רש"י/קידושין/יד/ב
מסולייא[1]. נפחת כדמסיים ואזיל שאין לו עקב שול"א (סוליה) בלע"ז:
מתני' נקנה בכסף ובשטר. בגמרא יליף לה:
בשנים. לסוף שש שנים יוצא חפשי:
וביובל. אם פגע בו יובל בתוך שש:
ובגרעון כסף. פודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו והכל לפי חשבון דמי מקנתו כדכתיב (ויקרא כה נ) והיה כסף ממכרו במספר שנים קנאו בשש מנים ועתיד לצאת בסוף שש נמצא קונה עבודת כל שנה במנה:
יתירה עליו. שקונה עצמה בכל אלה ובסימני נערות כדילפינן לעיל (דף ד.) מויצאה חנם:
ובמיתת האדון. ואינו עובד את יורשיו אבל עבד הנמכר בתחילתו ומת האדון בתוך שש משלימן ליורשיו וכולהו יליף בגמ':
גמ' מכסף מקנתו. בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים הכתוב מדבר וכי תשיג יד גר ותושב:
הואיל וכל קנינו. של עובד כוכבים בכסף שלא נאמרה בו משיכה במטלטלין אלא בישראל כתיב (ויקרא כה יד) מיד עמיתך עד שימשוך מיד ליד לפיכך עבד נקנה לו בכסף:
שמגרעת פדיונה. מדלא כתיב ונפדה משמע והפדה שאף הבעל מסייע בפדיונה אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה:
אשכחן אמה העבריה דמקניא בכסף. והדין נותן הואיל וקידושיה בכסף קנינה בכסף:
מכרוהו ב"ד. בגניבתו דכי ימכר ע"י אחרים משמע והדין נותן שיהא נקנה בכסף בלא חזקה הואיל ויש בו צד קל שנמכר בעל כרחו:
שכיר שכיר. נאמר במוכר עצמו (שם) כי ימוך אחיך ונמכר וגו' כשכיר כתושב יהיה עמך ונאמר במכרוהו ב"ד כי משנה שכר שכיר וגו' בפרשת כי ימכר כתיב (דברים טו יח):
למאן דלא יליף. דלית ליה הך גזירה שוה ולקמיה מפרש מאן ניהו:
וכי תשיג. במוכר עצמו לעובד כוכבים וסמכוה לפרשת מוכר עצמו לישראל וילמד נמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים בהיקישא ובנמכר לעובד כוכבים כתיב מכסף מקנתו:
ויתר על שש. אם התנה לימכר לעשר שנים:
מכרוהו ב"ד. דכתיב (שם) ועבדך שש שנים אבל במוכר עצמו לא כתיב שש דכי תקנה עבד עברי מיד אחרים משמע ורציעה במכרוהו ב"ד כתיבא וכן הענקה דגבי ימכר לך כתיבי:
רבו מוסר לו שפחה כנענית. שיהו לו ולדות ממנה:
אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. ואסורה לו אבל במכרוהו ב"ד כתיב (שמות כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה:
לא יליף שכיר שכיר. הילכך דלא כתיב ביה לא כתיב ביה:
דכולי עלמא יליף שכיר שכיר. לשאר מילי והני לת"ק בהדיא כתיב מיעוטייהו ולא אהני ליה גזירה שוה:
ולא ליורשין. דאינו עובד לא את הבת ולא את האח אם אין לו בן אבל עובד הוא את הבן כדלקמן (דף יז:):
ועבדך אחרינא כתיב. כי משנה שכר שכיר עבדך:
להרצאת אדון. להרצות על הענקו שלא יקשה בעיניו כדמפרש קרא:
אזנו. מיעוט הוא דקרא יתירא לדרשה דהא כתיב ונתת באזנו:
- ↑ בנוסח הגמ' שלפנינו מסוליים.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |