שדי חמד/כללים/ז/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים א

מערכת הזיי"ן

כלל א זריזין מקדימין למצות כדאמרינן בש"ס ואמרינן נמי שהויי למצוה לא משהינן וזימנין דשפיר דמי לשהויי המצוה כמו שכתב הרב תרומת הדשן בסי' ל"ה על מה שנשאל לענין ברכת הלבנה (שכתב הא"ז שאין לברך אלא במוצאי שבת כשהן מבושמים ובכלים נאים) אי שפיר דמי להמתין עד מוצ"ש והשיב דאם המוצ"ש אינו לילות הרבה מהחדש כגון שבעה או שמנה בחדש שאפילו תהיה מוצאי שבת וארבע לילות אחריה מעונן עדין יש זמן לברך יפה להמתין אבל אם מוצ"ש היא לילות הרבה בחדש שיש להסתפק שיעבור זמן הברכה אין להמתין דכל שראוי להסתפק שתפסד המצוה אין משהין אותה אפילו כדי לעשותה יותר מן המובחר והביא ראיה מיבמות ד' ט"ל דנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש ביבום דקטן וחליצה דגדול הי מנייהו עדיף ופרכינן לתרווייהו מדתנן תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו ואי סלקא דעתך דביאת קטן עדיף נינטר עד שיגדיל דילמא מייבם ולמאן דאמר דחליצת גדול עדיף נינטר עד שיבא ממדינת הים ומשנינן שהויי מצוה לא משהינן אלמא דלא משהינן מצוה לעשותה מן המובחר ודוקא כשראוי להסתפק שתפסד המצוה אז לא משהינן אבל כשאין ראוי להסתפק לא תדע מדנקט בגדול עד שיבא ממדה"י ולא תני עד שיבא ממדינה למדינה בארץ ישראל דלא משהינן אלא משמע דדוקא נקט בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממדינת הים לא משהינן משום דשמא ימות הקטן והגדול לא יבא לעולם ממדה"י ותפסיד המצוה לכך לא משהינן אבל ממדינה למדינה דקרוב הדבר שיבא משהינן והוא הדין בנדון דידן והנה הרב מג"א (בסי' כ"ה סק"ב) (על מה שכתב הרמ"א דאם התפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית אין צריך להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאין לו ציצית מתעטף) כתב דכן הוא ביבמות ד' ט"ל שהויי מצוה לא משהינן אף שיש לומר שתעשה המצוה אחר כך יותר מן המובחר והכי אמרינן חביבה מצוה בשעתה וכו' עי"ש ולפי מה שביאר בתה"ד דדוקא כשיש לחוש שמא תפסיד המצוה הוא דלא משהינן כדי לעשותה מהמובחר נראה דצריך לומר דהכא נמי מיירי באופן שיש לחוש שעד שיביאו לו הציצית יעבור זמן ק"ש ותפלה והוי כאלו המצוה נפסדת שלא יקרא ק"ש ויתפלל בזמנם בתפלין והוא דוחק עיינתי בספרים וראיתי שהרב ערך השלחן בסי' כ"ה אות ד' הקשה על הרב מג"א ממה שכתב בתה"ד הנ"ל ופסק כן הרמ"א בסי' תכ"ו והביא שכן פסק הרב בית יעקב סי' קמ"ב דדוקא תנן במתניתין עד שיבא ממדינת הים דדרך רחוקה היא וכו' אך כתב דהפוסקים לא נקטו לשון המשנה משמע דסברי דאפילו מעיר לעיר לא משהי המצוה וכן הוכיח רש"ל בים של שלמה שם סי' י"ז דמדינת הים לאו דוקא וציין לתשו' צמח צדק סי' קכ"ז אבל מכל מקום לא דמי דהתם ודאי לא משהינן המצוה מן הקטן כדי שיזכה הגדול במצוה מן המובחר אבל במה שיכול לעשות בעצמו למחר מן המובחר משהה לה והרב פנים מאירות ח"ב סי' א' האריך והביא ראיות דאפילו לזמן מועט לא משהינן המצוה גם הרב עבודת הגרשוני סי' ל"ב כתב שהרדב"ז סי' י"ג חולק על התה"ד שכתב שאין חוששין למצוה קלה או חמורה אלא המצוה הראשונה שתבא לידו יעשנה דאין מעבירין על המצות וכו' עי"ש הא למדת דבמחלוקת הוא שנוי אם מותר להשהות המצוה כדי לעשותה מן המובחר כשאין לחוש שתפסד המצוה לגמרי דלהרב תה"ד שרי ויפה לעשות כן ולהרבנים הנז"ל אין להשהות המצוה אף בכי האי גוונא ומה שהעיר הרב ערך השלחן מדלא נקטו הפוסקים לשון המשנה (עד שיבא ממדינת הים) הנה גם הרב עבודת הגרשוני בסי' י"ב (בד"ה הן אמת) העיר בזה דמלשון הרמב"ם והטור שלא כתבו מדה"י מוכח דלית להו סברת התה"ד והביא סמך לסברתם מדתנן תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעין לו ומי לא עסיקינן דקטן זה הוא בן י"ג שנה חסר יום אחד ואפילו הכי אין שומעין לו ושמעינן דאפילו שיהוי יום אחד לא משהינן ומכל מקום סיים מי לנו גדול ממוהרא"י ומימיו אנו שותין והוא היה בקי וידע דברי הרמב"ם והטור טפי מינן ואליו נשמע ובאמת טעמו ונימוקו עמו דאשכחן בכמה מצות דמאחרינן כדי לעשות המצוה כתקנה ובהדור כמ"ש הוא בעצמו ובכבודו בסוף סי' רס"ט בענין אם חל יום שלשים בשבת אמתי פודין הבכור ואם כן למה לא משהינן מצוה זו גם כן עד שיגדל הקטן או עד שיבא ממדה"י אלא ודאי שאני התם שיש להסתפק שמא תעבור המצוה ואם כן מוכרח שמה שכתבו הרמב"ם והטור במדינה אחרת אין כונתם למדינה אחרת דמקרבא טובא וליכא חשש שתעבור המצוה כי קרוב הדבר שיבא אלא כונתם למדינה אחרת דמרחקא שיש להסתפק שתעבור המצוה עכ"ל ובתשו' שבצ"ץ הנ"ל כתב טעם דלא משהינן במצוה זו הוא משום עיגון כמ"ש הנמק"י וכו' עי"ש וק"ל:

ועל דברי הרב מג"א ראיתי להרב יפה ללב נר"ו בסי' כ"ה אות ז' שכתב שהרב מור וקציעה כתב כי הא ליתא בכל דוכתא דטעמא דלא משהינן לא שייך אלא לזמן מרובה (כי התם עד שיבא ממדינת הים) דחיישינן למיתה ולא לזמן מועט דהא אהא סמכינן בקידוש הלבנה למוצאי שבת כמ"ש בתה"ד וכתב דגם הרב בהגה"ה לא חשש למ"ש במג"א דמשום שיהוי גרידא קאתי עלה דהא ודאי לאו מילתא היא דודאי שהינן למיעבד מצוה כתקנה יעיש"ב. אלה הדברים שביפה ללב ולא סיים למילתיה דרב מו"ק בטעם הרמ"א ואין הספר מצוי אצלי לראות דב"ק ולהלן אביא דברי איזה רבנים שכתבו בהא דהרמ"א שאין בשיהוי מצוה מן המובחר ורק כל טעם הקדימה הוא משום תדיר וכשאינינו לפנינו לא שייך תדיר:

וחקר שם ביפה ללב לפי מה שהביא הרב מג"א דלא משהינן המצוה אף כדי לעשותה כתקנה אם כן למה אמרו גבי מלין את המת לכבודו אינו עובר כדאמרינן בסנהדרין ד' מ"ז ע"א ואמאי לא אמרינן עלה דשהויי מצוה לא משהינן דכל שיש לקרב המצוה עדיף טפי והצריך ישוב ולפום ריהטא יש ביד הדוחה לדחות דהתם הכי קאמרינן אינו עובר עליו ואין הכי נמי דאינו רשאי משום דשהויי מצוה לא משהינן אבל האמת הוא דמותר להלינו לכבודו וכמו שכתבתי (בשדי חמד ח"א בחלק הכללים) במערכת האל"ף אות רכ"ט דלשון רז"ל במס' שמחות פרק י"א הוא אם לחפור לו קבר או כדי שיבואו קרוביו ממקום אחר מלינו ואין בכך כלום וכן הוא לשון הטור בסי' שנ"ז אסור להלין המת ואם מלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין ומקוננות מותר וכן הוא לשון מרן בש"ע שם אסור להלין המת אלא אם כן הלינו לכבודו וכו' כלומר דבזה מותר וזה ברור ולפי זה תמיהת הרב נר"ו היא תמיהה קיימת ונעלם מהרב שכבר נתעורר בזה הרב המגיה בס' בתי כנסיות בסי' תרנ"ב שהרב המחבר נסתפק (על מה שכתב מרן דכל היום כשר לנטילת לולב וזריזין מקדימין למצות) במי שרוצה להיות זריז להקדים המצוה אבל אינו יכול לעשותה כתקנה ואם יאחר יותר יעשה המצוה בדקדוקיה דרך משל נטילת לולב בעירנו שביום א' כל ישראל מקדימין ליטול באתרוג החשוב שבעיר שהקונה אותו מזכה את הרבים וכל העם נוטלים ממנו ומחמת ריבוי העם אינו יכול לעשות הנענועים ואם יאחר יותר ליטול בכונה ולעשות הנענועים ומדברי התוספות ביומא ד' ל"ז ד"ה אמר אביי יש ללמוד דטפי עדיף לאחר ולעשות המצוה כתקנה ולזה כתב הרב המגיה נראה לי ראיה לדברי המחבר שכתב דטפי עדיף לאחר וכו' עפ"י מ"ש בסנהדרין מ"ז ע"א גבי המלין את מתו שעובר בל"ת אבל הלינו לכבודו אינו עובר עליו וכן כתבו הפוסקים והוא הדין הכא שאיחור המצוה הוא לעשותה על צד היותר נכון בודאי הגמור דטפי עדיף שיעשה אותה המצוה כתקנה עכ"ל ולי ההדיוט נראה דאין לדמות שאר מצות שבתורה לקבורת המת דקבורת המת היא משום שלא יהיה המת מוטל בבזיון וכל שעושין לכבודו אין כאן משום בזיון ואפילו לסלקא דעתין שבש"ס סנהדרין ד' מ"ז ע"א דהספדא משום יקרא דחיי ומפרשינן הא דתנן הלינו לכבודו היינו לכבודו של חי אמרינן שם דכי אמר רחמנא לא תלין נבלתו על העץ דומיא דתלוי דאית ליה בזיון אבל הכא דלית ליה בזיון לא וכל שכן למאי דמסקינן דיקרא דשכבי היא ולכבודו היינו לכבודו של מת וכיון דגלי רחמנא דכל טעם הקבורה הוא משום בזיון משום הכי כשעושה להרבות בכבודו הכי עדיף טפי ואין ללמוד מזה לשאר מצות שבתורה אלא אמרינן כיון שהמצוה מזומנת ואפשר לעשותה עכשיו אין לדחותה ולאחרה ובעיקר ספקו של הרב בתי כנסיות חידוש הוא שלא זכרו שרים דברי הרב תה"ד ואשר דברו רבני האחרונים בזה ומצאתי אח"ז שמר"ן החבי"ף בס' ראה חיים בפרשת לך לך ד' י"ד ע"א תמה עליו בזה עי"ש ועל חקירת הרב יפה ללב נר"ו ראיתי עתה בס' ויען אברהם למר אחיו הגדול הרב מוהרא"ף יצ"ו שנדפס חדש ממש שכתב בד' ג' ע"ד אות ט"ז וז"ל ומה שהקשו בס' יפה ללב ד' ה"ן ע"ג קבורה לק"מ דלכבודו היינו לצרכו דלא יהיה לו בזיון וקבורה משום בזיונא ולא ראה להכנה"ג יו"ד סי' שנ"ה וס' החסידים סי' רל"ט ולא מ"ש בפני מבין ח"ב ד' מ' ע"ד וד' מ"א עכ"ד יצ"ו והנה ס' כנה"ג ופ"מ אין מצויים אצלי ובס' החסידים עיינתי וז"ל אם המצות שאין יהודים יכולים לעשותם אם לא בטורח גדול כגון עסקי המת לרחצו ולהלבישו אם אמרו שנים נקדים אנחנו כדי שיהא לנו שכר גדול והיה צריך שיהיו מרובים שם כגון מת גדול ואז היה יותר בטוב עושין צרכי המת ומצאנו חוטאים. ואם מקדימין לכבוד המת שלא יסריח שלא יבקע בטוב עושים עכ"ד ס' החסידים ולא ידעתי מה ענין דברים אלו למה שהקשה הרב יפה ללב שכותב עליו שלא ראה מ"ש בסה"ח ועי"ש בס' ויען אברהם שהאריך מאד בעניינים אלו בכמה סעיפים הנמשכים מזה וגם בספרו אברהם את ידו בדרוש יו"ד לתשובה בד' כ"ו אסף איש טהור דברי רבני האחרונים המדברים בזה לך נא ראה:

והרב שבות יעקב בח"א סי' ל"ד נשאל במי שיש לו כל הארבעה מינים כשרים אלא שאינם מהודרים ורוצה להמתין שעה או שתים לברך על המהודר אי שפיר דמי להמתין והביא בתשובתו דברי המג"א (בסי' כ"ה) הנ"ל וכתב לדחות ראיותיו דמההיא דחביבה מצוה בשעתה (שמביא עשירית האיפה ואין ממתינים לו עד שיתעשר ויביא כשבה) אין ראיה דמלבד דיש לומר דהוא גזרת הכתוב וכו' ועוד דהתם אין ספק יתעשר מוציא מידי ודאי המצוה ומי יודע אם יתעשר וחברך עשר לא תאשר ואההיא דיבמות יש לומר כדי שלא לעגן בת ישראל כי הרבה חשו חז"ל וגם דהתם נמי הוא ספק דילמא אתי וחליץ וכו' משום הכי לא משהינן וכן יש לדחות מה שהביא התה"ד ראיה מסוגיא זו ומכל מקום לענין דינא כל שראוי להסתפק שתפסד המצוה אין משהין אותה אפילו כדי לעשותה מן המובחר דהכי מסתברא אף שאין ראיתו מוכרחת וכתב דהרב בית יעקב בסי' קמ"ב מפקפק על ראית התה"ד ומחלק בין זמן מרובה לזמן מועט וכו' ונעלם ממנו ש"ס יבמות ד' מ"ז ע"ב דכדי שלא להשהות המצוה צריך לעשותה מיד ובאר דמיד לאו דוקא אלא כל שעושה מצוה באותו היום מיקרי מיד ומה שפסק הרמ"א דאם התפילין מזומנים אין צריך להמתין להציצית היינו משום דהתם לאו משום מצוה מן המובחר נגעו בה רק דראוי להקדים ציצית ששקולה ככל המצות או משום תדיר לכן כל שאינו מצוי לפנינו ותפלין מוכנים לפנינו בודאי מצוה שבאה לידו אל יחמיצנה ואין כאן גרעון מצוה כלל ומסיק לנדונו אם בודאי יובא לו מהודר יש להמתין על מצוה מן המובחר וכתב בס' ראה חיים בפרשת לך לך ד' י"ד ע"א שהרב יד אליאו בסי' מ"ב הסכים לדעת הרב שבות יעקב עי"ש:

ובספר החסידים סי' תתע"ח כתב כתיב חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות טלת נאה וס"ת נאה שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלת לקנות אמתין עד שיבא לידי טלת יפה מאד אלא יקנה מיד טלת אף על פי שאינו יפה כל כך וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר שיודע לכתוב אבל אינו יודע לכתוב כל כך יפה כמו סופר אחר שלא יבא כל כך בקרוב זמן מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אעפ"י שאינו כותב יפה כי על זה נאמר חשתי ולא התמהמהתי ע"כ וכתב מרן חיד"א בפירושו לסה"ח שם וז"ל לא יעכב אדם וכו' הכי אמרינן בפרק החולץ שהויי מצוה לא משהינן ומוכח התם דלא משהינן מצוה לעשותה מן המובחר ודוקא כי התם יש להסתפק בדבר אבל בדבר שאין להסתפק וקרוב הדבר כתב הרב תה"ד סי' ל"ה דמשהינן עכ"ל וחידוש הוא לגודל בקיאותו די כל רז לא אניס ליה ולא זכר מדברי רבני האחרונים הנז"ל המיימינים ומשמאלים בסברת הרב תרומת הדשן ולכל הפחות היה לו לכתוב שרבני האחרונים מפלפלים בדבריו:

ובש"ע הרב מוהרש"ז בסי' צ"ד סוף סעיף ה' כתב דמי שעבר ויצא לדרך קודם שיתפלל בביתו מעומד יכול להתפלל דרך הילוכו אפילו מהלך סמוך לעיר בתוך התחום (דכיון שכבר חל עליו חובת התפלה והוא בדרך יכול לצאת ידי חובתו מן הדין באשר הוא שם ואינו חייב להחמיץ המצוה כדי להתפלל מעומד כיון שעכשיו הוא פטור מהעמידה) ומכל מקום כדי לקיים המצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד אם ידוע לו שיהיה לו שם מקום מיוחד שלא יבלבלוהו בני הבית ואין בזה משום אין מחמיצין את המצות וזריזין מקדימין למצוה כיון שמתכוין כדי לקיים מצוה מן המובחר עכ"ל והראה לזה במראה מקום לעיין בשו"ת חכם צבי סי' ר' והוא ט"ס וצריך להיות סי' ק"ו ששם שקיל וטרי בתשו' הרדב"ז סי' י"ג במי שהיה חבוש בבית האסורים והשיג רשיון לצאת להתפלל יום אחד בשנה שפסק הרדב"ז שיצא היום הראשון שיבא לפניו ולא יחמיץ שמצוה לברור איזה יום קדוש וכו' וכתב בסוף התשובה שדברי הרדב"ז הם תלמוד ערוך במועד קטן דף ט' ברומיא דקראי פלס מעגל רגליך ואורח חיים פן תפלס דמשנינן כאן במצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים יעשה הוא הגדולה וחבריו יעשו הקטנה ובמצוה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים מצוה הבאה לידו בין גדולה בין קטנה אל יחמיצנה וההיא דברכת הלבנה שפסק הרב תה"ד שיש לנו להמתין לא קשיא דהתם המצוה ההוא נעשית באופן יותר משובח לכן יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב וכו' הא מיהא במצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין למחר ואין בזה משום מעבירין על המצות וכו' ושוב פקפק על דברי הרדב"ז וכו' עי"ש ומדבריו אלו למד הרב מוהרש"ז לענין תפלה מעומד וגם הרב שבות יעקב מודה לזה כיון שהוא מיד דהיינו באותו היום ואינו מניח המצוה למחר כמובן:

והנה בעניינים אלו ראיתי בספרי דבי רבנן בתראי שהאריכו במשא ומתן ולא יכלתי להתיישב בדברי קדשם ואשא את שמותם על שפתי אולי אוכל להטיב לזולתי עיין משק ביתי סי' רצ"ו דברי מנחם סי' תרנ"ב משנת אברהם בשער א' (שער הכתיבה) ובפרטות בביאורים שלו שם בס"ק ל"ז מעשה אברהם בשו"ת ליו"ד סי' מ"ח (וכתב במסקנתו בד' ק"ה ע"ב דבמצוה אחת לא שנא יחיד לא שנא צבור עדיף לאחר המצוה לעשותה כתיקנה) חתם סופר בחלק א"ח סי' ר"ח (בד"ה ומ"ש דפורים וחנוכה) והסביר שם דלא שייך זריזין מקדימין אלא במצוה שכבר מוטל עליו יש לו לזרז ולהקדים ולא להמתין אבל מצוה שאנו מקבלים עלינו תחלה ולא נתחייבנו בה עדין לא שייך כל כך זריזין וכו' וטוב לקבוע ביום המובחר ולכן לא קפדינן בעשיית פורים באדר השני משום זריזין עי"ש:

עתה נדפס ס' דברי מלכיאל לידידי הגאון מלכיאל צבי הלוי אבד"ק לאמזא יצ"ו וראיתי בסוף סי' י"ב שכתב דאף דקי"ל דשהויי מצוה לא משהינן אף שיעשה ביתרון הכשר וכו' כבר כתב התה"ד סי' ל"ה לחלק דזה דוקא לזמן מרובה שיש לחוש שתיבטל המצוה לגמרי אבל לזמן מועט משהינן המצוה לעשותה ביתרון הכשר ודייק לה מדנקט ביבמות ד' ט"ל עד שיבא הגדול ממדינת הים וכן הסכימו האחרונים עיין אהע"ז סי' קס"א בב"ש וחמ"ח וח"ץ סי' קכ"ז ועבודת הגרשוני סי' י"ב והוא מוכרח מדברי התוס' ביומא ד' ל"ג במה שהקשו למה לי קרא ליסוד מערבי תיפוק לי דאין מעבירין עה"מ ותירצו וכו' וכו' (עי"ש הוכחתו מדבריהם דמשהינן לה כדי ליתן על יסוד דרומי שהוא תדיר כיון שאינו רק זמן מועט מאד) וכעין זה קי"ל שמותר להשהות המת לכבודו כדי להביא לו ארון ותכריכין ע"ש כי לא עיינתי בהם רק משום חבת הקדש העתקתי דב"ק לזכרון בין עיני:

ונסתפק הרב פתח הדביר בח"ג סי' ר"ן אות ב' במי שיש לפניו לקיים שתי מצות מצות הכנת צרכי שבת ומצות עשיית סוכה שכתב הרמ"א בסי' תרכ"ה דמיד אחר יום הכיפורים יעשה הסוכה אפילו בערב שבת דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה והדין נותן להקדים הכנת צרכי שבת לעשיית הסוכה דצרכי שבת היא מצוה תדירית ותדיר קודם כמו שכתב הרב בית השואבה בד' ד' ע"ב אות ו' בזה יש להסתפק אם אפשר לו לעשות מצות הכנת שבת על ידי שליח אבל מצות עשיית סוכה אי אפשר לו לעשות על ידי שליח כגון שהשליח אינו בקי בתיקון עשיית הסוכה ואם יתעסק הוא בשתי המצות תתאחר עשיית הסוכה ומשום דשהויי מצוה לא משהינן אפשר דשרינן ליה לעשות הכנת צרכי שבת על ידי שליח ונדחה ההיא דמצוה בו יותר מבשלוח מקמי הא דזריזים מקדימים או דילמא מצוה בו יותר מבשלוחו אף שעל ידי כן תתאחר עשיית המצוה וכתב דאף דהרב שיירי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות א' כתב דאף דאמרו דיש לו למעט קצת מלימודו בערב שבת כדי להכין צרכי שבת מכל מקום מי שיש לו משרת להכין צרכי שבת אין צריך למעט מלימודו ונכון הדבר שיצוה למשרת שיכין לו צרכי שבת ואם כן לכאורה נראה דהוא הדין הכא שבאו לפני שתי המצות ויש לו משרת שיודע להכין צרכי שבת ואינו בקי בעשיית סוכה יש לומר שיכין צרכי שבת על ידי שלוחו והוא יתקן הסוכה על ידו כמצותו אך כתב בשם הרב בנו לחלק דמה שהתיר הרב שיירי כנסת הגדולה הוא שיעשה המצוה התדירה על ידי שליח והוא גם כן יעסוק במצוה תדורה שהיא תלמוד תורה אבל בנדון הספק הנ"ל שהוא יעשה על ידו המצוה שאינה תדירה והמצוה התדירה תהיה נעשית על ידי שליח בזה לא שמענו מדבריו להתיר והרב המחבר כתב דיש עוד לחלק דלא התיר הרב אלא כדי לעסוק בתלמוד תורה דתלמוד גדול אבל לגבי מצוה אחרת עם צרכי שבת איכא למימר מאי חזית וטפי עדיף שיאחר קצת עשיית הסוכה ויקדים התדירה ויעשה שתיהם על ידו אף דאפשר לעשות אחת מהן על ידי שליח ושוב הביא מאי דשקלו וטרו רבני האחרונים בדין שיהוי מצוה אי שפיר דמי להשהות המצוה כדי לעשותה מן המובחר או עדיף לעשותה תיכף דחיישינן למיתה או לאיזה עיכוב ויתבטל ממצותו לגמרי וציין בזה ספרים רבים. ושוב הביא מה שכתב הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תרכ"ה סק"א וז"ל ואי מצוה בו יותר מבשלוחו להמתין צ"ע דיש לומר מצוה אל יחמיצנה עדיף טפי על ידי אחרים כי האי גוונא הרי שאינו פשוט להקדים צרכי שבת כשיש לו משרת שיעשה אחד מהם בשליחותו שוב הביא דברי הרב בתי כנסיות בסי' תרנ"ב (הבאתי למעלה בד"ה וחקר) שהוכיח מדברי התוס' דטפי עדיף לאחר ולעשות המצוה כתקנה וכתב דהכי פשיטא להו להרבנים פני מבין בח"ב ד' מ' ע"ג ומהרי"ץ ארדי"ט שהובאו דבריו שם בעמוד ד' ושהביאו כמה ראיות לדבריהם וכתב דהוא הדין לספקו הנ"ל טפי עדיף לאחר המצוה זמן מועט כדי לעשות שתיהן על ידו דהוי מצוה מן המובחר טפי ממה שיעשה האחת על ידי שליח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף