קרית ספר/שגגות/ז

קרית ספר ‏ שגגות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המשתחוה לע"ז ונסך וקטר וזבח בהעלם א' חייב ד' חטאות וכן פער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם א' חייב שתים וכן כיוצא בזה חייב על כל עבודה ועבודה פ"ד מיתות תני ר' זכאי קמיה דרבי יוחנן זבח וקטר ונסך והשתחוה לעבודה זרה בהעלם א' אינו חייב אלא אחת וטעמא דכתיב לא תעבדם עשאן הכתוב כולן עבודה אחת הן ואמר ליה ר' יוחנן פוק תני לברא דטעות הוא כדאמר לקמן אביי דשלש השתחואות נאמרו בע"ז אחד לשלא כדרכה וא' לכדרכה וא' לחלק מה השתחואה מיוחדת מעשה עצמו וחייב עליה חטאת בעצמה אף כל עבודה ועבודה בשוגג חייב עליה חטאת לעצמה דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא והא דחייב על כל א' אפי' בהעלם א' היינו כשידע שהיא ע"ז אבל לא ידע שההשתחוי' והניסוך אסורים חייב שתים דהוי שוגג על כל עבודה ועבודה אבל ידע שהן עבודות אסורות ולא ידע שזו עבודה זרה ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא אחת דאינו שוגג אלא אעבודה זרה דהיינו קיום מקצת וביטול מקצת דהוי העלם דבר כדאמרינן התם דאלו אומר מותר דכסבור אין ע"ז בתורה דהיינו העלם זה וזה בידו פשיטא דחייב א' דעד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן פרק כלל גדול אלא אי לחיובי חדא או תרתי אבל לא למיפטר לגמרי כדאמר' התם.

ב

כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת אינו חייב אלא אחת על כל מלאכות שעשה שהכל שגגה אחת היא משנה פרק כלל גדול כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וטעמא כדאמרינן בגמרא תרי קראי כתיבי ושמרו בני ישראל את השבת משמע שמירה אחת לשבת אחד ואת שבתותי תשמורו שני שבתות ושמירה א' ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כי האי גונא כתיב דכולה שגגה אחת היא וקרבן אשוגג קאתי ומוקי לה רב ושמואל בתינוק שנשבה לבין הגוים דלא ידע שבת מעולם וגר שנתגייר בין הגוים דהוו כהיכר ולבסוף שכח דאינו חייב אלא אחת דלא הוי כשוכח שהיום שבת וידע עיקר שבת שחייב על כל שבת ושבת חטאת א' על כל מלאכות שעשה בכל יום שבת כדתנן.

ג

היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ששכח ששבת היום חייב על כל שבת ושבת וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות שלא ידע שמלאכות אלו אסורות או שלא ידע שיש בו כרת חייב על כל מלאכה ומלאכה דשגגות טובא הויין אפילו עשה כל ל"ט מלאכות חייב ל"ט חטאות שם במשנה היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה שלא ידע שאותן מלאכו' אסורות חייב על כל אב מלאכה ומלאכה ובגמרא רבי יוחנן אמר כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו הוי שגגה לרבנן דמונבז דהקרבן על הכרת ששגג בו הוא בא וכתיב תורה א' יהיה לכם לעושה בשגגה גבי קרבן ע"ז וכתיב וכי תשגו ולא תעשו וגומר והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הוקשו קרבנות של כל עבירו' לשל ע"ז מה של ע"ז קרבן שלה אינו בא אלא על עבירה גמורה שחייב על זדונה כרת כדכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת.

ה

העושה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת בריש בבא קמא דלרבנן דר' אליעזר דפ' אמרו לו אלו עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא אאב מלאכה ואין צ"ל העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא אחת פ' אמרו לו מייתי מתניתין דפ' כלל גדול ואמרינן מני אלימא רבי אליעזר אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואי רבי אליעזר חייב על כל וולדי מלאכות משמע דלתנא דמתניתין אינו חייב על וולדי מלאכה אחת אלא אחת אבל ב' תולדות משני אבות בהעלם אחד חייב שתים דבולדי מלאכה אחת הוא דסברי רבנן דאינו חייב אלא אחת דלא כר' אליעזר אבל ב' תולדות מב' אבות בהעלם אחד חייב שתים כשתי אבות וכדאמרינן בריש קמא ומאי איכא בין אב לתולדה נפקא מינה דאלו עביד שתי אבות בהדי הדדי א"נ ב' תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא וחדא ואלו עביד אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא.

ז

עשה מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כדתנן במשנה כלל גדול דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירות שאינם דומים. עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה במשנה פ' אמרו לו א"ר עקיבא שאלתי את ר' אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת או חייב אחת על כולן ובגמרא מאי קא בעי מיניה וכו' אמר רב מסתברא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וזדון שבת ושגגת מלאכות היא דבעי מיניה כגופין דמין או לאו ופשיט ליה דכגופין דמיין ולא קביל מיניה ואמר רבא מנא אמינא לה וכו' ודחי לה אביי ואמר רב חסדא זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא ס"ל דכגופין דמיין כשני גופי עבירות וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה ופשט ליה דימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וקביל מיניה ונראה דמלאכה אחת שעשאה בכמה שבתות ששגג בלא ידע שהיום שבת וכן בשבת אחרת שחייב על כל מלאכה ומלאכה דימים שבנתיים הוו ידיעה לחלק ולא בעי במלאכה אחת בכמה שבתות כי האי דאי הוה פשיט ליה דאינו חייב אלא אחת אכתי הוה מיבעיא ליה במלאכות שהן מעין מלאכה אחת ולהכי בעי מיניה בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת.

י

מי שקצר כגרוגרות וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחד וטעמא משום דשגגה אחד היא שגגת שבת וחזר וקצר וטחן כגרוגרות בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה דתרי שגגות נינהו ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה פ' כלל גדול מימרא דרבא קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וכו' ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכו' וחזר ונודע לו על קצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות שהפריש עליה חטאת גוררת קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכו' שנודע לו אחר כך ומתכפר עמה שהרי בהעלם אחד הם שלא נודע בנתיים וטחינה של שגגת שבת נמי גוררת טחינה של זדון שבת וכיון דעל קצירה וטחינה של שגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת דכולה שגגה אחת היא ששכח שהיום שבת אינהו מגררי בתרייהו קצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות דאף על גב דהוו תרי שגגות גרירי בתר הני הואיל והוו כולן בהעלם אחת והוי כאכל ב' זיתי חלב בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת ואפילו שהעלמה של שנייה חלוקה קצת משל ראשונה דזו שגגת שבת וזו שגגת מלאכות סוף סוף העלם אחד הוא דלא נודע לו חטאו בנתים וידיעות הוא דמחלקות הילכך חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה אתרוייהו קיימא ונתכפרו עם הקצירה כל קצירה שעליו שנעשו בהעלם אחד ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו כשעשאן בהעלם אחד אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות בתחלה קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה של ראשונה דקצירה וטחינה ראשונה כולו שגגה דשבת הוא וטחינה אחרונה של זדון מלאכות במקומה עומדת וכי מתידע ליה מיחייב עלה כרבא ולא כאביי דאמר טחינה נמי גוררת טחינה דשם טחינה חד הוא ומה שכתב הרב ז"ל וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשידעם אחר כך אינו צריך להביא חטאת אחרת קשה דהא משמע התם דלכ"ע כפרות מחלקות וכמו שפי' רש"י ז"ל דדוקא בהפריש קרבן מיירי ואחר כך נודע לו על קצירה וטחינה של שגגת מלאכות אבל לא נודע לו אלא אחר כפרה אין נגררין וצריכין ב' חטאות והרב ז"ל פסק למעלה באכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הא' וחזר ונודע לו על השני דחייב ב' חטאות כ"ש כשלא נודע לו אלא אחר הפרשה וכ"ש כשלא נודע לו אלא אחר שהקריב קרבן דפשיטא לכ"ע דכפרות מחלקות כדאמר' ואיפשר שהרב ז"ל סובר דדוקא באכל חלב וחלב בהעלם אחד הוא דאמרינן דאם נודע לו בשתי ידיעות דידיעות מחלקות אעפ"י שלא הפריש קרבן עדין וחייב ב' חטאות משום דכיון דנודע לו בשתי ידיעות הוי כשתי שגגות כיון שאכל כל כזית מחתיכה אחת כדא' לעיל אבל גבי מלאכות דשבת דאיפשר דעביד כולהו בשגגה אחד כמו שוכח עיקר שבת שנצטוו ישראל דאפילו עביד כולהו ל"ט מלאכות אינו חייב אלא אחת מה שאין כן בשאר איסורין דחייב על כל חלב שאכל חטאת אחד ועל כל דם שאכל חטאת אחד דכולהו מלאכות גבי שבת חשבינן להו כחדא ולהכי ס"ל לרב ז"ל דאפילו נודע לו בשתי ידיעות ואפילו אחר שנתכפר אינו חייב אלא חטאת אחד כיון דמעיקרא כולה שגגה אחת היא דהיינו שגגת שבת וכיון דבשגגת שבת אפילו בשתי ידיעות אינו חייב אלא חטאת אחת מטעמא דאמרן גררי בתרייהו קצירה וטחינה דזדון שבת ושגגת מלאכו' ואינו חייב אלא אחת אכולהו דחשיב כאלו עשה ארבעת' בשגגת שבת וזדון מלאכות כמו שכתב הרב ז"ל אבל גבי חלב וחלב אי נודע לו בשתי ידיעות הוו כשתי שגגות כיון שאכל חלב וחלב משתי חתיכות כדאמרינן לעיל והיינו דאיפלגו ר' יוחנן ור"ל בחלב וחלב ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני אי חייב שתי חטאות או אחד ולא איפלגו במלאכות שבת דבשבת קאי אלא משמע דאם עשה מלאכה אחת בשבת כגון שקצר וקצר בהעלם א' דזדון שבת ושגגת מלאכות אפילו בשתי ידיעות אינו חייב אלא חטאת אחת אפילו לר' יוחנן דכולה שגגה אחת היא וה"ה קצר וטחן בהעלם א' של שגגת שבת דכולה חדא שגגה היא ואפי' בשתי ידיעות לא מחייב אלא חטאת אחד וגרירי בתרייהו קצירה וטחינה דזדון שבת כדאמ' והיינו בשבת א' דאלו בשתי שבתות ימים שבנתים הוו ידיעה לחלק כדא' לעיל וא"כ מיירי רבא בשקצר וטחן שלא ידע שהיום שבת וידע שהמלאכות הן אסורות ובו ביום ידע שהיה שבת ולא זכר עדין שעשה בו שום מלאכה ושכח שקצירה וטחינה הן מלאכות אסורות וחזר ועשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו אחר כך על קצירה של שגגת שבת ולא זכר טחינה קצירה וטחינה ושבקת למימרא דרבא דאיהו דחקה גופה ואוקמה אנפשה. קצר כחצי גרוגרת בשגגות שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין שם מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מיבעיא ליה לר' זירא וכו' ונקטינן מאי דאיפשיטא להו לאביי ורבא.

יא

המתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שם פלוגתא דאביי ורבא רבא אמר פטור דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא ומתעסק בחתיכת התר הוא ופטור דכתיב אשר חטא בה ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר א' ועשה דבר זה ושוגג לא הוי אלא שנתכוון למה שעשה אלא שסבור שאין היום שבת או שמלאכה זו מותרת.

יב

החותה  גחלים בשבת שמכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים ס"פ אכל ת"ר החותה גחלים בשב' דהיינו שממלא כלי מצבור גחלים שמכבה את העליונות שעכשיו נעשות תחתונות וכבות מחמת משא העליונות ומבעיר התחתונות שהיו כבויות מחמת המשא שהיו עליהן ועכשיו נעשו עליונות ובוערות חייב חטאת ר"ש בן אלעזר אומר חייב שתים במאי עסקינן אי דקא מכוין לכבות ולהבעיר מ"ט דמאן דפטר ואי לא מכוין מ"ט דמאן דמחייב תרתי וכו' רב אשי אמר כגון שנתכוון לכבות ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר והובערו מאיליהן ת"ק סבר לה כר"ש דאמר דבר שאין מתכוון פטור ור"ש סבר כר' יהודה ת"ר חתה להתחמם בהם והובערו מאיליהן תני חדא חייב ותני אידך פטור הא דתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וזו היא מלאכה שאינה צריכה לגופה שאינו להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומ"מ יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה"ל מתכוין מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה וחייב עליה כמו בכיבוי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.