שלמי נדרים/נדרים/לז/ב

שלמי נדרים נדרים לז ב

ע"ב בר"ן ד"ה גדול מי בעי שימור כו' וחיכא נוסחי דגרסי בנות מי קא בעי שימור וה"פ ודאי כל היכי דתני תנא המודר הנאה מחברו בין איש בין אשה משמע כו' תינח בנים קטנים דבעי שימור אבל בנות אפי' הקטנות לא בעי שימור עכ"ל וע' בפי' הרא"ש בעמוד א' ד"ה בנות מי קא בעיין שימור כו' שאין דרכן לטייל ברחובות ואמאי איצטריך לאשמועינן שמותר ללמד בנותיו והא אין נוטלין עליהן שכר ואפי' לעצמן יכולין ללמד בדבר שאין נוטלין עליהם שכר ומתניתין סתמא קתני ומלמד את בניו דמשמע אף בנות בכלל עכ"ל ולשונו אינו מובן דמתחלת דבריו משמע דגריס במתניתין ומלמד את בניו ואת בנותיו מדכתב ואמאי איצטריך לאשמועינן שמותר ללמד את בנותיו ואי לא הוי גריס בהדיא בנותיו אלא דדיוקו הוא מדקתני סתמא ומלמד את בניו דמשמע אף בנות בכלל לא שייך לומר אמאי אצטריך לאשמועינן דמלמד את בנותיו הא בהדיא לא קתני ואת בנותיו רק מדקתני סתם בניו גם בנות בכלל מ"מ לא שנה דבר מיותר ואצטריך לאשמועינן משום בניו זכרים א"כ מתחלת לשונו משמע דהוה גריס במתניתין בהדיא ואת בנותיו ומסוף לשונו משמע דלא הוה גריס ואת בנותיו אלא דייק מדקתני סתם בניו גם בנות בכלל ולשון הר"ן מרווח יותר דדייק מרישא דקתני לא ילמדנו מקרא וכל היכי דתני המודר הנאה מחברו בין איש בין אשה במשמע ותינח בנים קטנים אבל בנות אפי' קטנות לא בעי שימור וע' בתוי"ט שכתב דהרמב"ם והטור לא העתיקו רק ומלמד את בניו והביא שם דבפ"ג דסוטה פליגי תנאי בלימוד תורה לבנות דר"א סובר כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תיפלות ובן עזאי סובר דחייב אדם ללמד לבתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה וע' בתוס' שם (דף כ"א:) ד"ה בן עזאי אומר הביאו הירושלמי דאמר בן עזאי דלא כר"א בן עזרי' בחגיגה (דף ג.) דדריש הקהל את העם האנשים והנשים והטף אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע ופי' התוס' דנשים באות לשמוע כדי שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה ויש בזה מקום עיון דהרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת הלכה י"ג כתב אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות בד"א בתורה שבע"פ אבל בתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם מלמדה אינו כמלמדה תפלות וכ"כ הטוש"ע בסי' רמ"ו סעי' ו' וע"ש בט"ז דטעמו של הרמב"ם הוא מדכתיב הקהל את האנשים והנשים. והמלך היה לומד ספר משנה תורה ומפרש הא דקאמר ראב"ע אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע פירושו אנשים באים ללמוד דרך התחכמות ותבונה ונשים באות לשמוע רק פשוטי הדברים והגר"א ז"ל בביאוריו ס"ק כ"ה כ' שהרמב"ם הוציא חילוקו זה מסוגי' דידן דקתני ומלמד את בניו ואת בנותיו מקרא ואף שהרמב"ם לא העתיק את בנותיו משום דלכתחלה מ"מ אסור והרב בעל משכיל לאיתן בחבורו נחל איתן על הרמב"ם כתב ראיה זו שמכאן הוציא הרמב"ם דינו מדעתי' דנפשיה וכיון לדעת רבינו הגדול הגר"א ז"ל וראיתי בס' שואל ומשיב מהדורא רביעאה סי' מ"א שהקשה לבן עזאי דסובר חייב אדם ללמד את בתו תורה מה יענה להא דכתיב ולמדתם את בניכם ודרשינן בקדושין בניכם ולא בנותיכם ובס' קרן אורה ראיתי שכתב ג"כ ואפי' לבן עזאי דאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה מודה דאין בזה חיוב גמור כמו באיש וכדאמרינן בקדושין ולמדתם את בניכם ולא את בנותיכם ע"ש ונראה מדבריהם ז"ל שהיה קשה בעיניהם שבן עזאי לא יסבור הדרש דבניכם ולא בנותיכם אבל המעיין בקדושין (דף ל.) דאמרינן שם ואבי אביו מי מחייב ללמד את בן בנו תורה והתני' ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדו לו ולבנו ולב"ב עד סוף כל הדורות ומשני הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך. א"כ מה ת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם יעו"ש ולפ"ז לא קשה כלל על בן עזאי דסבר דחייב אדם ללמד בתו תורה מה יענה בהך דרשה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם דאיהו לא ידרוש לאפוקי בנותיכם אלא יסבור כאידך תנא דדריש בניכם ולא בני בניכם. דאבי האב אינו חייב ללמד את בן בנו תורה ופלוגתא דתנאי הוא. ויש להעיר בהא דכ"ע סברי דתורה שבע"פ אסור ללמד לאשה. ובסנהדרין (דף צ"ד:) דבימי חזקיה בדקו מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהל' טומאה וטהרה ובפסחים (דף ס"ב:) ברורי' דביתהו דר"מ הוית תנייה ג' מאות שמעתתא מתלת מאה רבוותא. ואפשר שמעצמה היתה למידה בגודל חכמתה שבאתה לשמוע תורה וכדאמרינן נשים באות לשמוע: שם ד"ה ושום שכל אלו הפסוקים וכו' וקרי לי' שום שכל שע"י אדם מבין המקרא כפי תנועת הטעמים כדאמר פ"ק דחגיגה נ"מ לפסוקי טעמא עכ"ל כפי הנוסחא שלפנינו קשה דהא על שום שכל אמרו אלו הפסוקים ופי' הר"ן אלו הנקודות המפסיקות בין פסוק לפסוק ועל ויבינו במקרא אמרו זה פיסוק טעמים דהיינו הנגינות וע' בפי' הרא"ש ד"ה ויבינו במקרא והר"ן בתחלת דבריו כתב וקרי להו ושום שכל ומסיים שע"י אדם מבין במקרא כפי תנועת הטעמים ע"כ נראה שחסר כאן איזה תיבות וכצ"ל וקרי להו ושום שכל שעל ידם יכול להשכיל בפסוק בין כל פסוק ופסוק [וכמו דאיתא בהמפרש ד"ה אלו הפסוקים] ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים שעל ידיהן אדם מבין במקרא כפי תנועת הטעמים ולאיכא דאמרי אלו המסורת דע"ז קאמר ויבינו במקרא מפיק לה לפיסוק טעמים ג"כ משום שכל ומהך דשום שכל נפקא להו תרווייהו הפסקות שבין פסוק לפסוק וגם פיסוק טעמים והנגינות. דמשניהם אדם יכול להשכיל ולהבין וע' ברש"י קדושין (דף מט) ד"ה ה"ז מחרף בסוף הדבור שהעתיק ושום שכל זה התרגום וכבר העיר שם על רש"י הגאון ר"י פיק ז"ל מסוגיא דידן:

ד"ה שמים מצרים אע"פ שאין בהם אל"ף נקראים כאלו היתה בהם שמים מצרים. גבי מצרים צריך לפרש היכי שקורין מצרים בקמץ תחת הרי"ש:

שם ד"ה את דהגד הוגד ברות ויען בועז ויאמר הגד הוגד את אשר עשית את חמותך האי את קרי ולא כתיב. בספרים שלנו האי את קמא לא קרי ולא כתיב ונכתב ונקרא כל אשר עשית את חמותך ואת בתרא נקרא ונכתב שוב מצאתי שהרש"ש הגי' בהר"ן וצ"ל כל אשר עשית את חמותך:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף