קרית ספר/שופר/א

קרית ספר ‏ שופר א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה מא לשמוע תרועת השופר בראש השנה. שנאמר יום תרועה יהיה לכם ומנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת"ל בחדש השביעי שאין ת"ל בחדש השביעי דהא כתב לן בכמה דוכתי דיום הכיפורים בחדש השביעי והכא יום הכיפורים כתיב ביום הכיפורים תעבירו אלא מה ת"ל בחדש השביעי שיהיו כל התרועות של חודש השביעי כזה. ובספרי איתא כתיב תרועה בראש השנה וביובל מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר. וכל השופרות כשרים מדאוריתא דפשוט וכפוף לא כתיב בתורה אלא תעבירו שופר כתיב ביובל וגמרה ר"ה מיניה חוץ ממה שלא נקרא שופר אלא קרן דפסול מדאוריתא דשופר כתיב. ולמצוה הוא דבעו של איל כדאמר תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק.

ג

שופר של ע"ג כשר מדאוריתא דאע"ג דנשתמשו בו לע"ג ונאסר בהנאה כדכתיב אבד תאבדון וגו' בכלים שנשתמשו בהן לע"ז הכתוב מדבר אפילו הכי מצות לאו ליהנות נתנו אין קיומם הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו ואם של ע"ז של ישראל הוא לא יצא דאין לה בטלה עולמית כדילפינן מושם בסתר וכתותי מכתת שיעורה וה"ה תקרובת ע"ז שמסרוה לפניו לשם דורון דקי"ל דאין לה בטלה עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כדילפינן שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת ע"ז אסור בהנאה. ושל עיר הנדחת נמי לא יצא דכתותי מיכתת שיעוריה דהא לשריפה קאי כדכתיב ושרפת וגו' וכשרוף דמי כדילפינן דכל העומד לישרף או לינתץ כשרוף או כנתוץ דמי מבית המוחלטת דלא הוה מטמאת בביאה משום דעומדת לינתץ אי לאו דאמר קרא ונתץ את הבית דאפילו בשעת נתינה קרוי בית הא לאו הכי לא דכל העומד לינתץ כנתוץ דמי ובשופר בעינן שיעור כדלקמן. אבל בשופר הגזול ושל עולה יצא דאין בקול גזל ומעילה וגם אינו נהנה דמצות לאו ליהנות נתנו וגו'. והראב"ד כתב בירושלמי דאע"ג דיש בקול דין גזל יום תרועה יהיה לכם כתיב דמשמע לכם מכל מקום. והמודר הנאה מחברו או משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצות לאו ליהנות נתנו כדאמר ולאו הנאה הוא.

ד

שופר של ראש השנה אין מחללין עליו י"ט לא בדבר שהוא משום שבות ואין צריך לומר בדבר שהוא משום מלאכה. משום דשופר עשה ויו"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דכלאים משמע דעשה ולא תעשה לא דחי. והכא אפילו לא תעשה גרידה לא הוה דחי משום דבעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה. ומאי דקאמר עשה ולא תעשה קושטא דמילתא קאמר אבל לא צריך. ומשום הכי נמי עשו חיזוק חכמים לדבריהם כשל תורה דלא דחי שבות דידהו משום דהוו מכשירין דהא גופא דתקיעה שבות היא ודחיה לה עשה דשופר משום דבעידנא דמעקר לשבות מקיים ליה לעשה אבל מכשירים דמעקר ליה לשבות ואכתי לא מקיים עשה לא דכיון דנתנה תורה מקום לחכמים לאסור מה שאסרו משום שבות העמידו דבריהם אפילו היכא דאתי לידי דחיית עשה כיון דבההיא עידנא לא מקיים ליה לעשה כדאמר והוה איפשר לעשות מכשיר דמצוה מבעוד יום. ומים או יין כדי לצחצחו מותר ליתן בתוכו ביו"ט ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם שלא יהו מצות בזויות עליו כדילפינן מושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו.

ה

ושיעור דשופר נראה דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דשיעור שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח הוי דהוא ד' אצבעות בגודל. נסדק לארכו פסול אי משום שתי שופרות כדפרש"י ז"ל ואנן חד שופר בעינן. אי משום דלאו שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה. נסדק לרחבו אם נשתייר כשיעור לצד הפה כשר דהוה ליה כאלו ניטל כל מה שלמעלה ואע"ג דלאו שופר שלם הוא לא איכפת לן בהכי אלא אשיעורא דאי הוה קפדינן אשלם לא הוה ביה שיעורא. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו שלם ואפילו לא היה מעכב עכשיו סתימת הנקבים את התקיעה פסול כיון דבסתימת שלא במינו חזרה התקיעה לכמו שהיתה קודם שניקב הרי קול שופר ודבר אחר אף ע"ג דהשתא לא מעכב סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר דאי מעכבי הנקבים שנסתמו אף ע"ג דנשתייר רוב שלם הוי פסול דהוי שופר ודבר אחר ואי לא נשתייר רובו שלם אף ע"ג דלא מעכב השתא את התקיעה נמי פסול דהוה כדבק שברי שופרות דפסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג'. קדחו בזכרותו שהוא עצם הבולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו והוא לא הוציאו אלא נקב את הזכרות כשר שמין במינו אינו חוצץ והוי הקול מן השופר. והא דמין במינו אינו חוצץ ילפי' מדבעינן בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואי הוי מזרק תוך מזרק לא הוי חציצה דהוי דרך שירות כדנילף במצות לולב. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול דהוה ליה ב' או ג' שופרות וקרא שופר קאמר. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול דהוה ליה שני שופרות. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פיו פסול ואם מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה נמי פסול טעמא דכולם לפי שאין הקול קול שופר אלא קול זהב ואם לא נשתנה קולו כשצפהו מבחוץ כשר דקול שופר הוי. וטעמא דפסול כשצפהו במקום הנחת פה דאינו מגיע פיו לשופר וכתיב והעברת דמשמע דהוא עצמו מעביר הקול בשופר והיינו כשמגיע לשופר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא דחיצון כמאן דליתיה אבל אם שמע קול חיצון לא יצא שהקול יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות. הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול דכתיב והעברת ובעינן דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים היה ארוך וקצרו כשר דלא תימא דפסול משום דכתיב והעברת שופר אלא כיון דאית ביה שיעור כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר דאכתי שופר הוי. וכל הקולות כשר בשופר והעברת קול שופר הוא דבעינן לא שנא דק או עבה או צח כשר. התוקע לתוך הבור או המערה או חבית גדולה העומדים בפנים יצאו דשמעו קול שופר אבל עומדים בחוץ לא יצאו אי דשמעו קול הברה ואנן בעינן קול שופר לחוד:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.