שו"ת הרא"ש/כ/טז

שו"ת הרא"ש ‏ כ טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל כ - סימן טז

ילמדני אדוני אבי מורי ורבי היאך אתה נוהג הלכה למעשה גבי בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה וכו' (חולין ע"ו) אי כרש"י ז"ל דפסיק כרב יהודה אמר רב דאמר בארכובה הנמכרת עם הראש וכן פסק בספר התרומות או כרבינו תם ורבינו יצחק ברבי יהודה שפסקו כעולא ורב פפא דאמר בארכובה העליונה וכן פסק רב אלפס ורמב"ם ז"ל ולפי זה מה שאתה מדקדק מרישא לסיפא קאי אארכובה העליונה כי ממנה ולמטה כל מקום שנחתך כשר זולתי צומת הגידין דאיכא למימר דהשתא קמה דיוקא דרישא וסיפא דלרב פפא דמפרש מתניתין למטה מן הארכובה ומצומת הגידין קאי דיוקא דלמטה ולמעלה אועצם האמצעי וניחא דבמקומות יש בצומת הגידין טרפה ולמעלה הימנו באותו עצם עצמו כשר ועוד הבינני מה שקשיא רישא לסיפא לפי מה שאומר ארכובה הנמכרת עם הראש דהיינו כל התחתון א"כ מה אתה קורא בארכובה עצמה על כן צריכין אנו לפרש מהארכובה ולמטה מן התחלת הארכובה ולמטה מן הארכובה ולמעלה מן התחלתה ולמעלה ואין דבר מבדיל ביניהם שנוכל לדקדק וכן אנו צריכין לפרש לעולא מן הארכובה ולמעלה ממקום חבורו לעצם האמצעי ולמעלה וראיתי לרבינו אבי העזרי שכתב בספרו זה לשונו בין פרק הקטן לאמצעי יש עצם קטן המחברם ונקרא קפץ התחתון ובלשון משנה בבכורות ערקום והיינו ארכובה ובין האמצעי לשלישי בחבורו גם שם יש עצם קטן והיינו ארכובה עליונה ועליו אמרו חכמים ז"ל כנגדו בגמל ניכר ובולט עכ"ל לפירושו יש לדקדק כאשר כתבתי לפי פסק רש"י ז"ל דלפי' התוספות ניחא רישא וסיפא כדפרישית לעיל אף כי נוכל לפרש למעלה ולמטה דאנחיהו אראש הערקום או אסופו ולא יקשה רישא אסיפא ומה שכתבת דאזלינן לחומרא וטרפינן בארכובה עצמה איכא למיחש דחומרא דאתי לידי קולא הוא גבי הא דאמרינן ביבמות (ק"כ) מן הארכובה ולמעלה תנשא ומן הארכובה ולמטה לא תנשא ואי אזלינן לחומרא הכא והכא הוי תרתי חומרי דסתרי אהדדי ונא אדוני אבי תדקדק בדברי והשיבני באר היטב להעמידני על נכון בפסק ההלכה וכבר בא מעשה לידינו בענין נשבר העצם ולא ידעתי כמי אתה נוהג לפסוק בהא דהא בהא תליא לפירוש רבינו שלמה ז"ל נשבר העצם האמצעי ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו זה וזה אסור ולפסק התוספות הבהמה מותרת ואין הבהמה אסורה אם לא בעצם השלישי הוא בוקא דאטמא וכן פסק רבינו אבי העזרי ז"ל וכן כתב משם זקנו ומשם רש"י ז"ל שחלקו בין עוף לבהמה דבבהמה אם נשבר העצם האמצעי ואין עור ובשר חופין את רובו הכל אסור ובעוף רק האבר אסור וכן השיב רב האיי ור"ח ז"ל ובסוף כתב ולפי דעתי דין בהמה ועוף שוה אי כרב יהודה לחומרא אי כעולא לקולא והודיעני מה חילוק יש באגרמה ולגאו ובין מעילוי ערקומא ושוב ראיתי לאבי העזרי שכתב צומת הגידין דין פסיקתן מתחיל עילוי ערקומא שהוא התחלת עצם האמצעי לדבריו במאי פליגי רבה ורב הונא ורב אסי שאם נתפרק עצם האמצעי מן התחתון או מן העליון אם יש לו דין דנשבר ואם נשבר גף העוף סמוך למקום חיבורו אם יש לחוש לנקיבת הריאה להצריך בדיקה ולי נראה ששמעתי ממך שאין לחוש אמנם ראיתי באבי העזרי מחלוקת בזה ושלום כנפש בנך יחיאל.

תשובה דע לך בני כי עצם התחתון שבבהמה המחובר לפרסת הרגל אינו קרוי רכובה אלא עצמות קטנות יש בין עצם התחתון לאמצעי והן נקראין רכובה כדאיתא בפ"ק דאהלות כשמונה רמ"ח איברים שבאדם עשרה שבקרסול י"ב בשוק ה' בארכובה אחד בירך וזהו מה ששנינו בפרק הזרוע (קל"ד) מפרק של ארכובה עד כף של יד כלומר הארכובה הם פרקים קטנים המחברים עצם התחתון לאמצעי ומאותם עד כף של יד נקרא זרוע והיינו דכתיב וארכובתיה דא לדא נקשן וארכובה בלשון ארמי הוא ברך בלשון הקדש ולכך בלשון המשנה יש מקומות שאמרו המבריך גפן ויש מקומות הארכובה שבגפן לפי שכופפין את הגפן ומשכיבין אותו בארץ כאדם שכורע על ברכיו ומה שכתוב בפירוש רש"י התחתון הוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטים את הבהמה ואותה רכובה נקראת רכובה הנמכרת עם הראש ורב פפא ועולא קורין רכובה לעצמות קטנות שבין עצם אמצעי לשלישי כי כל דבר הנכפף ונברך קרוי ברך וארכובה כמו ויברך הגמלים שכפפו רגליהם אלא שהם מוסיפים על המשנה לפרש למטה מן הארכובה דהיינו מקום חיבור עצם האמצעי לעליון ועוד למטה יותר מצומת הגידין וזה אינו מפורש במשנה ולא דקרו לעצם אמצעי רכובה ולא כאשר כתבת דלרב פפא האי דיוקא דלמטה ולמעלה אעצם אמצעי קאי והנה ראיתי כל רבותי פוסקים כרש"י ואיכא לאיסתפוקי אליבא דכולהו אמוראי מה יהא הדין אם נחתכו רגליה בין הפרקים כי אליבא דכולהו הפרקים המחברין עצמות נקראין רכובה דיש לדקדק מן הארכובה ולמטה דהיינו לרב יהודה בעצם התחתון ולרב פפא באמצעי כשרה הא בארכובה עצמה כלמעלה ומסיפא להפך ולפי מה שהייתי סבור שהעצם התחתון קרוי ארכובה ליכא לאיסתפוקי מידי דלא קשיא דיוקא דרישא לסיפא כלל דע"כ הכי פירושא מהתחלת ארכובה ולמטה כשרה ולמעלה מהתחלת ארכובה טרפה דהיינו בין הפרקים וכן לרב פפא ומה שקשה לך תרי חומרי דסתרן אהדדי לא קשיא מידי דאין כאן פסק הלכה ידועה כשדרה וגולגולת (עיין פ"ק דעירובין ז’) אלא דמספקא לן אי דיוקא דרישא עיקר או דיוקא דסיפא ועבדינן מספק לחומרא בכל מקום וראיתי כל רבותי מטריפין בעצם האמצעי בנשבר העצם ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו בין בבהמה ובין בעוף.

ומה ששאלת מאי איכא בין מ"ד דאגרמה ולגאו ובין מ"ד דעילוי ערקומא איכא בינייהו דבר מועט כגון שנחתכו הגידין בין עצם אמצעי לאותו ערקום.

ומה ששאלת אם נתפרק עצם האמצעי מן התחתון היינו ספיקא דידי נחתכו רגליה בין הפרקים ולא נתפרק לחוד דלא גרע מכל עצם האמצעי דאם עור ובשר חופין את רובו דכשר אלא אם נתפרק ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו טרפה ואם נשבר הגף אפי' סמוך לחבורו אני מכשיר דאין לנו בטרפות אלא מ"ש רז"ל שמוטת גף טרפה משום שהריאה נחבא בין הצלעות ואיכא למיחש כשנשמטה הגף שמא ניקב הריאה אבל אם נשבר הגף ונשאר הגף במקום חבורו ליכא למיחש לריאה אלא שפעם אחת בא לידי שנשבר הגף סמוך למקום חבורו והיה שבר העצם החיצון חד כמחט ונכנס לבין הצלעות ובדקתי הריאה ועלתה בנפיחה והכשרתיו ושלום כנפש אביך אשר בן הרב רבי יחיאל.

ובהיותנו בברצילונה אירע שנשבר גף אווז סמוך למקום חבורו ולא נשמט וכתב הרשב"א עוד לאדוני אבי נר"ו ז"ל התורה חסה על ממונן של ישראל ואלו הייתי דן מעצמי להיתר אני דן לפי דשמוטת הגף אמרו ולא שבורת הגוף ולדעתי אין לחוש שמא נכנס קורט העצם לפנים ונקב הריאה דאפילו נכנס אין לחוש שמא נכנס וניקב הריאה שלא אמרו אלא בקוץ שנכנס בדוחק אבל בשבירת העצמות לא שאם כן אף נחוש שנשתברו העצמות (צ"ל הצלעות) אפילו במיעוטן ואפילו באחת מהן סמוכות לריאה ולשאר הדברים שנקיבתן במשהו אלא שאין אומרים כן אלא בקוץ כמו שאמרתי אבל מה אומר ושמעתי משם תלמידי רש"י ז"ל שהיו אוסרין משם רבותיו ז"ל ומצאתי בתשובות שאלה שאלתי מרש"י על הגף שנשבר ואמר בכנף לא מיטרף אך חותכו מן הפרק והשלך אבל אם נשבר למעלה לצד הגוף חיישינן לריאה וצריך בדיקה ועכ"ז אני מחזיר להתיר כשאני רואה העצם הנשבר שאין בו עוקץ אלא שבירתו בעיגול ואפילו באת להתיר גופה אני חותך הכנף לפי שיצא העצם לחוץ ולא היה עליו אלא עור והעור לבדו אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך ואני מסתפק אם בר גוזלא דוקא בלבד ואווזא דלא רכיך כל כך לא או דילמא דילמא כל עוף רכיך הוא ומשום שהיה מעשה בבר גוזלא אמרו שאני בר גוזלא דרכיך ואתה בנפה שלך תבור עכ"ל.

ואדוני אבי נר"ו השיב שאין להסתפק בשבירת הגף וכי להוסיף על הטרפות יש כמו שכתוב לעיל ומספק אמר לחתוך הכנף וכן נראה לאדוני אבי נר"ו שאין להקל מספק בשאר עופות הואיל ולא קאמר שאני עוף דרכיך אמנם בעל התרומות אינו מחלק שכתב שאני בר גוזלא דרכיך אבל בבהמה בעינא רוב הכיסוי מן הבשר וכן מצאתי בשם ר"ח ז"ל בר גוזלא דרכיך עור מצטרף לבשר אבל בבהמה לא וכן ר' אליעזר ברבי נתן כתב עוף סתם ולא בר גוזלא ותמה אני על הלשון שכתב הרשב"א ז"ל ולא היה עליו אלא עור ועור לבדו אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך דכי האי גוונא אפילו בבר גוזלא אינו מועיל דהא לאיכא דאמרי (חולין ע"ו) בבהמה עור משלים לבשר מיעוט עור משלים לרוב בשר ובבר גוזלא עור מצטרף לבשר פי' חציו עור וחציו בשר וכן הלכה כמו שפסק ר"ח ז"ל ובעל התרומות כתב דבשל תורה הלך אחר המחמיר ואי ללישנא קמא דאמר עור הרי הוא כבשר מאי קאמר אינו מגין אלא בבר גוזלא דרכיך אפילו בבהמה נמי לשון ראבי"ה בכנף העוף שנשבר הפרק הראשון או אמצעי אם עור ובשר חופין רובו כשיצא הכל מותר אפי' האבר ואי לאו האבר לבדו אסור משום אבר מן החי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף