קרן אורה/עירובין/מה/ב
תוס' בד"ה בי"ט הרי הן כרגלי כל אדם ופי' כאותו שיזכה בהם ראשון אבל אין לפרש כו' דהא בור של עולי בבל ולשיטתם הטעם דהוי כרגלי הממלא הוא משום דהוא זכה בהם וקנו אז שביתתו ע"כ אפילו נתנו לאחר הרי הוא כרגלי הראשון וא"כ אין חילוק בין בור של הפקר לגשמים שירדו בי"ט אבל לשיטת רש"י ז"ל בביצה דלהכי הוי בור של הפקר הממלא אפילו אם נתנו לאחר משום דיש ברירה לחומרא ואמרינן איגלאי מילתא למפרע דהוי חזי לי' והוי כרגליו וא"כ בגשמים שירדו בי"ט שלא היו בעולם ביה"ש לא שייך לומר ברירה ע"כ הם כרגלי כל אדם שהם ברשותו ואם נתנן לאחר הרי הם ברשות האחר וכן פי' בהא דנהרות המושכין ומעינות הנובעים דהרי הם כרגלי כל אדם דגם בהו לא שייך ברירה כיון דלאו בני שביתה הם במקומן ועפ"ז מש"כ רש"י ז"ל אפילו הן של יחיד מהא גופא דתניא הרי הן כרגלי כל אדם שמעינן לה דלית להו שביתה ביה"ש משום דניידי. והריטב"א ז"ל כתב ג"כ הטעם דבור של הפקר כרגלי הממלא מחמת ברירה ואפ"ה כתב בגשמים שירדו ביו"ט ונהרות המושכין דהוי ג"כ כרגלי הממלא וצ"ע דהתם ליכא למימר ברירה כיון דגשמים לא היו עדיין בעולם ונהרות לאו בני שביתה הם אלא ע"כ צ"ל לשיטת התוס' דהם קונין שביתה בעת שבאו ליד הראשון ושוב אין יוצאין מרשותו אפילו נתנן לאחר עוד הביא הריטב"א ז"ל דעת הראב"ד ז"ל דכרגלי הממלא היינו בשעה שהם ברשותו וכרגלי כל אדם הוא אפילו בשעה שהם ברשות הראשון יכול האחר להוליכן למקום שירצה ע"ש. ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' י"ט נראה כשיטת רש"י ז"ל ע"ש וצ"ל לשיטת רש"י ז"ל דברירה זו לאו ברירה גמורה היא ולא אמרינן הכי אלא לחומרא דאלת"ה לריב"נ מ"ט חפצי הפקר קונין שביתה לימא הוברר הדבר דברשות הזוכה היו אם לא שנאמר דריב"נ ס"ל אין ברירה אפילו בדרבנן אבל לפי האמת אין לומר בזה ברירה כיון דלא זכה בהן אלא בשעה שמוצאן וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל דאין לומר בזה ברירה ודווקא בשל שותפין אמרינן ברירה בסוף ביצה:
שם רש"י ז"ל בד"ה כרגלי אותה העיר עיין בריטב"א ז"ל ונראה לומר דמשמע לרש"י ז"ל דהא דפריך הש"ס לקמן האי כרגלי אותה העיר מיבעי לי' לא פריך אלא מלישנא דאי משום דאין דינן שוה א"כ מאי ס"ד דרב ספרא לאוקמא בגשמים הסמוכים לעיר ובהו הדין כרגלי הממלא ובברייתא תני יש להם אלפים לכל רוח וגם אביי גופא מ"ט לא אמר ליה מגופא דברייתא אלא ע"כ ס"ל לרב ספרא דאין להם אלא אלפים אמה לכל רוח מן העיר ולא כרגלי כ"א מאנשי העיר אלא דלפ"ז מאי פריך רב יוסף מגופא האי כרגלי אותה העיר מיבעי לי' דילמא להכי קתני יש להם אלפים לכל רוח דלא ניטעי דהוי כרגלי כל מי שמילא מאנשי העיר משום דיש ברירה קמ"ל דאין ברירה ע"כ נראה דרש"י ז"ל ס"ל דגשמים הסמוכים לעיר לא חשיבי לגמרי בירי דשותפי ואין לבני העיר בהם זכי' גמורה שנאמר בהם ברירה למפרע לכל מי שמילא וע"כ יש להם אלפים אמה מן העיר דווקא ולפ"ז ע"כ הא דקתני גבי בור של עיר כרגלי אותה העיר היינו נמי אלפים אמה לכל רוח וצריך לדקדק בהא דמייתי בביצה אלו הן דברים של אותה העיר ולא חשיב בור של אותה העיר. ויש לעיין בזה בביצה גבי הא דאמרינן מר מדידי' קממלא ופריך עלי' מברירה דעלמא ובנדרים לענין דבר שאין בו דין חלוקה ובר"ן שם:
שם גמרא וליקני שביתה באוקיינוס עיין מהרש"ל ז"ל שנראה מדבריו דהקושיא קאי גם למ"ד בגשמים הסמוכים לעיר ולא הבנתי דבריו ז"ל. ועיקר סברתו דלהכי אין קנין שביתה לחפצי הפקר שירדו בי"ט משום שקדמו שביתת בעלים ומ"ד דאין שביתה כלל לחפצי הפקר לאו דאין להם שביתה אלא דאין שביתתן מגרע כח האדם הזוכה בהן להכי פריך וליקני שביתה באוקיינוס לכ"ע כיון דלא הי' אז ברשות האדם לכ"ע יש להם שביתה והוא דבר פלא ול"נ דוודאי חפצי הפקר מה"ד אין להם שביתה לרבנן בכל גוונא ולריב"נ תיקנו חכמים להם שביתה כשהיו ביה"ש במקום שביתה. אבל כשלא היו במקום שביתה לא תיקנו ויש להסתפק בתחום בהמה וכלים למ"ד תחומין מה"ת אי גם תחומן מן התורה ומסתברא דלא הוי אלא מדרבנן דאל יצא איש ממקומו כתיב:
שם גמרא ואיבעית אימא הוי ספק דדבריהם כו' מ"ל דווקא בתחומין של חפצים אזלינן לקולא דלכ"ע אין זה אלא מדרבנן אלא דלפ"ז מ"ק תיפשוט דאין תחומין דילמא האי תנא נמי ספוקי מספקא לי' והכא אזלינן לקולא אבל לאדם אזלינן לחומרא ועי' בריטב"א ז"ל לעיל גבי הא דאמרינן לעיל האי תנא ספוקי מספקא לי':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |