תעלומות חכמה/קהלת/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תעלומות חכמה קהלת י

א

זבובי מות יבאיש. מוסב למעלה. כי כמו שזבובי מות. אף שהוא דבר קטן מבאיש שמן רוקח. כן מבאיש שמן רוקח. כן מבאיש סכלות מעט לאיש שהוא יקר מחכמה ומכבוד (ותיבת מבאיש מוסב גם על יקר מחכמה) כי חטא אחד לפעמים שוקל ומכריע כמה זכיות. ומבאיש איש אשר הוא יקר מחכמה ומעבוד:

ב

לב חכם לימינו. ימין נקרא העוסק לש"ש. ושמאל נקרא העוסק לשם עושר וכבוד כענין שנאמר אורך ימים בימינה. ולזה אמר לב חכם. כלומר כל המחשבות והפעולות שהחכם עושה הוא לימינו והיינו לשם ד' להשלי' נפשו:

ולב כסיל לשמאלו. להשלים גופו בעושר וכבוד:

ג

וגם בדרך כשהסכל הולך. היינו בסבות ובפעולות שעושה הכסיל ניכר תיכף לכל תכלית כוונתו ומבינים הכל תכלית מחשבתו תיכף בשעת עשיית הפעולה. וכולן מכירין רשעתו ואומרין שסכל הוא:

ד

אם רוח המושל יעלה עליך. כלומר לכך אני אומר לך אפי' אם הורם מזלך. בכל זאת:

מקומך אל תנח. מקום שפלותיך אל תנח. אל תשכח:

כי מרפא. ע"י דעת השפלות יהיה לך מרפא כי יניח חטאים גדולים. או יאמר אם רוח המושל דהיינו היצה"ר יעלה עליך:

מקומך. דהיינו מקורך ומחצבך אל תנח מלזכור תמיד אי מזה באת ואנה תלכי:

ה

יש רעה ראיתי תחח השמש. שראה רעה בעולם שמייחסין כל אשר נעשה תחת השמש:

כשגגה היוצא מלפני השליט. היינו שמסירין השגחה פרטיות ואומרין שמסר הכל להתנהגות המזלות. ובשעת עשיית העולם הטביע הבורא במזלות שינהגו כפי שהטביע בשעת יצירות בראשית. ומחמת זה יש לפעמים רוע הסידור דהיינו צדיק ורע לו וחושבי' הדבר שהוא כשגגה שיצא מלפני השליט כי כאשר שהמלך גוזר שיהיה כך. אינו חוזר בו משום דבר פרטי כן הוא בגזירות ממהקב"ה. או יאמר שהאמת כך הוא שאין הקב"ה רוצה לשנות גזירות הנהגות המזלות משום איש פרטי שנולד במזל רע. כענין שאמרו חז"ל ר"א בן פדת ניחא לך דאחריב עלמא והדר איברי ואפשר דתברי בשעתא דמזוני:

ו

ניתן הסכל במרומים רבים. עלומר שגוזרין ואומרין כן מחמת שרואין שניתן הסכל וכו'. ועשירי' בשפל היינו עשירים בדעת בשפל ישבו. ע"כ כופרין בהשגה מעל ועל:

ז

ראיתי עבדים על סוסים. אמר שלא יקשה בעיניך דבר זה. כי לבסוף יתהפך הדבר וסופן של עושי רע להשתלם. כאשר גם אני ראיתי עבדים וכו'. היינו גלות מצרים וגלות נ"נ עמ"ש רש"י ע"ש. וראה מה היה בסופו שבשעת הגאולה ניכר הדבר. כי חופר גומץ בו כו' היינו שנשתלם מדה כנגד מדה:

ח

חופר גומץ בו יפול. הוא פרעה שציוה להשליך הבנים ליאור נשתלם מדה כנגד מדה ובא הוא וכל עמו בים וכיסה עליהם המים:

ופורץ גדר. זה נ"נ שפרץ גדר של ירושלים ובהמ"ק:

ישכנו נחש. לסוף נענש ע"ז. ולפי שמתחיל בפורץ גדר כתיב ישכנו נחש שהנחשים מצויים בפריצות גדירות כמו שמפרש רש"י ז"ל:

ט

מסיע אבנים. הוא שאמר ערו ערו עד היסוד. להסיע אבנים להלאה לירושלים:

יעצב בהם נענש אח"כ:

בוקע עצים יסכן בם. וכל אותן שבקעו עצי ה' הן חכמים ותלמידיהם (כי עץ נאמר על צדיק כדכתיב פ' שלח היש בה עץ ערש"י שם) נסתכנו בהם כלומר על ידן ומחמתן (כי יסכן הוא לשון סכנה) והרי עינינו רואות השגחת אלקים שא"א להכחישה ולהעבירה כלל. ולפ"ז מסתמא כל רוע הסידור הנראה בשכל המשולח ג"כ בהשגחה נעשה רק המכחישין השגחה הוא משום איזה דבר הקשה להם בתחילת שכלם ואינם רוצין ללמוד ולקבל מאחרים. ואמר משל לזה בפסוק הבא אחריו:

י

אם קהה הברזל. אמר זה נגד החוקרים כשלא ישיגו הדברים בתחילת שכלם פוקרים תיכף. ולזה אמר בדרך משל אם קהה. כי כמו שהחרב אינו לטושה.

וחיילים יגבר בתמיה:

ויתרון הכשר החכמה ויתר ע"ז בעי הכנה לחכמה. והן רוצים להשליך פנת התורה מחמת שכלם המשולח בלא דעת ולימוד הקדמות הצריכין לכל דבר (רמב"ם במ"נ):

יא

אם ישך הנחש בלא לחש. מה שאנחנו רואין נחש הנושך לצדיקים. אמר זה מה שאמר למעלה שראה שרים היינו הצדיקים הולכין כעבדים בעת הגלות. ואמר ע"ז הטעם במה שנשך הנחש להצדיקים הוא משום שהיה בלא לחש. לפי שלא היו חכמים שבדור לוחשים על הרשע ולהוכיחו. וכענין שאמרו לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זא"ז:

ואין יתרון לבעל הלשון. כלומר לבעל הלשון אשר הי' לו להוכיח ולא היה מוכיח אותן לא היה לו שום יתרון על החוטאים במעשהו ונענש כמותן. ונחשב אצל הש"י כאלו הוא חטא כמותן. היות שבגרמתו שלא הוכיחו חטאו. והנה בש"ס תענית דף ח' אמר ר"ל מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש. לעתיד יתקבצו כל החיות אל הנחש ואומרין לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל. אתה מה הנאה יש לך ואמר להם מה יתרון לבעל הלשון ע"ש הכוונה להם ז"ל בזה שהנה אלו היו ישראל זכאין לא הי' שום דבר המזיק בעולם כמו לעתיד דכתי' (ישעי') ושעשע יונק על חור פתן כו'. וכן נא' שם זאב וגדי יחדיו ירבצו ילדיהן. רק חטאינו ממשיכין כחות הטומא' לארץ ומזה באין כחות המזיקין. ולזה אמר דרך מליצ' דבשאר המזיקין שהן דרך תאוה כארי שדורס ואוכל יש בה שייכו' להחטא שנעש' ג"כ דרך תאוה. משא"כ נחש המזיק בלא תאוה יש לשאול לה יותר מכל החיות המזיקין מה התייחסות יש להחטאים שנעשין דרך תאוה. וע"ז אמר שהתיחסות מזיק זה הוא בסבת לשון הרע שהחטא זה ג"כ נעשה בלא תאוה. וזה ג"כ כוונת הכתוב אם ישך. כלומר וכי היה הנחש נושך בלא לחש. היינו בלא חטא לשון הרע הנקרא לחש עמ"ש בש"ס יבוא דבר הנעשה לחש ויכפר על מעשה לחש. ומה יתרון לבעל הלשון. אמר התייחסות שיש להחטא לשון הרע הוא עי מה יתרון. שאין הנאה לבעל הלשון עמו שאין הנאה לנחש בנשיכתו:

יב

דברי פי חכם חן. כלומר אף שהיה גם בשעת חורבן חכם ונביא שירמיה הנביא היה בשעת חורבן. ולזה אמר אף שדברי פי חכם חן. מ"מ ושפתי כסול תבלענו. היינו רשעים שהיה בתוכן והן נביאי השקר בלעו והשחיתו דברי הנביא:

יג

תחלת דברי פיהו סכלות. היינו שידע בלבו שהוא סכלות רק שרצונו לקנתר:

ואחרית של פיהו. היא הכפירה והוללת רעה כי כן דרכו של היצה"ר שמחטיאו לאט לאט עד שיאמר לו לך עבוד ע"ג וכמ"ש (ישעיה) הוי מושכי העון בחבלי שוא ובעבותות העגלה חטאה:

יד

והסכל ירבה דברי'. והסכל שהיה בתוכן היינו הנעדרי חכמה. הרבו דברים והכחישו הנבואה. ואומרין לא ידע האדם וכו' ואשר יהיה מאחורי ערפו מי יגיד לו צריך הוא שיגיד ויודיעו לו. ולכך לא האמינו בנביאות הנביאים שנתנבאו לרע:

טו

עמל הכסילים תיגענו. הרשעים כיון שאין להם דרך התורה ואינם יודעים באיזה דרך להלוך ויש לפניו כמה דרכים ומייגע עצמו. אשר לא ידע ללכת אל עיר. כיון שאין דרך נכון וידוע לפניו מחמת שיש לפניו כמה דרכים לכך לא ידעו וכו' משא"כ אנחנו שידוע לפנינו דרך ה' מתוך דרך התורה. אף שיש לפנינו קושיות כבר יקל עלינו לסלקם ושוב אין טורח רק מעט:

טז

אי לך ארץ שמלכך נער. אמר זה לתרץ סבות טעות. כמה שאמר למעלה בעת הגלות עבדים על סוסים וכו'. לזה אמר אי לך ארץ ראוי שהיה לך כן משום שמלכך היה נער על שהיה משועבד להחומר. ושריך בבקר יאכלו. שלא עסקו רק בתאות אכילה ושתיה ולא הדריכו העם למצות ד' ולכך נחרב הבית וגרמו גלות להעם:

יז

אשריך ארץ שמלכך בן חורי'. בדורו של חזקי' שהיה מספיק עצמו באגודה של ירק והיה עוסק בגבורה של תורה ולא בשתיה. ובזכותו נפל סנחריב ולא היה יכול שום מלך להרע להם שאז באמת היה אשרי וטוב להם:

יח

בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות התורה והמצות נעשה הקב"ה כביכול מך שלא היה יכול להושע אתכם. ובשפלות ידים. כינוי לעניות כמ"ש הא"ע. מקודם שלמדו תורה רק שהיה בעצלות נעשה רק מך שהשפיע רק מעט. וכשנעשו עניים גמורים מהתורה ידלף הבית. נחרב בהמ"ק בעונם:

יט

לשחוק עושי' לחם. וחורבן הבית היה מחמת שנעשו עניים מן התורה. והיה עושין לחמה של תורה לדברי שחוק והיתול ואפיקורסות:

ויין ישמח חיים. וכל שמחתם היה רק לשתות יין כענין שאמר (ישעי') הנביא שכר ירדופו יין ידליקם והכסף יענה את הכל (יענה היא מל' מספיק כמו והם יענו את הארץ) כלומ' שכל מגמתם הי' רק בשביל הכסף ולא משום עבודות ה' ועתה כאשר סיים שלמה כל מה שמצא בשכלו. התחיל להזהיר את העם ואמר:

כ

גם במדעך מלך דהיינו הקב"ה אל תקלל. בשביל מדעך שהוא שכלך שהוא משולח אל תקלל לייחס לו עוול או חוסר ידיעה והשגחה ח"ו:

ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר. כי עיק' שמירת התורה והמצוה תלוי בשמועה אל חכמי הדור. ולזה אמר שגם בחדרי משכבך אל תקלל עשיר. כלומר חכם שבדורך כמ"ש במדרש ומחוייב אתה לשמוע לו אף בדבר שאומר לך על ימין שמאל ואפי' בסתר אל תעבור:

כי עוף השמים יוליך. אם תעבו' על דבריו בסתר תתפרס' בגלוי ותתבזה לעין כל השומעין לדבריו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.