שלמי נדרים/נדרים/סט/א

שלמי נדרים נדרים סט א

ד' סט בעי רבא יש שאלה בהקם או אין שאלה בהקם. בשו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה סי' ט' הקשה בשם חכם א' דתפשוט לי' מהא דאמרו לעיל (דף סז.) כגון דהפר א' מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו דש"מ מזה דיש שאלה בהקם והמחבר הנ"ל תירץ דיש לחלק דשם כבר איקליש הנדר שהפר א' מהן וא"כ כל דשאל זה על הקמתו יכול לשאול אבל כל שלא נקלש הנדר אפשר דלא מהני שאלה ע"ש ול"נ דהקושיא מעיקרא ליתא דמשם ליכא למיפשט דהייתי יכול לדחות דבאמת הא גופא קמ"ל המשנה דלהכי לא מהני הפרתו משום דאין שאלה בהקמה. והא דקאמר שם הטעם משום דצ"ל הפרת שניהם ביחד הוא לפי האמת דפשיט הכא דיש שאלה בהקם: שם בגמ' בעי רבה קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הקמה ראשונה מהו. ת"ש דאמר רבא אם נשאל על הראשונה (גבי שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל) שני' חלה עליו ביד יוסף לבעהמ"ח ידות נדרים כתב שצ"ע דמה ענינו לשם דשם כשנשבע שני פעמים נהי דאין שבועה חל על שבועה משום דאין איסור חל על איסור מ"מ עכ"פ הרי יש הוי' וישות להאיסור שני ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים (ע' יבמות לב:) לכן אי משכחת רווחא חיילא שפיר מקרי חלות להשבועה אבל כאן שקיים להנדר מאי מועיל קיום השני אטו נתחזק הנדר ע"י זה יותר והרי אם תעבור על הנדר לא עבדה איסורא רק משום נדר אחד שעברה כו' ואולי כיון דנשאלין על ההיקם וא"כ הי' לו חלות לענין שאם ישאל ודוחק וצ"ע עכ"ל גם בספר קרן אורה מדקדק קרוב לזה ובאופן אחר דמקשה הא שאלה הוא ע"י פתח וחרטה וכיון דניחא לי' בהקמה שני' א"כ היכי שייכא חרטה בהקמה ראשונה דהא ניחא לי' בהקמה כיון דהקים שנית ובשלמא בשבועה על שבועה י"ל כיון דשבועה שני' חיילא קצת לאיסור בעלמא שפיר י"ל דניחם על שבועה הראשונה ולא ניחא לי' בב' איסורין אבל הכא בקיום ל"ל הכי והיכי אשכחן שיתחרט על הראשונה ושני' תחול א"כ אין כאן חרטה ע"ש ואולי יש ליישב קצת כגון שאמר קיים ליכי בשחרית ובאמצע היום אמר אב קיים ליכי ובא עתה אל החכם ואומר שמתחרט ממה שאמר קיים ליכי בשחרית כי אז אמר מתוך הכעס אבל ממה שאמר באמצע היום אינו מתחרט ועם כל זה אם לא נאמר שהשני' אחר שאלת הראשונה אמירתו השני' לאו כלום הי' דאין הקמה אחר הקמה ופשיט מדרבא כו':

בר"נ ד"ה בעי רבה יש שאלה בהיקם כו' אם קיים הנדר ונשאל בו ביום על ההיקם מי מצי מיפר בו ביום או לא אבל למחר לא מצי מיפר דלא גרע משתיקה עכ"ל והר"ן בפ' המדיר סיים ובשתיקה ודאי דלא שייכא שאלה ובש"ע סי' רל"ד סעי' מ"ט הביא דיעות הסוברים דאף אם נשאל על הקמתו לאחר כמה ימים מהני ההתרה דיכול להפר ביום השאלה שהוא לו כיום השמיעה דכיון שהי' סבור קודם השאלה שאינו יכול להפר הוי כמו שאינו יודע שיכול להפר (לקמן פ"ז) שיכול להפר ביום שנודע לו שיכול להפר ע' בט"ז ובש"ך שם. וע"ש בחידושי הגאון רעק"א שכתב וז"ל ומ"מ (פי' אפילו לדעת הר"ן שא"י לשאול על ההקמה אלא ביום השמיעה) יש לומר דאם בו ביום אחר ההקמה הפר נדרה ואחר כמה ימים נשאל לחכם על הקיום כיון דנעקר הקיום למפרע ממילא חלה ההפרה דבו ביום אף שהי' קודם השאלה על ההקמה עכ"ל והנה מה שחידש הגרע"א זאת מדעתו לדעתי מפורש הוא בדברי המחבר בסעי' כ"ב. דשם כתוב נדרה אשתו וקיים לה באחד מן הלשונות וכסבור שאינו לשון הקמה ובו ביום הפר לה. הקמתו הקמה כו' וסיים המחבר בסוף הסעי' ואם נשאל על ההקם הפרתו שהפר הוי הפרה ואינו צריך לחזור ולהפר ובש"ך שם ס"ק נ"ו יש ט"ס שמ"ש שם הפרתו הראשונה שהפר ביום שמעו קודם (ההקמה) צ"ל קודם השאלה וא"צ לחזור ולהפר כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הקמה ראשונה כמו שלא הי' עכ"ל. ולפ"ז גם דינו של הגרע"א הנ"ל פשוט הוא מהאי טעמא דאף אם נשאל להחכם על ההקמה אחר כמה ימים מ"מ כיון שנעקר ההקמה מעיקרו מועיל ההפרה שהפר אחר ההקמה בו ביום למפרע ובס' יד יוסף הנ"ל ס"ק כ"ט תמה על הש"ך דכל שכבר הפר היאך הי' יכול לקיימו והרי אין נשאלין על ההפר וגרם לו זה לפי ששפט למראה עיניו הגי'. משובשת שכתוב בש"ך ההפרה שהפר ביום שמעו קודם "ההקמה" לכן נשאר בצ"ע ופשוט הוא שתחת תיבת ההקמה צ"ל השאלה ושפתי כהן ישמרו דעת: בהמפרש ד"ה את"ל יש שאלה בהיקם יש שאלה בהפר וכו' שאם שמע את נדרה ולא רצה להפר אלא הלך ונשאל בו ביום על אותו נדר לחכם מאי מי אמרינן הואיל ואם היא היתה הולכת לחכם ונשאלת לו שיהא מתירה דהא לד"ה אם נשאלה לחכם יכול להתיר לה כו' עכ"ל ע' בש"ע סעי' כ"ג הביא שני דיעות אם חכם או ג' הדיוטות יכולין להתיר אחר קיומו של הבעל והרמ"א שם הביא בשם המהרי"ק דאחר קיומו של הבעל א"י להתיר אבל אם לא הפר לה הבעל והחריש לה יכולים להתיר ונראה להביא סיעתא לחילוק זה מדברי המפרש לעיל (דף ח:) גבי רבינא הוי לה נדרה לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי כו' וכתב שם המפרש ד"ה ה"ל נדרא כו' ואיהו לא היפר לה בו ביום ששמע והרא"ש שם כתב וקיים לה הנדר ונראה שבזה מחולק המפרש עם הרא"ש שהרא"ש סובר דאף לאחר קיום הבעל החכם יכול להתיר וכ"כ בתשו' הגאון רעק"א סי' מ"ח}} אבל המפרש לא רצה לפרש כפי' הרא"ש שקיים לה הבעל משום דסובר דלאחר הקמתו של הבעל שוב אין החכם יכול להתיר לכן פי' שלא הפר לה הבעל ביום שמעו ולא הי' רק שתיקה ולאחר שתיקתו של הבעל יכול להתיר ואף מדברי המפרש בכאן שכתב דלד"ה אם נשאלת לחכם יכול להתיר לה נראה כן דלהכי הקדים מתחלה וכתב אם נדרה ולא רצה להפר ולא כתב שאם קיים לה נדרה כו' מכל זה נראה שדעתו ג"כ לחלק בין הקמה לשתיקה וכמ"ש המהרי"ק וע' ביד שאול דאסברה לה בטעמא דבשלמא כשהקים הבעל אין החכם יכול להתיר דכיון דתלתה נדרה בבעלה דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת א"כ מה מועיל פתח חרטה שלה כיון שהבעל רצה לקיים משא"כ בלא הפר והחריש א"כ הוא לא קיים רק שממילא כל שלא הפר נדרה קיים מעצמה וכיון שהיא מתחרטת ומוצאת פתח חרטה נעקר גוף הנדר ע"י התרת החכם:

והנה עיינתי בהגהת מרדכי ספ"ג דשבת מציין על סוגי' דפ' כירה (דף מו:) מי יימר דמזדקק לה חכם כתב על זה איכא מרבוותא דאמרי חכם יכול להתיר אחר קיומו של בעל וכן פסק הרא"ש כו' ומשמע מזה דגם מסוגי' דפ' כירה הנ"ל משמע כן וראיתי במהרי"ק סי' נו"ן כתב וז"ל אשר שאלת מנהגי בדין התרת חכם אחר קיומו של בעל כו' מצאתי במרדכי של הח"ר ר' שמואל כו' וחשבתי שגם במרדכי של מהר"ר משה תמצא שם כתוב בשילהי פ' כירה וז"ל מי יימר דמזדקק לה חכם מכאן רצה הר"ר יהונתן להוכיח דאין אדם יכול להפר אחר קיומו של בעל דאם תאמר שיכול להפר אחר קיומו של בעל א"כ מאי קאמר מי יימר דמזדקק לה חכם היא תלך אחר ג' הדיוטות כו' עכ"ל הנך רואה שלפני המהרי"ק הי' נוסחא אחרת במרדכי מאשר נמצא כתוב במרדכי שלפנינו שנראה ההיפוך מזה שהמרדכי מוכיח מסוגי' דשילהי פ' כירה שהחכם יכול להתיר אחר קיומו של הבעל וכ"מ מלשון שגם לפניו היו נוסחאות שונות במרדכי ושבספרים אחרים הי' כתוב בנוסחא אחרת ע"כ ראוי לבאר איך מסוגי' הנ"ל יהי' משתמע לתרי אפי הנה זה לשון הסוגיא הנ"ל דרבה משני לאביי ברומיא דרמי לי' דר"ש אדר"ש. דגבי מותר השמן שבנר ושבקערה ר"ש מתיר אלמא לר"ש ל"ל מוקצה וגבי בכור שנפל לבור אמר ר"ש כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן ומשני רבה גבי מותר השמן אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו אבל גבי בכור אם אין מומו ניכר מעי"ט אין יושב ומצפה מתי תפול בו מום דמי יימר דנפל בו מום ויהי' מום קבוע ומי יימר דמזדקק לי' חכם ואמרינן שם מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת (בעל לאשתו) ואמאי מי יימר דמזדקק לה בעל (פי' וא"כ הסיחה דעתה ואף אם יפר לה בעלה בשבת מ"מ תתסר באכילה משום דהיא אסחה דעתה מלאכול בשבת וה"ל איסור מוקצה לגבה דמי יימר כו') ומשני התם כדרב פנחס משמי' דרבא דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת פי' וא"כ סמכה ע"ז דיזדקק לה בעל עי' פרש"י שם והדר פריך מסיפא דמתניתין ונשאלין לנדרים שהם לצורך השבת היינו כל מי שנודר שואל מחכם להתירו בפתח או ע"י חרטה ומקשה אמאי מותר בשבת לאכול אחר שמתיר לו החכם הא אכתי אסור לו ביום השבת משום איסור מוקצה דהא בין השמשות אסח דעתי' דמי יימר דמזדקק לי' חכם ומשני התם אי לא מזדקק לי' חכם סגי לי' בשלשה הדיוטות. אבל הכא גבי בכור מי יימר דמזדקק לי' חכם ופרש"י שם והדיוטות לא מצי למישרי לי' אלא במום הידוע לכל כגון במחוסר אבר עכ"ל מעתה ניחזי אנן לאיזה סברה נוטה הסוגי' הנ"ל להוכיח בדין התרת חכם לנדר אשה אחר שקיים לה בעלה נדרה לפי הנוסח שהביא המהרי"ק בשם המרדכי שמציין שם על הלשון מי יימר דמזדקק לה חכם מכאן רצה הרר"י להוכיח דאין אדם יכול להפר [להתיר] אחר קיומו של בעל דאם תאמר דיכול להפר אחר קיומו של בעל מאי קאמר מי יימר דמזדקק לה חכם תלך אחר ג' הדיוטות ונוסח זה מוקשה וקשה להבין. דהא מאי דקאמר הגמ' מי יימר דמזדקק לי' חכם לא קאי על התרת נדר לאשה. דאדרבה גבי התרת נדר משני התם אי לא מזדקק לי' חכם סגי בג' הדיוטות ורק גבי בכור קאמר הכא אי לא מזדקק חכם לא סגי בג' הדיוטות פי' במומין שאינם ידועים לכל מוכרח לבוא אצל חכם דוקא לכן י"ל מי יימר דמזדקק לי' חכם מעתה לפי השקפה ראשונה אינו מובן ויגעתי ומצאתי בביאורי הגר"א ז"ל ס"ק נ"ה שמציין על היש אומרים שאין חכם ולא ג' הדיוטות יכולין להתיר אחר קיומו של הבעל וז"ל הטהור ממ"ש בשבת (מו ב) מתיב רמי בר חמא מפירין כו' ולא משני דסגי בג' הדיוטות כדמשני בסמוך עכ"ל וכוונתו דל"ל להגמ' לתרץ על הקושי' ממפירין נדרים בשבת כדרב פנחס דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת לישני נמי התם אי לא מזדקק לה בעל תלך אצל חכם או לג' הדיוטות להתיר לה כמו שמשני אח"כ על הקושי' מהא דונשאלין לנדרים כו' (ולכאורה ראי' זו אינה חזקה כ"כ דדרך הגמ' בכל מקום שיש לו לתרץ בגוונא אחרינא מתרץ ואח"כ כשמקשים לו ממקום אחר ואינו יכול לתרץ בתירוץ זה מוכרח לתרץ בשינויא אחרינא ואם בשינויא אחרינא מתורץ ג"כ הקושי' הראשונה בודאי נכון הוא והדר בי' משינויא קמא). עכ"פ בדברי הגר"א ז"ל יש ליישב ג"כ דברי מהרי"ק ובהגה קצת שכצ"ל דאם תאמר שיכול להתיר אחר קיומו של הבעל א"כ מאי קאמר כדר"פ לישני כדלקמן אי לא מזדקק לה בעל תלך אצל חכם או ג' הדיוטות ואף כי קשה להגי' מ"מ הענין מוכיח שכן הוא:

ודע שיש מקום לומר דמסוגי' דפ' כירה הנ"ל יש ג"כ להוכיח דיכול חכם להתיר אחר קיומו של בעל לפי מה שפי' המפרש לקמן (דף ע"ז.) על הא דנשאלין לנדרים שהן לצורך השבת כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין עכ"ל. ונראה שהוא מפרש דהך ונשאלין לנדרים כו' קאי ג"כ על נדרי אשה שיש לה בעל דומיא דרישא דמפירין נדרים כו' מדמפרש כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין דאלו נדרים הוי מעינוי נפש או דברים שבינו לבינה ולפ"ז הא דפריך שם בשבת מהך בבא ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה (כן הוא במרדכי ובש"ס לפנינו איתא מי יימר דמזדקק ליה) חכם ומשני אי לא מזדקק לה חכם סגי לה בג' הדיוטות משמע מזה דחכם או ג' הדיוטות יכולין להתיר לאשה שקיים לה בעל או החריש לה. ובזה יהי' אתי שפיר הגי' במרדכי שלפנינו פ' כירה דמציין על מי יימר דמזדקק לה חכם איכא מרבוותא דאמרי חכם יכול להתיר אחר קיומו של בעל. ועדיין יש להעיר על הך דיעה דסבר דחכם יכול להתיר אחר קיומו של הבעל דלמאי כתבה התורה אישה יקימנו דלאיזה ענין מועיל הקמתו דהא קודם שתלך לחכם לישאל על נדרה להתירו ממילא אסור עלי' הדברים שאסרה על נפשה בלא קיומו של בעל מצד נדרה ואם תלך לחכם להתיר גם קיומו של בעל אינו מזיק לה אבל להנך דיעות דסברי דקיומו של בעל מוסיף אומץ וחיזוק דאחר קיומו שוב אין החכם יכול להתיר נדרה אף בכל עניני פתח וחרטה שלה אתי שפיר שוב ראיתי שהרב הרש"ש בהגהותיו העיר ג"כ בזה קצת באופן אחר ומכללא ודיוקא מוכיח זה יעויי"ש אכן באמת לא קשה מידי דלהכי הוצרכה התורה ליכתוב אישה יקימנו דאם לא כתבה רק אישה יפירנו ביום שמעו הוי אמינא דאפי' אם הקים לה מקודם יכול אח"כ גם להפר ואנן קיימ"ל קיים אין יכול להפר ולזה אמרה התורה אישה יקימנו דאחר הקמתו שוב הוא אינו יכול להפר אבל החכם מצי מתיר לה:

שם ד"ה אמר קיים ליכי והדר אמר מופר ליכי בתוך כ"ד ובלשון הזה אמר תוך כ"ד הראשון ולא תיחול הקמה כו' עי' ברשב"א שכתב דהא דאיבעי' לן הוא דווקא דאמר ומופר ליכי בוא"ו אבל מופר ליכי בלא וא"ו חזרה היא ויכול לחזור בו תכ"ד וכפי הנוסח בהמפרש לפנינו והדר אמר מופר ליכי בלא וא"ו נראה דמשום הכי פירש דבלשון הזה אמר תכ"ד ולא תיחול הקמה אא"כ חלה הפרה דגילה דעתיה בזה דמה שאמר מופר ליכי אחר קיים ליכי לא הי' בלשון חזרה אלא שהוא טועה בדעתו שסובר שיכול להיות שתיהם ביחד וע' ברמב"ם פי"ג מהל' נדרים הלכה י"ט ובכ"מ שם:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף