פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/צו

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה צו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

סילקא הוא תרדין. ש"ך והפר"ח כתב באות א' שקורין אסילקא"ס ולא אסירי משום דחריפי אלא משום שיש בטבעם כח המושך. עיין ערוך ערך סילוק מציעא קי"ד א' פסחים קי"ד עבודת כוכבים כ"ח פרש"י תרדין ועם כל זה לא ידענא מהו ולא ראיתיו עד הנה והנה הרשב"א בארוך צ"ד ב' כתב סילקא משיכה יש לה בטיבעה ולכך אסורה כצנון ובקצר ל"ח א' (דפוס קרימונה) סילקא אין חריף כצנון אלא כח משיכה יש לה והמעיין בב"י דמש"ה השמיט הרא"מ סילקא דבכלל דברים חריפים הם ובוודאי במציאות ל"פ אלא סילקא חריף כמו שומים ובצלים ופירות חמוצים והשתא לרשב"א דסובר דווקא צנון סילקא מטעם משיכה ולהר"מ שכתב כיוצא מדברים החריפים ה"ה סילקא (ועיין מי"ט פכ"ה אות ק"ע ויש לנו הרהורי דברים מ"ש הב"י בזה דהא הרשב"א נמי כתב בארוך וכיוצא מדברים חריפים יע"ש) ויש לכ"א קולא וחומרא לרשב"א חומרא אף שבישלו במים והלך החריפות משיכה יש לה וקולא באב"י דלא הוי חריף (היינו בס"ג) ואיהו לשיטתיה מפרש משום שמנונית בעין ולהר"מ חומרא (לדידן) באב"י וקולא באם בישלו תחלה במים שהלך החורפא ויש להחמיר כב' הפירושים. ומעתה אני תמה מ"ש הפר"ח בזה דהא המחבר כתב וי"א באב"י והא וודאי אסילקא נמי קאי (ומה שכתב הש"ך אות ו' דחורפיה דצנון הוא לאו דווקא) ועוד המחבר בס"ב אפי' פירות חימוצים כ"ש סילקא וכאמור. עוד אבאר לך שהלבוש ס"א כתב או שלקית חריפים והשמיט סילקא כלל וכגירסת הטור ומש"ה אפשר השמיט הר"מ סילקא וצ"ע גם דברי הב"ח ס"א לא זכיתי להבין מ"ש דמש"ה אוסר הרשב"א צנון כולו דהוי לכתחלה ועוד דבכל הסכין פולט משא"כ בצ"ד בסכין בשר רותח משום בעין די בקליפה והא הרשב"א בארוך למדה מקורט והתם דיעבד אסור לה גם הרשב"א תופס עיקר בארוך וקצר משום בעין שעל הסכין ובלוע לדידיה הוה נ"ט בר נ"ט ואף אם נאמר דבתשובה תמ"ט חזר בו וכדבעינן למימר לקמן בס"ג מ"מ בארוך ובקצר איך יתישב וצ"ע:

ב

של בשר. עש"ך והפר"ח אות ב' חרה אפו בו ובהר"ב ופסק לקולא וכוונתו דהמחבר והר"ב דפסקו בצ"ה נצלו שרי כ"ש ד"ח וכר"ו אות א' היקל במקום שיש עוד צד להקל ואני אומר חלילה לזוז מש"ע והר"ב והמעיין בפוסקים יראה כמה דעות סוברים כן אף מ"ד נצלו שרי מ"מ צנון חורפא ודוחקא גרע טפי ומקישות ואבטיח למה גורר מבואר התי' בסה"ת ס"א ובהגהות ש"ד ס' ובכה"ג בהגהות ב"י אות ג' דחורפא קצת ודי בגרירה ודאוי שתדע דבחורפא אלף טעמים לא מהני ר"ל עד"מ צנון בסכין בשר ונתנו במים ומשם לאוכל אחר ואח"כ לחלב אוסר ועיין רנ"ש במ"ש סי' נ"ז אות ג' ולכאורה לא יראה כן וכבר כתבנו כל באוכלין אלף לא מהני וזה פשוט:

ג

או. עש"ך הוסיף ב' מלות שאב"י וסתם סכין שמנונית קרוש וכ"ז ט"ס ועיין מ"י כלל נ"ז אות י"ז סכין אין נקי וסתם כלים נקיים אם לא ברוצה להדיחן ופר"ח בצ"ה יע"ש והש"ך אות כ"ט בצ"ח דסתם סכין אין נקי ועיין א"ח תמ"ז וכן הלכה:

ד

עד. עש"ך כוונתו פשוט דבצ"ד פסק המחבר דוחקא ורותח אוסר כולו משא"כ חורפא וה"ה דברים שמינים טוח על הסכין אפ"ה גם לדידן דיעבד כל אגב חורפיה אין אוסר יותר מכ"נ עס"י צ"ד בש"ך אות כ"ז ובק"ה אות כ"ג:

ה

או. עש"ך ואפילו לאו קפילא שרי ועיין צ"ח אות ה' שם: ומ"ש לכתחלה אסור ראוי שתדע דליש"ש הטעם דמ"מ משהו איכא ולת"ח הטעם שא"א בקיאין כ"כ לסמוך אטעימה לכתחילה ויש לתמוה איש"ש דהא לקמן צ"ט ס"ח וש"ך אות ל"ב חלב למים ונתבטל מותר לכתחלה ליתן לבשר דנתבטל היתר גמור הוא ועת"ח כלל פ"ה די"א מצמר גמלים יע"ש ופינכא שבלעה איסור אין ראיה דזהו איסור מועט הנבלע בקדירה אטו יבשל דבר מועט עס"י צ"ה ושם יבואר:

גם דברי הלח"מ בפ"ט ממ"א הכ"ד לכאורה תמוהין ואמנם דבריו כנים כמ"ש היש"ש כמו דאביי אליבא דר"כ אמר ה"ה רבא ולקמן אסור משמע דלא מהני טעימה לכתחלה ומ"מ צ"ע כיון דהר"מ פסק לסמוך אטעימת עובד כוכבים וכדאמרן:

ו

דה"ה. עש"ך והכי נוהגין אפילו נ"ט בר נ"ט ומקונח אסור בחורפא כמ"ש הר"ב בצ"ה ס"ג וכן סתם המחבר בק"ג ס"ו ובקי"ד ס"ח וקכ"ב ס"ג ואף במחבר י"ל בין היתרא ואיסורא מ"מ אנן כהר"ב סוברים. ועיין פ"ת אות א' הוכיח מרש"י דנצלו שרי דאל"כ מה קושיא מצנון דב' טעמים הם ואפ"ה אוסר בצנון אלמא חורפא ודוחקא עדיף מצלי כפסק המחבר וחר"ב. ולדידי מהא לא איריא דרש"י מעלו קשיא ליה בלא רוטב דהוה ב' טעמים לז"א חורפא עדיף מדגים "הרותחין ודומה לצליה ומ"מ כבר ביארנו שהלכה כהמחבר וכהר"ב וכדאמרן. ומ"ש הש"ך בשאר דברים כו' היינו אף שמפליט ע"י רותח מ"מ לא הוה כב"י עס"י צ"ד אבל בד"ח אין לחלק כלל דלא כא"ר שמיקל באב"י כ"נ לכתחילה אלא לכתחילה כולו כו':

עיין בל"י אות ב' בשם פר"ח דבא"י אם נקי הסכין די בקליפה ואמת שכ"כ פר"ח אות ג' ואזיל לשיטתיה בצ"ד אות כ"ה חילק בין הכא בידוע ובין שם בא"י וש"ך שם כ"ט וכאן אות ג' לשיטתיה יע"ש ואיך לא הביא דברי הש"ך. ובמחילה מכ"ת שגג דלדידן אין נ"מ דחורפיה משויא לב"י והפר"ח לשיטתיה באות ב' דנ"ט בר נ"ט לא עדיף מנצלו יש נ"מ בהיתירא משא"כ לדידן כפסק המחבר והרב אין נ"מ בין היתירא או סכין ש"ג:

ז

צריך. עש"ך ולהמחבר אין חילוק בין בשר לש"ג. ויש בכאן קושיא כמו שאומר. כי הפרישה ודרישה אות ז' כתב סכין של עובד כוכבים אף שבלוע מבב"ח מ"מ הוי בליעת איסור וכוונתו דבצלים הוי שאר איסורין משא"כ להמחבר בצ"ד עיין ש"ך שם אות כ"ב כיון שבא מבב"ח כו' איך השווה ש"ג לשל בשר. שוב ראיתי לחב"ח ס"ג כתב דמ"מ לא מחזקינן שבולעים תוך מעל"ע בשר וחלב וזה שרמז הש"ך בצ"ד אות כ"ב יע"ש וא"כ א"ש ומ"מ י"ל הא בצ"ה ס"ג פסק הר"ב ד"ח בכלי בשר אסור דיעבד עם חלב אב"י אלמא חורפא מהני להפגום ליתן טעם טוב בתבשיל אחר ולפי שהדברים ארוכים ואין מקום כאן אי"ה אחקור בזה בק"ג ובקכ"ב בש"ך אות א' ונח"כ שם משמע דחורפיה מהני לדידיה ולא לתבשיל אחר  :

ח

כנגד עש"ך ט"ס כ"ד וצ"ל כ"ח וברי מהני לדעתו עיין בל"י אות ה' נגד קליפת סכין ברוחב קש פ"י עכ"ל רוחב קש לא ידענא מהו וסתם קליפה דקה שיוכל להנטל כאחת והפר"ח כ"כ בצ"ד אות כ"ג וקכ"א אות כ"א וכבר כתבנו בסימן יו"ד באורך דחלילה לומר כן ובטור ובכל חפוסקים מבואר כדי כל הסכין ממש ועכ"פ לא די בקליפת הסכין והכי נוהגין כל מורי הוראות ומה שהביא מקכ"א למה מהני השחזה כבר ביארנו בסימן יו"ד ובקכ"א אעורר עליו עוד:

שאלה בצלים שחתכו בסכין בשר ונתנם לחלב ויש ס' נגד הסכין אי שרי הבצלים ואם יש לחלק בין נתבשלו או נכבשו בחלב וכדומה:

תשובה בנתבשלו הט"ז כאן אות ה' והש"ך בצ"ד אות כ"ג בשם מור"ם מלובלין כ"ח דבבצל שרי וכבר תמהנו שם למה. עכשיו ראיתי במ"א א"ח תמ"ז אות ל"ח אם נתבשלו הזיתים מתבטל בס' דהיתרא בלע פסק מהר"מ בתשובה דאפשר לסוחטו שרי וכ"פ הט"ז עכ"ל וכוון לתשובה זו והיינו דבסימן ק"ו פסק המחבר דאותה חתיכה אסורא מטעם אפשר לסוחטו ובהיתרא לא שייך זה. אמנם כן תמהתי אם טעמו עובד כוכבים אח"כ או לדידן בהיתרא וראינו שאין בו טעם שייך זה משא"כ בלא טעמו מאן יימר שנסחט כלל ועיין בתה"א ק"ט ולעיל הארכנו. ומ"מ הרי אתה רואה שבכבוש לא אמרינן שנסחט ונתבטל הטעם בכולה כמ"ש המ"א שם ה"ה כאן בכבוש וודאי הבצלים אסור אף בהיתר וכאמור אף למהר"ם מלובל"ן ז"ל  :

ט

צריך. עש"ך הסכים לט"ז אות ו' דלא אמרינן איסור דבוק בכ"נ ומ"מ בפירוש רמ"א מחולק עם הט"ז וסובר דהר"ב אסכין בשר קאי. וקאמר דאם הסכין גדול בחתכן דק דק צריך נגד כל הבצל כו' ומיישב בזה קושית ט"ז אמאי לא כתב וי"א כו' ובכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד בסופו כתב שהג"ה זו מקומה לאחר וי"א שכולו אסור ואחריו נמשך הבל"י אות ז' ואין צריך כלל ומ"מ מה שתמה הש"ך על הלבוש וכן הל"ח אות קס"ח כתב עליו שלא דק בהגהות רבו תדע שאין שיטתיהם שוות דאלו להש"ך מ"ש שכ"מ מהר"ב כאן היינו ממ"ש אחר כך ודיעבד בכ"נ סגי היינו לאחר הבישול כמ"ש אות יו"ד אם כן מוכח דבכ"נ לא אמרינן דבוק ואלו הל"ח פירש דיעבד היינו בסכין של איסור קודם הבישול ואין ראיה אלא הל"ח מפרש ואם חתכן דק דק כט"ז אות ו' ויש ראיה ומ"ש מת"ח ד"ב ט"ס וצ"ל ד"ג ששם משמע כן. ומיהו המור"ם מלובלין שם בתשובה כתב דרמ"א נמי אפשר סובר כן וצ"ל דהת"ח מיירי אם חתכו פ"א בסכין איסור וחתך כ"נ ובישלו עם הנטילה ודוחק ומ"מ הנך רואה שמור"ם מלובלין עם הלבוש בחדא שיטה קיימי ובאמת יש לראות אמאי לא אמרינן איסור דבוק כה"ג בין לטעם שממהר לבלוע ובין לטעם שמא פ"א חוץ לרוטב ואפילו נאמר דמהא דחתכן דק דק אין ראיה דשם כל החתיכה כולה נאסרה אבל במקצת חתיכה ובלוע לא אמרינן דבוק מכל מקום טעמא לא ידענא וכר"ו גם כן חוכך להחמיר בזה באות ג' יע"ש ונראה לי אף למיקל בהא עכ"פ כל הצנון נאסר ל"מ לש"ך אות יו"ד די"ל כן אפי' לשאר פוסקים שאכתוב שם יש לומר כה"ג כל הצנון דהוה ספיקא דאורייתא לגבי' האי חתיכה וכאמור:

ודע דמ"ש דצריך ס' נגד הנטילה כו' וכן בדק דק יש לעיין בי' כפי מה שנתבאר בצ"ב בט"ז אות ט"ז והוא גם כן דעת הר"ן דכל שלא דרך בישול לא נ"נ דמשום לתא דבב"ח גזרו אם כן בח"מ יש לצדד אף בדבר גוש. שוב ראיתי בפר"ח אות ה' עמד בזה ופסק כן יע"ש שוב ראיתי שאין להקל כלל אף בה"מ דמ"מ ע"י בישול אחר כך נ"נ הבצלים וצריך ס' נגד כולו ול"ד לבלוע מהתירה דהתירה בלע והבן  :

י

וכן נוהגין. עש"ך דקודם הבישול אף בסכין איסור אסור כולו דזה הוה לכתחילה אבל בבישול לאסור התבשיל הוה דיעבד ועמ"י כלל צ"ז אות י"א השיג על הש"ך וכ"ד הל"ח אות קס"ח אמנם המעיין שם ד"ג יראה דה"ק ודיעבד סגי בנטילה ואם נתבשלה כו' חד דינא הוא וכן פירש הכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד ויראה מדכתב שם הר"ב ואם נתבשלו דמיותר הוא שכבר כתב בתחילה דיראה לדקדק כו' אלא חד דינא הוא:

עיין ב"ח בסימן זה אות ד' בתוס' האשה רבה פ"ט א' ד"ה איבעי יע"ש ובתוי"ט פ"ג דתרומות מ"א. ומשם מוכח לכאורה דלא כצ"צ בסימן צ' דפסק טעימה באיסור דרבנן שרי דהא התוס' סוברים בכמה דוכתין תרומת שאר פירות חוץ דת"ו הוה דרבנן עיין מ"ל פ"כ ה"א מהלכות תרומה וביבמות פ"א ונ"ו ודוכתי טובא וצ"ע  :

יא

הירק. עש"ך דכ"ק מיהא נאסרין אף העלין כו':

יב

ואם. עש"ך ובמ"י שם אות י"ט ובכה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה והבל"י העתיקו תמהו על הש"ך ולי נראה לפרש דבריו דה"ק דהר"ב שכתב ואם יש ספק אם נחתך בסכין איסור מותר משמע וודאי אף שידוע שהסכין ב"י אלא ספק אם במרא כו' שרי ואהא קשי' ליה דקרי"ן הוא דיש להתיר כה"ג וכמו שאבאר. כי הנה לענין חורפא מחלי' לשבח הוזכר בעבודת כוכבים קורט וסובר מהר"ם מרוטנבורק כל שלמטה ממנו שרי ולענין בליעת דברים חריפים הוזכר צנון אפילו לפירוש הא' ברש"י קי"א דבולע מבעין מ"מ שמעינן דצנון בולע בצונן אגב דוחקא אלא שרבינו יחיאל סובר דווקא צנון הא שאר דברים לא עיין ב"י ואם כן בס"ג אף בצנון הוה ס"ס שמא במרא ושמא כמהר"ם דס"נ אב"י משא"כ בסכין איסור ב"י ויש ספק אם נחתך בי' בצנון יש לאסור ובקרי"ן להתיר בצירוף סברת רבינו יחיאל וז"ש מהרא"י בש"ד סימן ס"א וכן ר' יחיאל כו' וזה כוונת הש"ך ז"ל כאן ואם כן שמעינן מכאן בקורט אי יש ספק אי בס"ג אסור דספיקא דאורייתא הוא (דחורפא מחלי' ד"ת הוא) וכ"כ המ"י שם ובצנון אי ספק שרי מטעם ס"ס וקרי"ן אין ספק בב"י או במרא להמ"י משמע לאסור ולש"ך משמע להקל ולענין דינא אין להקל אף בקרי"ן ושאר דברים חריפים כי כפי הנראה קרין ובצלים חריפים יותר מצנון ואף שאין זה הכרח מ"מ נ"ל כן:

יג

כי. עש"ך והיינו צנון ובקרי"ן אף בספק ב"י יש להתיר לפי דבריו וכבר התבאר:

יד

שנעשה. עש"ך וזה בצנון דלמעלה מחצי אין לתלות במרא משא"כ בקרי"ן שכולו טמון בקרקע אף למעלה מחצי תולין כ"מ בד"מ ואו"ה בהגהות נראה כן. ודע דאף דסתם סכין אין נקי ואף ס"ג לא אמרינן אנקיותא קפדי עמ"י כלל נ"ט אות א' וכלל ס"א אות י"ט מכל מקום יש לומר שנתקנח באחרות ומש"ה שרי:

טו

ובמקום. עש"ך ועיין ל"ח פכ"ה הערינ"ג אסור לקנות מעובדי כוכבים בחתוכים בסכין שלהם דהוי לכתחילה יע"ש באות ק"ע ומיהו אם קנה בשוגג יש להתיר כ"נ דהערינ"ג הוי ד"ח דמלוח הרבה:

טז

ודגים מלוחים הרבה וודאי דיעבד דידהו אף קודם הבישול דל"ד לצנון דהוא דבר מועט ומ"ש הש"ך דיעבד היינו בסכין בשר. ודע אם הסכין אין נקי אף במליחה מועטת יש לאסור דלדידן אין אנו בקיאין בין הרבה למעט עס"י צ"א ומספק אף דסתם אין נקי אין להחמיר בנמלחו מעט:

יז

דיש. עש"ך לכאורה הש"ך פסק כאו"ה דיבש לגמרי אפילו חריף ביותר לא פולט כלום ואין בולע וזנגביל אף רטיבתא שרי דאין חריף הוא וכן ראיתי להפר"ח אות י"ד והבל"י אות י"ז העתיקו ולי הדברים תמוהין דממ"ש הש"ך באות י"ט פלפלים חריפים ופלפלים יבשים לגמרי הם וכן ממ"ש הש"ך כאן דל"ד לחלתית ושאר דברים שהם חריפים ביותר אפילו אינו מלוחלח משוי ליה לשבח אלמא שאר דברים נמי מוציאין ומבליעים ביבש לגמרי והכי קאמר הש"ך דא"ר סובר דאו"ה ביבשתא מתיר ועל זה השיג הש"ך דבאו"ה מבואר וז"ל בכלל ל"ח ד"ט יבש ממש חריף מותר בהדחה וכן מתיר בסמ"ג זנגביל רטיב' שעשאו בס"ג דנט"ל שרי והיינו דזגביל רטוב לא הוי חריף והילכך מלוכלך רטוב נמי מותר אבל ביבש אפילו ב"י שרי לאו"ה אבל הש"ך גופא אין סובר כן אלא יבש לגמרי עם דוחקא מפליט ומבליע וכן הלכה וכמ"ש בת"ח שם והמ"י אות כ"ה פסק כן להלכה אלא שהאריך שם באות כ"ב והיינו לפי הגירסא באו"ה ומה"ט מתיר הסמ"ג זנגביל רטיבותא ומשמע דחד דינא הוא אבל לפי הגירסא שלנו וכן מתיר בסמ"ג הוא ענין בפ"ע דרטיבא לא הוה חריף בזנגביל. ומ"מ יש לראות בשלמא או"ה לשיטתיה דתפוחים חמוצים לא מיקרי חריף משא"כ לדידן אטו מי גרע זנגביל מתפוחים וצ"ל במקום הפסד הוא דמותר עט"ז אות ט' ומ"מ העולה מזה דיבש לגמרי עם דוחקא בד"ח אוסר והש"ך נמי סובר כן:

יח

תבלין וה"ה מלח ש"ך ובהלכות מליחה כתבנו מזה דאותן טאלפי"ן קשים שחותכין בס"ג או מחלב לבשר ודאי איסור גמור מה לי חוזק הדיכה או דוחקא דסכינא ומכאן תראה שדברים יבשים כמו מלח שאין בו שום לחלוחית פולט אגב דוחקא ועיין בביאורי מהרש"ל הלכות ברכות משמע כן עיין באות הקדום:

יט

בן יומו. עש"ך הנה דברי סה"ת הם בסי' נ"ג ומדמי לצנון ובסי' ס"א אוסר סה"ת צנון אב"י אמנם מ"ש ועוד דיהב טעמא משום טעם ממש הנבלע שם לא ידענא מה הוא דלא ליהוי נ"ט בר נ"ט קאמר סה"ת דבד"ח לא מהני והוי טעם ממש ואין ענין לחורפא מחליא לשבח ואי דמדמי לצנון זה הוא קושיא א'. ולדינא אנן קי"ל כהר"ב סי' צ"ב אפילו נ"ט בר נ"ט ואב"י לא מהני בד"ה ובסי' ק"ג וקכ"ב אבאר עוד:

כ

מי לימוני"ש עש"ך שהאריך ועמ"י כלל ס"א אות כ"ו הקשה דמ"מ הלימוני"ש הראשונים נ"נ ואח"כ חוזר הסכין ובולע מהלימוני"ש ותי' דאין חריף פועל להפליט ולהבליע בכלי כאחד יע"ש ולא ידענא דלא דמי לסי' ס"ח בעירוי שנפסק הקלוח ובסי' ק"ה בש"ך אות ד' אבאר בזה ועמ"ש בט"ז מזה:

כא

בגרידה לבד. עש"ך ולא הבינותי דודאי למ"ש המחבר ס"א סכין מקונח וב"י עכ"פ אסור כפי' ב' של רש"י ועלה קאי קישות ואבטיח (עמ"י אות למ"ד וכ"ה ברי"ף ובמרדכי ולבוש שאבטיח) גריר לכי פסקי וקשיא קוש' הרשב"א בארוך קישות למה גריר וע"כ כתי' הסה"ת סי' ס' ומרדכי והוא הטעם או"ה ומביאו הר"ב בת"ח שם ד"ט (ט"ס ד"י) דקישות חריף קצת ודי בגרידה ומש"ה מסתם בש"ע כאן ועל ס"א קאי אפי' מקונח והיינו דפולט דחריפי קצת וא"כ איך כתב הש"ך טעם הר"ן ואגב גררא דברי או"ה והא טעם או"ה עיקר ואף מקונח אסור וכדאמרן ומיהו לענין אב"י יראה להקל בקישות ואבטיח וכדאמרן:

כב

לפת שקורין ריבי"ן ש"ך וה"ה כל מיני מתיקה מבטלין טעם ומחליש עיין בל"י. עיין ת"ח שם ד"י בשם או"ה דוקא מבשר לחלב מהני לפת הא בסכין איסור לא מהני שחתך לפת ובמ"י שם בשם מהרש"ל דאם נתערב במאכל אין איסור וכן היקל המ"י שם יע"ש ועבה"ג בהגהות הטור יע"ש:

כג

שחתך. עש"ך ומלשון הר"ב שכתב לחתוך צנון "לחתוך בין כל פעם אין ראיה דח"ק לחתוך ולאכול דיעבד ולדינא העלה דאף לכתחלה שרי ומיהו לחתוך לפת כדי לחתוך צנון אסור שכ"מ בש"ס ואם חתך דליפתא שרי משמע הא לכתחלה אסור וכבר כתבנו דבסכין של עובדי כוכבים אסור לכתחלה עכ"פ אין נ"מ בין ב' התירוצים של הש"ך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.