תומים/חושן משפט/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט ט

(א) שלא ליקח שוחד. בתשובת חות יאיר פלפל אי רשאין ליתן לדיין גוי שוחד היותו מצו' על הדינים שהוא אחד מז' מצות ואם כן אף לא תקח שוחד בכלל האיסור בהו ועובר משום לפני וכו' ולא העלה הרב הנ"ל דבר ברור והעולם נוהגין היתר משנים קדמוניות ואין שם על לב הנ"ל וצ"ל דס"ל דכל הטעם של שוחד דהוא חד דמקרבי' דעתי' גביה וזהו בישראל דקרובים אסורים לדון אבל בב"נ שכל הקרובים מותרי' לדון אין לך קירוב יותר מזה והכל יודעין שדעת האב קרוב לבן יותר מאדם אחר שנותנים לו אלף דינרים ומכל מקום האב כשר לדון בנו הב"נ אף ליתן שוחד להצדיק הצדיק וכו' מותר דמ"ש מקרובים. ואמת כי בגמרא לא מצינו בב"נ דקרוב מותר לדון רק להעיד ויש לחלק דעדות הוא מגזירת המלך וגבי ב"נ לא היה גזירת המלך ברוך הוא. אבל בדין שיש בו טעם דלא חזי ליה חובה אפשר דגם בב"נ אסור. אבל ראיתי בתשובת הב"ח סי' קי"א ותשובת הגאון מהר"צ ז"ל סי' נ"ה בענין בהמה הנרבעת מגוי דהסכימו דהוא עצמו יכול להיות עד ודיין ולא שייך בי' אדם קרוב וכו' אצל ב"נ ע"ש. וא"כ דיכול לדון על ממון עצמו אין לך שחד גדול מזה שהוא חד וכו' ומזה נראה דפשט ההיתר:

(ב) כל דיניו שדן וכו'. הרב כה"ג כתב בשם מהרי"ט דהא דאמרינן דדינו פסול היינו כשדן דבר התלוי בשודא דדיינא ומסרוהו חכמים בידו לדון כפי דעתו ובזה כשלו חכמים מעשות אבל במה שדן עפ"י התורה והאמת והיושר מהיכי תיתי יבטל וחסדאין מילין. והרב הנ"ל האריך לפלפל דאם כן אין מקום לקושית הגמרא דפריך על קרנא דשקיל אסתרא מזכאי וכו' והיכי עביד הכי והתנן הנוטל שכר וכו' ומה קושיא דלמא הא דנקט קרנא שכר היינו בדינים שאינם מדין שודא וכו' ע"ש ואין כאן קושיא כלל דכי אנו אומרים דמתחילה מותר ליטול שכר לדון דין שאין בו שודא ח"ו הלא ילפינן מקרא מה אני בחנם וכו' ובזו אין לחלק כלל רק אם עבר ונטל אשר קנסוהו חכמים לבטל מעשיו בזו דעת מהרי"ט דאם דן בלתי שודא דלא שייך לבטל מעשיו וקו' הגמרא על קרנא איך שקיל לכתחילה שכר והתנן הנוטל שכר וכו' והיינו דקנסוהו משום דעבר אדאוריית' מבלי ליקח שכר דין ובשל תורה אין הפרש ואיך עבר קרנא אאיסור תורה ופשוט ולא קשה מידי. אך מדברי הרמ"א באבן עזר דטרח לקיים הגט שנסדר מפי הרב הנוטל תשלומין משמע דסבירא ליה דלא כמהרי"ט דהתם בגט לא שייך שודא ומדבריו משמע דלא נחית לענין תחילת רק אם יש לפסול הגט עיין שם (ומה שכתב הרמ"א שם דגט אין צריך בית דין אמת דכן משמע בגמרא אבל בתו' בקדושין ד' ט' דבור המתחיל הא לא דמי כתבו גם כן דהגט הבעל כותב בבית דין ע"ש וכן מצאתי בתרגום יהונתן לתורה על פסוק וכתב לה ספר כריתות דכתב ליה בתרע בית דינא עיין שם ומזה בא מנהג דצריך בית דין בגט):

(ג) מדבר שקר תרחק. בגמרא דסנהדרין יליף ליה מן לא תגורו לא תכניס דבריך ואילו בשבועות משום מדבר שקר תרחק וכן כתב הש"ע וצריך לומר דברור ביודע שנעשה עול להעני פשיטא דהיא בכלל לא תגורו וכו' אלא מיירי דהתלמיד חושב על פי הדין יש לפטור להעני אבל ברור דאמת עם עשיר דאיך יתבע העשיר משופע בנכסיו לרש אין כל ולעומת זה רגיל העני לכפור בעשיר כי למלא נפשו כי ירעב ואם כן יחשוב אשתוק ולכך נאמר מדבר שקר תרחק כי אין אמת כאמיתה של תורה כי שוא מחשבות בני אדם ויש עשיר מכחש וחומס ויש עני מדקדק בש"פ מבלי לעשוק חבירו ואם כן ברור דלכך נקט עני וה"ה לעשיר כמו שכתב מהרש"ל ועיין אורים:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.