מחצית השקל/אורח חיים/רפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים רפא

(א) (ס"ק א) מבחול. אבל מ"מ כו' מבי"ט כו' ע' סי' תקכ"ט שכ' שם דבי"ט מאחרין לבא לבה"כ כדי שיהיה להם שהות להכין מאכלם לסעודת שחרית ואח"כ קורין ק"ש אע"פ שהוא בזמנו מ"מ הזמן מצומצם משא"כ בשבת דגם מלאכת אוכל נפש אסור וע"כ הכל מוכן מע"ש וא"צ לטרוח שוב בשום דבר לכן יפה להקדים לבא לבה"כ כדי שיקראו ק"ש ויהיה הזמן ק"ש מרווח:

(ב) (ס"ק ב) וביום כו' ואשתמיטתיה כו' שהמוספים היו נשחטים עם התמיד כו'. ובזה היה סגי ליישב קושית האחרונים. ניהו דביום כתיב במוספים מ"מ כיון דמצות מוספין לאחר וכיון דהמוספין ותמיד של שחר היו סמוכין זה לזה ממילא גם תמיד של שחר היה צריך לאחר אלא שהוצרך מ"א להביא דברי התוס' איך יוצא מדברי התוס' דהתמיד ומוסף היו סמוכים ואגב לפרש דבריהם וגם לבאר דברי עצמו דלכאורה נראה מדברי התוס' דהיפך דברי מ"א:

הקשה כו' דאמרי' דפ"ה דפסחים כצ"ל:

וצ"ל הרי ביומא ר"ל תיבת תמורה בתוס' צ"ל יומא:

דקי"ל הלכה כר"ע כו' מ"ש דקי"ל בר"ע אין זה ברור כ"כ ניהו דהרמב"ם פוסק כר"ע אבל יש חולקים וע"ש ביומא ברא"ש וטפי המ"ל דהא לר"ע גופי' אמרי' שם רפ"ה דפסחים דף נ"ח ע"א דס"ל מוספים בשש וא"כ ר"ע סותר א"ע. והאי דמוספים בשש מיירי בשבת דהא קתני גבי בזיכין בשבת והבזיכים של לחם הפנים לא היו נקטרים אלא בשבת וא"כ דיעבד בכל פעם זמנו כל היום אלא לענין לכתחל' ברגלים ויה"כ היו נקרבים עם התמיד ובשבת ובר"ח בשש לכתחלה אלא דטעמא בעי למה יוה"כ ילפי' מרגלים ולא שבת ור"ח דהא ליכא היקישא כ"א ילפי' יוה"כ במה מצינו מרגלים ולמה לא נילף במה מצינו גם שבת ור"ח ואפשר דמשום דיוה"כ יותר דומ' לרגלים משבת ור"ח דהא קי"ל כר"ג דף י"ט ע"א במס' מ"ק דר"ה ויה"כ דינן כרגלים לענין אבילות וכ' הרב"י בסי' תקמ"ח בשם הרמב"ן משום דכולהו רגלים הקשו זה לזה הרי דר"ה ויה"כ ג"כ מקרי רגל:

כמ"ש רש"י בפסחים רפ"ה וכן ביומא דף ל"ד ע"א כ' רש"י ביום משמע באור עצם היום ולא בבקרו עכ"ל ואנן מצלינן מוסף אחר שחרית ר"ל סמוכים זל"ז כמ"ש ר"ס רפ"ו לכן מצו' לאחר שחרית כדי שיהיו התפלות סמוכים זל"ז אלא דהיא גופא קשיא למה מתפללים מוסף סמוך לשחרית אדרבא מקרא משמע דמוסף לא הי' סמוך לתמיד של שחר מדכתיב ביום ולא ילפינן שבת מרגלים כנ"ל אלא שהטור כ' בסי' רפ"ו והם דברי הרא"ש ר"פ תפלת השחר וז"ל הטור וזמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת שחרית שזמנה מתחיל בבקר שהוא כנגד קרבן מוסף שזמנ' מיד בבקר דבמסכת יומא (דף ל"ד ע"א) מצריך פסוק לומר שנסכים קודמים למוספים (ר"ל נסכי. תמיד של שחר קודמים למוספים דכתיב בפרשת אמור בפ' המועדים שבת ונסכים משמע דזבח ונסכים יהיו סמוכים זה לזה ולא יהיה דבר אחר מפסיק ביניהם) ואם לא היה הפסוק היו מוספים כשרים לקדם אע"ג דכתיב בנסכים בבקר אלמא דקרבן מוסף זמנו מיד בבקר וכיון שזמנו בבקר טוב הוא להקדימו מיד אחר תפלת שחרית אע"ג שאין הלכה כר"ה דאמר אסור לאדם שיטעום קודם המוספים מ"מ צריך להתפלל אות' קודם אכילה כו' עכ"ל הטור. ולכאורה היה נראה דמ"ש אע"פ כו' מ"מ צריך להתפלל כו' הוא טעם למ"ש לפני זה שטוב להקדימו מיד אחר תפלת שחרית כדי שיהא רשאי לאכול סעודת שחרית אך הב"ח כ' וז"ל על מ"ש הטור אע"פ שאין הלכה כר"ה כו' האי אע"פ תחלת דבור הוא ואין לו קשר עם מה של מעלה ממנו והק' כו' עכ"ל הב"ח וא"כ צריך לתת טעם למה כ' הטור טוב הוא להקדימו מיד אחר ת"ש כו' אך הטור הוי קשיא ליה איך ס"ד דהש"ס להקדימו לנסכים הא שם ביומא קאי לפרש דברי אביי האמור בדף שלפני זה אביי מסד' מערכה משמי' דגמ' אליבי' דאבא שאול כו' ונסכים למוספים ומוספים לבזיכים כו' א"כ אביי ע"כ מיירי בשבת דהא אמר מוספים לבזיכין דהיינו שני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהיו מקטירים בכל שבת. והא דשבת חזינן דהמצו' לאחר מוספים עד שש אע"כ ס"ל להש"ס הא דילפינן במוספי שבת שיהי' מאוחרים מדכתיב ביום לא שיהיה דוקא בשש אלא שלא יהא סמוך לתמיד של שחר כמו ברגלים וכן משמע מלשון רש"י בפסחים דף נ"ח ע"א ד"ה ור"י סבר מוספים כו' וזמן מוספים אורחייהו בשש דכתיב ביה יום כו' הרי כ' לשון אורחייהו ולא לשון חיובא משמע דאין כוונת הכתוב במ"ש ביום ולא כתיב בקר גביה אלא שלא יהיה סמוך לתמיד שזמנו בבקר אלא מאוחר והיינו ביום שהוא אור עצם היום כמ"ש רש"י ביומא וזמן זה נמשך עד סוף שש ומתחלת שבע ואילך כבר נטו צללי ערב והתחיל בין הערבים ולא מיקרי יום ולכך קבעו זמן מוסף בשש שיהיה לו שעה וזמן קבוע שעה אחרונ' ולכן ס"ד אי לאו דכתיב זבח ונסכים ניהו דמוסף זמנו מאוחר מן תמיד וצריך שלא יהיה סמוך לתמיד מ"מ כיון דחזינן ברגלים שזמן מוסף סמוך מיד לתמיד ניהו דגלי קרא בשבת שלא יהיה סמוך לתמיד מ"מ ראוי שלא יפסיק עבוד' אחרת בנתיים דהיינו נסכים דכל מה שאפשר להשוותו לרגלים עדיף וכיון דקי"ל מביא קרבנו היום ונסכיו לאחר כמה ימים ס"ד דימתין זמן מה אחר התמיד ואח"כ יקריב מוסף ואח"כ נסכי תמיד ולכן איצטריך קרא זבח ונסכים דאפי' ברגלים גופייהו נסכי תמיד קודם למוסף כ"ש שבת דלכתחלה צריכים הנסכים להיות סמוכים לזבח א"כ לדידן נמי כל מה שאפשר להשוותו לרגלים עדיף ולכן יש להסמיך מוסף לשחרית ואע"פ שצריך שיהיה הפסק בין תמיד למוסף הא מפסיקין בקריאת התור' ומפטיר ביניהם דהא כבר כתבתי דזמנו בשש לאו דוקא ובזה נתן מ"א טעם לאחר תפלת שחרית כיון דאנו רוצים להסמיך מוסף לשחרית מטעם הנ"ל ומוסף מבואר בכתוב שלא יהיה בבקר. ולכן יש לאחר קצת גם תפלת שחרית:

וב"ח כ' כו' וא"כ בימי החורף דהלילות ארוכות ל"ל בה משא"כ להבנת מ"א דביום הוא דרש' גמור' ולא אסמכתא אין חילוק בין קיץ לחורף דהא גזירת הכתוב:

(ג) (ס"ק ג) מחזירים כו' ותמה אני כו' דהא בטולטילא א"א אותו כמ"ש הטור ולפי שהג"מנ הבין דמ"ש מחזירין אותו ר"ל שחוזר לתחלת ברכת יוצר אור וע"ז תמה וכי משום מנהג בעלמא יברך ברכה שאצ"ל:

וכמ"ש סי' תקפ"ב דאם לא אמר זכרנו ומי כמוך בר"ה ועשי"ת אין מחזירים אותו כיון שלא הוזכר בתלמוד לאומרו ואינו כ"א תקנת הגאונים כ"ש כאן דאינו אלא מנהג והוא קושיא שניה של מ"א:

(ה) (ס"ק ה) אין למחות אע"ג דאמרי' במגילה דף כ"ג ע"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.