חתם סופר/שבת/קכח/א

חתם סופר שבת קכח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בטבל טבול מדרבנן. עיין פרק בכל מערבין הקשה הריטב"א לשיטת רשב"א וסייעתו דאיסור דרבנן ספי' לקטן בידים א"כ כי היכי דמערבין לגדול ביוה"כ משום דחזיא לקטנים. ה"נ יערבו דחזי לקטן. ותי' בדוחק דלא התירו לערב אלא ביוה"כ דהזמן אסור ולא המאכל אבל טבל דהמאכל אסור לא התירו לערב לגדול משום היתר קטנים. והקשה שער המלך עכ"פ בשמעתין קשי' דהא עכ"פ מוקצה לא הוה דחזי' לקטנים אפי' לרשב"א לעיל דמחלק בין תרומה דעומדת לכהן ובין דמאי דלא יהיב לעניים. דהכא שפיר יהיב לקטנים דמזונותן עליו. וי"ל דיש פוסקים דוקא אחרים ספי לי' לקטן איסורא דרבנן אבל האב הרי חייב לחנכו במצות כ"ש דלא ליספי' לי' איסורא בידים וא"כ י"ל ממ"נ לקטן דבידים לא מצי ספי לי' דהא חייב לחנכו ולאחריני לא יהיב כמו דמאי לעניים הנ"ל. מיהו י"א לא שייך חינוך אלא באב ולא באם ולא שייך אלא בבן ולא בבת ועיין נזיר כ"ט ומג"א סי' שמ"ג וא"כ צ"ע הנ"ל וממ"ש לעיל ס"פ אר"ע גבי חגב חי ע"ש:

איתמר בשר מליח וכו' להרמב"ם דאומצא בעי מליחה להוציא דמו וא"כ קשה קושי' תוס' ד"ה דחזי וכו' יש לפרש בשר מליא לאורחא ונאכל כך בלי בישול כמו דג מליח הערינגע. ובשר היינו אחר שכבר נמלח והודח להכשירו מדמו הוא תפל ואינו נאכל בלי תיקון בישול או מלוח ולא נראה כן בפוסקים:

בשר תפל. פי' רש"י ומאן דגרס תפוח היא היא. באמת כך היא גירסת הרי"ף. אך מ"ש רש"י היא היא צ"ע דרש"י פי' בסמוך תפוח מסריח. ע"כ נלע"ד לאותה גירסא תפוח והוא בשר מבושל מוסרח. והוה ס"ד היא היא פי' אין חילוק בין בשר מבושל סרוח או בשר טוב תפל אומצא דתרווייהו לא חזו לאכילה לכן הקשה מבר אוזא אע"ג דלא הוה סרוח מ"מ הוה ס"ל היא היא. ולפ"ז כדמשני שאני בר אוזא דחזי לאומצא לאו דוקא בר אוזא אלא מעשה שהיה בבר אוזא היה וכוונת התרצן שאני בשר חי דחזי לאומצא משא"כ תפוח ולפ"ז למסקנא באומצא כ"ע לא פליגי דשרי בין בר אוזא דרכיך בין בשר בהמה וכמו שכ' ט"ז דהא מצינו בכמה מקומות בש"ס דבשר בהמה נמי נאכל באומצא. אע"כ צ"ל דלא אתי למעוטי אלא דבהא פליגי ר"ה ור"ח וכיון דהלכה כר"ה מדתני ברייתא כוותי' א"כ ממילא מותר לטלטל בין אומצא בין סרוח וא"ש פסקי הש"ע עיין:

במוקצה לאכילה. רב ס"ל עיקור הלכה כר"ש כמבואר לעיל כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק רק משום חומרא בעלמא ס"ל כר"י באכילה ומשום דלא הוה איסור של חומרא בעלמא לא מיחשב כצרורות ועפר ע"י איסור אכילה ומש"ה מותר בטלטול אע"ג דאסור באכילה ועיין מג"א ריש סי' תקט"ו ובארתי יפה בחידושי ריש מס' ביצה יעוין שם. ועיין מ"ש חי' רשב"א פה דלמאן דגרס בשר תפוח צ"ל כרכי דזוזי משום מיאוס צ"ע דהרי"ף פי' לעיל כהתוס' משום סחורה ואוצר וגרס הכא בשר תפוח ובמקום אחר כתבתי בזה וכעת מצאתי הקושי' בשער המלך ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף