שלמי נדרים/נדרים/פב/ב

שלמי נדרים נדרים פב ב

ע"ב בר"ן ד"ה וכיון דאסיקנא דשמואל דאמר כרבנן נקטינן כוותייהו כו' אבל אחרים אומרים דלמסקנא שמואל כר' יוסי מתוקמא כו' ולא נהירא דא"כ לא הוי לן למימר מתני' ר' יוסי היא כו' עכ"ל לפי מ"ש הרא"ש כאן דתרי שינויי הוא לא קשה כ"כ וכ"כ במשנה למלך והקרבן נתנאל שכ' בפסקי הרא"ש דיחוי הר"ן הנ"ל על דברי הרא"ש במה שמיאן פי' האחרים לא דק שפיר דכפי שהביא הרא"ש פי' האחרים דהוי ב' תירוצים קו' הר"ן לא קשה מידי אח"כ מצאתי בהגהת הרש"ש שהעיר בזה ג"כ: בתוס' ד"ה אמר רב יהודא אמר שמואל כו' והא דתנן לקמן נדרה מתאנים וענבים והפר לתאנים לא הפר לענבים ולא אמר הפר מקצתו הפר כולו [התם מיירי כגון שפירש הפרה לתאנים והכא מיירי שהפר בסתם כצ"ל] וכמו שכתוב בפי' הרא"ש ומ"ש עוד דצ"ע אם נדרה מפלוני דבר עינוי נפש וגם דבר שאינו עינוי נפש אם אמרינן מתוך שמיפר לדבר שמתענה מיפר נמי לשאינו מתענה או אינו מיפר לשאינו מתענה דאינו עינוי לה לכאורה אינו מובן על מה נסתפקו ואיזה ענין נתחדש בספיקתם על מה שנאמר בגמ' נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה ואולי כוונו בזה ע"פ מ"ש הרא"ש בפי' מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לשאין מתענה דכיון דנדר אחד הוא ואית בי' קצת עינוי כו' דהכוונה הוא דגם בפת קיבר איכא קצת עינוי לאדם שאינו מעונג ורק לאשה הזאת פת קיבר אינו עינוי לה כעת שיש לפני' ג"כ פת יפה ולפעמים כשלא יהיה לה פת אחר יפה מקרי עינוי קצת ג"כ לה אם לא תאכל ממנו ולכן אולי דוקא בכה"ג אמרינן מתוך שמיפר למתענה מיפר ג"כ לשאינו מתענה אבל צ"ע היכי שנדרה מדבר שמתענה וגם מדבר שאינו מתענה כלל דליכא אפי' קצת עינוי אי אמרינן מתוך כו' ועדיין אין נח לי במה דנקטו בלשונם אם נדרה מפלוני כו' מאי שנא דנקטו מפלוני ואולי הכונה דמסתפקא להו אם לא נדרה משתי ככרות שלפני' אלא שנדרה מאיש פלוני בשני דברים א' מדבר שהוא ע"נ והשני מדבר שאינו עינוי נפש: אם נאמר בזה ג"כ מתוך שהוא מיפר למתענה מיפר ג"כ לשאינו מתענה או דלמא דלא אמרינן בזה מתוך כו' משום דהוו כשני נדרים חלוקים. וע' בירושלמי בפרקין דתני מפני מה הוא מיפר חבריא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו וע"ש פירושו בפני משה:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף