מנחת חינוך/קיד
|
< הקודם · הבא > |
מצוה קיד לא תבערו אש ביום השבת
אעריכה
(א) שלא יעשה הדיין כו'. עיין ר"מ פכ"ד מהל' שבת. והנה הרהמ"ח לא נקט אלא מי שמחויב מיתה לא יהרגו אותו הבית דין אבל שאר עונשין אינו מבואר, ובסנהדרין ל"ה וביבמות שיטה דעליה מבואר כן. והר"מ שם כתב אין עונשין בשבת כו' כיצד הרי שנתחייב בבית דין מלקות או מיתה כו' אין מלקין אותו ואין ממיתין שנאמר לא תבערו כו' מבואר דגם מלקות בכלל לאו זה. ובמג"א סי' של"ט עמד על הר"מ דבשבת ובסנהדרין משמע דוקא מיתה שיש בה חילול שבת אבל בדבר שאין בו חילול שבת אין עובר בלאו הזה. וכתב דאפשר דהר"מ מיירי במלקות שעושים חבורה שיש בה גם כן חילול שבת ע"ש. והנה העובר על זה והמית בשבת מחויב מיתה נסקל במזיד ובשוגג חטאת ככל מלאכה בשבת, ועי' תוס' סנהדרין דהוי מתקן כיון שיש לו כפרה בזה ע"ש. והנה אין לפלפל כאן בדין אהדריה לאיסורא קמא כי נראה מהש"ס דהיא רק גלוי מילתא דהיה איזה הוה אמינא מחמת הקל וחומר דידחה שבת וכתבה התורה דהיא מלאכה ואינה דוחה שבת, עיין שם ביבמות ובסנהדרין, והיא בכלל כל המלאכות.
אך צריך עיון למה ימנה ללאו בפני עצמו דהוא רק גלוי מלתא דזה לא הותרה בשבת אם כן הוא בכלל לא תעשה כל מלאכה ולמה נמנה הלאו בפני עצמו וגם אי הוי לאו בפני עצמו היה רק בשבת ולא ביום טוב דביום השבת כתיב. ועיין בסנהדרין דגם יום טוב אין רציחה דוחה ובתוספות פסחים ד"ה אי הבערה בלאו א"נ ביום טוב דיום השבת כתיב אם כן עכצ"ל מחמת ההוה אמינא דידחה גילתה התורה דאינה דוחה והוי בכלל מלאכה בשבת אם כן צל"ע למה נמנה למצוה בפני עצמו. ובמגן אברהם שם כתב דאפשר דמריבוי דקרא נשמע דאין דנין כלל אם כן במקום דליכא חילול שבת אפשר דלוקין מלאו זה. אך אפשר דהוי לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין וצריך אריכות ומובא כמה פעמים בחיבורי זה.
וכבר הבאתי כמה פעמים בחיבורי זה דצריך להתרות בו משום הלאו הכתוב בתורה ועי' תוספות שבת דף ע"ג ובכמה מקומות (בבא קמא ב. ד"ה ולרבי) דבשבת אם עושה איזה מלאכה דמתרינן משום לא תעשה כל מלאכה, אך אם התרו בו משום אב אחר כגון שזורע והתרו משום קוצר אינו התראה דהוא סבור שהלעיג בו ע"ש אם כן בכל המלאכות אם התרו בו משום הלאו דלא תבערו ודאי אינו התראה דכל המלאכות חוץ מהבערה אינן בכלל הזה דהבערה. אך נראה במבעיר אם רוצה מתרין בו משום לאו דלא תעשה כל מלאכה ואם רוצה מתרין משום הלאו דלא תבערו אף על גב דלאו זה לחלק יצא מכל מקום מבואר הבערה בפירוש. ונראה כיון דמלאו זה אף על פי שאינו מבואר רק שריפה מכל מקום אמרינן ה"ה כל עונשין סקילה הרג וחנק אם כן נראה דאם המיתו בית דין בשאר מיתות חוץ מהבערה מכל מקום סגי אם התרו בו משום לאו דהבערה כיון דהוא בכלל לאו זה אבל בעלמא כל המלאכות אינם בכלל לאו זה. אבל דין ב"ד באיזה מיתה הם בכלל לאו זה ומהני התראה מלאו הזה. וגם נראה דמהני התראה משום לאו דמלאכה כי היא רק גילוי מילתא דהוי בכלל מלאכה כמ"ש. אך ביום הכפורים נהי דפסקינן דלחלק יצאה וחייב על הבערה ביום הכפורים עיין שו"ת שאגת אריה בהלכות יום הכפורים (סי' עא) האריך בזה מפני מה אינו נדחה מפני רציחה כמבואר בסנהדרין מכל מקום אפשר דצריך להתרות בו משום לאו דמלאכה דוקא אם הרגו באיזה מיתה כי לאו זה כתיב ביום השבת, ויום הכפורים ויום טוב אינם בכלל שבת, רק צריך להתרות בו משום לאו דמלאכה. וגם בכל מבעיר צריך להתרות דוקא משום מלאכה ולא מלאו זה דהבערה דכתיב ביום השבת, ויבואר זה אם ירצה השם במצות יום טוב ויום הכפורים גם יבואר שם אי אמרינן מתוך גבי יום טוב.
ועיין משנה למלך שם שנסתפק ברודף אחר נערה המאורסה דניתן להצילה בנפשו והוא מצוה עיין ר"מ פ"א מהלכות רוצח אם רודף בשבת אם הוי כמו עונש בית דין דאין עונשין בשבת הוא נמי, או אפשר דניתן להצילו בנפשו אף בשבת, ומביא בשם הרי"ף בפסחים דנראה דסבירא ליה דמצוה להרגו אף בשבת וע"ש שהניח בצריך עיון.
וברודף אחר חבירו להרגו פשיטא דניתן להצילו בנפשו אף בשבת משום פקוח נפש.
ועיין פמ"ג שם כתב דבועל ארמית בפני עשרה מישראל דקנאים פוגעין בו אינו דוחה שבת ואסור להרגו בשבת, וביום טוב יבואר אם ירצה השם במצות יום טוב.
והנה לאו זה הוא סקילה וכרת וחטאת ככל הלאוין דשבת ונוהגת בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן, ולענין תשובה ושאר דברים הוי כמו מחלל שבת, אך אי נימא דלאו הזה הוא אפילו על עונש שאין בה חילול שבת הוה ליה כמו לאו דמחמר וחוץ לתחום דהוי רק לאו בעלמא ויש לפלפל (עי' בהשמטות[1]):
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בשם הרב המאוה"ג מו"ה שמעון נ"י בהגאון החסיד המחבר נ"י. כעת הגאון הצדיק אבד"ק טרניפאל. אמר שמעון בן לאאמו"ר הגאון מו"ה יוסף נ"י בעהמ"ח ספר הלז אכתוב כאן מה שהעלתי במצודת שכלי הדל ואמרתי אספחהו אל ספרן של צדיקים. הגם כי כבר הזהירנו המלך החכם במקום גדולים וגו' עכ"ז יען כי כל דברי בנוים על דברי מר אבא רבן שכבה"ג נ"י וגם כי כבר הרציתי דברי לפניו והוטבו בעיניו ובפרט שבכלל דבריו דברי אי לזאת הרהבתי בנפשי עוז לבא עם הספר ולכתוב מה שנתחדש לי ומה שפלפלתי בדבריו הקדושים. הנה בקידושין ד' כ"ט מביא הש"ס ברייתא האב חייב למול את בנו וכו' וקאמר הש"ס למולו מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו והיכי דלא מהלי' אבוהו כו' ואיהי מנלן דלא מחייבא דכתיב כאשר צוה אותו ולא אותה ופירש"י אברהם ולא שרה. והנה התוס' שם ד"ה אותו ולא אותה הקשו למה לי קרא תיפוק לי' דמ"ע שהז"ג נשים פטורות שנימול בשמיני ללידתו. ותירצו דכיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו ז"ג היא והקשו אכתי מ"ע שהז"ג היא דאין מלין אלא ביום. ותי' דאתיא כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה. והנה הגם כי עפר אני תחת כפות רגלי בעלי התוס' עכ"ז תורה הוא וללמוד אני צריך כי תי' התוס' אינו מעלה ארוכה לקושייתם לומר דסתמא דהש"ס אתי' כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה הא אנן קי"ל כמ"ד אין נוהגת אלא ביום אי לזאת לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים. ועיין בריטב"א מה שתי' על קושית התוס'. והנראה לזה. דהנה ידוע הפלוגתא שבין רש"י והר"מ ז"ל דדעת הרמב"ם בפ"י מהלכו' מלכים דבני קטורה חייבים במילה אכן רש"י ז"ל בסנהדרין פליג ע"ז דאין חייבים במילה רק אותם הששה בני קטורה בעצמם אבל לא זרעם. וראיתי להגאון בעל שאגת אריה שדוחה דברי הר"מ ז"ל ומקיים דברי רש"י ע"ש בס' מ"ט ולי הצעיר נ"ל דיש להר"מ ז"ל ראיה מהגמרא. דהנה ראיתי בדברי אבא מורי בחיבור זה שם וז"ל נ"ל פשוט דכי היכי דהאב חייב למול את בנו והב"ד ג"כ חייבים דהני דינים שייכי נמי אצל ב"נ עיין בדבריו הקדושים ולשונו לשון הזהב. והנה אמרתי בזה דבר חדש דידוע דאצל ב"נ לא אמרינן אחרי רבים להטות ע' בפרמ"ג ליו"ד בפתיחה לתערובות ע"ש. כמו כן נ"ל דאצל בני נח לא אמרינן דמ"ע שה"ג נשים פטורות רק דלא משכחת לה ודעת רש"י כמו שיתבאר בסמוך בעזה"י כי התורה לישראל נאמרה כסברת הפרמ"ג הנ"ל ולכן נ"ל דמסוגיא זו יצא לו להר"מ ז"ל דבני קטורה וזרעם עד סוף כל הדורות נצטוו במילה. דהי' קשה לו להר"מ קושית התוס' למה לי קרא אותו כו' תיפוק ליה דהוי מעשז"ג ולא ניחא ליה בתי' התוס' דאתי' כמ"ד מילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה ולומר דסתמא דהש"ס אתיא דלא כהלכתא וכמ"ש לעיל לכן יצא לו מסוגיא הלז דבני קטורה חייבים במילה והש"ס מיירי בבני קטורה ומעתה ניחא קושית התוס' הנ"ל דהא דהביא הש"ס דנשים פטורות מאותו דודאי על נשי דידן לא איצטריך קרא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכקושית התוס' רק דזה ניחא אצל ישראל שנשים שלהם פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא אבל מנ"ל דבני קטורה נשיהן פטורות ואי אפשר לומר מטעם מצות עשה שהזמן גרמא כמו שהקדמנו בתחלת דברינו דהתורה לישראל נאמרה. ומצד הסברא הייתי אומר דבאמת בב"ק גם כן הנשים חייבות אלא פטורות ממעוטא דקרא דאותו כו' אבל לא מטעם מצות עשה שהזמן גרמא כללו של דבר לדעתי בב"ק האב חייב למולו וכמ"ש בשם מר אבא הגאון נ"י ונשים פטורות ממעוטא דאותו וכו' ונשי דידן באמת לא צריך קרא דפטורים מטעם מצות עשה שהזמן גרמא וכמ"ש התוס' בקושיית' ודוק כי נכון הוא:
תם ונשלם חלק ראשון יהי שם ה' מבורך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ לא מצאנו.