ערך/בכור
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי בכור
בכור אדםעריכה
בכור לכהןעריכה
- ערך מורחב – פדיון הבן
זכר שנולד ראשון לאמו, צריך לפדותו בחמש סלעים מן הכהן.
יציקת מים על ידי הכהנים לפני ברכת כהניםעריכה
כשאין לוי יוצק בכור פטר רחם על ידי הכהנים, ואם אין גם בכור טוב שיטיל הכהן בעצמו משיציק ישראל על ידו[1].
בכור לנחלהעריכה
זכר שנולד ראשון לאביו, נוטל פי שתיים בירושת אביו.
פי שניים בבכור בדבר שאין בו דין נחלהעריכה
עי' חדש על ה(מ)דף (נזיר ל).
בכור שאחיו נעשה גדול לפניו אם נחשב גדול האחיםעריכה
בכור שנולד באופן שאחיו התאום נעשה בר מצוה לפניו. נחלקו אחרונים אם הבכור נחשב גדול האחים כי נולד ראשון או הנעשה גדול ראשון הוא גדול האחים. ומחלוקתם לגבי יבום שמצוה בגדול: דעת הלכות קטנות (ח"ב סי' קע"ד) שגדול האחים נחשב מי שנהיה ראשון גדול, ולכן מצוה על השני לייבם. אמנם בשבות יעקב (ח"א סי' ט') ובבנין ציון (סימנים ק"נ-קנ"א) כתבו דלא כדבריו, אף שבבנין ציון (סי' ק"נ) הניח לדינא בצ"ע.
בכור בהמהעריכה
בכור בהמה טהורהעריכה
- ערך מורחב – בכור בהמה טהורה
בהמה שנולדה ראשונה לאמה, הרי קדושה בקדושת הגוף להקרבתה על המזבח. בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות, ונוהג אפילו שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ [שו"ע יו"ד סי' ש"ו א'], ומצוה להקדישו ולומר: הרי זה קודש, שנאמר: תקדיש לה' אלהיך (דברים טו, יט) ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם, ונותנין אותו לכהן, ולא לכהנת, [שו"ע שם מהטור].
איסור פדיון בכור בהמה טהורהעריכה
הרמב"ם בסהמ"צ [ל"ת ק"ח] מונה בתור מצוה שאסור לפדות בכור בהמה טהורה, מן הפסוק "סוף פרשת קרח] אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה.
בכור בהמה טמאהעריכה
ע"ע *פטר חמור.