ר"ש/דמאי/ז

ר"ש ‏ דמאי ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אומר מערב שבת צריך לקרות שם מע"ש משום דאין מעשרין את הדמאי בשבת אלא בספק חשיכה כדתנן בפ' במה מדליקין (שבת דף לד.) והיכא דקרא שם מערב שבת שרי להפריש בשבת אומר מע"ש לעיל פ"ד (מ"ב) התירו אע"פ שאינו מאמינו הני מילי במדיר והכא בלא מדיר אי נמי התם בשבת ראשונה כגון שבת של פרוטגמא כדפרישית שם:

שאני עתיד להפריש למחר. היכא דקרא שם מערב שבת יכול להפריש בשבת אבל לא קרא שם אסור כדתנן בפרק במה מדליקין ספק חשיכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשיכה לא:

הרי הוא מעשר. תרומה גדולה אין צריך להפריש דלא נחשד עליה עם הארץ ועל אחד ממאה שמפריש למחר אומר הרי הוא מעשר ראשון:

ושאר מעשר. דהיינו תשעה שהוא חייב עדיין כדי שיהו עשרה ממאה ומודד לו האחד ואחר כך אומר זה שעשיתי תחלה מעשר עשוי תרומת מעשר על תשעה הסמוכין לו:

מעשר שני יהיה בצפונו או בדרומו ומחולל יהיה על המעות ונמצא למחר אין צריך להפריש כי אם אחד ממאה לתרומת מעשר וכל השאר יאכל וישתה וכענין זה יש משנה לעיל בפרק ה' ושם פירשתי:

ירושלמי (הל' א) א"ר יוחנן מתני' בספק הא בודאי לא הא מתני' אמרה אפילו בודאי דתנינן תמן היו לו תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכיל דתנינן היו דמאי מה אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי לא אמר אלא דמתני' בדמאי מה בין דמאי לודאי דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אין אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. פירוש מתני' בספק כלומר בדמאי דלשם מועיל תנאי ולא בודאי ופריך מתני' אמרה אפילו בודאי דתנן היו לו תאנים של טבל משנה היא בפירקין (משנה ה) דשרי להתנות אפילו בודאי מה א"ר יוחנן כלומר אלא לענין מה א"ר יוחנן דמתני' בדמאי דוקא ומסיקנא לענין דבר שאינו ברשותו:

ירושלמי (שם) ר' אושעיא היה לו תנאי ודאי חדא איתא בשילת ירקא אנשיית מתקנת' אתת לגבי ר' אושעיא שלח לזבדי בן לוי דיתקין לה ר' בא בר ממל בעי ולא הוה זבדי בן לוי צריך מיזכיה לרבי אושעיא בירקא ר' זעירא בעי מה אנן קיימין אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים אינו צריך לזכותו בירק ואם לאו צריך לזכותו בירק פי' תנאי ודאי שהתנה על ודאי טבל ואמר שאני עתיד להפריש ולקחה אשה אחת מאותו ירק ובישלתו לצורך שבת ושכחה לעשר ושלח רבי אושעיא לזבדי שיתקננו ומיבעיא ליה לרבי בא היאך מותר בשבת להפריש לצורך אחרים הואיל ולא היה לו זכיה מאותו ירק שלא היה אוכל ממנו ומסיק ר' זירא דאם התנה רבי אושעיא בשבילו ובשביל אחרים לתקן אע"פ שאין להם זכיה בו כלומר דלא יאכל ממנו. עוד בירושלמי (שם) אמר ר' צריך שיהא זכור תנייו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן צריך להלחיש בשפתיו ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ולא נמצא כמתקן בשבת אמר ליה אדחי תנא פירוש שיהא זכור תנאיו למחר בשבת בשעת אכילה ושמעון בר בא סבר דלא סגי בזכור אלא אם כן מתנה למחר בלחש ועל זה הקשה ר' ירמיה כיון דאמירה בעי הוה ליה מתקן בשבת אמר ליה אדחי תנא כלומר איסמייה ואדחה את התנא ועוד יש לפרש אדהתנה הכל תיבה אחת כלומר בשביל שהתנה עליו בערב שבת מותר להלחיש בשבת:

ירושלמי (שם) בעי ר' זירא קומי ר' ירמיה ואינו אסור מפני אובדן אוכלים אמר ליה מפרר כל שהוא # ואוכל אמר ליה ואינו אסור משום גזל אמר לו רוצה שיהא לו נחת רוח מיליהון [דרבנן פליגין] דאמר ר' שמואל בר יצחק רבי ור' יוסי נתארחו אצל בעל הבית אזל לישנא בישא א"ל הב דעתך דאינון מחשודינך ישיב ליה מעיינא לון ועבדא נפשין מזרקין דין לדין ומתקנין ואינו רוצה שיהא לו נחת רוח אלא דלא בעי דיחשדוניה פירוש צריך לאבד התרומה שלא יכשל בה עם הארץ לאוכלה ומשני דאין משליך לאיבוד לארץ אלא מפרר על השולחן והדר קאמר מ"מ גזיל להו לעם הארץ ומשני דרוצה עם הארץ בנחת רוח דא הכן שהזמינו ועובדא דרבי ור' יוסי בר' יהודה פליגא שהיו זורקין זה לזה ומאבדין ופריך למה היה מעיין עליהם והלא רוצה בנחת רוחם ומשני לפי שלא היה רוצה שיחשדוהו:

ב

מזגו לו את הכוס כענין שפירשתי בקמייתא יש לפרש כולה הך בבא:

ירושל' (הל' ב) מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא אם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת אמר ר' אליע"ר משייר כל שהוא חולין כי הא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם החולין ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה אמר ר' בון אם יציאתי מן הכוס הוא קדוש תמן תנינן הלוקח יין מן הכותים תני ר' יוסי ור' שמעון [אוסרין שמא תבקע הנוד] ונמצא שותה טבל למפרע הדא מתני' לא ר' יוסי ור' שמעון היא אמר ר' יעקב בר אידי הכל מודים בכום שהוא על אתר. פי' מכבר כמו מעכשיו משקה מעורב הוא ונדמע הכל ואסור ואסיק באומר מעכשיו לכשאשתה יהא תרומה עד שישתייר לא נמצא מטלטל תרומה טמאה דכל מה שביד עם הארץ טמא ומוקצה הוא בשבת דלא חזיא אם יציאתו כמו עם יציאתו וקשה על זה הא על כורחין מעכשיו קדשה דאם לא כן נמצא שותה טבלים כדקאמר מעיקרא על אתר כמו לאלתר בנוד שמשהין בו היין יש לחוש שמא יבקע אבל כוס דרך לשתות לאלתר ומע"ש למחר חשיב כמו לאלתר:

מעשר שני בפיו. בפי הכוס:

ג

וחושך. מלשון ולא חשכת את בנך (בראשית כ״ב:י״ב) שנמנע מלאכול גרוגרת אחת שהיא תרומת מעשר:

לא יחשוך. ויקח גרוגרת אחת ויאכל ואם לא יאכל מרעיב עצמו ונמצא ממעט מלאכתו של בעה"ב:

תנאי ב"ד. קתני בירושלמי (הל' ג) ובתוספתא (פ"ח) ר' יוסי אומר תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר מבעה"ב ומעשר שני מפועל וחייב בעה"ב ליתן לו:

ירושלמי (שם) תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום לא ירעיב עצמו ולא יסגף נפשו מפני שממעט במלאכת בעה"ב ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אטימוייא א"ל מהו כן אמרו ליה ציים א"ל אסור לך מה אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב"ה לכ"ש פי' לא יסגף לענות נפש תרגומא לסגפא (במדבר ל׳:י״ד) ספרא מלמד תינוקות שבעיר אטימויי' כך קורין לחולה בלשון יון ציים רגיל להתענות מלאכת בשר ודם אסור כדתנן לא יחשוך אפי' גרוגרת אחת:

ד

הלוקח יין מבין הכותי'. במטהר יינו של כותי או קודם שגזרו על יינן בפ"ק דחולין (דף ו.) דאע"ג דבברייתא פליגי ר' יוסי ור' שמעון בפ"ק דחולין (דף יד.) ובפרק כל הגט (גיטין דף כה.) ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לו:) ובמרובה (דף סט.) ושמעי' ליה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו:) דכותים גירי אריות הם מ"מ אפשר דכשגזרו על יינן של נכרים לא גזרו על של כותים דכיון דפורשין מע"א ומחזיקין בתורה שבכתב אע"פ שגזרו על פיתן כמו כן למאן דאמר גירי אמת גזרו על פיתן ולא גזרו על יינן עד שגזר ר' מאיר בפ' קמא דחולין (ד"ו:):

ב' לוגין שאני עתיד להפריש. בערב שבת בין השמשות מיירי כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח להפריש אבל עדיין לא קדש היום דאם כן אפי' לקרות שם אסור כדמוכח בכמה דוכתי דאין תקנה בטבל בשבת אלא באיסור דאמרי' בפרק כירה (שבת דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד:) היתה בהמתו טעונה טבל ועששית ולא מסתבר למימר דכל הני כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון דאסרי בברייתא ועוד אמרי' בפרק ב' דביצה (דף יז:) המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפ' הניזקין (גיטין דף נד.) דאתיא כר"מ ואי הוי שרי בתנאי דשאני עתיד להפריש לא הוה לו לקונסו אפי' עבר ותיקן ולא מיירי נמי מבעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי להפריש דאם כן לימא מעשר שני לצפונו או לדרומו ויחללנו וישתנו כדאמרי' גבי דמאי אלא כגון דשכח עד בין השמשות איירי דאסור להפריש כדתנן בבמה מדליקין אין מעשרין את הודאי ופירות כותים ודאי כדפרשי' לעיל בסוף פ"ק אבל לקרות שם כי האי גוונא דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי האי לא גזור בין השמשות אפי' בודאי וכיה"ג דתני הכא קתני כן בסיפא בתאנים של טבל אבל בשאר דמאי לא תני הכי דהכא ובטבל ודאי תני תרומה גדולה מה שאין כן בדמאי והא דלא קתני הכא למחר ולא בבבא שאחר זו כדקתני לעיל גבי מזמין חברו דקתני שאני עתיד להפריש למחר לעיל בפ"ד (מ"ד) פירשתי הטעם והא דאין קורא שם לתרומת מעשר ולא לקמן גבי תאנים של טבל ולעיל גבי מזמן וכן לקמן גבי דמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום דגבי דמאי מעשרן והן שלו המעשר כדי לאכלו אבל כאן הוא ודאי צריך ליתן ללוי ואכי' תימצי לומר דלוקח מן הכותי כלוקח מן הנכרי דאמרי' בפ"א דבכורות (דף יא.) דמעשרן והן שלו משום דקאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ"מ אסור להכריש בשבת על ידי קריאת שם דבין השמשות מאחר דבין השמשות אין מעשרין את הודאי כדתנן בפ' במה מדליקין ולהכי (נמי) לא קתני [נמי] גבי מעשר שני דהכא בצפונו (ובדרומו) [או בדרומו] כדקתני גבי דמאי בשום מקום בהפרשה ותנן בפ' במה מדליקין אבל מעשרין את הדמאי ומתני' בין השמשות ולהכי נמי לא קתני ומחולל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא ומיחל ושותה דאי מחלל על המעות ושותה אם כן ליתני ומחלל על המעות כדקתני בכולהו ועוד כיון דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום לצפונו או לדרומו אין יכול לחללו כדתנן בתוספתא דמעשר שני מעשר שני זה שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר' שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי התם עובדא דרשב"ג ור' יהודה ור' יוסי שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב והיה מחלל כענין זה אמרו לו השכרת מעות ואיבדת נפשות ור' שמעון נמי דקאמר קרא שם לא אמר אלא דאמר בתוכו דהיינו נמי פלוגתייהו דפליגי ר' שמעון ורבנן במסכת תרומות האומר תרומת הכרי זה בתוכו ותרומת מעשר בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם ומפרש בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) דאמר דוקא שאומר בתוכו באמצעיתו דקבע לו מקום אלא דבירושל' עלה דההיא דתרומות פ"ג משמע דבתוכו לאו דוקא ושם פירשתי' ועוד דעל כרחו צריך להפרישו דהא קאמר שאני עתיד להפריש ואם היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו אם יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספתא (פ"ז) דקתני עשרה הבאין אחריהן תשעה הבאין אחריהן ובשבת אין מפריש כדפרישי':

עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני. לאו דוקא דכבר הפריש מן המאה ב' לוגין לתרומה נמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר ב' לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי תאנים ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים דהא זימנין דמפריש א' מם' כדתנן בתרומות פ"ד (משנה ד) תורם כדעת בע"ה א' מנ' פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרינן בכתובות פרק אלמנה (דף ק:) דאיכא דתורם בעין יפה ואיכא דתורם בעין רעה ויש מפרשים משום דכותים שמא הפרישו תרומה והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט שיעור [המעשר] ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל לקמן ועוד יש מפרשים משום דחטה אחת פוטרת את הכרי אינה ממעטת במעשר כשמתרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל:

תניא בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מע"ש ושכח ולא הפריש אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה עשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון תשעה הבאין אחריהן מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי ר' מאיר ר' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין אמרו לו אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע פי' ר"מ בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז.) ובפ' כל הגט (גיטין דף כה:) ובמרובה (דף סט.) דטעמא דר' מאיר משום דאית ליה ברירה ותימה דבפ' יש בכור (בכורות דף מח.) משמע דמספקא ליה לר' מאיר אי יש ברירה אי לא גבי פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה דאם לא נתנו עד שחלקו דמפרש בגמ' דסבירא להו כר' אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום דמספקא ליה כדמוכח בפ"ק דב"ק (דף ט.) ויש לומר דשאני הכא שמברר דבריו כשאומר שאני עתיד להפריש וכן צריך לומר משום דר' יהודה דמוקי ליה רבא התם כרב אסי ובריש כל הגט (גיטין דף כו.) אמר רבא גופיה דבין ר' יהודה ור' שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנוד וכן צריך לומר דלא תיקשי דשמואל אדשמואל דבסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות קאמר שמואל דאף חבית אסורה משום דאין ברירה ובפ' מי שאחזו (גיטין דף עה:) אמרינן דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם ימות יהא גט ואם לא ימות לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ובכי האי גונא דייק בריש כל הגט (גיטין דף כה.) אמילתיה דר' יהודה גבי מה היא באותן הימים. והטעם פי' שם בקונטרס משום דאין זה כשאר תנאים דעלמא דאדם מתנה בגט שבידו לקיימן ודעתו לקיימן כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע בלאו טעמא דברירה אבל הכא דאין בידו דבשעת התנאי הוי ספקא והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט והא דמשמע בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) גבי הני רמונים של טבל כשאמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה דהוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה אי נמי חשיב טפי משום דמתנה בין ירדו בין לא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן דגבי אם בא חכם נמי מתנה התם בכל ענין וחשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה (דף סט:) דר"י אדר"י בההיא דכל המתלקט מההוא דהאחים שחלקו לקוחות הן ולא מחלק בין זו לזו משום דבמתלקט מברר דבריו וסומך להתברר על ידי תנאו דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני ועוד ניחא ליה לומר לעולם לא תיפוך ועוד דאפילו הוה מחלק אכתי הוה קשיא ליה מההיא דר' יוחנן בריש כל הגט אף אחרון אינו פוסל משום דאין ברירה אע"פ שמברר בדבריו כשאמר איזו שארצה אגרש בו ומיהו כי מצריך בריש כל הגט תרי מילי דר' יוחנן הוה מצי למימר הך צריכותא ועוד יש לפרש דהא דדייק דאית ליה לר' יהודה ברירה מהא דלכי מיית הוי גיטא משום דמוקי לה בפ' מי שאחזו באומר מעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת לפני מיתתו שלא היתה שעה מבוררת ולבסוף כשמת אמרינן הוברר הדבר שאותה שעה היתה גרושה ולפי טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומיהו פי' הקונטרס עיקר דההיא דריש כל הגט ובההיא דהריני בועליך על מנת שירצה אבא ובפ' בכל מערבין בההיא דאם בא חכם למזרח אע"ג דהוו כעין תנאי משמע דלא מהני למאן דלית ליה ברירה ר' יהודה ור' יוסי [אוסרין] דר' יהודה משום דלית ליה ברירה אע"ג דקתני בהדיא משום בקיעת הנוד דכוותה אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה בפרק התערובות (דף עז.) גבי אברי תמימה שנתערבו באברי בעלת מום ובפ"ג דשבועות (דף יט:) גבי שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר' עקיבא ובפרק בתרא דמכות (דף יג.) גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא ואם תאמר אי ר' יהודה ל"ל ברירה אלמא סבירא ליה כר' יוחנן דבריש כל הגט ובפ' מעשר בהמה דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל א"כ היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דבפ' החובל (בבא קמא דף צ.) אית ליה לר' יהודה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים וכן נמי לר' יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין הגוף דמי אי לא והכא לית ליה ברירה וכי ה"ג דייק בסוף השולח בגיטין (דף מח.) ויש לומר דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתם כתיבי קראי כספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה ועוד יש לומר דדוקא ר' יוחנן הוא דאית ליה הך סברא משום דלקוחות הן מחזירין זה לזה ביובל אבל אינך אמוראי הוו אמרי דאע"ג דאין ברירה אין מחזירין כדאמרי' בריש כל הגט (גיטין דף כה.) ובפ' מעשר בהמה (דף נב:) דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא ולר' יוחנן לא קשיא מר' יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ומיהו לא יתכן טעם זה לר' יוסי דעל כורחין לית ליה ברירה כמו שאפרש וא"ת דהכא לית ליה לר' יוסי ברירה ובפרק מי שאחזו (גיטין דף עג:) אית ליה ברירה דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ולכי מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק בריש כל הגט בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ניחא ורבא דלא מפליג התם מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ורבה מפרש טעמא בבכל מערבין (דף לז:) משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ומיהו אכתי קשה דבפרק בכל מערבין משמע דלרבי יוסי לית ליה ברירה גבי מעשר שיש לו בבית יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר לא חילל ויש לומר משום דבההיא דמי שאחזו הדבר עומד להתברר בודאי שהרי או יחיה או ימות ואית לן ברירה טפי מההיא דעל סלע שתעלה בידי מן הכיס דשמא לא יתברר לעולם וכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אדשמואל:

ה

היו דמאי. כל הנך בבות בין בדמאי בין בודאי בע"ש איירי כמו בקמייתא בריש פירקין וכבר פירשתים:

ו

מעשרות. כגון מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני בשעתו ובהך קמייתא ליכא חידוש במה שהראשונה [מעושרת] ומשום סיפא נקטיה ושפיר שייך למקריה ראשונה:

של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת אבל השניה אינה מעושרת דמיד שאמר של זו בזו נעשית ראשונה חולין מתוקנין כשחוזר ואומר שניה בראשונה הוה ליה מן החיוב על הפטור ולא אמר כלום ונוטל מן השניה מעשרותיה ומעשרות הראשונה דכל מה שבראשונה מתוקן לגמרי אבל כשאמר בבת אחת מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם ואי אפשר להפריש מאחת על שתיהן אלא מפריש מזו על זו ומזו על זו ומדאצטריך למיתני מעשרות כלכלה בחברתה משמע דרישא הראשונה מעושרת אע"פ שאמר תוך כדי דבור של זו בזו ושל זו בזו ומיהו בתוספתא משמע דבעי למימר שהאחת תפטור את שתיהן כשאמר מעשרות כלכלה בחברתה ובירושלמי (הל' ו) אמר ר' אלעזר דר"מ היא דאמר אין תופס אלא לשון ראשון כדאמר גבי תמורת עולה תמורת שלמים בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה:) ובפ"ק דתמורה (דף ד:) איתמר ר' אלעזר אומר לוקה מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחברתה דמעיקרא של זו בזו קיימת הכלכלה לפרוש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני והשתא שמפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני בשביל אידך כלכלה נמצא שקדם מעשר שני של כלכלה זו למעשר ראשון שיהיה עומד להפריש מאידך קודם לכן וקא עבר משום מלאתך ודמעך לא תאחר דכי היכי דמוזהר שלא לעכב המלאה לדימוע מוזהר נמי שלא לעכב מעשר ראשון לשני דכל שיש עליו תורת דימוע דהיינו תרומה קרי ביה ודמעך לא תאחר ובירושלמי (שם) א"ר יוסי בר' חנינא אראשונה עובר בעשה אשניה עובר בעשה ול"ת הראשונה עובר בעשה שקבע שני שמות כאחת ואשניה בעשה ול"ת שתבע שני שמות כאחת ושהקדים שני שבראשונה לראשון שבשניה וקרי עשה מה שקובע המעשרות כאחת שהיה לו להקדים מעשר ראשון למעשר שני ולא הקדים אבל לא תאחר ליכא דלא איחר ור' יוסי בר' חנינא לא קאי אמעשרות של זו בזו ושל זו בזו דלא משכחת עשה בשניה דאין בדבריו כלום דשניה אינה מתוקנת אלא אמעשרות כלכלה בחברתה קאי שקבע על שתיהן המעשרות כאחת ואיכא עשה אתרוייהו אבל קשה לא תעשה אמאי איכא כלל הרי יכול להפריש תחלה מעשר ראשון מזו ומזו ואח"כ מעשר שני מזו ומזו ושמא משמע לי' דאין מתקן לחצאין אלא מתקן האחת תחלה א"נ ה"ק פעמים דאשניה עובר בל"ת ועשה אם מפריש ממנה כל המעשרות חברתה ואותה שמפריש ממנה תחלה קרי לה שניה ומאי ראשונה שנתקנה ראשונה ומאי שניה שנתקנה שניה וכשמפריש מכלכלה זו תחלה לצורך חברתה נמצאת חברתה מתוקנת תחלה ואהפרשה זו קא עבר בלאו והיא מתוקנת בשניה כשיפריש משניה עליה ואההיא הפרשה ליכא לאו:

תניא בתוספתא (פ"ז) היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ניטלה תרומתן מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו # אין הראשונה מעושרת נוטל ב' תאנים וב' עישורין ועישורו של עישור מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם נוטל ב' תאנים מאיזו שירצה פי' ניטלה תרומתן שניטלה תרומה גדולה ועדיין יש מאה בזו ויש מאה בזו אין הראשונה מעושרת כן כתוב בכל הספרים ובמתניתא קתני הראשונה מעושרת וסמי ברייתא מקמי מתנית' אי נמי גרסינן אין השניה מעושרת אי נמי הכי קאמר אין הראשונה מעושרת מפני עצמה אלא שתיהן מעושרות כר' יוסי דכיצד מערימים (דף כה:) גבי תמורת עולה תמורת שלמים הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים נוטל ב' תאנים מכלכלה שניה וארישא קאי ולתרומת מעשר נוטלין שתחלה נוטל שני תאנים ממנה בשביל מעשר ראשון שלה ומעשר ראשון של חברתה ושני תאנים הללו הם מאותן ב' לתרומת מעשר וב' עישורין היינו מעשר ראשון ומעשר שני ועישורו של עישור כלומר מאלו ב' עישורין נוטל עישירו של אחד מהן והן ב' התאנים של תרומה נוטל ב' מאיזו שירצה אמעשרות כלכלה בחברתה קאי ומשמע מיכן דלא בעי למימר שתפטר זו את זו וזו את זו אלא האחת תפטור את שתיהן ולא כמו שפירשתי במשנתנו. ובירושלמי (שם) נמי קתני כיצד עושה נוטל ב' מאיזו שירצה מהן לכאורה כן נראה פירושה של ברייתא זו אלא שיש הרבה גמגומין חדא דלא משמע כן אין הראשונה מעושרת ועוד קשה דנוטל ב' תאנים משמע דקאי אדסליק מיניה אשל זו בזו ושל זו בזו והלא מעשר קודם לתרומת מעשר וא"כ הכי הוי ליה למיתני נוטל ב' עישורים וב' תאנים לעישורו של עישור ועוד א"א ליישב לשון הירושלמי לפי שיטה זו וזה לשון הירושלמי ותני עליה נוטל משניה ב' תאנים וב' עישורין ועישור מעישור שמואל אמר לא מצי תנינא אין יסב חדא לעשר צריך למיסב חדא למאה אין יסב חדא למאה צריך למיסב חדא לאלף אין יסב חדא לאלף צריך למיסב חדא לעשרת אלפים אלא הכא פי' הברייתא אין הראשונה מעושרת כלו' אינה כולה מעושרת שהרי הוצרך לשייר בו כדי מעשרות כלכלה שניה כר' יוסי דתפיס לשון שניהם דכיון דמעשרות של זו בזו ושל זו בזו נמצא שלא תיקן אלא פ"א תאנים בכל אחת ואחת מן הכלכלה די"ט תאנים צריך בכל אחת לצורך מעשר ראשון ושני של חברתה ועל אותן י"ט קאמר נוטל ב' תאנים (דאי) דמספקא ליה להאי תנא אי כר"מ דתפיס לשון ראשון אי כרבי יוסי דתפיס לשון שניהן ונמצא דאותן י"ט שנטל מן הראשונה בשביל השניה משום דשמא תפוס לשון שניהן וצריך לחזור ולתקנן מן השניה משום דשמא סבירא לן תפוס לשון ראשון והיינו דתני נוטל מן השניה שני תאנים כלומר לצורך מעשר ראשון של ישראל שהפריש מן הראשונה על השניה וב' עישורין צריך ליטול מן השניה לתקן אותן י"ט דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני דאותן ב' תאנים הן למעשר ראשון של י"ט ומשום דלא סגי בב' תאנים דעל הי"ח הפריש ב' תאנים מן השניה למעשר ראשון ונמצא מן הי"ט [א'] יתירה שלא נתקנה ואותה יתירה עתידה להיות תרומת מעשר משום הכי קאמר ועישור העישור מלבד ב' תאנים יטול עדיין מן השניה מעשר ראשון הצריך לאותה תאנה שהיא תרומת מעשר ולהכי נקט כי האי לישנא עישור של עישור דתרומת מעשר קרויה מעשר מן המעשר ועלה קאמר שמואל לא מצי תנינא דקמתמה (דאמר) שמואל על ברייתא זו למה יפריש מן השניה על הי"ט לבדן שאם יסב מן השניה חדא לעשר לתקן י"א תאנים שהפריש מן הראשונה על השניה מספק והלא בראשונה צריך [לתקן] מאה תאנים וצריך למיסב מן השניה בבת אחת מעשר ראשון של המאה דשמא תפוס לשון ראשון ולמה לתנא למנות בענין זה ואם יסב חדא למאה כלומר שאותן ב' כלכלות יש אלף בזו ואלף בזו ועולה מעשר ראשון של זו בזו מאה תאנים ובא ליטול מן השניה מטעם ספק חדא לכל עשר ועשר שבמאה של המעשר ראשון שהפריש מן הראשונה על השניה מספק צריך למיסב מן השניה מעשר ראשון של אלף בבת אתת ואם יסב חדא לאלף כגון שיש י' אלפים בכל אחת ואחת ועולה המעשר ראשון אלף אם כן יסב מן השניה מעשר ראשון של י' אלפים בבת אחת ובפ"ד דמס' מעשר שני בירושלמי (הל' ה) אשכחן דקאמר שמואל כי האי גוונא אמר תני דאוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר וכל חדא וחדא מפרשינן לה בכוונה ועוד יש לפרש דהכי קאמר אם יסב חד לעשרה שעל י' תאנים יפריש עליהן תאנה אחת ממקום אחר צריך למיסב חדא למאה דלא נתקנו כל העשרה אלא התשעה שהמעשר דינו אחד מעשר ונמצא שיש שם תאנה אחת שלא ניתקנה והמעשר שלה עולה אחד ממאה שבכולו דהוא עישור של תאנה ואם יסב ממקום אחר מאה לאותו מאה עישורין כדי לתקן אותה תאנה שלא ניתקנה אכתי צריך למיסב חדא לאלף דמן המאה עישורין היה לו להפריש א' נמצא כשמפרישו ממקום אחר הרי נשתייר בו עישור של עישור שלא ניתקן ואם בא לתקנן נוטל מאותן עשר עצמן חדא לאלף ואם עוד חזר והפריש ממקום אחר חדא לאלף כדי לתקנו לא ניתקן עדיין בכך עד שיחזור ויפרוש מגופייהו והעישור של א' לאלף דהוא א' לי' אלפים שבהן ומתחלה ודאי כשבא לתקן ממקום אחר על אותן י' תאנים היה יכול להפריש עליהן תאנה אחת ותשיעית של תאנה והיה הכל מתוקן וכן בכל פעם ופעם כשבא להפריש עליהן ממקום אחר יש לו למנות כל מה שבא לתקן בתשיעית:

ז

סאה טבל ומאה חולין. אין משנה זו מתפרשת אלא על פי משנה דמסכת חלה פ"ג (משנה ט) דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דמוכח התם דטבל שנתערב בחולין אם יש לו פרנסה ממקום אחר מפריש עליו לפי חשבון ואם לאי נעשין החולין כטבל לענין תרומה דשיעור תרומה שבטבל מפריש כמו כן מן החולין כאילו הן טבל גמור אבל מעשר ראשון לא יתן ללוי מן החולין ומעשר שני נמי לא יחלל מהן אלא לפי חשבון הטבל מחלל ונותן מטעם שפירשנו במסכת חלה והשתא כולה מתניתין בטבל שהורמה ממנו תרומה גדולה מדקתני נוטל מאה ואחת ולא קא תני מאה ושלש והכי נמי אמרי' בירושלמי (הל' ז) רבי לווינטו בשם ר' יונה כל טבל דאנן קיימין הכא טבל לראשון ולשני כלומר ולא לתרומה גדולה והשתא מתני' בשאין לו פרנסה ממקום אחר ולכך קאמר מאה טבל ומאה חולין שנתערבו נוטל מאה להפריש מהן כדין טבל מעשר ראשון ומעשר שני והלוי יפריש ממעשר שלו תרומת מעשר ואחת נוטל מן המאה דלשם חולין לתרומת מעשר כאילו היה טבל כדפרשי' דלענין תרומה דוקא נוהג בהן דין טבל שנתערב בו ונמצא השתא מפסיד אחת שמפריש מן החולין:

מאה טבל ומאה מעשר. שנתערבו נוטל מאה לשם טבל כדפרשי' ואחת נוטל ממאה של מעשר כאילו הן טבל לשם תרומת מעשר נשתיירו שם תשעים ותשעה ומפריש מהן תרומת מעשר לפי חשבון דהיינו עשרה פחות עישור של אחת ונמצא השתא מפסיד אחת פחות עישור שבה:

מאה חולין מתוקנין ומאה מעשר. ראשון שנתערבו נוטל מאה לשם מעשר ראשון ועשר נוטל ממאה של חולין מתוקנין כאילו הי' שם מעשר ראשון דעשרה מהן לתרומת מעשר ונמצא השתא מפסיד עשרה והא דלא מחמרינן הכי בשנתערב עם טבל להזקיק הטבל להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר ממאה של מעשר משום דכך הוא דין דכל דבר המתערב חוזר להיות כתחלתו הלכך המעשר חוזר להיות כטבל ואין הטבל חוזר להיות כמעשר:

מאה טבל ותשעים מעשר. לפי חשבון משנה ראשונה היה ראוי לומר שהתשעים נעשין טבל וחייב להפריש מהן אחת פחות עישור שבה כאילו היו טבל שכך היה עולה תרומת מעשר שבהן ותשעים טבל ושמונים מעשר היה ראוי להפריש מן השמונים אתת פחות ב' עישורין שבה אלא סברא בעלמא הוא דכיון דאיכא בטבל י' יתרים שקיל חדא ופטר הני והוי כאילו יש לו פרנסה ממקום אחר ודוקא עשרה מרובה קאמר כדאיתא בירושלמי (הל' ז) אמר רבי יונה כיני מתני' כל זמן שהטבל מרובה על המעשר עשר # לא הפסיד כלום:

ירושלמי (שם) מה אנן קיימין מאה טבל ותשעים # מעשר נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד מאה טבל ושמונים # מעשר נוטל שמונים ושתים חסר ב' עישוריו שכך עולה תרומת מעשר שלהן אם היה הכל טבל [מיכן ואילך לפי חשבון] ואינו חושש לתרץ כלום מזה כדפרשי' דסברא בעלמא הוא והאי דקאמר נוטל תשעים נוטל שמונים היינו תשעים של מעשר להפריש מהן תשעה לתרומת מעשר שמונים להפריש מהן שמונה לתרומת מעשר מיכן ואילך לפי חשבון והיינו מן המאה של טבל פחות שנים שהסיר:

ח

עשר שורות של עשר עשר שורות חביות מסודרות על הארץ שבכל ענין שתמנה בין ממזרח למערב בין מצפון לדרום תמצא שורות של עשר עשר כאילו היה כאן קרקע מרובע עשר על עשר אמות ובכל אמה חבית מונחת והרי יש כאן מאה חביות בין הכל וכילן מתוקנין חוץ מאותן שאומר עליהן שהן מעשר דהנהו מעשר נינהו ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר ובהכי אתי' כולה מתני' בפשיטות והא דפתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו חבית היינו כד (טו) כדמשנינן בפ' המניח את הכד (דף כז.):

ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא. שיש כאן ד' שורות חיצונות לד' רוחות ולא ידע אי חיצונה שבמזרח או חיצונה שבמערב או שבצפון או שבדרום נוטל ב' חביות לוכסן דהיינו חבית שבקרן דרומית מזרחית וצפונית מערבית דכל חבית שבקרן נמנית מן השורה לשני רוחות וקורא על אחת מאלו השתים תרומת מעשר ואלו שתים ספק וכל השאר מותר:

חצי שורה אחת חיצונה מעשר ואין ידוע איזו היא. נמצאו חמש חביות מעשר דלא ידיע איזו שורה ובאיזו צד של שורה ואם היה יודע היה מפריש חצי חבית אחת לתרומת מעשר והשאר מותר והשתא דלא ידע נוטל ד' חביות לד' זויות דממה נפשך אחת מהן מעשר כדפרישית דכל חבית שבקרן נחשבה לשתי רוחות ומפריש מכל אחת מספק חציה לתרומת מעשר והשאר מותר:

שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא. השתא מסופק אף בפנימי' ובאיזה ענין היתה אותה שורה אם ממזרח למערב או מצפון לדרום הלכך נוטל שורה אחת באלכסון ומתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ונוטל באלכסון עד קרן צפונית מערבית כיצד נוטל חבית שבקרן דרומית מזרחית ושניה שבשניה ושלישית שבשלישית ורביעית שברביעית וחמישית שבחמישית וששית שבששית ושביעית שבשביעית ושמינית שבשמינית ותשיעית שבתשיעית ועשירית שבעשירית דהיא חבית שבקרן צפונית מערבית ונמצא שנטל עשר חביות דבכל ענין שתמנה השורות אי אפשר שלא יהא כאן חבית אחת מכל שורה ושורה וקורא על אחת מהן שם תרומת מעשר ועשרה אלו ספק והשאר מותר:

חצי שורה אחת מעשר. דהיינו ה' חביות והשתא נמי מסופק בכולן ובאיזה ענין ובאיזה צד של שורה חציה מעשר הלכך לא סגי באלכסון אחד ונוטל ב' אלכסונין א' מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ונוטל באלכסון עד קרן צפונית מערבית ואחת מתחיל מזרחית צפונית והולך ונוטל באלכסון עד קרן מערבית דרומית והרי יש כאן עשרים חביות שבכל צד שתמנה חצי השורה אי אפשר שלא יהא כאן ממנה חבית אחת ומפריש מכל אחת ואחת מספק חצי' לתרומת מעשר והשאר מותר:

חבית אחת מעשר בכל המאה חבית ומסופק איזו מהן הלכך נוטל מכל חבית וחבית מספק עישור שבה לתרומת מעשר והשאר מותר ולכך פירשתי משנתיני בשכולן חולין מתוקנין חוץ מאותו שאומר עליהן שהם מעשר דאם נפרש שכל המאה טבל וכשאומר שורה החיצונה אחת מעשר היינו מעשר על כל המאה וכן חצי שורה החיצונה אחת מעשר היינו מעשר של חמש השורות והשאר טבל וכן חבית אחת מעשר היינו [מעשר] אחת מן השורות והשאר טבל דא"כ כשאמר חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא אמאי נוטל ארבע חביות מארבע זויותיה יחזור ויאמר חצי האחד של אותה שורה יהיה מעשר על השאר ותיסגי ליה בשתי חביות ויש מפרשים בשם רבינו האי זצ"ל דאחת לאו אשורה קאי אלא אחבית קאי כלומר שורה החיצונה חבית אחת ממנה קבעתי מעשר על איזו חבית שארצה ואין ידוע באיזו חיצונה וכן חצי שורה חיצונה קבעתי באותו חצי [השורה] חבית אחת איזו חבית שארצה באותו חצי [השורה] מעשר על כל השורה ואין ידוע איזה חצי וחבית אחת מעשר דסיפא היינו שקבע חבית אחת מעשר על אחת מן השורות ואין ידוע איזה חבית מכל המאה ולפירושא (קמא) קשה אמאי נקט עשר שורות של עשר עשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף