עזר לעזרא/כ

עזר לעזרא ‏ כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כ

ספק איסור טריפה שנתבשל בכלי. מוהרשד"ם (בחיו"ד סוס"י ל"ח) כתב בכלים הבלועים מספק איסור דאם הם כלי חרס אין להחמיר עליהם לשברם ויש לנו לסמוך דסתם כלים אינם ב"י. ואע"ג דלכתחילה אין משתמשים בכלים הבלועים מאיסור אפי' שאינו ב"י היינו דוקא הבלועים מאיסור ודאי אבל באיסור כזה אנו יכולין לסמוך ולהתירם אפי' מכאן ולהבא והביא דמות ראיה ממ"ש האח' ז"ל בשם הרא"ה קדרות או קערות שלנו שעמדו בבית הגוי משהה אותן מעת לעת ומותר וכו' ע"ש. וה' באר המים (סי' כ"ג) כתב עליו דאחר המחילה רבה אינה דוגמא לדבר כלל ודחה דבריו וכ' דמ"מ למדנו מדברי הרב דאין להתיר להשתמש בכלים הבלועים מס' איסור בשאינו בן יומו אלא בכ"ח דוקא דאין להם תקנה אלא בשבירה וכו' אבל בכלי מתכות וכיוצא יש להצריך הגעלה וכו' ושכן פ' הגאון מוהר"ם פרובינצאל והוב"ד בס' באר עשק (סי' ס"ח) וכן מטין דברי המבי"ט ח"ג סי' ק"ט. אמנם דעת מוהרש"ך ח"א סי' מ"ז להתיר הכלים משום דאעיקרא דדינא בטעם כעיקר גופיה פליגי ביה רבוותא אי הוי דאורייתא או דרבנן וא"כ אפשר להקל בכלים הללו וכו' יע"ש. והרדב"ז בשניות סי' רצ"ו כתב סניף להתיר דרוב הפעמים יש בתבשיל יותר מס' מכדי בליעה. וכן דעת חכם אחד הובא בשאלה למוהריב"ל בח"ג סי' ק"ג להתיר הכלים ג"כ מטעם ס' דרבנן לקולא וכו' ע"ש. ודעת מוהריב"ל שם לאסור הכלים ולפי"ד אין חילוק בין כלי חרס לכלי מתכות אלא כולן אסורין וכו' וחכמי סאלוניקי שהיו בימים ההם הסכימו לדעתו ושכן הסכים מוהר"ש טיטצאק ז"ל הובאה תשו' בס' שארית יהודה וכו'. וסיים שם דלענין הלכה הכי נקטי' דכל הבלועים מס' איסור תורה בין כלי חרס בין כלי מתכת כולן אסורין אפי' בשאינו בן יומו שהרי בזה נמנו וגמרו רבני סאלוניקי והסכימו כולן לאסור ומעשה רב ושכן הסכים ה' מוהרע"י בתשו' שהוב"ד בתשו' מוהרח"ש (ח"ב סי' יו"ד) ומוהרח"ש בסי' י"א סמך ידו עליו וכן הסכים הפר"ח בסי' ק"י בכללי ס"ס כ' ס"י ושכן הסכים מנחת יעקב וכתב שכן משמעות כל האחרונים. וכ"ע שם דמן האמור בזה אתה תחזה שדברי מוהר"ש עמאר שהביא דבריו החיד"א ז"ל בשיו"ב יו"ד (סי' נ"ה) להלכה פסוקה להתיר הכלים הבלועים מס' איסור חריפה בשאינו בן יומו הרי דבריו דחויים מדברי גדולי הפוס' וכו' וכבר הבי"ד ה' סמא דחיי סי' א' וג' ודחה דבריו בסי' ב' וד'. וגם מכאן תשו' לה' בני חיי (סי' ק"י) שהתיר כלים הבלועים מס' טריפה כשאינו בן יומו מטעם ס"ס וכו' וזה נר' ברור כדעת הרב אשכנזי בתשו' שהביא הרב ב"ח שם שהסכים לאסור ואולם קדירה הבלועה מאיסור דרבנן שאינה ב"י וכו' וכו' ואסיק שם וז"ל ולע"ד הדבר קשה לשמוע ולהתיר בזה נגד דעת רבו' הראשונים והאחרונים ז"ל ובכן דעת מרן דודאי פשיטא דהכי נקטי' ועבדי' עובדא אף במקום הפסד מרובה. ולא שייך בזה לומר ספק דרבנן ולקולא יעש"ב לך נא ראה וירווח לך ועיין בס' שער אשר (חיו"ד סי' א') בענין סרכא שלכס"ד שהאריך בזה אם נאסרו הכלים וכ"ח בעו שבירה או לא והאריך להביא סברת כל הרבנים ז"ל הנ"ל שאסרו וסיים שם דגם החקרי לב ביו"ד (ח"ו סי' י"ד) עמד בזה באורך והביא דעת המתירים והוא ז"ל פליג עלייהו וכ' דס' מוהרשד"ם ומוהרש"ך נגד כל הפוסקים וגדולי הראשונים בכלל אינו נכנס לבית הספק וצריכים הגעלה וכ"ח ישברו ואפי' בהפסד מרובה ע"ש ושגם הרב באה"מ סי' כ"ג מסיק לאסור. ושוב כתב שם דשפיר יש להקל כדברי הבנ"ח שעשה ס"ס עם ס' מוהרשד"ם משום דרבים אשר איתו דקיימי בסברתו להתיר הכלים בס' טריפה בשאינו בן יומו דמלבד הסברות שהוב"ד ה"ה מוהרש"ך וכו' וכו' עוד מצאנו להרב ב"ח ח"א סוס"י קנ"ח ומוהר"ם פרונצאלי בתשו' באר עשק סי' ס"ח דבכלים שנתבשל בהם ס' טריפה אם הם כלי מתכות צריכים הגעלה מספק ובכ"ח שאינם ב"י כשרים ומסיק שם הבא"ע כיון שכבר הורה זקן מי יבוא אחרי המלך ע"ש. ושכן הסכים בתשו' אוהל יוסף חיו"ד סי' ב' להתיר ועד אחרן הרב זר"א חיו"ד סי' י"ז כ"ה וז"ל עש"ב שקיים דברי חכמים שקיימי בשיטת מוהרשד"ם ז"ל. וכיון שכן אחרי נגלות אמבוהא דרבנן דקיימי בשיטת מוהרשד"ם שפיר עבדינן ס"ס בכלים שאינו בן יומו בהפ"מ מאוד דחשיב כדיעבד וכמ"ש רבני וויניציא הוב"ד בס' נח"י סי' כ"ד כ"ה וכו' וכן חי' הרז"ה בפ' כ"ש בין הפסד מועט להפ"מ. גם מוהרימ"ט הבי"ד בס' שמן המשחה חי' כן. גם הרב עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' ח"י סק"ד הביא תשו' מוהר"ם פרובינצאלי ז"ל דבכלי חרס שאין להם תקנה בהגעלה דיין בשהיית מעת לעת והסכים גם הוא להתיר שם ובשאר מקומות שציין ושכן הסכים ה' שמל"ח סי' ב' סי"ח ובתב"ש סקל"ב וכן הסכים ה' זר"א חיו"ד סי' ט"ל. אך לעומת זה הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' ת' ותרי"ז פליג גם מדברי ראשונים שהביא החקרי לב נר' מדבריהם בבירור דאפי' דחשיב דיעבד אסורין משום גזירה דב"י ומדסמתו דבריהם נר' שאין לחלק בין הפסד מועט להפסד מרובה ולאפוקי ממ"ש מוהר"ש קאלאמארו ז"ל הוב"ד בס' לב מבין המ"א פ"ט היפך דברי רלב"ח ודעימיה גם ה' באה"מ הבי"ד רלב"ח ודעי' והשיג ע"כ דבריהם והסכים לאסור. גם בס' מטה אהרן השיג ע"ד הרלב"ח. באופן דמידי פלוגתא דרבוותא אי בהפסד מרובה מקלינן בכלי חרס להחשיבן בדיעבד ומותרין בשאינו בן יומו או לא לא יצאנו י"ח וממילא שפיר עבדינן ס"ס בהדי אידך ס' דפלוגתא דמוהרשד"ם ודעימיה עם מוהריב"ל ודעימיה כאמור. כ"ש דכלים דנ"ד אין איסורן אלא מתורת ספק טריפה פשיטא ודאי דיש להתירן זת"ד ז"ל. ועו"ש בסי' ב' הובאה תשו' מה' יהודה ערב ז"ל הביא דבריו הרב חקרי לב בסי' י"ד בכלים שאינו בן יומו בהפסד מרובה ושעת הדחק דיש להתיר בהגעלה אף וכו' וכ' עליו דבזמנינו שהן רבים עתה ע"ה מיחזי להם כחוכא ואיטלולא ואדרבא יש לחשוד שמא בכל פעם שיארע להם איסור בכלי חרס די להם בהגעלה ג"פ ויביאו להתיר את האסור דהרב לא אמרה אלא בכלים שאינו בן יומו וע"ה לא יבחינו ויותר טוב שלא להראות להם היתר זה דלאו כ"ע דינא גמירי ודי בהיתר שהוא הפ"מ ומשום שאינו בן יומו ובהצטרפות שיש מי שמתיר אפי' בודאי איסור דבריהם וכמ"ש ה' ז"ל וכ"ז בס' איסור משא"כ באיסור ודאי לכ"ע נאסרו הכלים גם כשאינו בן יומו ואין פוצה פה להתיר ויש לשבור הכלים בהפ"מ ג"כ עכ"ל. וע"ש בתשו' מוהר"ש ב"ח מ"ש בזה בענין השוחט דנמצא דאינו בקי בדינים דכל מה ששחט אח"כ הוי ודאי איסור לדברי הרב והכלים בעו שבירה והוא ז"ל בא בארוכה ע"ד עש"ב.

ומעשה היה שאכלו בכף מתכת תבשיל חם בכ"ש של גבינה ובצים ומרק מרובה ולא הדיחוהו ואח"כ היו מבשלים שורבה של אורז בקערה של בשר שאינה ב"י ואחר שסילקו הקערה מהאש והתחילו לאכול מהשורבה שכחו ולקחו הכף הנ"ל והגיסו בו את השורבה הנ"ל ותכף ומיד נזכרו וסילקו את הכף ואכלו את השורבה יען שקערת הבשר היא אינה ב"י והמאכל מותר כמ"ש מרן בש"ע יו"ד סיצ"ג ושאלו על הקערה שהיא ברזל המצופה שקורין לו זינג"ו דרוב הפוס' ס"ל דציפוי שלו הוא מעין כלי חרס דלא מהני ליה הגעלה דאינו יוצא מידי דופיו לעולם וכמ"ש בס' שדי חמד כמה פסקים לאסור נגד סברת הפוס' שס"ל להתיר ע"ש ועיין ג"כ בס' פתחי תשו' סי' קכ"א סק"ב ושאלו אותי אם בכה"ג מהני הגעלה. וזאת היתה תשובתי דבנדו"ז יש להתיר בהגעלה ג"פ במים מחולפים רותחים מאחר דהקערה הנ"ל אינה ב"י והו"ל איסורא דרבנן בזאת ההגסה שהגיסו בה, ובלאו הכי מדאורייתא בטל ברוב ומאי דמצרכינן ס' לבטל הוא מדרבנן. ויש כמה ספיקות בזה דהכף לית ביה ממשות גבינה כי אם שהיה ע"ג לחלוחית המרק של הגבינה ונתיבש. וספק אם יש במאכל השורבה ס' נגד מה שנתחב מהכף בהמאכל וכמו דסתם מרן ז"ל בתחי' בסי צ"ג דמשערין כנגד מה שנתחב מהכף. ואת"ל דליכא ס' ספק דזה חשיב ככלי שני מאחר שנסתלק מעל האש הגם שהוא עדיין חם הרבה וכמ"ש דכל שנסתלק מעל האש חשיב ככ"ש וכמ"ד דכ"ש אינו מפליט ואינו מבליע ואת"ל דהלכתא כמ"ד דכל שלא הורק לכלי אחר ועדיין חם אף שנסתלק מעל האש חשיב ככלי ראשון שמא הלכתא כהסוברים דבכלי הזינג"ו לא חשיבי כלי חרס ממש ומהני להו הגעלה. ואת"ל דחשיבי ככלי חרס שמא הלכתא כמ"ד דאפי' בכלי חרס גמור מהנייא ליה הגעלת ג"פ עיין בטויו"ד סי' קכ"א מ"ש בעהע"ט והרשב"א ז"ל ועיין במרן הב"י ז"ל שכן הביא בשם הרשב"א בת"ה הארוך שצדד להתיר בהגעלה ג"פ לכ"ח באיסור של דבריהם אפי' שיש לו עיקר מן התור' יעו"ש. ולכן התרתי בכד"ז לעשות לו הגעלה ג"פ ודיו.

וראיתי בס' שולחן גבוה חיו"ד בסי' קי"ד סקל"ו דכתב וז"ל והכנה"ג הגב"י או"פ תמה על הרשב"א שבת"ה הארוך כתב דכ"ח ישבר ובת"ה הקצר כתב דבהגעלה ג"פ ניתר ע"ש ואצלי אין זה מהתימה דבהארוך כתב להלכ' ולא למעשה ולכך כתב שם איסורו ובקצר כתב למעשה דבהגעלה ג"פ משתרי. וז"ש הטור לשון הרשב"א שבת"ה הארוך כאן בסי' זה ולקמן בסי' קכ"א כתב לשון הרשב"א שבקצר דזו"ז יש להם ישוב אחת בעולם כדאמרן עכ"ל. ואחמ"ר מה שהק' הכנה"ג אלשונות הרשב"א אהדדי הוא מדבריו שבארוך בעצמו דבבית ג' סוף שער ז' כתב דכ"ח שבשל בהם גוי ישברו ובבית ה' שטר ד' התיר בהגעלת ג"פ וא"כ מה שתירץ השו"ג דבארוך להלכה ולל"מ ובקצר למעשה אינו מהישוב כלל. וממילא תראה דבקצר החמיר יותר דכתב דלא התירו אלא באיסור שאין לו עיקר מה"ת וכו' וראוי לחוש וכו' והוא מה שהביא הטור בסיקכ"א וכמו שכ"כ מרן ב"י שם בסוף לשונו יעו"ש.

הן עתה אינה ה' לידי ספר בן אב' אבוקארא ז"ל בסי' ט"ז שגם הוא האריך הרחיב להביא סברת הפוס' מוהריב"ל ודעי' וסברת מוהרשד"ם ודעי' דכתבו להתיר הכלים מטעם דס' דאורייתא שנתגלגל להיות ספק איסור דרבנן אמרינן ספק דרבנן לקולא במקום הפסד מרובה וכו' ודברי הרדב"ז (ח"ד סי' רצ"ו) דרוב פעמים יש בתבשיל יותר מס' מכדי פליטה ואפי' לדעת המחמיר דבעי' כנגד כל הכלי משום דלא ידעינן כמה פלט הכלי זהו דוקא שהחמירו באיסור ודאי לא באיסור ס' ע"כ ושגם מדברי מרן ז"ל בב"י (סו"ס נ"ז) שכתב משם מ"כ נראה שמסכים והולך כדעת המ"כ. ודברי המ"כ הם דברי התה"ד הרי דהתה"ד ומרן מתירים בס' דאו' שנתגלגל להיות ס' דר' אלא דלדעתם בעינן שלא נודע האיסור דאו' מתחילה עד שנתגלגל ושכן מבואר בדברי מוהר"י ברונא ז"ל בתשו' סי' ע"ח וכן דעת המרדכי בפ' א"מ משם הר"ש וכן פי' דבריו הב"ח בתשו' סי' קט"ו וה' זרע אמת בסי' ט"ל האריך לדחות דברי מוהריב"ל וגם ה' קול אליהו ביו"ד סי' ח"י הכריח שדעת מרן לא ס"ל כהאי כללא שכתב מוהריב"ל והסכים בשריותא וכן הסכים ה' בית לחם יהודה בקונט' הספק סקכ"ד ומוהרש"ך התיר כמוהרשד"ם ובאר יעקב שם בסי' ק"י וכ"ן דעת מוהר"ש עמאר ז"ל הוב"ד בשיו"ב (סי' נ"ה או"ג) גם האריך להביא סברת הפוס' הרבה שס"ל הכי. וכל לעומת זה הביא סברת הפוס' כמה דס"ל כמוהריב"ל. וכתב דלהלכה נר' ודא' דבהפסד מרובה יש להקל כדעת המתירים דרבים הם אלא דאפי' שלא במקום הפסד יש להקל יען דאיכא ס"ס שמא הלכה כמ"ד דבמאי דנפיק מניה מחתיכת האיסור הוא דמשערינן ולא בכל החתיכה שהרי בעת שנתבשל האיסור אפשר דאיכא ס' בתבשיל כנגד מאי דנפיק ועיין להערוה"ש סי' ס"ט אות י"ט וסי' צ"ב או"ד וסי' צ"ג או"ג וכו' ואפי' ליכא ספק וכו' וא"כ לא משערינן בכל הכלי אלא במאי דנפיק מניה ועתה כשיבשל ודאי יש ס' נגד מה שפולט וכו' ואת"ל אין הלכה כמ"ד דמשערינן במאי דנפיק אלא בכל החתיכה וכן בכל הכלי שמא הלכה כמ"ד דספק דאו' שנתגלגל לס' דר' להקל שהכלי שרי לבשל בו אחר מעל"ע. ואע"ג דס' הא' דשמא ה' כמ"ד במאי דנפיק משערינן לא קי"ל הכי אלא בכל החתיכה ובכל הכלי משערי' וכמ"ש הש"ע סי' ס"ט וסי' צ"ח וכ' הכנה"ג דאין לעשות ס"ס וכו' כבר כתבתי בסי' ל"ב דכל האח' ז"ל לית להו האי כללא דהכנה"ג ועיין להחיד"א ז"ל במחב"ר (או"ח סי' ז') והקו"א באו"ח סי' ו' וה' משאת משה חיו"ד (סי' ו' דמ"א ע"ב) והדב"מ ח"ג ביו"ד סי' כ' וכן רבים כמבואר במקומו. ובס"ס שהוא במאי דנפיק משערינן כן עשה מוהריק"ש בסי' ס"ט ובפרט לדעת הרדב"ז שכתב דהא דצריך ס' כנגד כל הקדירה דוקא באיסור ודאי ולא החמירו באיסור ספק. גם מדברי הרא"ה ואח' שכ' מרן הב"י בסס"י קכ"ב הכי נראה כמ"ש מוהרשד"ם דס' דאורייתא שנתגלגל בדר' שרי וכן דעת מוהרש"ך כמ"ש דבריו ה' שארית יהודה דס"ג וה' זכרון דברים ד"ב וכן דעת ה' שיורי ברכה סי' קט"ו אות ב' ועיין להערוה"ש שם. ומעתה מ"ש מוהריב"ל בסי' הנז"ל וכו' אין צורך לאותו דוחק דודאי דעת מוהר"י מולין והאגור הם מן המתירים. ודוקא בס' טריפה שנתבשל הוא דשרי הכלי כשאינו ב"י וכן כל כיוצא בזה אבל אם נפל הס' בשחיטה אין להתיר הכלים מטעם דאיכא חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור ועיין להפר"ח סי' א' סק"ט ועבודתי הגרשוני סי' ט"ו וצמח צדק סיע"א והרדב"מ ח"ג ביו"ד סי' ח' רק בספק איסור ובספק טריפה יש להקל וכן העלה ס' שע"ה שם דכל שבאו הב' ספיקות כא' שרינן. וכלי' שנתבשל בהם ודאי איסור דרבנן ונאסרו אעפ"י שעבר עליהם מעת לעת אסור לבשל בהם לכתחי' כ"כ מוהריב"ל בסי' הנז' והוכיח מדברי הרשב"א סי' קמ"ג וכן הוכיח הרלב"ח סי' קכ"א ועיין דבר שמואל סי' שי"א וכן נראה דעת הר"י וכן הסכים הפר"ח באו"ח סי' סצ"ו אות כ"ג בסופו ועיין להכנה"ג ביו"ד סי' א' אות מ' וה' ערוה"ש באו"ח סי' תנ"ג אות ב' הוכיח מדברי הרא"ש בפכ"ש דכלי הבלוע מאיסור דרבנן כשאינו ב"י מותר לבשל בו לכתחילה וכן מבואר בדברי הט"ז סי' קל"ה סק"ז דכלי הנאסר באיסור דרבנן כשאינו ב"י שרי לכתחי' משום דהוי גזירה לגזירה. וכן הסכים הערוה"ש ביו"ד סי' א' אות ו' וסי' מ"א אות ו' וכתב שכן כ' הב"ח בתשו' כדעת הט"ז. וכן דעת הנ"ב מה"ב ביו"ד סי' נ"א בכלים הבלועים מאיסור דר' דמותר להשתמש בהם לכתחי' אחר מע"ל ועיין להנ"ב במה"ב ביו"ד סי' ב' ועי' סי' מ"ט וק"ד ע"ש, ובסי' מ"ט אחר שהאריך להביא הפלוגתא שיש בין הפוס' דאיכא דס"ל כס' הראב"ד ז"ל דבמאי דנפיק מיניה משערינן ולא בכל החתיכה ופוסקים אחרים ס"ל דבעי' לשער בכל החתיכה דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה. וכתב דאפע"ג דאנן קי"ל דמשערי' בכל החתיכה מ"מ מידי ספיקא לא נפיק שהרי כמה רבנים תפסו לדינא כדעת הראב"ד וכיון שכן האי חתיכה שנתבשלה בדמה אם יש ס' נגד הדם אמרי' שמא הלכה כמ"ד במאי דנפיק מיניה משערי' וזאת הסברא נכנסה לבית הספק והוי ס' וכ"כ מוהר"ש גאון ז"ל בס' משפטים ישרים (סי' ס"ד) וכו' גם ה' תורת חסד (סי' ז') בנדון מוהר"ש גאון ז"ל דן הדין מטעם ס"ס והוא ס' אי בכוליה משערי' וכו' וכו' והכנה"ג בתשו' חלק על מוהר"ש גאון במה שעשה ס"ס וסמך על ס' הראב"ד דבפלוגתא דרבוותא אין לעשותו ס"ס להתיר וכו'. כבר עמדתי ע"ז לעיל בסי' ל"ב ואספתי משם רבים מהאח' דעבדי' ס"ס בפלוגתא דרבוותא אפי' ביחיד נגד רבים בין בדבר שנפסק בש"ע נמי וכן בדבר שהוא מנהג כל דאיכא ס' אפי' בפלוגתא דרבוותא נכנס לבית הס'. ולענין האומר אם יש ס' כנגד הדם הבלוע בתוך החתיכה עיין בס' גינת ורדים ביו"ד (כלל א' סי' כ"ט) וכו' ואף דלא קי"ל כדבריו לעשות מעשה כדעת הרב"ד וסי' מ"מ לענין ס' הוי בכלל הספקות לאחר האומד וכו'. ושוב אח"כ האריך לגבי הכלים להתיר אפי' בספק איסור דאורייתא דמצא במוהרש"ך ח"א סי' ע"ז בס' איסור דאו' התיר הכלים בס"ס ס' אם דב"ז איסור ואת"ל שהוא אסור שמא לא יתן הכלי טעם בתבשיל שמתבשל בו ע"ש והרב"ד ז"ל ביו"ד סי' ע"ד כתב דס' זה שמא לא יתן הכלי טעם בתבשיל שמבשל בו עכשיו נותן טעם הוא ס' גמור ע"ש וכ"כ הגש"ד סי' מ"ט והרנ"ש שם דס' זה הוא ס' גמור וע"ש מלתא בטעמא ושכ"ה להרדב"ז סי' רצ"ו דכתב דרוב פעמים יש בתבשיל יותר מס' מכדי פליטה ואפי' לדעת המחמיר דבעינן כדי לבטל כל הכלי משום דלא ידעי' כמה פלט הכלי לדעתי לא החמירו כולי האי אלא באיסור ודאי ולא בס' איסור ע"ש וכ"כ הערוה"ש סי' מ"א אות ו' דדעת המרדכי והראב"ד כדעת מוהרש"ך שהתיר בס' זה שמא לא יתן הכלי טעם בתבשיל. ויוצא לנו מזה דאיכא ס"ס והוא שמא הלכה כמ"ד במאי דנפיק מניה ואת"ל כמ"ד בכל החתיכה משערינן שמא האי קדרה שמבשל בה אינה נותנת טעם לאסור בזה התבשיל ושרי לבשל בה לכתחי' אחר האומד יפה דאמדינן כנגד הדם בלבד ויש ס' בהיתר והאריך הרחיב שם בענין התר הכלים להביא סברת הפוס' המדברים בכלים הבלועים משאר איסורים או בכלים ש"ג וכו' וכו'. ושוב כתב העולה מזה שהכלים ש"ב שנתבשל בהם בלא מליחה. אם הוא בענין שנשכחה אם מלחה או לא הכלים מותרים לבשל בהם לכתחי'. ואם הוא בענין דידעי' שבשל בהם בל"מ ויש אומד יפה שיש ס' נגד הדם הכלים מותרים ועל צד היותר טוב ישהה הכלים עד שיעבור מעת לעת כדי שיהיו אינם ב"י אפי' בס' דאורייתא שנתגלגל בדר' שרי כ"ש הכא בבשר שנתבשל בדמו דדם שבשלו דר' וכיון שעתה הכלי אינו ב"י הוי איסור דר' שנתגלגל בדר' שאיסור הכלי שאינו ב"י גזרו בו רבנן אטו ב"י דמ"ש הט"ז סי' קל"ז סק"ז דכלי הנאסר באיסור דר' כשאינו ב"י שרי לכתחי' משום דהוי גזירה לגזירה יעו"ש וכן הסכים ה' ערוה"ש סי' א' אות ו' וסי' מ"א אות ו' וכתב שכן הסכים הב"ח בתשו' כדעת הט"ז וכ"כ הנ"ב מה"ב ביו"ד סי' נ"א בכלים הבלועים מאיסור דר' מותר להשתמש בהם לכתחי' אחר מעת לעת ועיין באר עשק (סי' ס"ח) יעו"ש ע"ד ז"ל עש"ב.

וראיתי עוד בס' בן אברהם בסי' ע' דהביא בשם ה' מעיל שמואל (סי' י"ז) דנשאל בכלי איסור שלא היה מודח שהיה בו שמנונית ואינם יודעים כמה היה בו שמנונית ולא היתה הקדרה ב"י והוציאו בה שכר והתיר השכר מטעם ס"ס ס' אי הלכה כמ"ד דנותן טעם לפגם אמרי' אפי' למה שהוא בעין דהיינו השמנונית ואח"ל אין הלכ' שמא הלכה כהראב"ד דלא משערי' בכל הכלי אלא במאי דנפיק מניה באומד יפה ע"כ וכ"ר שהרדב"מ ח"א ביו"ד סי' י"ב שנר' שמסכים עם מעי"ש וסברת הראב"ד היא מוזכרת בסי' צ"ח ס"ד. אלא שאני חוכך בנדון המעי"ש כיון שהוציאו בכלי שכר מאי מהני שהכלי אינו בן יומו הרי השכר ניכר לעין שהוא חריף ביותר וכ' מרן בש"ע סיק"ג סק"ו דאם שמו בכלי שאינו בן יומו ד"ח הכל אסור דחורפיה משוה ליה לשבח וכ"כ מור"ם בהגהה סי' קכ"ב ס"ג והש"ך והפר"ח וכ"ד כל האח' ואחכ"ר לה' שב יעקב ביו"ד (סי' ל"ג) שנשאל על כלי שאיב"י שהמשיכו בו י"ש שכתב דאע"ג דקי"ל דכלי שאיב"י שבשלו בו ד"ח משוה לשבח מ"מ כיון שהשמרים שמוציאין מהם השכר הם בלא"ה פגומי' מחמת שעמדו זמן רב א"כ לזה לא מהני חורפי' לעשותו לשבח יעו"ש ואע"ג דתרי ספיקי הנז"ל הם נגד דעת מרן אפי"ה עבדי' מנייהו ס"ס כמבואר לעיל סי' ל"ב דשם אספתי משם רבים מהאח' שלא כדעת הכנה"ג עכ"ד. ועינא דשפיר חזי דהן אמת דס' האחד של סברת הראב"ד דס"ל דלא משערי' בכל הכלי אלא במאי דנפיק זהו נגד מרן ז"ל. האמנם הב' דדבר שהוא פגום לא מהני חורפיה לעשותו לשבח זה אינו נגד דעת מרן ז"ל דגם איהו ז"ל כן ס"ל כמ"ש ה' זכור לאברהם אלקלעי ז"ל בח"א חיו"ד אות ח'}} בשם מוהרי"ך ז"ל וז"ל דעת מרן דחריף משוה להבלוע כאלו הוא בעין ולפיכך אי"ל בכה"ג נ"ט בר נ"ט וי"ח וס"ל דלא משוה ליה כאלו הוא בעין אלא בב"י ולדידהו היכא דהוי נ"ט בר נ"ט שרי וכו' ולדעת מרן ודעי' דס"ל דחריף משוה להבלוע כאלו הוא בעין היינו כשהכלי הוא ב"י אבל כשאינו ב"י אין השואתו כאלו הוא בעין לשנדון ביה המעשה של איסור הדבוק בכלי דלא אמרי' ביה דפגים אלא לעולם אמרי' ביה פגים הואיל והוא גם ע"י פליטה בעלמא וכן אמרו דמשוה ליה כאלו הוא בעין אבל אינו משביח וזה מתבאר מדברי המפרשים והפר"ח בסי' צ"ו וברור מעצמו עכ"ל יעו"ש. ודברי הזכו"ל בשם מוהרי"ך ז"ל הנז"ל נעלמו מה' ב"א דלפי דברי מוהרי"ך הנ"ל ס' הב' אינו נגד דעת מרן ז"ל.

ועיין בס' כרם חמר בסי' כ"א תשו' לה"ה כמוהר"ר שלמה אבן צור ז"ל שהאריך בכלים שנתבשל בהם ספק טרפה כגון הגף שנמצא שבור ואינו רחוק מהגוף גודל שקי"ל שהעוף טריפה מחשש שמא ניקבה הריאה וצ"ב ואין אנחנו בקיאים בבדיקתה והקולית שמא יצא לחוץ אם הוא מורכב והשוק שמא נפסקו הגידין וכיוצא שנוהגים לדון ולהורות שאם לא נודע האיסור עד אחר שעבר על הכלים שנתבשלו בהם מעת לעת מתירים הכלים שהביא דברי מוהר"ש עמאר ז"ל שהתיר הכלים והבי"ד החיד"א ז"ל בשיו"ב חיו"ד סי' נ"ה בלתי שום חולק עליו והאריך ה' שא"צ ז"ל להביא דברי הפוס' שדברו בזה וגם דברי מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל שהתירו הכלים אחר מעל"ע. ואסו"ד כתב דמנהגם שאם לא נודע האיסור עד שעבר על הכלים שנתבשלו בהם מעת לעת דמתירים הכלים ההם מנהג זה יסודתו בהררי קדש. אבל מה שנהגו להתיר ג"כ אפי' נודע הספק איסור תוך מעת לעת להשהות הכלים עד אחר מעת לעת אין להם ע"מ שיסמוכו. וכל זה ה"ד בספק טריפה כגון ההיא דכולייא דנקט מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל והקולית וגף וצו"ה וכיוצא. אבל אם נפל ספק בשחיטה כגון בפגימת הסכין או לא אם נשחטו רוב הסימנים וכיוצא מדברים הפוסלים בשחיטה או בחשוד אין להתיר הכלים אפי' לא נודע הספק עד אחר שעבר עליהם מעת לעת וכמו שכ"כ הפוס' ראשונים ואח' ז"ל וכו' יעוש"ב.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף