשעה שאמר יהי רקיע. כדעת בית הילל לקמן פר' י"ב סימן ה'. שהשמים נבראו בשני. וכמ"ש לעיל סוף פר' א' וש"נ ומבואר. ועיין ירושלמי ריש ברכות:

גלדה טיפה. כמ"ש בסימן א' המקרה במים. והיינו שנקרשו המים. וסובר כמ"ד שני רקיעים הם שמים ושמי השמים:

רב אמר. סובר כב"ש שם שהשמים נבראו בראשון. א"כ מ"ש בשני יהי רקיע שנתן חיזוק לרקיע שיתקיימו כי לחים היו בראשון:

מטלית לרקיע. סובר כשיטת רב שהם השמים שנבראו ביום ראשון ונתחזקו בשני. אלא שסובר שנתחזקו בשני ע"י מטלית. כמו כל הדברים המתחזקים ע"י ציפוי טס של ברזל וכמ"ש וירקעו את פחי הזהב. הרי שהריקוע ע"י טסים ופחים. וכתיב במדבר י"ז ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח. לחזק ע"י צפוי היינו ששטחום ע"פ המזבח. וכן כאן יהי רקיע. שיעשה לה צפוי כמו טס של צפוי. ובירושלמי ברכות שם הגירסא. יעשה מטלית הרקיע. שהרקיע עצמה תתחזק כמו פח ברזל. ודרש גז"ש כמו שם פחים אף כאן פחים והכוונה על כיוצא בזה תוספת חיזוק פני הרקיע:

ולחכה פני רקיע. שליחכה האש לחלוחית של הרקיע. ור' חנינא סובר שנבראו שמים בשני כב"ה. וכמ"ש בריש הסי' רבנן אמרי ליה בשם ר' חנינא וכו':

ברוחו שמים שפרה. ראי' שלבד הבריאה היה עוד שיפור בשמים. ומדבר שם בבריאת שמים כמ"ש שם עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו וכמ"ש בסוף הפרשה. וזהו המסו היינו ע"י האש. ומ"ש ברוחו היינו ברוח פיו. וכמ"ש ברוח פיו כל צבאם. היינו ע"י האש מדה י"ז:

וליהטה פני רקיע. שיהיה מצוחצח וכמ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה י"ב. ולא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה ולהטה פני רקיע אלא שבברייתא סובר כרב. שנבראו ביום ראשון וליהטה ביום שני. וא"כ גם ר' יודן בר"ש סובר ג"כ כרב. שנבראו בראשון ולא היו לחים בשני כי נחרבו מראשון עד שני. אלא שלא היו מצוחצחות. ובשני להטה וצחצחה. ור' חנינא סובר שנבראו בשני. והיו לחים ובא האש ולחכה:

ג  [עריכה]

כחלל שבין הארץ. עיין מדרש תהלים י"ט. וז"ל שם וכי ר' הושעי' עלה לרקיע אלא לפי שיגע בחכמה של תורה למד ממנה מה שיש ברקיע:

אשר מעל לרקיע. למעלה מן הרקיע שיש חלל:

כהדין קנדילא. כמ"ש במ"ר פר' י"ב בסימן ח' כהדין שאשיתא דקנדילא. דמיא ומשחא מעורבים כחדא. ופירושו לענין הצריך כאן. שהדמיון הוא שהקנדילא. השמן והפתילה אינה מונחים על תחתיתו של קנדילא. אלא תחלה נותן מים והשמן והפתילה על המים. ונראה השמן והאור כאלו תלוים באויר. וכן כאן שהמים אינם מונחים על תחתיתו של רקיע אלא באויר ובמאמר:

פירותיהם אלו מי גשמים. ולשון המדרש תהלים י"ט ומזיעת המים העליונים הגשמים יורדים. עי' לקמן סימן ד' וריש סימן ה':

ד  [עריכה]

אפרכס. עיין מ"כ:

טס של זהב. אינו מהדק יפה בנקב שהוא קשה. אך האצבע שהוא רך סותם פי הנקב יפה:

מראות גדולות. יש מראות בולטות מגדלים הראות. מראות קטנות מראות שקיעות מקטינים הראות. הרי שע"י המראות אדם משנה תבניתו. אך הוא עצמו אינו משתנה. ק"ו הש"י שאין בו שינוי חלילה אלא לפי כח המראות שרואים בו הנביאים. ועיין שמ"ר פר' ג' סימן ו' וש"נ:

מן הסערה. מבין שערת ראשך. דאם כפשוטו מן רוח הסערה. הלא כתיב מפורש לא ברוח ה' ע"כ דרש ע"פ מדה כ' אא"ע לסערה ת"ע ע"פ מדת ממעל על שער ראשו. וכמו בשמשון ששרה עליו רוה"ק ע"י שער ראשו:

ומאחר שתכנס. ותצא וכמ"ש כיון שיצא שקל עצמו. וכמ"ש בסי' ג' בשם מדרש תהלים שהגשמים זיעת מים עליונים. והזיעה הוא מעין ואינו מחסר כלום. וזהו פלג אלהים מלא מים. ובפסוק הקודם פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה פלג אלהים. פי' אע"פ שמעשיר הארץ בגשמים אעפ"כ פלג אלהים מלא מים:

פלגא. שבמקומות אחרים כתוב בל' רבים פלגי מים כי מים לשון רבים. וכאן אמר פלג לדרוש פלגא. והמים עצמן קורא פלג לא המקום:

ה  [עריכה]

הרקיע דומה. פי' הרקיע עם המים התחתונים דומה לבריכה עם כיפה. שהמים התחתונים הוא ים אוקיאנוס הוא כמו בריכה. והרקיע כדורית כמו כיפה על הבריכה. ומהלחלוחית והאדים העולים מן הבריכה כיפה מזעת. וחוזרים ויורדים למטה לתוך הבריכה. והעננים שואבים מים אוקיאנוס שהם מלוחים ומי המטר מתוקים. והמתיקות הוא על שהיו ברקיע וכשירדו וחזרו לתוך ים אוקיאנוס. אינם מתערבים בו אלא עומדים בפני עצמם בתוך הים. והעבים שואבים מן המתוקים. לקמן פר' י"ג סי' י'. וכמ"ש פר"א פרק ג' שמימי אוקיאנוס בין קצות הארץ לקצות השמים. וקצות השמים על מימי אוקיאנוס פרושים שנאמר המקרה במים עליותיו תוכן של שמים הוא עולה למעלה כדורי הוא. כאוהל פרושה קצותיה למטה ותוכה למעלה:

הדין ירדנא. לקמן פר' ע"ו סי' ה' וש"נ:

אדם כובר חטים. וכן הגשמים יורדים כמו מן כברה כמ"ש לקמן פר' י"ג סי' י' וחושרין אותה כמין כברה:

כמה שנים. שמן הארץ עד לרקיע ת"ק שנה:

שהוא מורידן במדה. לקמן פר' י"ג סי' ט"ו עיין מש"כ ויק"ר פר' ט"ו בסי' א':

כי יגרע נטפי מים. לפי מ"ש כאן צ"ע. איך יליף ממ"ש ונגרע שהוא מורידן במדה. ועל עיקר הדרשה על שאינן מתערבין אינו מביא ראיה כלל. אך בברכות ירושלמי בסוף איתא כל טיפה וטיפה שאתה מורד לנו. שאתה ממניען זו מזו. כי יגרע נטפי מים. כד"א ונגרע מערכך. א"ר יודן ולא עוד אלא שמורידן במדה. שנאמר ומים תכן במדה. וכן הוא במדרש תהלים י"ח. וכן הוא בילקוט כאן וכן הוא ברש"י במדרש כאן. וכן הוא בירושלמי תענית:

כעובי' של רקיע. כמ"ש בירושלמי ריש ברכות נמצא אתה אומר מהלך של רקיע מהלך נ' שנה וחלק עשירית ע"ש החשבון. וכן עובי' של ארץ. וכן עובי' של תהום. ומה טעם היושב על חוג הארץ וחוג שמים יתהלך. חוג חג על פני תהום. לגזירה שוה:

כטס הזה. שעובי' של רקיע כטס הזה. וכמ"ש לעיל סי' ב' מפסוק וירקעו את פחי הזהב. ודעת ר"י ב"נ שהרקיע ב' וג' אצבעות. צ"ע מנין לו. וז"ל הירושלמי ריש ברכות תני בשם ר' יהושע. עובי' של רקיע כשתי אצבעיים. מילתא דר' חנינא פליגא דאמר ר' אחא בשם ר' חנינא. תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק מלמד שהם עשוים כמין תרקיע. פי' כמין דבר של רקוע. וכמ"ש כאן כטס הזה והטס חזק ודק:

למ"ד תלתין. שהול"ל המים. ודורש בין מים שלשים מים. שלשים מדות של מים. וכסוסתא בלשון יון. מדה מחזקת הין. מוסף ערוך. ודעת רבנן כדעת רבנן לעיל. שהם מחצה על מחצה. וזהו בין מים למים. שהם שוים כעליונים כך תחתונים. ואינם יתרים כלל:

ו  [עריכה]

שהרעיש בן זומא. והתשובה ע"ז עיין לקמן סוף פר' י' וכאן חסר. ורש"י במדרש פי' מה שהרעיש בן זומא העולם היה על חקירת מעשה בראשית כמה בין מים עליונים למים תחתונים. כדלעיל פר' ב' סימן ד' ומ"ש ויעש אתמהא וכו' דברי המדרש הם לבד דברי בן זומא:

שבו נבראת גיהנם. פסחים נ"ד לקמן פר' כ"א סי' ט'. שמ"ר פר' ט"ו סי' כ"ב. ויק"ר פר' ל"א סי' י"א:

כי ערוך מאתמול תפתה. ואמר שהגיהנם ערוך מאתמול. הרי לא פירש איזה יום היה שנדע איזה אתמול. ולא בא לסתום אלא לפרש. ע"כ דרש מאתמול יום שנוכל לומר בו אתמול היינו יום ב' ליום ראשון. ולא שלשום שלא היה לפניו יום אחר:

מחלוקת. פי' חלוקה ופרישה בין מים עליונים ותחתונים:

לתקנתו של עולם. שיהיה מים למעלה ולמטה. מלמעלה ירד הגשם כמ"ש לקמן פר' י"ג סי' י' ע"ש הטובה בזה. ומלמטה יהיה התהום ללחלח הקרקע לא כתב בה טוב. ושאר מחלוקת שהוא רק לאבד העולם על אכו"כ:

שלא נגמר מלאכת המים. שביום ג' כתיב יקוו המים. הרי שביום ב' עדיין לא נגמר:

למלאכתו של יום. דשאים ואילנות:

מנה ושתות. וכן בנמשל אצל מעשה כל יום כתיב טוב בפני עצמו. וגם כלול במ"ש בסוף והנה טוב מאד. אך במעשה יום ב' אין בו אלא מה שנכלל בסוף:

מגיד מראשית אחרית. בזה שלא כתב בשני כי טוב רמז בו דבר עתיד:

משה קרוי טוב. שמ"ר פר' א' סימן כ' וש"נ. ע"ש פר' י"ח סי' ג':

ליטול את שלו. עיין במ"ר פר' י"ט סי' י"ד. וכלשון זה לעיל פר' ב' סי' ב' בסוף:

לגיון קשה. לקמן פר' ה' סימן ו' ע"ש וש"נ:

לקו בהן דור המבול. בילקוט הגירסא ילקו בהן דור וכו'. כי בשעת הבריאה עדיין לא לקו. וגי' לקו צ"ל שבשעת כתיבת התורה כבר לקו דור אנוש ומבול והפלגה שהציף ל' משפחות. לקמן פר' ל"ח סי' י':

ז  [עריכה]

לרקיע שמים. משמע שע"כ קרא לרקיע שמים שנדע מה שלא היו יודעים משם רקיע. ע"כ דרש שהשם שמים בא לפרש ממה נעשה הרקיע. והיינו נוטריקון של אש ומים. וכן שאר הדרשות ע"פ מדת ממעל:

נטל אש ומים. עיין במ"ר פרשה י"ב ריש סי' ח' בא"א. ומ"ש ופתכן פי' שערבן זה בזה ועשה שלום ביניהם ע"י כח המחזיק שלא יפרדו עיין לקמן פר' י' סי' ג' ביתר ביאור:

שמים כתיב. בלא הניקוד מלשון ושם דרך. השם אורחותיו כמ"ש ויק"ר פרשה ט' סוף סי' א':

הגידו שמים צדקו. תהלים צ"ז. צדקה שעושה הקב"ה עם בריותיו כשזוכים. ובמקום אחר כתיב יגלו שמים עונו. ב' כתובים מכחישים. והכריעו כאן כשזוכים. וכמ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. וכן פסוק ויגידו שמים צדקו תהלים נ' ג"כ באופן הנ"ל. עיין לקמן פר' ו' סוף סי' ו'. וכאן כשלא זוכים. אז יגלו שמים עונו. וכן ועצר את השמים ולא יהיה מטר. וכן יתן מטר ארצך אבק ועפר מן השמים וכדומה. ועי' לקמן פר' נ"א סי' ב':

משתוממים. שמים מלשון שממה. כמ"ש שומו שמים. כשאדם מתמיה על דבר הוא משתומם. וכן כאן אי אפשר לבריות לעמוד על חקירה זו. אם הם של אש. שהרי אנו רואים שכל אש נמשך למעלה. וכן המים אנו רואים שיורד למטה. וחולק על רב שאמר שנעשה מאש וממים:

אתא וקם עליו. פי' דוד בא ועמד על חקירה זו כמ"ש לעיל פר' א' סוף סימן ו' ופר' ט"ו ריש סימן כ"ב בהדיא ועיין לעיל ריש פרשה זו:

סמים. ע"פ מדת ממעל נוכל לדרוש שהוא בכלל תיבת שמים. סמים של צבעונים. שהשמים ע"י העבים והשמש. נראה בהם כל מיני מראות פעם מראה זו ופעם מראה זו. וכמ"ש לקמן פר' י"ג סי' י"ב חזיז ע"ש:

שא מים. ופירושו טעון מים על המים העליונים. או על העבים שטעונים מים:

משל לחלב. לקמן פר' י"ד סי' ה'. ויק"ר פר' י"ד סי' ט' ועיין במ"ר פר' י"ז סימן ג'. המסו את לבבנו. הרימונים משימסו. ופירושו מלשון חלוק ופירוד שהמסו מחלק החלב חלק הקפוי לגבינה בפני עצמו. וחלק הנסיובא בפ"ע:

עמודי שמים. הוקשה לו איזה עמודים יש לשמים. ע"כ דרש עמדו שמים שבתחלה היו מרופפים. והמסו הוא האש שנתבאר לעיל פר' זו סי' ב' על פסוק ברוחו שמים שפרה. כקדוח אש המסים. ע"ש היטב כל המקומות שציינתי. והפסוק ברוחו שמים שפרה הוא פירוש על פסוק ועמודי שמים שסמוך לו אע"פ שמפסיק ביניהם בפסוק. בכחו רגע הים איוב כ"ו. דעת חז"ל לדרוש ע"פ מדה ל"א מוקדם שמאוחר בענין שהפסוקים אלו צריכים להיות סמוכים יחד. וזה דעת רב שלא נגמרה ברייתם כאחד אלא בשני ימים. וכמ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה י"ב וזהו שאמר המדרש אתיא כדאמר רב וכו'. ומ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום שני. טעות הוא ומקומו בסיום הפרשה שבא לחתום הפ' ואינו דורש עליו וע' לקמן פר' י"ב סוף סימן יו"ד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף