רב פעלים/א/יורה דעה/לה

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. איש ואשתו דרכם להיות ישנים זה אצל זה, ולכל אחד כר בפ"ע, אך הכרים דבוקים זע"ז ממש, וכאשר תפרום נדה מבדילים הכרים והמצעות שלהם ומרחיקים אותם זמ"ז, כן דרכם תמיד. ויהי היום אחר עלות השחר שעדיין לא האיר היום בטוב, הלכה האשה לבית הכסא, וראתה שיש מראה דם במכנסיים שלה, וחשבה שפרסה נדה, וכאשר חזרה אצל מטתה משכה הכר שלה, והרחיקתו מכר בעלה כמנהגה בעת נדתה, ואע"פ שבעלה קם מן המטה, והיה לובש בגדיו לילך לבית הכנסת, ולא ישוב למטתו, וגם היא אין דעתה לשכב אותה שעה במטה, אלא הולכת לחדר אחר לעסק שלה, עכ"ז הבדילה הכרים מעתה לצורך הלילה הבאה, ובעלה כשראה מרחוק שהיא מבדלת הכרים, שאל אותה על זאת, ותאמר שראתה כתם במכנסיים שלה, והוא הלך לבית הכנסת, ואחר שהאיר היום באה להחליף המכנסיים, ותרא כי אין זה דם אלא הוא משקה של רמונים, שנשפך במקום אחד שהיתה יושבת בו באותו היום, ונתלכלכה המכנסיים, ונתברר זה אצלה בירור גמור בלי ספק, ואחר שבא בעלה ספרה לו הענין איך היא טעתה בכך וטהורה היא, ובא בעלה לבית המדרש לשאול אם נאמנת בזה, כיון דנותנת אמתלה לדבריה. ואנחנו נסתפקנו בדבר זה, דהן אמת שמרן ז"ל בסי' קפ"ה פסק אם אמרה טמאה ונתנה אמתלה לדבריה נאמנת, אך פסק אם לבשה בגדי נדה שעשתה מעשה אינה נאמנת אפילו באמתלה, וזו עשתה מעשה שהרחיקה הכרים והמצעות זע"ז כמנהגה בימי נדתה. אך חזרנו ואמרנו, אולי מעשה כזאת אינה חשובה מעשה כ"כ כהך דלבשה בגדי נדה. גם עוד נסתפקנו דרך אגב, אם היה הענין שבעלה לא שאל אותה, ולא אמרה היא בפיה כלום, רק ראה אותה שהיא מרחקת הכרים והמצעות זע"ז כמנהגה בימי נדתה, והוא הבין מעצמו שפרסה נדה, אם חשיב זה המעשה כלום, כיון שלא אמרה בפיה שום דבר ואפשר שבזה אפילו אמתלה אינה צריכה. יורינו ושכמ"ה:

תשובה. בהיכא דלבשה בגדי נדה דלא מהני לה אמתלה, כתב מרן ז"ל בב"י הטעם בשם הרשב"א ז"ל, דמשום בושה או אונס מקרי ואמרה טמאה אני, אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת, ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי היא כמכחשת מה שאמרה ואינה נאמנת, ע"כ. וידוע מ"ש מרן ז"ל בסי' א' סעיף י"ג, טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט, שיהא נראה שהוא טריפה, וגם היה אומר שהוא טריפה, ואח"כ אמר שכשר היה, ולא אמר כן אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו ליקח ממנו בשר, כיון דנתן אמתלה לדבריו נאמן. והקשה הגאון ב"ח, מאי שנא מהך דסי' קפ"ה גבי נדה, דאם לבשה בגדי נדה אינה נאמנת, משום דמעשה לא עבדה, ותירץ שאני הכא, דא"א לו בענין אחר, אבל התם אפשר שתאמר טמאה ולא היה לה ללבוש בגדי נדה, והפר"ח פקפק בתירוץ זה, דגם הטבח יאמר טריפה ולא יעשה הסימן, והפר"ת עשה טעם בהך דטבח שהיה מוכרח לעשות הסימן יע"ש. וכתב הש"ך ז"ל משמע מדברי הב"ח, דגם באשה שלבשה בגדי נדה אם א"א לה בענין אחר נאמנת, וכן הוא הסכים בכך, וכן הסכמת כמה אחרונים, אך הגאון תו"ש ביו"ד סי' א' סעיף ע"ח דחה סברה זו, והוכיח אם לבשה בכל גוונא לא מהני אמתלה, ועיין מנחת יעקב בתורת השלמים ס"ק וא"ו, וכו"ף ע"ש:

ובנידון השאלה נראה גם לסברת הב"ח ודעמיה לא מהני אמתלה, משום דבעת שהפרידה הכרים לא היה לה צורך באותו עת במעשה זאת, כי בעלה הולך לבית הכנסת, והיא גם היא פונה לעסקיה, ולא תשכב אותה שעה במטתה, והיה לה להמתין עד שיאור היום, ויתאמת אצלה מראה הדם ואז תבדיל מטתה כיון שאין לה צורך בהבדלה זו אלא עד הלילה:

ואשר שאלתם אם היה הענין שבעלה לא שאל אותה, ולא אמרה בפיה כלום, רק ראה אותה מבדלת הכרים והמצעות זע"ז כמנהגה בימי נדתה, אם חשיב זה המעשה כלום ואינה נאמנת, או"ד כיון שלא אמרה בפיה כלום נאמנת, ואפילו אמתלה אינה צריכה. הנה מצינו בשיטה מקובצת על הגמרא דכתובות דף כ"ב וז"ל, קשא לפ"ז דאין זו אמתלה טובה, דלמה לה למימר טמאה אני, אלו אמרה כן לבעלה דלא הוית בחילאי מי הוה שמואל אניס לה. ובתשובת הגאונים מצאתי דעובדא הכי הוה, דשמואל הוה רגיל להושיט כוס של ברכה לאשתו, בזמן שהיא טהורה מקבלתו, בזמן שהיא נדה אינה מקבלתו, וזה היה סימנו לידע אימתי היא נדה, פעם אחת הושיט לה ולא קבלה ממנו, משום כבוד אחותו של שמואל, סבר שמואל טמאה היא, לכשסלקו הטבלא אמרה לו טהורה אני, אלא לכבוד אחותך נתכוונתי, ואע"פ שנתנה אמתלה לדבריה לא האמינה שמואל, אלא פירש ממנה ז' נקיים כדין כל נדה, ע"כ ע"ש. נמצא גם בלא דיבור כי אם רק משום שלא קבלה ליקח הכוס, שזה היה מנהגה בימי נדתה, חשיב כאלו אמרה טמאה בפירוש וצריך לה אמתלה, דאע"ג דשמואל החמיר ולא רצה אפילו באמתלה, מצינו בגמרא ששאל את רב וא"ל אם נתנה אמתלה נאמנת, ולא א"ל דאינה צריכה אמתלה, וא"כ שמע מינה אע"ג דלא אמרה כלום, כיון שעשתה כמנהג ימי נדתה, חשיב כאלו אמרה דבעינן אמתלה להתירה, וכן בנ"ד כיון שהבדילה המטות כמנהג ימי נדתה, חשיב כאלו אמרה טמאה, דבעינן שתאמר האמתלה מה היא, ולא שרינן לה בלא אמתלה, ונ"ד כ"ש הוא, כי נ"ד הוא בקום עשה, והך דשמואל שב ואל תעשה, ועכ"ז משמע דצריך אמתלא:

מיהו נראה דיש לדחות ראיה זו, די"ל התם גבי שמואל היה דבר זה של קבלת הכוס הוא סי' קבוע בינו לבין אשתו, שכך פירש לה אם לא תקבל אז ידע שפירסה נדה, דכך מפורש בתשובת הגאונים בזה"ל, וזה היה סימנו לידע אימת היא נדה, וכיון שקבוע ביניהם לסימן לידע שהיא נדה, לכך כל שלא קבלה כאלו אמרה בפירוש שהיא טמאה, וצריך שתאמר האמתלה, משא"כ בנ"ד אע"ג דכך היה מנהנה להבדיל הכרים בימי נדתה, לא היה זה סימן קבוע ביניהם לידע מהבדלת הכרים שהיא נדה, דהא מזדמן לפעמים שהאשה מבדלת מטתה קודם שתישן בה, אם תראה שיש לה איזה כאב שדרכו להיות קודם שתפרוס נדה, ולכך חוששת פן תפרוס נדה בלילה בעת שינה והכרים דבוקים זב"ז, ועל כן מקדמת להבדילם, ויזדמן שזה הכאב אינו מחמת זה ולא תפרוס נדה, ולכן אם רואה שהיא מבדלת הכרים אין זה סימן שפירסה נדה, דאולי לא פירסה אלא הרגישה איזה כאב וחשבה בדעתה דודאי תפרוס נדה בו ביום, ולכך הקדימה להבדיל הכרים מן הבוקר בשביל צורך הלילה, ולעולם היא היתה עודנה טהורה, ונשארה טהורה:

ולענין הלכה, אע"פ שכתבתי דאין הוכחה לענין זה מהך דשמואל, משום שהיתה קבלת הכוס מתוקנת לסימן, שבזה ידע שמואל אם היא נדה או לאו, עכ"ז בכה"ג שהבעל ראה שמבדלת הכרים ולא אמרה כלום בפיה, צריך שתאמר האמתלה למה הבדילה הכרים, ואין להתירה בלא אמתלה. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו,

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.