רב פעלים/א/יורה דעה/לד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה. ראובן בא לביתו בערב, וכאשר בא להושיט לאשתו חפץ לא רצתה לקבל מידו, וא"ל שיניחנו על הקרקע, וזה סימן שפרסה נדה או מצאה כתם, כי המנהג פה עירנו בגדאד שאין האשה אומרת לבעלה בפיה שהיא טמאה אלא שתמנע מלקבל ממנו או למסור. לו חפץ, וכן שאר מגע, זהו סימן שהיא טמאה, וכן למחרת בהיותו בבית קודם שיצא לשוק כך התנהגה עמו, שנמנעה מליגע בו, אך בבואו לעת ערב מן השוק נגעה בו שבאה להושיט לו חפץ, וישאל אותה מה זאת, הלא אתמול כשבאתי לעת ערב מנעת עצמך מליגע בי, וידעתי עי"כ שאת טמאה, ועתה איך נגעת בי. ותאמר אתמול בלילה היתה בת שלנו הנשואה ישינה אצלינו, ומוכרח שתישן בחדר משכבנו, וחששתי פן תבא בלילה אצלי לשכב עמי, ובושתי פן תרגיש הבת מזה, ולכן לעת ערב הראיתי לך סימן שאני טמאה, כדי שלא תבא למטתי בלילה, אך האמת אני לא ראיתי דם ולא כתם וטהורה אני. ויאמר לה בעלה, א"כ בבוקר אחר שבאתי מבית הכנסת עד שיצאתי לשוק למה לא נגעת בי, וכשהייתה מביאה לי חפץ או כלי מים הנחת אותו לפני ע"ג קרקע, והלא הבת הלכה לבית חמיה קודם שאבא אני מבית הכנסת, ותאמר בעת שנכנסתי בבוקר לבית הכסא, שהיה עדיין קצת חושך, ראיתי כתם במכנסיים וחשבתי שהוא דם, ואסרתי עצמי, לכך לא נגעתי בך אחר שבאת מבית הכנסת, אך קודם הצהריים באתי להחליף המכנסיים, וראיתי שאין זה דם אלא מי רימון ונתברר אצלי שהוא מי רמון, הן מחמת המראה שלו, והן ממה שנמצא חתיכת גרעין של רמון דבוק שם. ונסתפקנו, אם מהני לה אמתלה זאת, כיון שהיא לא עשתה מעשה, ולא לבשה בגדי נדה, או"ד לא מהני. יורינו, ושכמ"ה:

תשובה. אמתלה זו ודאי מהנייא, ברם מה שיש לספוקי בנ"ד הוא, מפני שיש שני אמתלאות בזא"ז, אחת של הלילה בפ"ע, ואחת של היום בפ"ע, כי ביום לא הוה סגי לה באותה אמתלא של הבת שאמרה על הלילה, ועוד איכא ריעותא באמתלה השנית של הרימון, שלא אמרה אותה מעצמה אחר אמתלה הראשונה, אלא עד שבעלה טען עליה טענה גדולה, באומרו למה נמנעת ביום בבוקר מאחר שהבת הלכה לבית חמיה, אז אמרה לי אמתלה חדשה של הרימון, ולכן יש מקום בראש להסתפק, אולי מפני בושתה מבעלה שתפס אותה במענה דהבת כבר הלכה לה, אז כיזבה ואמרה אמתלה זו של הרימון:

והנה ראה ראיתי בספר משבצות זהב שו"ת למהר"ר נתן עמרם ז"ל, שנסתפק כיוצא בזה, באשה שאמרה טמאה היא ועמדה בדבורה זה ארבעה ימים, ואח"כ אמרה טהורה אני, ונתנה אמתלה לבעלה מפני שהיו אחותו ואמו בבית אמרה כן, אך באמת אחותו ואמו לא היו אלא בשני ימים האחרונים, ולא היו בשני ימים הראשונים דארבעה ימים אלו, ולכן הקשה לה בעלה א"כ בשני ימים ראשונים מה היה לך שאמרת טמאה, והשיבה באותם הימים הוה כאיב לה כאיבה ולכן אמרה טמאה. ונסתפק הרב ז"ל שם, כי הן אמת ששני אמתלות אלו נתפרשו בדברי רז"ל, שתועיל כל אחת בפ"ע לבדה, אך כאן דצריכה לשתיהם בבת אחת יתכן דלא מהני, ואת"ל דלא שנא ומהני אפילו בצריכה לשתים, שמא הכא דלא אמרה מעצמה אותה אמתלה דכאיב לה כאיבה, אלא אחר שהשיג הבעל על אמתלא דאמו ואחותו לא מהימנא, דאימור לפי שנתפסה בטענת הבעל כגנב, משו"ה הוכרחה לשקר על שני ימים ראשונים דכאיב לה כאיבה, ולעולם לא היה לה כך. ושוב כתב שהציע ספק זה לפני חכם אחד, והשיב לו דנראה לו בפשיטות דנאמנת גם בכה"ג, אך המחבר עצמו נשאר מסופק קצת בזה. ע"ש:

ונראה דנידון הרב הנז' גרע טובא מנידון דידן, דהתם אמרה תחלה האמתלה של שני ימים האחרונים, והיא היתה צריכה להשיב תחלה האמתלה של כאיב לה כאיבה דשני ימים הראשונים, כי בעבור זאת אמרה לבעלה שהיא טמאה בתחלת שני ימים הראשונים, דבשני ימים האחרונים לא אמרה כלום, כי אם נשארה בסתם ע"פ דבריה שבתחילת ימים הראשונים, ואיך שכחה העיקר שהיא סיבה הראשונה דכאיב לה כאיבה, ואמרה סיבה האחרת שהיתה על ימים האחרונים, לכן בזה יש מקום לחשוד אותה בשקר, שכיזבה באומרה דהוה כאיב לה כאיבה, משא"כ בנ"ד אמרה תחלה סיבה הראשונה העקרית, שבעבורה הראתה לבעלה סימן שהיא טמאה, כדי שלא יבא לשכב עמה בלילה בהיות בתו ישנה עמהם ביחד, ומה שלא סיימה דבריה להגיד לו מעצמה הסיבה שנתחדשה לה למחרת שכבר הלכה בתו מן הבית, היינו דלא נתנה לבה על זה לזכור מה שהיתה ביום ג"כ מונעת עצמה מליגע בו, כדי שתצטרך לומר לו הסיבה של טעות מראה הכתם שהיה מן הרימון, ואחר שהזכיר אותה בעלה שגם ביום אחר שהלכה הבת מנעת עצמך לבלתי תגעי בי, אז אמרה לו הסיבה של הכתם, ולכן אין הסברה נוטה לחשוד אותה בשקר וכזב, ושניא הא מנידון הרב הנז', שיש מקום הוכחה לחשדה:

ועוד יש לחלק קרוב לזה, דהתם שאל אותה בעלה על אשר אמרה שהיא טמאה, והיא השיבה לו תשובה של שקר, שאמרה בשביל שהיו אמו ואחותו בבית, וזה שקר כי בעת שאמרה טמאה לא היו אחותו ואמו בבית, ואחר שבעלה אמר לה שלא היו בימים ראשונים אחותו ואמו, דנמצא דברים אלו שאמרה שקר הם, אז אמרה סיבה אחרת דכאיב לה כאיבה, ונמצא זה הענין דומה לאשה שאמרה אמתלה של שקר, ואחר שאמרו לה זה שקר וכזב, אז אמרה אמתלה אחרת דודאי אינה נאמנת, משא"כ בנ"ד כשא"ל בעלה תחלה למה מנעת עצמך מליגע בי לעת ערב, השיבה תשובה של אמת, שהוא בשביל שהיתה הבת שם, ואחר ששאל אותה על מניעתה ביום בבוקר, השיבה תשובה של אמת שטעתה במראה הכתם, וזה החילוק הוא ברור ונכון:

ולכן בנידון הרב מהר"ן עמרם נ"ל פשוט דאינה נאמנת, מאחר כי שאלת בעלה היתה על מה שאמרה שהיא טמאה, והשיבה לו על זה דבר שקר מפני אחותו ואמו, שבאמת לא היו שם בעת שאמרה טמאה, ואחר שא"ל שלא היו אז אמרה תשובה אחרת, ואיך נאמנת בזה, ולכן מה שא"ל אותו חכם דנראה לו דנאמנת אין הדין כן. וברור אצלי דאינה נאמנת, אך נ"ד הסברא מחייבת דנאמנת, כיון דלא הוה סתירה והכזבה בדבריה, ואם יש כאן שתי אמתלאות מה בכך, הלא כל אחת היתה לזמן אחד בפ"ע, ואי משום שלא אמרה אמתלה השנית מעצמה, אלא עד שא"ל בעלה למה בבוקר אחר שהלכה הבת מנעת עצמך מליגע בי, מה בכך, הלא עשיתי לזה טעם בחילוק הראשון, כי יתכן לא זכרה אותה שעה מה שמנעה עצמה מליגע בבוקר ג"כ, כדי שתאמר לו הסיבה הזאת של הכתם, ואחר שהזכירה בעלה אז אמרה לו הסיבה, וזה אצלי דבר ברור שאין צריך להביא ראיה לזה:

וצופה הייתי להרב פני משה ח"א סי' י"ז, בענין עדות ה"ר יוסף שהעיד שהוא יודע היתה קטנה בת תשע שנים, ושאלו אותו ב"ד איך ידע שהיתה בת תשע שנים אם נמצא שם בעת לדתה, והשיב לא, וחזרו הב"ד ושאלו לו א"כ איך אתה יודע משנות הנערה שהיתה בת תשע שנים, והשיב שהוחזקה לו בכך מפי השכינות שהיתה בת ט' שנים, וכמותה ג"כ מורה על השנים הנז'. ואחר קצת ימים העיד שהיה זכור מעת לדתה, ושאלו לו הב"ד ח"כ לשעבר למה אמרת שלא היית יודע מעת לדתה, והשיב שלהיותו חולה ויסורין גברו עליו לא נזכר, אך עתה שם אל לבו כי היתומה הזאת נולדה בשבוע אחד עם אחותו, ואחותו כעת היא בתוך עשרים שנה וכו'. וכתב הרב ז"ל שם בדף מ' ע"ד, כשנדקדק היטב בלשון השאלה ליוסף הנז' הדעת נוטה שתשובתו אינה כי אם למאי דסליק מניה, כי בכלל שאלת ב"ד הנז' יש ב' שאלות, אם ידע משנות הנערה, ואם נמצא שם בשעת הלידה, והוא השיב לא, כלומר שלא נמצא, ועדיין באפשרות שידע משני הנערה מצד עצמו, שנתברר לו שנותיה יום או יומים אחר הלידה, או שהלך לבקר וכיוצא, והוא לא חש להשיב כי אם על מה ששאלו מאתו, אם נמצא שם, ועל זה השיב לא. מצורף לזה, שאפשר שבפרק ההוא לא נזכר מידיעתו משני הנערה להיותו חולה, וכמו שאמר כן בעדותו הב', ועל כן לא השיב אלא על מה ששאלוהו אם נמצא שם, וכשחזרו לשאול מאתו א"כ איך ידע משני הנערה, והשיב שמפי השכינות הוחזקה לו בכך, הנה מלתא דפסיקא ליה שהיה זכור באותו פרק ידיעתו מפי השכינות אמרה, אבל ידיעתו מצד עצמו שבאותו פרק היה שכוח ממנה מחמת חליו ולא פסיקא ליה להכי לא אמרה, א"כ לא מקרי תו חוזר ומגיד בעדותו הב', כיון שבעדות הא' לא אמר בפירוש שאינו יודע משנות הנערה, שלא השיב לא אלא לשאלה אם נמצא שם וכו', עכת"ד ע"ש. ועיין עוד בדברי הרב מהר"ש גאון בתשובה הבאה אח"ז בסי' י"ח, מ"ש בדף מ"ד ע"ב ומ"ג ליישב דברי העד הנז' הראשונים והאחרונים, ע"ש:

והשתא בזה תבין, שלא נשאר חשש לפקפק בנ"ד לומר דאינה נאמנת, משום דלא אמרה האמתלה של הכתם אלא עד שתפסה בעלה בטענה דאמאי לא נגעת בי בבוקר אחר שהלכה הבת לבית חמיה, דעי"כ יש לחושדה דהוכרחה לשקר כדי לתקן טענה זו של בעלה, דזה אינו, ולא חיישינן בהכי, ונאמנת גם בכה"ג, ורק נידון מהר"ן עמרם ז"ל פשיטא לי דאינה נאמנת, משום טעם דכתיבנא לעיל, דשאלת הבעל הראשונה מוכרח לומר שהיתה על מה שאמרה לו טמאה היא, שזה היה בתחילת הארבעה ימים, וכיון דהשיבה לו תחלה משום אמו ואחותו, נמצא השיבה תשובה של שקר, ואיך נאמנת לומר על זה תשובה אחרת דכאיב לה כאיבא, ולהכי אין נאמנת וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.