רב פעלים/א/יורה דעה/טז

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה זו שלחו לי מעלת החכמים רבני הישיבה הי"ו, עם התשובה שלהם, ובקשו ממני לעיין בה, וז"ל:

מעשה באשה שהיתה מתקנת הבשר לעשות תבשילין הנהוגים פה בג'דאד, ולקחה חתיכת בשר ודכה אותה במדוכה עם האורז, לעשות מזה מה שקורין בערבי כוב"א, ואח"כ נקחה עוד חתיכת בשר וחתכה אותה דק דק, ועירבה עם האורז למלאת פרי שקורין בדנגא"ן, לעשות תבשיל שקורין מחש"א, ואח"כ לקחה עוד חתיכת בשר וחתכה אותה עם הבצלים דק דק, כדי להניח בתוך הכוב"א שזה המלוי נקרא בערבי חשוו"א, וקודם שהניחה החשוו"א הזאת בתוך הכוב"א, באה להניח שאר חתיכות הבשר שנשארו בסל בתוך הקדרה לבשלם, וראתה על שתי חתיכות מהם ביצי זבובים לבנים קטנים כגרעיני חרדל, ובאה לשאול בבית המדרש על התבשיל שקורים מחש"א שכבר נתבשל כיצד דינו, וגם על הכוב"א ועל החשוו"א שלה מה דינם, ואמרנו לה שתלך ותבדוק לחתיכות הבשר הקטנים של החשוו"א שעדיין לא הניחתם בתוך הכוב"א, והלכה ובדקה ומצאה בחתיכה אחת ביצה א' קטנה של זבוב, ועתה נפשה לשאול הגיעה על כל הנז"ל אם מותר באכילה, או לאו:

והתשובה שנראה לנו בזה הוא, כי איסור ביצי זבובים נזכר בדברי מהר"ם בן חביב, שהביאו הרב מחב"ר בסי' פ"ד אות ל"ז וז"ל, הזבובים המטילים ביציהם בבשר בימות החמה, והם כמו גרעיני חרדל לבנים, צריך לבודקם ולהדיח הבשר יפה יפה, שלא ישאר אפילו אחת, ומיהו יש אומרים דהני גרעינים המטילים הזבובים וכו' אינם ביצי זבובים, אלא מן רוקם וצואתם מתהווים, והראיה שאינם נעשים אח"ז זבובים אלא תולעים, וכל עוד שלא נעשו תולעים הוא כפרשא בעלמא ושרו, וצ"ע ושומר נפשו ירחק מהם עכ"ל, והראיה שאמר הרב שאינם נעשים זבובים אלא תולעים, החוש יעיד על זה שעינינו הרואות מעשים בכל יום כן:

והנה הרב הט"ז בסי' פ"ד ס"ק י"ז כתב, מעשה בחג השבועות שעשו הנשים וכו', ספק שמא באותה שעה שלקחו עדיין לא היה תולע, ואת"ל היה שמא נמוח ע"ש, והרב פר"ח ונקודות הכסף דחו דבריו, וכ"כ הכנה"ג הגהב"י אות ס' בשם ר"א לאסור, והגם דהרב מנחת יעקב וכו"ף הליצו בעד הט"ז, כבר העלה במחב"ר אות כ"ח העיקר לאסור ע"ש, ונ"ד גם החולקים על הט"ז מודו, דדוקא התם כיון דדרכו להתליע הוי ספק הרגיל ולא חשיב ספק, כמ"ש נקודות הכסף, משא"כ בנ"ד י"ל אח"כ הטילו הזבובים ולא קודם לכן, ועוד בנ"ד יש ספק דעת י"א דסברי אין אלו ביצי זבובים, אלא הם מן רוקם וצואתם, וקודם שנעשו תולעים הם פרשא בעלמא ושרו, וא"כ בתבשיל הנז' שקורין מחש"א שכבר נתבשל, יש ג' ספיקות, והוא ספק אם היה מקודם, ואת"ל היה שמא נמוח, ועוד ספק שמא הלכה כי"א, דכל זמן שלא נעשו תולעים הם פרשא בעלמא ושרי:

ועוד ראיה ממ"ש הרב בירך משה גלאנטי, בסוף הספר בזכרון לראשונים סי' פ"ד, עמ"ש הרב פר"ח בס"ק י"ט, דטעמא הוי משום ס"ס, מכאן הוריתי הלכה למעשה שהיה, ששאבו מים מטר שמצויים בו תולעים, וסננו במסננת ואפו ובשלו בהם, ושוב חזרו לשאוב מים וסננום באותה מסננת עצמו, ומצאו תולעים במים, ובדקו המסננת ומצאו בה נקב, דאיכא למיחש אם גם כששאבו בפעם א' היתה נקובה, ושמא עברו התולעים דרך שם, והוריתי להתיר הפת והתבשיל מס"ס, ספק אם בפעם הראשון היתה המסננת נקובה, ספק השתא הוא דניקבה, ואת"ל היתה נקובה בפעם הראשון שמא נמוח התולע ונתבטל, וכמ"ש הרשב"א והר"ן עכ"ד, וא"כ בנ"ד דיש ג"כ ספק שלישי, דשמא הלכה כי"א דאין אלו ביצי זבובים, אלא המה מן רוקם וצואתם, יש להתיר, וגם החולקים על הט"ז מידו בנידון הרב בירך משה, ובנ"ד דדוקא שם דהוי ספק הרגיל הוא דלא מקרי ספק, משא"כ בנ"ד ונידון הרב ברך משה, כ"ע יודו להתיר מכח ס"ס, דאין כאן ספק הרגיל, ולכן הכוב"א שדכו אותה במדוכה ג"כ יש להתיר מכח ס"ס, ספק אם היה בו קודם ספק לא היה בו, ואת"ל היה בו שמא נתמשך מחמת הדיכה, ויש בזה ג"כ ספק שלישי של סברת י"א הנז', והחשוו"א שבדקה ולא מצאה אלא א' הרי בדקה ולא נמצא עוד, וחתיכות בשר הנשארים ג"כ תבדוק אותם, ואח"כ תבשלם, כן נראה לנו בזה. ע"כ תשובת מעלת החכמים ובני הישיבה הי"ו:

וזאת תשובתי שהשבתי להם:

ראיתי השאלה והתשובה של מעלתכם, ותחלה וראש אדבר בדין הרב בירך משה ז"ל, אשר הבאתם ממנו ראיה לנדון שאלתכם, ואומר כי אחר המח"ר מכבוד תורתו לא דבר נכונה בזה, יען כי ס"ס זה שעשה בנידון שלו הוא כתרי גופי ותרי ענייני, וזה כלל ידוע ס"ס בתרי גופי לא עבדינן, ומקור הכלל הזה הוא מדברי הרא"ם ז"ל בביאורו לסמ"ג, אהא דקי"ל דטומטום אפילו מינו אינו מוציא, אע"ג דאיכא תרי ספיקי, דהמוציא ספק זכר ספק נקבה, ואת"ל נקבה אימור גם היוצא נקבה, דהיינו טעמא משום דס"ס בתרי גופי לא אמרינן ע"ש, וטעמא הוא משום דבזה הגוף שאתה בא להתירו אין כאן ב' ספיקות, אלא רק ספק אחד, וכן כתב הש"ך ז"ל ושאר פוסקים בכללי הס"ס דכל דהוי ס"ס משני גופים לא אמרינן, כגון ביצה שנמצאה בתרנגולת בקליפתה שאירע לה ספק טרפות בקרוב, דאין להתיר הביצה משום ס"ס, שנאמר שמא אין התרנגולת טריפה, ואת"ל טריפה שמא בעת שנטרפה היתה הביצה בקליפתה, דהו"יל שני ספיקות מתרי גופי, וגם אין השני ספיקות מענין אחד ע"ש, וא"כ ה"ה בנידון הרב בירך משה, לא יועיל ס"ס הנז' כלום, דהוי כתרי גופים, וגם אין הספיקות מענין אחד:

ועתה אשיב לנדון השאלה שלכם, מה שכתבתם תלת ספיקי להתיר התבשיל שכבר נתבשל, אין צורך לכל זה, דדוקא בדין תולע שהוא בריה דלא בטיל בששים היינו צריכין לס"ס ולתלת ספיקי, אבל נידון שאלתכם שהוא ביצים שהטילו הזבובין, הנה גם לדעת האוסר אותם אין להם דין בריה, ובטלים בששים, דהא אפילו ביצת נבילה וטריפה אם אין בה אפרוח אין לה דין בריה, ורק אש יש בה אפרוח דאית ביה חיותא יש לה דין בריה, וכמ"ש בש"ע סי' ק' סעיף א', וא"כ אפילו לדעת האוסרים כאן דחשיבי להו ביצי זבובים, וגופם איסורא ואינם פרשא, הרי אלו בטלים בששים, ולכן זה התבשיל דודאי איכא ששיש שרינן ליה, ואין צורך לספיקות הנז'. ומה שכתבתם על החשוו"א שהוא בשר חתוך דק, שאמרתם לה לבדוק ובדקה ולא מצאה אלא אחת, הנה בודאי הבדיקה לא תועיל בזה, כיון דנחתך הבשר עם הבצלים ביחד, יש לחוש שביצי הזבובים שהיו בבשר נדבקו ונאחזו בבצלים, וכיון דהם לבנים כמראה הבצלים לאו מנכרי בבדיקה, אך באמת גם בזה שרי, דהם בטלים בששים, ואפילו אם לא יש ששים בחשוו"א לבדה, הנה הוא מערב אותה עם הכוב"א, ומבשלם יחד, דאז ודאי איכא ששים, ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, דידוע דלא אמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה כל היכא דליכא איסור בודאי, וגם דאין כונתו לבטל האיסור, ועכ"פ צריך לבדוק תחלה חתיכות הבשר מה שאפשר לבדוק. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

אח"ז חזרו מעלת החכמים הי"ו, וכתבו לי תשובה וזה לשונם:

ראה ראינו בדברי קדשו של מעכ"ת נר"ו, מה שכתב בהיתר שאלה דידן, דמותר מטעם דבטל בששים ואין צורך לס"ס וכו', הדין עם מעכ"ת נר"ו שכ"כ מרן ז"ל, דדוקא ביצת אפרוח אינה בטלה, וא"כ אין צורך לס"ס אמנם מה שכתב מעכ"ת על הרב בירך משה ז"ל שלא דבר נכונה מנדון דידיה, משום דהוי ס"ס בתרי גופי וכו' וככתוב בד"ק נר"ו, הרואה יראה דברי הרב הש"ך ז"ל שכתב בשם או"ה וז"ל, אבל היכא דהוו שתי הספיקות כגון אחד, כמו איש ואשה שעשו צרכיהם בספל אחד, יש בדם ס"ס, והוא ס' אינו מן האשה, ואת"ל מן האשה שמא אינו מן המקור יע"ש, והתם אף דהוי שני גופים שאיש ואשה עשו צרכיהם בספל א', מ"מ הואיל ואנחנו דנים על הדם חשיב ס"ם בגוף אחד, כמ"ש הרב ש"ך שם סי' ד', והרחיב בביאור שם, וה"ן בדין הרב בירך משה, הגם שיש שני גופים מסננת ותבשיל או פת, מ"מ אנחנו דנין על התבשיל או על הפת, והוי ס"ס בגוף אחד, וכ"כ מעכ"ת נר"ו בספרו רב ברכות אות סמ"ך דף ק"ד ע"א, דכשאנו דנין על התרנגולת הוי בגוף אחד, ובענין אחד יעו"ש באורך, וכבר הרב קול אליהו ז"ל ביו"ד סי' י"ט רצה לדחית סברת הרא"ם מגמרא הנז', דאיש ואשה שעשו צרכיהם בספל א', והרב ערך השלחן יו"ד סי' כ"ה דחה דבריו, וכתב שלא ראה מ"ש או"ה, והביאו הש"ך, דאם היו שני הספיקות בגוף אחד כגון ההיא דאיש ואשה, חשיב ס"ס בגוף אחד, שאנו באם לדון על הדם יע"ש, ומה שתפס הרב בירך משה בלשונו, שמא היתה המסננת נקובה וכו' לא דקדק בלשונו, אבל הדין דין אמת, וכאמור. ע"כ דברי מעלת החכמים הי"ו אשר כתבו לי:

וזאת תשובתי שהשבתי להם:

על אשר חשבתם לתקן בנידון הרב בירך משה ז"ל, לתפוס הס"ס על התבשיל, ובזה לא הווי בתרי גופי, לא כוונתם בזה היטב, דבאמת א"א לתפוס הס"ס בדין הנז' באופן שלא יהיה בתרי גופי, והוא דגם אם נבא לדין על התבשיל כלומר על המים שבתבשיל, ונאמר כך ספק אם המים ירדו מן המסננת קודם שניקבה, ספק ירדו אחר שנקבה, ואת"ל אחר שנקבה שמא נימוחו התולעים בתבשיל, הנה נמצא הוי ס"ס בתרי גופי, דספק הראשון אתה תופסו במים, וספק השני אתה תופסו בתולעים, ואין אתה יכול לתפוס השני ספיקות בתולעים, או השני ספיקות במים, משא"כ בס"ס דאיש ואשה שעשו צרכיהם בספל אחד, אתה תופס השני ספיקות בדם עצמו, שהוא ספק בא מן האיש ספק מן האשה, ואת"ל בא מן האשה שמא בא מן הפרוזדור, וכן הס"ס אשר עשיתי אנא עבדא בסה"ק רב ברכות דף ק"ד ע"א, השני ספיקית תפסנו בתרנגולת עצמה, ספק נשחטה בסכין שנמצאת כשרה, ואת"ל נשחטה בסכין שנמצאת פגומה שמא נשחטה קודם שנפגמה הסכין, הרי שני הספיקות הם בגוף אחד שהיא התרנגולת:

גם צריך לבאר לכם עוד, דודאי א"א לתפוס הס"ס כך, לומר ספק אם במים שבתבשיל הזה היה תולעים ספק לא היה, ואת"ל היה שמא נימוחו, דזה אינו, דהמים ההם היו מוחזקים בתולעים דחזינן מקומם ומקודם מלא תולעים לפנינו, ולכן א"א לומר שמא לא היה בהם תולעים ועל כן בע"כ צרין לתפוס הספק כך ולומר ספק אם ירדו מן המסננת קודם שנקבה, ספק ירדו אחר שנקבה, ואת"ל אחר שנקבה שמא נמוחו התולעים, ובזה מוכרח דהוי בתרי גופי, דספק ראשון תופסו במים, וספק השני בתולע אם נמוח או לאו, ועיין פר"ח סי' פ"ד סוף ס"ק ל"ג, ושפ"ד ס"ק ח', ומחב"ר ס"ק ג', ששם מבואר כל היכא דאיכא ודאי תולעים אין לעשות מזה ספק, ע"ש, ולכן בנידון הרב בירך משה ז"ל, א"א לעשות זה בתורת ספק, לומר שמא לא היה תולעים במים, וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו בתירתו, אכ"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.