פני משה/שבת/ט/ג

פני משה שבת ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי. לשימושה שהיא טמאה דאכתי שכבת זרע מיקריא וראויה היתה להזריע שנאמר והיו נכונים לשלשת ימים ומדצוה להפרישן שלשה ימים וכל זה היה מפני חשש פליטת שכבת זרע מהנשים דאלו בשביל אנשים לא היו צריכין לפרוש אלא יום אחד והיו טובלין לפנות ערב כדכתיב והיו טהורין אלא שאם יפלטו הנשים עד יום השלישי והוא בכלל היו טמאות ולפיכך צוה להפרישן ג' ימים ומכאן ואילך מסרחת הזרע במעי אשה ואינה מטמאה אפילו תפלוט ובגמרא מסיק לה לבתר דמייתי פלוגתא דתנאי דפ"ח דמקואות זו דברי ר"א בן עזריה ור' ישמעאל ור"ע אבל חכמים אומרים עד ג' ימים מכאן ואילך היא נסרחת והיינו עד יום הג' ואין יום הג' בכלל דעל ג' עונות הוא דקפדינן ועונה היא או יום אחד או לילה אחת ואם שמשה בליל חמישי ג' עונות שלה יום ה' וליל ו' ויום ו' וכל שפלטה בתוך זמן זה טמאה ואם פלטה מליל שבת והלאה טהורה:

מנין שמרחיצין את הקטן וכו'. אף בחמין שהוחמו בשבת. שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מכאן שיום הג' יותר סכנה הוא מיום שלפניו. ובנוסחת המשניות כתוב שמרחיצין את המילה והעיקר כנוסחא דהכא במתני' והכי מסיק לה בגמרא ומקום שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המיל' בין לפני המילה והיינו בחמין שהוחמו מע"ש ובין לאחר המיל' או בשלישי של מילה שחל להיות בשבת בין רחיצת כל גופו בין רחיצת מילה לפי הצורך בין בחמין שהוחמו מע"ש ובין שהוחמו בשבת:

מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. לשון של צמר אדום כדתנן בפ' שני שעירי חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו וכו' וכשהיה מלבין היו יודעים שנתכפרו עונותיהם:

גמ' אמר ר' יוחנן מסיני למדו. לדין דפולטות שכבת זרע שמשה ירד בשלישי בשבת ואמר להן וכו' ונמצא כל שפי' בג' וכו' כלימר שהרי לשלשת ימים אמר להם ובשבת ניתנה התורה וא"כ היה להם זמן לפרוש גם בתחלת רביעי דאכתי ג' ימים הן קודם מתן תורה אלא יש שפירשו מיד באותו יום לעתותי ערב. ואין זה אליבא דמאן דאמר דלעולם אמש עונות בעינן דא"כ כ"ע היו צריכין לפרוש ביום הג' קודם הלילה כי היכי דמצי למיטבל ביום הששי ולהיות להם הערב שמש אלא דסבירא ליה דיש שעשו כך ויש שלא עשו כך וכדלקמן. וכל מי שפי' ביום השלישי קודם הלילה יש כאן חמשה עונות ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי ובששי כך היה כל מי שפלטה בלילה היתה טמאה דאכתי בתוך חמש עונות פלטה וביום שהוא יום ששי אף אם פלטה טהורה שלאחר חמש עונות הוא וטבלו בו ביום וטהרו לגמרי בהערב שמש:

כל מי שפי' ברביעי וכו' כלומר ויש שלא החמירו על עצמן לפרוש באותו יום שאמר להן משה אלא שלמדו מדאמר להן לג' ימים א"כ די שנפרוש מתחלת יום רביעי ובארבעה עונות סגי קודם יום הטבילה והיה להן יום רביעי וליל חמישי ויום חמישי ובששי כך היה כל מי שפלטה בלילה והוא ליל ששי היתה טמאה שעדיין לא מלאו ארבעה עונות ואם פלטה ביום ששי טהורה שלאחרי ארבעה עונות הוא וטבלו ביום ששי ובהערב שמש טהרו לגמרי:

זו בסיני. כך היה המעשה בסיני שיש שהבינו מדציוה משה ביום הג' ואמר לשלשת ימים ש"מ דאה' עונות קפיד והיה מחזיק לטומאה אם תפלוט בתוך הה' ולפיכך פי' ביום הג' קודם הלילה דאם ימתין עד תחלת יום רביעי שמא תפלוט ביום ו' לפני הערב בסמוך ותהיה טמאה דאכתי לא מלו לה ה' עונות שלימות ולא תוכל לטבול קודם השבת שיהא לה הערב שמש ואלו שלא פירשו עד תחלת יום הרביעי לא הבינו כן מדברי משה אלא שהיו סוברין מדאמר לג' ימים ש"מ דבד' עונות סגי והיה להם יום ד' וליל ה' וה' וליל ו' וביום הו' כבר מלו ד' עונות שלימות ואף אם תפלוט תהיה טהורה ויכולה לטבול ולמיעבד לה הערב שמש:

אבל לדורות. אין אנו למדין מאלו שהבינו כך מדברי משה והיה להן ה' עונות ואלו שהבינו כך ולא היה להם אלא ד' עונות שלימות אלא דילפינן מדברי משה דעל ימים הוא דנקפיד ולא ניזיל בתר עונות וא"כ פולטת ביום הג' לשימושה טמאה וביום הד' לשימושה טהורה והשתא פעמים שהן ארבע עונות כגון אם שמשה ביום הרביעי אין אותו היום בכלל הד' עונות דליכא ד' עונות שלימות עד לילי שבת אלא מליל ה' ואילך ליל ה' וה' וליל ו' ויום ו' והיא טובלת קודם הלילה ואף אם תפלוט אין אנו חוששין לכך שהרי העיקר על מנין הימים הוא דקפדינן והרי יש כאן מיום שימושה ג' ימים שהיום הוא ג"כ בכלל דמקצת היום ככולו ואין מנין העונות אלא ללמד שפעמים היא כך ופעמים היא כך פעמים ד' עונות כדאמרן ופעמים שהן ו' כגון אם שמשה בתחלת ליל ד' יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו' ובלילי השבת והלאה אם תפלוט אז היא טהורה:

ר"ע אומר לעולם הן ה' וכן לדורות. דקסבר כ"ע היו פורשין ביום הג' לפני הלילה וה' עונות שלימות בעינן ויש כאן ליל ד' ויום ד' ליל ה' ויום ה' וליל ו' אבל יום הו' לא מן המנין הוא דאף על גב שכבר מלו הה' עונות שלימות היינו לענין שאם תפלוט ודאי טהורה היא אבל מ"מ הי' צריכין לפרוש ביום הג' קודם הלילה בכדי שתוכל לטבול קודם לילי השבת ויהיה לה הערב שמש כדלעיל וכן לדורות ילפינן דה' עונות שלימות בעינן:

תמן תנינן וכו'. בפ"ח דמקואות וגריס בדברי ר"א בן עזריה ביום הג' טהורה ושאר דברי הפלוגתא דידהו מבוארין הן מהאי דלעיל ודברי ר' ישמעאל כעין האי דאמר ר' יוחנן אבל לדורות או בארבע או בו' כדפרי' ופעמים שהן ה' דקאמר כגון ששמשה בתחלת יום רביעי שפליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת ומכאן ואילך טהורה:

ר"ע אומר לעולם הן ה'. כדפרי' לעיל דה' עונות שלימות בעינן לדידיה ואם יצאת לה ממקצת עונה הראשונה כגון ששמשה בתוך ליל ד' נותנין לה ממקצת עונה הו' והיינו ממקצת יום הו' שהיא עונה הו' לפי חשבון אלא כדי להשלים ה' עונות שלימות א"כ אם פלטה בתחלת יום הו' טמאה דאכתי לא מלו ה' שלימות ולאחר כאן כשכלו הה' שלימות אם תפלוט אפילו בו ביום טהורה והא דפירשו קודם ליל הרביעי כדפרי' לעיל שעשו כך כדי שיכלו הה' עונות שלימות מקודם בכדי שיטבלו קודם הלילה ויהיה להן הערב שמש:

הא ר' ישמעאל וכו'. כלומר הא וודאי דלכ"ע או יום או לילה עונה. הוא דחשיב ומה ביניהון עונות שלימות ביניהון וכו' וכדפרי':

ותני כן. לר"ע אם נכנסה מקצת עונה מן היום או מן הלילה קודם ששמשה ואח"כ שמשה משלימין לה מקצת עונה של ו' עד שיכלו ה' עונות שלימות ואם פלטה בתחלת מקצת העונה הו' טמאה ואח"כ טהורה כדאמרן:

יום ולילה עונה. אין עונה אא"כ יש בה מן היום ומן הלילה ומקצת עונה זו ככולה כדלקמן:

ותני כן. אליבא דר"א בן עזריה דס"ל פולטת ביום הג' טהורה ומקצת היום ככולו פעמים יש שם יום וכל שהוא מן היום והיא טהורה וכו' כדמפ' ואזיל:

היך עבידא. כגון אם שימשה ע"ש קודם לשקיעת החמה ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה יש כאן יום שלם וכל שהוא מקצת מיום הו' ומקצת מיום הא' וה"ז כפולטת ביום הג' לשימושה והיא טהורה:

שימשה את ביתה ע"ש לאחר שקיעת החמה. אפילו פלטה באחד בשבת אלא שהיה קודם לשקיעת החמה הרי יש כאן שני ימים יום השבת ואחד בשבת אבל חסר הוא כל שהוא ולא הויא פולטא ביום הג' והיא טמאה וקמ"ל דיום ולילה הוי עונה אחת ומקצת מיום זה ומקצת מיום זה הרי הוא ככולו ואם לאו אפי' יש כאן שני ימים אלא שחסירין הן אפילו מקצת טמאה:

אמר ר' יוחנן מדברי כולם. נלמד דכשהיו טבילי יום קיבלו ישראל את התורה והך דר' יוחנן פליגא אהא דר' יוחנן דלעיל דקאמר כל מי שפי' בג' וכו' ואם פלטה ביום הו' טהורה ואפילו לאלו שהחמירו על עצמן וסברי דה' עונות שלימות בעינן וכן למי שפירשו ברביעי וכו' כדלעיל וא"כ היה להם שהות לטבול קודם הלילה ולהיות להם הערב שמש וצ"ל דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן והאי מאן דאמר סבירא ליה דפליגי אימת עבדו פרישה דלר' אלעזר בן עזריה סבירא ליה כרבנן דר' יוסי דבה' עבדו פרישה וא"כ כל שפלטו בכל יום הו' היו טמאות ולא יכלו לטבול עד הלילה שאז אם יפלטו טהורות ור' ישמעאל סבירא ליה כר' יוסי דבד' עבדו פרישה אבל לא בהשכמה ואם כן אלו שלא פירשו עד סמוך לליל ה' לא היה להם אלא ד' עונות שלימות עד תחלת לילי שבת ור"ע נמי סבירא לי' בד' עביד פרישה אבל כולם פירשו בהשכמה מיד שציוה להם משה והיה להם ה' עונות שלימות עד תחלת לילי שבת והשתא לכ"ע לא היו יכולין לטבול קודם הלילה ולא טבלו אלא בלילי שבת והיו טבולי יום כשקיבלו את התורה:

הדא דאת אמר בנשים שהן הן היו טבולי יום כדאמרן אבל באנשים כבר טהרו בהערב שמש דהא כתיב וקדשתם היום ומחר וגו' וא"כ אפי' למ"ד בה' הוא דעביד פרישה היה להם שהות לטבול ולהעריב שמשן:

זו דברי ר"א בן עזריה וכו'. לכל חד וחד כדאית ליה בזמן הפרישה אבל חכמים אומרים עד ג' ימים ולא עד בכלל וכדפרי' במתני' דג' עונות שלימות הוא דבעינן ומכאן ואילך הש"ז היא נסרחת ואין פליטתה מטמאה ולדידהו סבירא להו כמאן דאמר דבה' עביד פרישה ובהשכמה והיה להם ג' עונות שלימות עד תחילת לילי שבת והיו הנשים טבולי יום:

מה תורת הזב עד ג' ימים. כלומר דהא קי"ל דהזב מטמא בראיות והזבה בימים מיהו תורתו עד ג' ימים הוא כדתנן בפ"ק דזבים ראה אחת היום ושתים למחר וכו' ה"ז זב גמור ולאפוקי אם הפסיק יום אחד בין הראיות ואח"כ ראה ראיה ג' אין בו תורת הזב וש"מ מיהת דעד ג' ימים היא תורתו והיינו ג' עונות היום והלילה ולמחרתו שאם ראה בהן אחת היום ושתים למחר או שתים היום ואחת למחר הרי זה זב גמור אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים והיינו בג' עונות כדפרי':

אנן תנן. במתני':

מרחיצין את הקטן ותני דבית רב מרחיצין את המילה. ולא גרסי את הקטן:

על כורחך אתה אומר. שמרחיצין את הקטן היא הנוסחא האמיתית שהרי כל עצמן שהתירו ביום הג' שחל להיות בשבת מפני הסכנה הוא וא"כ מרחיצין את כל גופו מפני הסכנה וכדמסיק ר' יוסי למילתיה ואזיל:

תני שמואל. כלומר דאשכחן דתני שמואל לעולם אין מונעין וכו' מעל גבי מכה בעלמא בשבת:

אמר ר' יוסי. סיומא דמילתה היא שאמר דכל שעה הוה ר' זעירא רבי שלי אמר לי תני מתניתך ותסיים בה דלאו דוקא אין מונעין חמין מליתן ע"ג המכה אלא ולא עוד אלא שאף מזלפין חמין וכו' והיינו רחיצה ביד והשתא אם אומר את שמרחיצין את המילה תנינן א"כ מה בין מכתו של גדול וכו' ומאי איריא דקתני מרחיצין את המילה הא אפי' שאר מכה של גדול מרחיצין ביד בחמין אלא ע"כ דמרחיצין את כל גופו של קטן היא דתנינן טעמא דר"א בן עזרי' דמתיר לרחוץ כל גופו של קטן כדתנן לקמן בפ' ר"א דמילה:

בהיותו כואב אין כתיב. דהוה קאי על היום אבל השתא דכתיב בהיותם כואבים משמע שעל האברים קאי שכל האיבריהם כואבים עליהם ולפיכך המתינו להם עד יום הג' וא"כ מותר לרחוץ כל אבריו של הקטן שכואבים לו מחמת המילה:

מפקדין לחייתא. היו מצווין לנשים המילדות. כל המשקין שאתם עושין בחול לרפואת הקטן תעשו כן בשבת:

לכן צריכה. לכך הוצרכו לצוותן שאפי' ביום הג' שחל להיות בשבת מותר דאי ביום המילה עצמו בשבת פשיטא היא ולא היו צריכין להזהירן:

שמואל אמר מפני הסכנה. אמתני' מהדר דטעמא דמרחיצין את הקטן מפני הסכנה הוא וכלומר שאם רואין שסכנה היא לו אם לא ירחצו אז מותר:

ר' יוסה בעי. עלה אם מפני סכנה וכדקאמרת א"כ מאי איריא דקתני מרחיצין דמשמע בחמין שיש להם מע"ש אפי' מחמין לו חמין לכתחלה בשבת וכן אמר ר' יוסי בר' בון בשם רבנן דתמן של בבל שמחמין לו חמין בשבת ותניא נמי הכי שמחמין האלונטית ונותנה אפי' על שאר מכה בשבת אלא לאו דווקא לאחר המילה שרואין שיש סכנה ואפי' לפני המילה שלא יבא לידי סכנה:

לא יטול וכו'. סיפא דהאי ברייתא מסיים ואזיל:

ע"ג מעיו בשבת. משום רפואה שלא שפכו על גבי מעיו ורבי יהושע בן לוי פליג ואמר לית כאן חששא אלא תני מותר:

בראשונה וכו' אקושרין לשון של זהורית קאמר דבראשונה וכו' חזרו וקשרו אותו בסלע אצל מקום דחיפתו כדפרישית במתני':

כתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. וכתיב כשלג וכתיב כצמר הא כיצד:

כשנים. דריש על השנים ממש וכשנים משמע הידועים שאם יהיו כאותן שנים שבין השמים והוא מהלך ת"ק שנה אז כשלג ילבינו ואם יותר מכאן שירבו בעונות בשנים הרבה יותר מזה כצמר יהיו שאינו לבן כל כך כשלג:

כשני אבות. זהו כשנים הידועים וקרוב למספר שבין השמים לארץ:

כשלג ילבינו בראשון. כימי בית ראשון:

כצמר יהיו בשני. לפי שבימי בית שני לא היה להם זכות כל כך וחסרו מהם חמשה דברים שלא היו כמו בית ראשון:

ורבנן אמרי. דכשנים על ימי שנותיו של האדם קאי:

בשעה שעונות קלין. שהן כשני ואינו אדום כתולע כשלג ילבינו ובשעה שהן כבידין ואדומים כתולע כצמר יהיו וזהו משמעות פשטיה דקרא:

וגרסי' להא לקמן בפ"ו דיומא בהלכה ה' וגריס התם בדברי ר' יודה בר פזי כשני ילבינו בראשונה וכו' והיה נראה לפרש בפעם ראשונה ומיהו אין מתיישב כל כך. ובראשונה כמו בראשון הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף