שער אפרים/יג

שאלה יג

נשאלתי אם האשכנזי שמתפלל עם הספרדיים או אם הספרדי מתפלל עם האשכנזים אם יוצא ידי חובות תפלתם וג"כ בשאר חילוקי מנהגם שהספרדים אינם מניחים תפילין בחש"מ והאשכנזים מניחים:

תשובה הנה זהו מחלוקת בין הפוסקים עיין בתשו' הרשד"ם בי"ד סי' קכ"ט וקמ"ט ועיין בר"ן פ' מקום שנהגו והובאו בא"ח סי' תס"ח ועיין בי"ד סי' רי"ד ובב"י שם ובש"ך. וע"ד השאלה ראשונה אינה צריכה לפנים וכבר נשאלה זו להרב הגדול הרשד"ם בא"ח סי' ל"ד אבל ראיתי שם שהוא מפקפק בתפלות האשכנזים בפיוטים ומביא ראיה מדברי האבן עזרא בס' קהלת ע"ש ובודאי כי הרבנים הנז' באשר שהיו ספרדים משבחי' לתפלות הספרדי' ע"ד ישמעאל כהנא מסייע כהנא אבל חלילה לפקפק בתפלת האשכנזי' אשר רבים וגדולי' בחכמה ובמנין אשר התורה יצא מהם ומימיהם אנו שותים יסדו אותם:

וגדולה מזו מצינו בטא"ח סי' ס"ח הקרוב"ץ פיוטים שאומרי' אם יש להפסיק בברכת ק"ש שהרמ"ה וגם הטור היו קוראי' תגר עליהם מאחר שאין להפסיק בברכת ק"ש ומ"מ מסיים שנוהגים לאומרו בכל מקומות וכ"כ שם בשם הראב"ד דהיינו אפילו להפסיק בין הברכות של ק"ש ומכ"ש לאמרו במקום שאין שם הפסק כגון בתוך התפלה שרשאי להוסיף שכ"ע מודי' וכ"פ האחרוני' הובא בשבלי לקט בשם הגאוני' הגדולים ר"ע ורב כהן צדק ורב פלטי גאון ורבינו קלונימוס ור"י ט"ע ור"ש הגדול ור"ס הגאון והרב ר' יונה וכל גאוני לותיר כתבו שיש לומר פיוטי':

ואף שהטור כתב בעצמו ומ"מ טוב ויפה לבטלה למי שאפשר וגם כתב שלא ישר המנהג בעיני אביו הרא"ש ז"ל היינו מטעם שכתב הטור כי הוא סיבה להפסיק בשיחה בטילה ובדברי הבאי והיינו כדי שלא להפסיק בפיוטים בין ברכות דק"ש אבל לאומרו בתוך התפלה או לאחר התפלה ע"ז לא קראו תגר הטור והרמ"ה וסיעתם מעולם אף שאינם מובנים לכל אדם:

ובזה מיושב התימה שתמה הגאון בעל בית חדש על דברי הטור שכתב שלא ישר בעיני אביו הרא"ש ז"ל המנהג כו' ועל זה תמה הלא הרא"ש ס"פ אין עומדין כתב על הך דר' יהודה לא ישאל אדם צרכיו כו' עד ומטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ בג' הראשונות וכן ר"א הקליר שהיה מא"י כו' והוא תיקן קרוב"ץ לאומרו בג' הראשונות עכ"ל מדהפליג בשבחו אלמא משמע דר"ל דראוי לסמוך עליו לומר צרכי צבור בג' ראשונות וא"כ האיך כתב רבינו להשיג על ר"א הקליר שתיקן קרוב"ץ ולהאריך בברכה שאמרו לקצר מטעם שלא ישר בעיני הרא"ש ז"ל פירושו של ר"ת שפי' לקיים המנהג אלמא דיש לבטל המנהג וז"א ואדרבה הרא"ש מחזיק ביד המנהג ולסמוך על ר"א הקליר שתיקן קרוב"ץ בג' הראשונות ולכן נראה דאפילו אמר כן הרא"ש דלא ישר בעיניו מ"מ על עיקר הדין לא נחלק ועוד ודאי דחזר בו בפסקיו שהם אחרוני' והחזיק המנהג לומר קרוב"ץ ורבינו מתוך שהיה דעתו נוטה לבטל המנהג השים על לבו מ"ש אביו הרא"ש בע"פ כו' ולא שת לבו למ"ש הרא"ש בפסקיו בפ' אין עומדין שהם עיקר ושארי ליה מאריה גם רבינו עצמו כ"כ לקמן בסי' קי"ב עכ"ל:

הנה הגאון בעל ב"ח הנז' התפלל על אחרים והוא צריך לאותו הדבר כי כבודו במקומו מונח ובמחילה מעצמותיו הקדושי' דאין כאן שום תימה על הטור ודברי הטור נכונים שמ"ש הטור לבטל המנהג וגם כתב שפי' ר"ת לקיים המנהג לא ישר בעיני הרא"ש הכל עולה בקנה א' שמ"ש הטור לבטל המנהג היינו שלא יאמר פיוטים וקרוב"ץ בין ברכות דק"ש וע"ז קאי הטור וז"ל בענין ההפסקה שמפסיקין בברכה דק"ש לומר קרוב"ץ ראוי היה שלא להפסיק ועלזה מיוסד כל הסימן והפלפול בין הרמ"ה וראב"ד וזש"א הטור בשם הראב"ד לפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבה ובזולתות וגם פיר"ת במקום שאמרו לקצר כו' קאי ג"כ על אותן הברכות שלפני ק"ש ולאחריה כי על זה קאי במתני' וע"ז כתב הטור בשם הרא"ש שלא ישר בעיניו פיר"ת דהיינו לומר פיוטי' וקרוב"ץ בין הברכות דק"ש אבל לאמור קרוב"ץ אחר הברכות דק"ש במקום שאין שם הפסק כגון בתוך התפלה ע"ז לא ערער מעולם הטור והרא"ש ולכן כתבו רבינו בסי' קי"ב ע"ש:

והטעם שיסדו התנאים והגאוני' הפיוטים שלנו בלשון שאינ' מובנים לכל אדם אפשר לומר ע"ד מ"ש בגמ' דגיטין פ' הניזקין דף ס' בפלוגתא ר"א ור"י אם תורה רובא בכתב ומיעוטא בע"פ כו' עד ההוא אתמוהי אתמה אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו וכתבו התוס' שם בשם המדר' כמו זר נחשבו שעכו"ם כתבו את התורה אם היתה נכתב לישראל הכל היו עכו"ם כותבי' אותם כו' וכן איתא בהדיא במ"ר כי תשא ולזה המדרש כיונו התוס' ולזה הטעם לא רצו התנאים והגאוני' אשר יסדו הפיוטי' לכתוב בלשון שמבינים הכל כדי שלא יבואו העכו"ם ויתפללו אלו התפלות לע"א שלהם וכמו ששיבחו חכמי' גם כן לאנשי בית אבטינס וחביריו שלא רצו ללמד על מעשה הקטורת ולחם הפנים מטעם הנז' וכדאית' בגמ' דיומא ומי שרוצה ללמדם המה מובני' היטב ע"פ שיטת תלמוד ומדרשי' ומאמרי הזוהר וספרי הקבלה ואף שאינם מובני' לשאר העם. והרב מהרשד"ם הנז' מביא ראיה מגמר' דר"ה מהא דאין ש"ץ מוציא את שאינו בקי עד דאתי לבי כנישתא ושמע מש"ץ והיינו עד שיבין מה שש"ץ אומר וכמ"ש הטור בסי' קצ"ג וכן דקדק הב"י בסי' קכ"ד אבל אין משם ראיה וקושיא כלל על אותם הפיוטי' כי מ"ש הטור וגם הרא"ש והתוס' עד שיבין מ"ש הש"ץ היינו אם רוצה לצאת בתפלת הש"ץ והוא אינו רוצה להתפלל וכן גבי ברכת המזון שנים שאכלו א' סופר וא' בור סופר מברך ובור אינו מברך ויוצא בברכת הסופר וכשרוצה לסמוך בברכת הסופר צריך שיבין מ"ש הסופר אף שאינו יודע לסדר הברכה כתיקנה וזולת זה אינו יוצא בתפלתו וגם בבהמ"ז אבל אם הבור מברך לעצמו או איזה ע"ה שמתפלל לעצמו אף שאינו יודע מה שמדבר מכל מקום יוצא בתפלתו ובברכת המזון וכמ"ש בגמ' דמגילה מידי דהוי אנשי' וע"ה ולאו כ"ע גמירי פי' התפלה וברכת המזון:

ואף שהתוס' והרא"ש פ"ג שאכלו דף מ"ה ע"ב והרא"ש שם כתבו דוקא גבי מגילה אמרינן דנשים וע"ה יוצאי' אף שאינם מבינים והיינו מטעם פרסומי ניסא ומשא"כ גבי בה"מז ותפלה ומשום הכי כתבו התוס' והרא"ש דנשים אינם יוצאי' בבהמ"ז שלנו כו' וא"כ משמע דנשים וע"ה צריכי' להבין דוקא ואז יוצאים אבל ז"א דאדרבה משם משמע דוקא כשהאשה רוצה לצאת בבהמ"ז שלנו והיא אינה מברכת אז אינה יוצאת אם אינה מבינה דדוקא במגילה משום פרסומי ניסא יוצאת משא"כ בשאר דברי' אבל אם הנשים וע"ה מתפללי' או מברכי' לעצמם אז אינם צריכי' להבין:

ומה שהביא רש"י ראיה מהא דמגילה דלועז ששמע אשורית יצא אף על פי שאינו מבין כו' וה"ה אשה בבה"מ ודאי אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דראיית רש"י מעיקר' ליתא דיש לחלק בין דאוריית' לדרבנן דבשלמא מגילה שהיא מדרבנן אז יוצאי' הנשים וע"ה אף שאינם מביני' מאי דשמעי ומשא"כ בה"מ דאוריית' אז אינם יוצאי'. ויש לדחות דרש"י אזיל לטעמיה דאינו מחלק בין דאוריית' לדרבנן וכמ"ש התוס' ריש פ"ג שאכלו ד"ה אם רצו כו' וכ"כ הרא"ש על הא דאמר אביי שנים שאכלו מצוה לחלק ופירש רש"י בין ברכת המוציא ובין ברכת הזימון והשיג עליו הרא"ש ומביא בשם הר"י בשם הרשב"ם דיש לחלק בין ברכת הזימון שהוא דאוריית' ובין ברכה ראשונה שהוא מדרבנן וא"כ משמע דרש"י בעצמו סובר שאין לחלק בין ברכת דאוריית' לדרבנן בענין א' מוציא את חבירו וה"ה בנ"ד ולכן דחו הרא"ש ראייתו ממגילה מטעם אחר אבל לפי דעת ה"ר יוסף בשם רשב"ם י"ל באמת שיש חילוק בין מגילה לב"המ דבה"מ הוא דאורית' כו' לכן צריך להבין ומשא"כ מה שהוא מדרבנן ואף שגם תפלת ח"י ברכות הוא מדרבנן ואפילו הכי כתב הב"י סי' קכ"ד הביאו הרשד"ם דמה שש"ץ מוציא את שאינו בקי דהיינו שצריך שיבין מ"ש הש"ץ אבל ז"א ראיה דתפלה חמירא לענין זה כמו הדברי' הנאמרים מן התורה שהרי אית' בירושלמי הביאו הר"ן סוף ר"ה גבי יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו וכתב הר"ן ואף על גב דקי"ל דכל הברכות אף על פי שיצא מוציא כבר הוציאו מכלל זה בירושלמי דברכות ברכת המזון וק"ש ותפלה וא"כ תפלה דומה לבהמ"ז וק"ש שהוא דאוריית' וג"כ בגמ' דמי שמתו אמרי' נשים חייבות בתפלה ובהמ"ז אף שהם פטורי' ממצות עשה שהזמן גרמא מ"מ חייבות בתפלה אף שי"ל ג"כ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא כו' מ"מ הואיל ורחמי נינהו חייבי' ועיין בגמר' ובתוס' שם. ונחזור לנ"ד במ"ש הרשד"ם מגמר' דר"ה דאין ש"ץ מוציא עד דשמעי מש"ץ והיינו עד שיבין ז"א קושי' דזהו דוקא אם הש"ץ מוציאו משא"כ אם הוא מתפלל בעצמו אף שאינו מבין התפלות ואפשר שגם הרשב"ם מודה לזה רק שעיקר מה שקורא תגר על הפיוטים לפי שאמרו בגמר' הנזכר דש"ץ אינו מוציא את שאינו בקי עד דאתי לבי כנשתא ושמע מש"ץ ואם כן מוכח מזה על כל פנים דש"ץ צריך להבין מה שמתפלל ובאותם הפיוטים גם הש"ץ אינו מבין כלום:

אמנם אין זה קושי' דממ"נ אם הש"ץ הוא אדם כזה שהוא ירא שמים ויכול להבין אם כן גם באותם הפיוטי' יכול להבין כי המה מיוסדים על אדני פז התלמוד ומדרשי' ואף אם אינו יכול להבין כפשוטו אבל באשר שהוא ירא שמים ויכול לילך אצל בקי ללמוד ובאם שהוא אינו יכול להבין ואינו ירא שמים א"כ גם בתפלות הנאמרי' בלשון הקודש לשון קל אינו יכול להבין ולא מירמי אנפשיה שילך אצל בקי ללמוד ונמצאים ג"כ בש"ץ בין הספרדיי' שאינם בקיאים ואינם מביני' אף שהתפלות שלהם בלשון קל אבל להוציא אחרי' א"צ שהם יבינו מה שהוא אומר באשר שז"א חובות ק"ש ותפלה רק שבח להמקו' ובקשות יתירות. וא"כ מכל זה נידחים דברי הרשד"ם הנז' וא"כ בנ"ד גם הספרדי אם מתפלל תפלת האשכנזים יצא וה"ה להיפך כי אין ביניהם שום חילוקי דינים שיפסול תפילת האחת לפי סברת כת האחר' כי הם קורין ק"ש ותפלה בברכותיה כמו האשכנזים ואף שיש ביניהם חלופי נוסחאות בברכת שמונה עשרה ז"א מעכב וכמ"ש מהרד"א יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה מ"ח והביאו פסוקים על כל ברכה וברכה שעולי' למנין תיבות הברכה ונראה שזהו אין לו יסוד כי לא תמצא בשום מקום שאומרי' י"ח בענין אחד תיבה בתיבה ע"ש. והנלע"ד כתבתי:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף