מראי מקומות/אבן העזר/לה

מראי מקומות אבן העזר לה

אם צריך עדים על מינוי השליחות

הטוש"ע והב"י והרמ"א בסעיף ג, הביאו מחלוקת אם צריך עדים במינוי האיש והאשה או שצריך עדים רק במינוי האשה או שאף במינוי האשה אין צריך, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קפ אות קסט, כתב כהרמב"ם דצריך בשעת מינוי האשה ולא בשעת מינוי האיש.

שלח שליח לקדש אשה סתם ומת השליח, אסור המשלח בכל הנשים שמא קידש השליח אחת מקרובותיה, מה הדין היכא דהקרובות אומרות או מוכיחות שלא קידשום

הב"י בסעיף יא, הביא מחלוקת בגוונא שהקרובות אומרות שלא קידשום, וכתב הדרכ"מ והרמ"א דה"מ באמירה גרידא אבל ע"י מעשה כגון שהקרובות עמדו ונישאו מהני אף לזה וסמיך עלייהו ויכול לישא קרובתם, ע"כ, ויש להעיר דמדברי השאילתות בשאילתא יז, וכן מדברי בה"ג בהל' קידושין בעמוד תכב, דדימו האי דינא לדינא דהאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני, דדינא התם דהיא מותרת להינשא, ואפי כשהיא נישאת אין הוא ניתר מחמת כן בקרובותיה ואינו יכול לסמוך על נישואיה, וא"כ משמע לפי דבריהם דה"ה הכא דיהא אסור אע"ג דהם נישאו.

שלח שליח לקדש אשה וקדש אשה שהיתה נשואה בזמן מינוי השליחות אם הויא מקודשת או לא

בהגהות והערות על הטור בסעיף יא, הביאו דהכנה"ג חקר בזה והביא דמהר"ם מינץ והראנ"ח כתבו דאינה מקודשת, ע"כ, ובאמת אין כאן מקום ספק דלהדיא אמרי' בגמ' בנזיר יב:, דלא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד, ואם אין שליחות ממילא אינה מקודשת, אבל יש לחקור בגוונא דשלחו להדיא לקדש אשה שהיתה נשואה בזמן מינוי השליחות אם הויא מקודשת, דהיינו אם טעם הגמ' הוא מחמת שאין דעתו על אשה זו או דאינו יכול כלל לעשות שליח לגביה, ורעק"א בגיליון השו"ע דן בזה והביא דמדברי תוס' משמע דאינה מקודשת, ע"כ, ויש להוסיף דהרא"ש בנזיר יב: בגיליון ד"ה השתא במילתיה, כתב להדיא דאינה מקודשת, וכן מבואר מלשון השאילתות בשאילתא יז, שכתב דלא מצי למשוי שליח בכה"ג, וכן מוכח מלשון בה"ג בהל' קידושין בעמוד תכג, שכתב דלא תפסי קידושי לשליח במי שהמשלח אינו יכול לקדש בשעת מינוי השליחות, והכי נקטינן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף