אור שמח/יסודי התורה/ו

אור שמח ‏ יסודי התורה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

עיין גירסה מדפוס וויניציא בכסף משנה ושם יוד ה' לא חשיב דהוא מקצת משם הויה ושם אלף למד חשיב, אף דהוא מקצת מאלודים, משום שיש לו נקוד אחר, אבל שם הויה אין לו נקוד כלל ויעוין ביאורי הגר"א בזה.

אפילו אות אחת.

נ"ב מפורש בספרי שם.

ג

שיטת היראים דיריעה שיש בה שם אסור למחוק כל היריעה. והא דמותר למחוק את הנטפל הוא כשכתוב שלא במקומו [ופירש כפירוש שני דרש"י פ"ק דערכין יגוד וישתמש במותר דשם שכתוב שלא במקומו פי' על האבנים ועל העצים לא קדוש הא על הנייר אסור להשתמש במותר כן מוכח שם] והנה כל הקדמונים חלוקים עליו, אבל ראיה מוכרחת מהא דאתמר בירושלמי פרק לולב הגזול הלכה יו"ד דאמר רב שמעתי מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר"מ מוחק אני כל הלולים שבו שלא נתכוין לקדשו הרי דאע"ג שכתוב כמה שמות אצל הללויה רשאי למחוק, ומוכח דהשם אינו אוסר למחוק את כל היריעה, אף ע"ג שכתוב במקומו, והא דאמרו בירושלמי סוטה פרק היה נוטל הלכה ג' נמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ, כמה ימחק תני ר"ח ב"ש אומרים אחת וב"ה אומרים שתים, פירושו כמה ימחוק מן השם אבל על מחיקת המגילה לא איכפת לן, כן נראה ושם א"ר אילי טעמין דב"ה כדי לכתוב י"ק פירוש דסבר דאם מחק אות אחת גדולה ובמקומה לכתוב שתי אותיות י"ק, אז מערערין אותה לשתות בעל כרחה. ודוגמא לזה מצאנו פרק כלל גדול מחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתים חייב כן ה"נ הוא אם יש במקום האות לכתוב שתים מערערין אותה לשתות בע"כ ואם אין במקומו אין מערערין אותה לשתות בע"כ אף דהמוחק אות אחת לוקה ובפ"ב דסוטה שם בירושלמי פליגי כן ב"ה וב"ש אם כתוב במגילה אותיות שלא לצורך ויתחייב על המחיקה יעו"ש. ג"כ פירושו אותיות מן השם וכ"ז פשוט וברור.

ו

כלי שהיה שם כתוב עליו כו'.

ובגמ' יגוד וישתמש במותר ופירשו בתוספות דיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם כו' יעוי"ש ומוכרח הוא לשיטתם בפרק כל הצלמים בדף מ"ז דבסייד וכייד בגופו של אבן נוקב כל האבן מעבר לעבר כנגד החידוש ונוטל תו גם לא תעשון כן לד' קאי גם על מה שכנגד השם כמו בעו"ג. דקאי אבד תאבדון גם במה שכנגד החידוש לעו"ג כן להיפך בקדושה ודוק.

וכן אם היה שם כתוב על בשרו הר"ז לא ירחץ ולא יסוך כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי וטובל כו' מסבב בבגדיו ולא יהדק כו' אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום.

הנה צריך עיון דבגמרא אמרינן דדיו הוי ליה חציצה ומשני בדיו לח דאינו חוצץ, ולמה השמיט רבינו זה.

והנראה דנתבונן בגמרא דאמר ותסברא האי גמי ה"ד אי דמיהדק קא הוי חציצה אי לא מיהדק עיילי ביה מיא, חציצה תיפוק ליה משום דיו, וזה צ"ע דמדוע פריך על המקשה דלמה לא מקשה מדיו, טפי הו"ל לאקשויי על ר' יוסי דאמר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף הא הו"ל חציצה, דדיו חוצץ, ולכן נראה דהגמרא שקיל וטרי בזבחים פרק שני תפילין אם חוצצין כיון דהו"ל מצוה דגופיה אינו חוצץ ומסיק דחוצץ, והיינו משום דמילי אוחרי הוי ואסור למיעל בהו לבה"כ ולישן בהו, אבל בלא זה דבר הנבלע בבשרו והוא עמו תמיד ודאי אם אסור למחוק ואף אם מקפיד עליו מאי אהני דע"כ בטלה דעתו דלא יסירנו משום דאסור למוחקו, וודאי דאינו חוצץ ובוודאי דמבטל ליה לבשרו טפי מטבח דאמרו סוף פרק דם חטאת דאינו חוצץ, פירוש כיון דמשום האיסור יסירנה ע"כ הוי כמקפיד עליו וחוצץ, ואם כה אמרו לענין חציצה א"כ נאמר כן לענין דלא יחצוץ משום דע"כ אינו מקפיד עליו להסירו מבשרו, דאיסורו שאסור למוחקו מבטל קפידתו ובטל לבשרו וזה מוכרח. וצריך לאמר דטבח לא קפיד על הדם להסירו, אבל אינו מקפיד גם על המים אם יבואו על הדם, ומבטל הדם שעל בשרו להבשר, וחשוב הכל כבשרו, וכן בכולהו שהזכירו בש"ס ופוסקים כן הדין שחשוב כבשרו ואינו מקפיד, וכן בקליעת שערות שסכנה להסירן לא חייצי הואיל וחשוב כבשרו וכשיער חד מברייתו, מה שאין כן כאן הלא ע"כ צריך לקשור גמי עליו להזהר שלא יבואו בו מים שלא ימחקהו להשם, ואם כן על כרחו לא מבטל זו הדיו להבשר של גופו שצריך ליזהר שלא יבואו עליו מים על מקום השם. ואם כן על כרחו לא מיבטל להבשר וא"כ הדיו חוצץ, אבל לר' יוסי דשרי לטבול כדרכו, ואינו חושש אם יבואו המים על השם וימחקוהו, אם כן על כרחו מיבטל להבשר והוי כבשרו משום דמאי אהני קפידתו כיון דאסור להסירו מפני איסור מחיקה, ועל כרחו אינו מקפיד עליו, לכן מדוקדק לשון הגמרא לדידך דסברית דמוזהר לראות שלא יבואו המים על השם באופן שלא ימחקהו, ועל כרחו אינו מבטל זה להבשר כיון דמקפיד שלא יבואו המים על הדיו שלא ימחקו להשם שע"ג בשרו, איך תוכל לאמר דחשוב כבשר, ותיפוק ליה משום דיו דחוצץ, ואף אם משום הגמי ליכא קפידא דמיירי באופן שיכול לחלוח המים לבוא, בכ"ז הדיו חוצץ, וע"ז משני בלחה, ואם כן למה דמסקו בגמרא דלכו"ע לית לן למיחש משום גרמא דמחיקת השם ועל ביאת המים אינו מקפיד עליו כלל רק שיחצוץ בין הערוה משום לא יראה בך ערות דבר מסבב בבגדיו אם כן מיבטל בטל הדיו להבשר דהוי טפי מטבח, דלמה אהני קפידתו כיון דאסור להסירו משום איסור מחיקה הרי הוא שב כבשרו ואף ביבש ג"כ אינו חוצץ ולכך השמיט זה רבינו.

אולם בגמרא יש לומר דעל ר' יוסי לא מצי לאקשויי דאימא כיון דמיעוטו בדבר המקפיד אינו חוצץ מהלכה למשה מסיני, רק מדרבנן דגזרו אטו רובו המקפיד ואף בבשרו גם כן אינו חוצץ רק ברובו וכמו שהוכיחו בתוספות סוכה דף ו' מיבמות דף ע"ח יעו"ש, אם כן יש לאמר אימת גזרו היכי שיכול להסיר הדבר, אבל כאן שאסור למוחקו ואם תאסרנו בטבילה יהא טמא כל ימיו לא גזרו חכמים. ורק על המקשה דסבר דגמי הוי חציצה, פריך שפיר ותיפוק ליה משום דיו. אך לפי המסקנא יהא מוכח דנשאר דלא כסברת המקשה ואין ה"נ דשרי לטבול ולא חייש משום חציצה, דמיעוטו המקפיד, מדאמרו רבנן דחיישי זימנין דמשתלי ושקיל לידיה לכן צריך לאהדורי אגמי ומשום טבילה בזמנה לא חששו, טפי הו"ל למיחש שמא בתוך כך יתייבש הדיו ונמצא לא יהא לו תקנה כל ימיו ובפרט אשה המתטהרת מטומאתה תהיה עגונה כל ימיה, וע"כ דאף בשהדיו יבש יטבול ולא גזרו חכמים במיעוטו המקפיד היכי דלא מצי למיתי לידי טהרה ולכך א"ש גם מה דהשמיט רבינו, ולכך חששו חכמים טפי שמא שקיל לידיה ועובר על בזיון השם ד"ת. והראשון נ"ל עיקר. [ובלא זה אפשר דמשום דיתיבש הדיו אין לחוש דיעביר דיו על גבי דיו ויתלחלח מקום השם ויהא מותר לטבול ובמה שמעביר דיו ע"ג דיו אין בזה משום מוחק כדאמרו פ"ב דגיטין יעו"ש. ושם מעביר דיו ע"ג דיו פטור ובפרק הניזקין דף נ"ד פריך וליעבר עלייהו קולמוס וליקדשיה, אע"ג דלמוחקו ודאי אסור משום דהוא לא מהימן שכתב האזכרות שלא לשמן הואיל ואינו בידו, וזה תקנה מעליא]. ולפ"ז מוכח מקושיית הגמרא דהוי חציצה דאף באופן שלא יוכל ליטהר כל ימיו גזרו על מיעוטו המקפיד וביבמות פרק הערל אמרו דמעוברת שנתגיירה א"צ טבילה משום דר' יצחק ואוקמי רבנן אדאורייתא כ"ש כאן שלא יהא טהרה לו כ"ז שהשם יהא קיים על בשרו ודאי דאוקמוהו אדאורייתא. וצ"ל דפסיקא ליה להגמרא דגרמא לא אסור מן התורה רק מדבריהם, ורבנן גזרו במחיקת השם, ואצרכוהו לכרוך גמי, אבל כיון דמיהדק והוי חציצה, איך יתכן דיאסרוהו חכמים בגרם מחיקת השם דהוי מדבריהם פעם אחד לבד ויצריכוהו גמי ויהא כל ימיו טמא מדבריהם ויאכל פעמים הרבה תרומה וקדשים בטומאה מדבריהם, ואם כן פריך הגמרא תיפוק ליה משום דיו דחוצץ לכן אסרוהו לגרום מחיקת שם שמים ואצרוכהו גמי כיון דמחציצת מיעוטו אי אפשר להנצל, ומשני בדיו לחה דמסתמא מיירי הברייתא בכל גווני, וא"כ יקשה איך מצרכי רבנן גמי דאיסור גרמא אינו רק מדבריהם ויתירוהו ע"י חציצת מיעוטו דמדבריהם טמא, אבל אין ה"נ דביבש דליכא תקנתא ודאי דלא גזרו והוא יורד וטובל ואוקמוה אדאורייתא וא"ש השמטת רבינו ודו"ק בכ"ז.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.