עזר לעזרא/כא

סימן כא

בש"ע יו"ד (סי' צ"ז ס"א) אין לשין עיסה בחלב שמא יבוא לאוכלה עם הבשר ואם לש כל הפת אסור אפי' לאוכלו לבדו. ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר מותר ע"כ. ובס' רב פעלים (ח"ב בחיו"ד סי' י"א) בנדונו שרצו לקחת ממנו איזה ככרות לבשל אותם בחלב בקדר' עם אורז. חכם אחד התיר להם וטעמו דכיון דמבשלו עתה מחדש בחלב בקדר' פקע איסורא מיניה מה שגזרו חז"ל בו בעודו אפוי בצורת פת דעלמא והוא ז"ל פליג דמאחר שנאס' בלא שינוי נאסר ונעשה נבילה עפ"י גזירת חז"ל ואין לו תקנה עוד בשום אופן ושכ"כ החו"ד דוקא אם שינה צורתו בשעת אפייה אבל אח"כ אינו מועיל שינוי כיון שכבר נאסר וכו' ואין לומר בישול שאני דאפי' האוסרים בהנך יודו בבישול הנה אעפ"י שבאמת אין סברא לחלק בהכי עכ"ז יש ראיה על הבישול דלא מהני והוא דקי"ל יין מבושל של גויים אסור וכו' עש"ב.^[1] ולע"ד נ"ל דהראיות שהביא שם לאסור בבישול אחר המחילה רבה אין מכריחות בנ"ד מאחר דעיקר מאי דאסרו בכאן עיס' שנלושה בחלב הוא משום גזירה שמא יאכלנו עם בשר ולאו אסור הוא מעיקר דינא לאוכלו בחלב אלא מתורת גזירה^[2] וכיון דאיכא פלוגתא אה^[3] שינה צורת הפת אח"כ אם מועיל דלהחו"ד אין מועיל ולהכו"פ בשם זקינו ז"ל מועיל השינוי אחר האפייה ויש לפרש בדברי מרן ז"ל בסתמיות דבריו דס"ל כס' זקינו של הכו"פ דמועיל השינוי אחר האפייה. ולא מקרי בזה נ"נ א"כ יותר מכריח הדעת לומר בנד"ז שהוא מבשל הככרות בחלב בקדרה עם אורז דליכא חשש תו בזה לשמא יאכלנו עם בשר לכ"ע שרי. והראיות שהביאם כמוהרי"ח ז"ל שם להביא ראיה מהם לאסור הרואה יראה שאין בהם הכרח דהנהו הם מעיקר הדין הם אסורים ולא משום גזירה לכן באיסורייהו קיימי למ"ד אף ע"י בישול. משא"כ בנ"ד דהאיסור הוא משום גזירה בכג"ד שנתבשל עתה בחלב דליכא תו שום חשש שרי. דמה שאסר מרן ז"ל אפי' לאוכלו לבדו הוא משום גזירה שמא יאכלנו עם כמ"ש הבאה"ט שם ואין לנו לגזור גם בבשול בחלב כנ"ד. ויש להביא כדמות ראיה ממ"ש מוהרימ"ט ח"ב סי' י"ח והבי"ד פ"ח בסק"ג דהא דאסור אם ליכא שינוי דוקא היכא דאיכא חשש שיאכלן עם גבינה ביחד אבל בדליכא למיחש להכי כמו אותם הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאוכלם עם גבינה מותר ללוש אותם עם שומן ולא חיישי' שמא אחריהם יאכל גבינה דדיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה ועע"ש טעמים לזה ע"כ.

ועוד יש טעם להתיר בנ"ד שכבר לש העיסה בחלב ולא ידע דאיכא איסורא בזה ועכשיו הוא בא לבשל בחלב עם אורז. דהנה הפרמ"ג בשפ"ד הבי"ד הפ"ת שם בסק"ב נסתפק באם לש בשוגג שלא ידע שיש איסור מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד וכ' דמסתמיות הפוס' משמע אף בשוגג אסור ע"כ והגם דהנ"צ ז"ל פשיט"ל דגם בשוגג אסור ע"ש בדבריו בסק"א. מ"מ עדיין יש צד לומר דלא ברירא מילתא ויש צד לומר דלא אסרו אלא במזיד מאחר דהפרמ"ג הוא מסתפק בזה ולא ברור אצלו כ"א שכתב דמסתמיות הפוס' וכו'. וא"כ י"ל דאיכא ס"ס ס' דלא אסרו כ"א במזיד ואת"ל גם בשוגג ס' הלכה כהכו"פ ז"ל דגם אחר שנאפה מועיל השינוי ואת"ל דאסר^[4] האפייה אינו מועיל השינוי ס' דבבישול כה"ג אפי' אותו המ"ד מודה. ונודע דבשל סופרי' הלך אחר המקל וכ"ש בכה"ג דהאיסור משום גזירה והתורה חסה ע"מ של ישר' לע"ד בנד"ז יש להתיר ויפה כחו של החכם המתיר הנז' לבשלם בחלב. ברם אמינא דהתר הנז' לבשלם בחלב יש להם לעשותו תכף בלי עכוב מעת שנתודע להם האיסור מחשש דע"י העיכוב שמא ישכח ויאכלנו עם בשר ואפי' שיאכלנו לבדו אסור כמ"ש מרן ז"ל.

שולי הגליון

↑ ועי' לקמן דרבינו דחה את ראיות הרב פעלים ולתועלת העניין יש להביא בזה את ראיותיו דהנה ע"ש דכתב וז"ל אביא בס"ד ראיה להדיה על הבישול דלא מהני, והוא דקי"ל יין מבושל של גוים אסור, שכן פסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד (סי' קפ"ג סעיף כ"ו), דבש של ישמעאלים אסור, וכתב הש"ך פירוש תחילתו יין גמור, ואח"כ מבשלים אותו עם מיני בשמים ע"ש, וכן איתא בגמרא דע"ז פרק אין מעמידין (דף כ"ט ע"ב), א"ר אילעא שנינו יין מבושל של נכרים שהיה מתחלתו יין אסור, ומקשה בגמרא פשיטא, משום דאבשיל פקע ליה איסוריה ע"ש, והרב בית דוד א"ח סי' תמ"ז למד מן הגמרא הנז' גם לענין מצה בערב פסח, שאם בישלה נמי אסור לאכלה בערב פסח, אף על פי שאחר בישול לא נפק בה י"ח בליל פסח, אפ"ה כיון דנאסרה לאכלה קודם בישול, לא פקע איסורא מינה אחר בישול, דהא גם היין אחר בישול, לא נקרא יין, ואי הוה מבושל של ישראל לא הוה נאסר במגע גוי, ועכ"ז כיון דנגע בו הגוי בעודו יין ונאסר, אף על גב דבשלו אח"כ לא פקע איסורא מיניה, ועוד הביא ראיה לנ"ד, דלא אמרינן בבישול פקע איסורא ממ"ש מהרי"ל ז"ל בתשובה גבי פת של גוים שבשלו לא פקע איסורו, ולית ליה תקנתא בזה ע"ש וכו' עכ"ל. הערת המלבה"ד.
↑ וכעין חילוק זה כתב בשו"ת אמת ליעקב (סי' ל"ט) ע"ש ולכאו' הביאור בזה דהיכא דהאיסור הוא מחמת גוף הדבר שנאסר והיינו דחל איסור בעיקר הדבר הרי דלא מהני מה שנתבשל דסו"ס האיסור קיים בעיקר החפץ אולם היכא דהאיסור הוא רק מכוח גזירה הרי די"ל דלעולם אין האיסור חל בגוף החפץ אלא הוא דין איסור הנאמר בגברא דעליו להרחיק עצמו מהדבר ולכך כל היכא שא"ז הדבר שאותו אסרו הרי דיש להתירו וע"ע יבי"א ח"א יו"ד סי' ה' דהעלה כדעת הרב פעלים ודלא כרבינו וכ' ע"ד דאין הדברים מחוורים כיעו"ש אכן למבואר את"ש סברת רבינו ודו"ק היטב.
אלא דמ"מ לכאו' יקשה ע"ד רבינו מש"כ הרב פעלים להוכיח מדברי הבית דוד וז"ל והרב בית דוד א"ח סי' תמ"ז למד מן הגמרא הנז' גם לענין מצה בערב פסח, שאם בישלה נמי אסור לאכלה בערב פסח, אף על פי שאחר בישול לא נפק בה י"ח בליל פסח, אפ"ה כיון דנאסרה לאכלה קודם בישול, לא פקע איסורא מינה אחר בישול וכו' ע"כ והנה התם וודאי דאין האיסור קיים בחפצא של המצה אלא דהוא דין על הגברא שלא לאכול מצה בע"פ וא"כ אמאי היכא שבישלו אסור מאחר דלא נפיק במצה כה"ג בפסח וא"כ שפיר הוכיח הרב פעלים כדבריו וצ"ע ושמא כוונת הרב לדחות אף את דברי הב"ד ויל"ע.
ובאופ"א יל"ב החילוק בין יין נסך לנ"ד דהנה יעויין בחי' הריטב"א [ע"ז דף כ"ט ע"ב] דכתב וז"ל אמר רב חסדא יין מבושל של גוים אסור בהנאה פשיטא משום דבשיל פקע איסורא מיניה. פירוש דהא משנמשך נאסר בהנאה וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דהתם הטעם שנאסר היין א"ז מחמת היותו יין אלא משנמשך והיינו בתחילת הוויתו כבר נאסר ומעתה במה שהוא מבושל הרי דלא גרע מנמשך ודו"ק. הערת המלבה"ד.
↑ צ"ל אם. הערת המלבה"ד.
↑ צ"ל דאחר. הערת המלבה"ד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

[1] ועי' לקמן דרבינו דחה את ראיות הרב פעלים ולתועלת העניין יש להביא בזה את ראיותיו דהנה ע"ש דכתב וז"ל אביא בס"ד ראיה להדיה על הבישול דלא מהני, והוא דקי"ל יין מבושל של גוים אסור, שכן פסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד (סי' קפ"ג סעיף כ"ו), דבש של ישמעאלים אסור, וכתב הש"ך פירוש תחילתו יין גמור, ואח"כ מבשלים אותו עם מיני בשמים ע"ש, וכן איתא בגמרא דע"ז פרק אין מעמידין (דף כ"ט ע"ב), א"ר אילעא שנינו יין מבושל של נכרים שהיה מתחלתו יין אסור, ומקשה בגמרא פשיטא, משום דאבשיל פקע ליה איסוריה ע"ש, והרב בית דוד א"ח סי' תמ"ז למד מן הגמרא הנז' גם לענין מצה בערב פסח, שאם בישלה נמי אסור לאכלה בערב פסח, אף על פי שאחר בישול לא נפק בה י"ח בליל פסח, אפ"ה כיון דנאסרה לאכלה קודם בישול, לא פקע איסורא מינה אחר בישול, דהא גם היין אחר בישול, לא נקרא יין, ואי הוה מבושל של ישראל לא הוה נאסר במגע גוי, ועכ"ז כיון דנגע בו הגוי בעודו יין ונאסר, אף על גב דבשלו אח"כ לא פקע איסורא מיניה, ועוד הביא ראיה לנ"ד, דלא אמרינן בבישול פקע איסורא ממ"ש מהרי"ל ז"ל בתשובה גבי פת של גוים שבשלו לא פקע איסורו, ולית ליה תקנתא בזה ע"ש וכו' עכ"ל. הערת המלבה"ד.

[2] וכעין חילוק זה כתב בשו"ת אמת ליעקב (סי' ל"ט) ע"ש ולכאו' הביאור בזה דהיכא דהאיסור הוא מחמת גוף הדבר שנאסר והיינו דחל איסור בעיקר הדבר הרי דלא מהני מה שנתבשל דסו"ס האיסור קיים בעיקר החפץ אולם היכא דהאיסור הוא רק מכוח גזירה הרי די"ל דלעולם אין האיסור חל בגוף החפץ אלא הוא דין איסור הנאמר בגברא דעליו להרחיק עצמו מהדבר ולכך כל היכא שא"ז הדבר שאותו אסרו הרי דיש להתירו וע"ע יבי"א ח"א יו"ד סי' ה' דהעלה כדעת הרב פעלים ודלא כרבינו וכ' ע"ד דאין הדברים מחוורים כיעו"ש אכן למבואר את"ש סברת רבינו ודו"ק היטב.
אלא דמ"מ לכאו' יקשה ע"ד רבינו מש"כ הרב פעלים להוכיח מדברי הבית דוד וז"ל והרב בית דוד א"ח סי' תמ"ז למד מן הגמרא הנז' גם לענין מצה בערב פסח, שאם בישלה נמי אסור לאכלה בערב פסח, אף על פי שאחר בישול לא נפק בה י"ח בליל פסח, אפ"ה כיון דנאסרה לאכלה קודם בישול, לא פקע איסורא מינה אחר בישול וכו' ע"כ והנה התם וודאי דאין האיסור קיים בחפצא של המצה אלא דהוא דין על הגברא שלא לאכול מצה בע"פ וא"כ אמאי היכא שבישלו אסור מאחר דלא נפיק במצה כה"ג בפסח וא"כ שפיר הוכיח הרב פעלים כדבריו וצ"ע ושמא כוונת הרב לדחות אף את דברי הב"ד ויל"ע.
ובאופ"א יל"ב החילוק בין יין נסך לנ"ד דהנה יעויין בחי' הריטב"א [ע"ז דף כ"ט ע"ב] דכתב וז"ל אמר רב חסדא יין מבושל של גוים אסור בהנאה פשיטא משום דבשיל פקע איסורא מיניה. פירוש דהא משנמשך נאסר בהנאה וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דהתם הטעם שנאסר היין א"ז מחמת היותו יין אלא משנמשך והיינו בתחילת הוויתו כבר נאסר ומעתה במה שהוא מבושל הרי דלא גרע מנמשך ודו"ק. הערת המלבה"ד.

[3] צ"ל אם. הערת המלבה"ד.

[4] צ"ל דאחר. הערת המלבה"ד.

[1]

[2]

[3]

[4]