קרבן העדה/שבת/יח/ג

קרבן העדה שבת יח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מסעדין. מפרש בגמרא:

חכמה. מיילדת:

אין מילדין את הבהמה ביום טוב. דאיכא טירחא יתירא:

אבל מסעדין. אותה בי"ט:

ומילדין אשה בשבת. ואין צריך לומר שמסעדין וכ"ש ביום טוב:

וקושרים הטיבור. של ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויתכרך בשום דבר ויגביהו התינוק יצא מעיו:

גמ' ונופח לו בחוטמו. שנחיריו סתומין לו ברירין:

ונותן ידו למטה. מרחם הבהמה ומקבל הולד שלא יפול לארץ:

ושומט דדיה. של אמו ונותן לתוך פיו:

מרחמין. מאהבין את ולדה עליה:

גוש של מלח. חתיכה של מלח דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו:

כיי דתנינן תמן. כי האי דתנן בר"ה פ"ב:

ולא זו בלבד. עדים שהולכין לעדות החדש שמחללין את השבת לבוא ולהעיד אלא אפי' החכמה שבאה ליילד מחללת את השבת:

עושין לחיה מדורה. להתחמ' בה אם נתקררה עושין מדורה לחיה אפילו בתקופת תמוז שהצינה מזקת לה:

מדורה. היסק גדול:

נפקא מיילדה. לישראלית בשבת:

אתת ושאלת לר'. אם מותר לחתוך הטבור או לא:

א"ל. רבי שתשאל למיילדת:

אמרה ליה לית כאן מיילדת. א"ל לך עשה כמו שנוהגין כאן שלא רצה לפסוק בפירוש כר' יוסי אם היה שם המנהג לאסור:

כיני מתניתא. כן צריכין לפרש למתני' וכל צרכי חיה עושין בשבת ולא כדתני וכל צרכי מילה עושין בשבת דבפרק דלקמן תני לה:

טומנין אותו בשמן. שהיא רפואה לחמם הולד:

ערבון לארץ. שמיד כשנולד קובר ממנו בארץ שאף האדם יקבר שם וזה הערבון:

הדרן עלך פרק מפנין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף