שפת אמת/זבחים/עט/ב

דף עט ע"ב

בגמ' בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש כו'. קשה לי למאי דאמרינן לעיל דאי נפל דם לתוך המים קמא קמא בטל ואידחי לי' א"כ שייך גזירה אטו היכי דנפל דם הנפש לתוך דם התמצית דאפי' אי יהי' מועט מדם הנפש מ"מ איפסל לה. ושמעתי לתרץ קצת דאין דרך לקבל כלל דם התמצית רק בשעת קבלת הדם בסוף נתערב בו דם התמצית א"כ לעולם דם הנפש קודם. אך מדברי התוס' שפי' הגזירה אטו בעיני' ע"ש מוכח דשייך קבלת דם התמצית בכלי בפ"ע והדרא קושין לדוכתא:

שם במשנה אם לא נמלך ונתן כשר. פירש"י העליון. אפשר נתכוין רש"י לתרץ קושי' תוס' לעיל (כ"ו: ד"ה אמר) דהקשו למ"ד שלא במקומו כמקומו א"כ דם שלמטה שניתן למעלה כיפר רק הבשר אסור להקטיר ולאכול ולא מהני תו נתינה דלמטה ע"ש. לכן פי' רש"י דרק העליון כשר. והא דאמרינן לקמן דנותן גם למטה בתורת שיריים הכל להכשיר החטאת אבל לעולם שלמטה פסול לאכילה. מיהו באמת איני מבין קושי' התוס' די"ל דפי' לא נמלך רק נתן היינו לשם מים כדר' אליעזר ולא חשיב נתינה להתכפר כמ"ש תוס' עצמם שם בדר"א וכ"מ בתוי"ט ע"ש. גם בלא"ה א"א לפרש כן בכוונת רש"י דהא בברייתא לקמן תני דנותן למטה ואלו ואלו עלו לו משמע אפי' להתיר הבשר באכילה. לכן נראה כוונת רש"י כיון דתני כשר קאי על עליון אבל למטה גם לכתחלה מודין חכמים דיתן למטה כיון דגם שיריים דעליונים ניתנין למטה וכדמפרש לקמן בברייתא דיחזור ויתן למטה אפי' לכתחלה לכן כ' רש"י העליון:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף