משנה למלך/פסולי המוקדשין/א

משנה למלך ‏ פסולי המוקדשין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

אינה מחשבה להקל כו'. עיין רפי"ד מהל' טומאת אוכלין. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן פי"ד מהלכות אלו הלכה ב'):

ז

קדשי קדשים שנשחטו בדרום כו'. כתב הרמב"ן במנין הלאוין שלו סי' ד' שהשוחט בדרום עובר בלאו דלא תזבח לה' אלהיך כל דבר רע יע"ש:

טו

שחטה והיא כולה בפנים כו'. והראב"ד השיג בדין זה וכתב לא ידעתי זה מהו וכו'. והנה מרן כתב לזה ג' תירוצים. הא' הוא דסבר רבינו דבעיא דכיצד צולין דלא איפשיטא נקטינן לקולא כיון דבדרבנן הוא והשתא שמעתא דזבחים לא פליגא ארבינא ולאכשורי בשרא באכילה אתא ע"כ. והנה דברי מרן פשוטים הם שכן כתב רבינו בפ"ח מהל' אבות הטומאה הלכה ה' דבעיא זו דכיצד צולין נקטינן לקולא משום דמידי דרבנן. ותמהני מהראב"ד איך השיג לרבינו מאחר שהוא כתב בפירוש דנקטינן לקולא ואם הראב"ד חולק עליו וס"ל דמשום חומרא דקדשים נקטינן לחומרא היה לו להשיגו בפ"ח מהלכות אבות הטומאה. עוד תירץ מרן דרבינו ס"ל דלא קי"ל כרבינא מאחר דסתמא דגמרא דזבחים פליגא ארבינא. והנה ראיתי להרב בעל ל"מ שרצה להכריח דרבינו ס"ל דלא קי"ל כרבינא ממ"ש רבינו בפ"ט מהלכות קרבן פסח אבר שיצא מקצתו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וכו' ולרבינא אוקמוה בגמרא בפ' כיצד צולין דלית ביה כזית ולמ"ד כביצה כו' וכל כי האי הי"ל לרבינו לפרש ולא פירש אלא כתב המשנה כצורתה משמע דלית ליה דרבינא ע"כ. ואני תמיה על הרב דמאי דאוקמוה דלית ביה כזית הוא לפי הס"ד דגזרו טומאה על היוצא אך לפי האמת דקי"ל דאינו מטמא מתני' דאבר שיצא מקצתו אתיא כפשטה ומיירי אף אם יש בו כביצה ומש"ה סתם רבינו ולא פירש: ודע שמ"ש מרן דרבינו ס"ל דלא קי"ל כרבינא משום דשמעתא דזבחים אתיא דלא כוותיה מלבד זה י"ל דפסק דלא כרבינא משום דסוגיא דהעור והרוטב (דף קכ"ח) דאמרינן החותך כזית בשר מאבר מן החי כו' דמוקי לה כר"מ דאמר דטומאת בית הסתרים מטמא אתיא דלא כרבינא וכמ"ש התוס' בפ' הקומץ רבה (דף כ"ד) ואע"ג דהתוס' שם ובפרק בהמה המקשה רצו לחלק ולומר דרבינא לא אמר דחיבורי אוכלין כמאן דמיפרקי דמי אלא בדבר העומד ליקצץ ולפ"ז אתיא סוגיא דהעור והרוטב אף כרבינא מ"מ אפשר לומר דרבינו לא נחה דעתו בחלוק זה וס"ל דסוגיא דהעור והרוטב אתיא דלא כרבינא ומש"ה פסק דלא כוותיה. ויש לדקדק בדברי הראב"ד הללו דנראה מדבריו דעיקר קושיתו היא משום דקי"ל כרבינא הא אף דנימא דלא קי"ל כרבינא עדיין קושיתו במקומה עומדת דכיון דחתך בשעת פרישתו מאביו קבל טומאה וכדקאמר עולא בפ' בהמה המקשה (דף ע"ג) וסברת עולא הלזו היא הלכה פסוקה וכ"פ רבינו בפ' כ"ג מהל' כלים הלכה ט'. והנראה אצלי לומר בדעת הראב"ד הוא דאי לאו דרבינא ה"א דהך דזבחים מיירי בניתזין בכל כחו או בסכין רחבה או שהוא חותך מעט מעט. וכבר הובאו חילוקים אלו בדברי התוס' שם ובפ' הקומץ רבה וכבר כתוב כל זה אצלי בהרחבה. (א"ה תמצאנו לקמן פכ"ג מהל' כלים הלכה ט' יע"ש). אך אי קי"ל כרבינא חילוקים הללו אינם מעלים ולא מורידים כלל וכמבואר. ולפי מה שכתבנו מה שרצה מרן לתרץ בעד רבינו דס"ל דלא קי"ל כרבינא אכתי קשה מדעולא והיה לו לפרש דמיירי בניתזין בכל כחו או באחד מהתירוצים שנאמרו שם. ומיהו לזה י"ל דרבינו תפס לשון הגמרא כדרכו וכמ"ש מרן:

טז

תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה כו'. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר בפי"א מהל' שגגות הלכה ד'):

כג

והולכה שלא ברגל אינה הולכה כו'. דע שהנראה מדעת רבינו הוא שעכ"פ צריך הלוך ואפילו שוחט בצד המזבח אינו יכול לעמוד במקומו ולזרוק הדם אלא צריך להלך מעט ולזרוק כדי לקיים מצות הולכה ואם לא הוליך הדם ברגל אלא זרקו בלא הולכת רגל נפסל הזבח. ומיהו אין צורך שכל ההולכה ממקום הקבלה עד שעת הזריקה תהיה ברגל אלא אם קבל ונתנו לחבירו בהושטת יד וכן חבירו לחבירו כיון שיש קצת הלוך בין בתחלה בין בסוף סגי וזהו שלא פסל רבינו אלא כהן שקבל וזרק שלא היה שם הלוך רגל כלל והשתא אתיא כפשטה הא דכתב נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר ע"כ דפשיטא דמיירי אפילו שנשפך לגואי וכדאיתא בסוף פ"ק דזבחים ואי איתא דבעינן שכל ההולכה תהיה ברגל היה לו לפרש ולומר שיחזירנו למקום שנשפך אלא ודאי לא בעינן שתהיה כל ההולכה ברגל וכן זר שהוליך שלא ברגל לא פסל משום דלא מיקרי הולכה וכ"נ מדברי רבינו שכתב קבל הכשר ונתן לפסול ולא הלך בו הפסול אלא עמד במקומו יחזיר לכשר אבל דם שהוליך הפסול כו' ע"כ. ומדקאמר יחזיר לכשר משמע דלא סגי שיבא הכשר לצד המזבח ויטלנו מידו אלא יחזירנה לאחוריו למי שנתנה לו וטעמא משום דהנתינה שנתן הכשר לפסול הוי כהולכה שלא ברגל. ולפי מה שכתבנו שאין צורך שתהיה כל ההולכה ברגל הל"ל יחזור הכשר ויקבלנה והכי מדקדק התלמוד בסוף פ"ק דזבחים. ואולי הא דנקט יחזיר לכשר הוא דאי הוה נקט יחזיר הכשר ויקבלנה ה"א דהמקבל יכול לזרוק אף שלא הלך ברגל וזה אינו משום דלא היה בזה הולכה ואין הכי נמי שאם המקבל מן הפסול היה מהלך דסגי בהכי אלא משום דלא פסיקא מלתא מש"ה נקט יחזיר לכשר ובגמרא דקדקו אליבא דמ"ד דהולכה שלא ברגל שמה הולכה אמאי נקט יחזיר לכשר אבל לדידן דס"ל דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה אף דס"ל דלא בעינן שתהיה כל ההולכה ברגל נקט יחזיר לכשר לאשמועינן דבעינן הלוך ברגל דאי הוה תני יחזור הכשר ה"א דלא בעינן הולכה ברגל כלל לה"ק יחזיר לכשר לאשמועינן דבעינן קצת הולכה ברגל ולעולם לא בעינן שתהיה כל ההולכה ברגל. או כלך לדרך זה דלעולם בעינן שהיה כל ההליכה ברגל וכוונת דברי רבינו כך היא כהן שקבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח לפי שלא היה בו הלוך אבל אם אחר שקבל הלך קצת וזרק אף שהוא רחוק מן המזבח כשר הזבח אבל אם נתן לחבירו בהושטת יד ואח"כ קבלו הימנו לצד המזבח אף שהלך בו ברגל נפסל וצריך לחזור לאחוריו למקום שנתנו לחבירו לפי שעשה הולכה שלא ברגל והכלל שמשעת קבלה עד שעת זריקה בעינן שתהיה ההולכה ברגל ולפ"ז אתי שפיר מאי דנקט יחזור לכשר לפי שהנתינה שנתן הכשר לפסול היתה שלא ברגל. ומש"ה לא מהני שיבוא הכשר לצד המזבח ויקבלנו מיד הפסול ויהלך מעט ויזרוק לפי שנמצא שהוליך הדם קודם זריקה שלא ברגל ומש"ה קאמר יחזיר לכשר דס"ל דהולכה שלא ברגל אפשר לתקוניה ודלא כעולא. אלא שלפי פירוש זה היכא דנשפך מן הכלי על הרצפה לצד פנים צריך לאחר אסיפה שיחזיר לאחוריו למקום שנשפך דאי לא הוי הולכה שלא ברגל ודין זה לא הוזכר בדברי רבינו וכן היה לו לפרש היכא דקבל כשר ונתן לחבירו בהושטת יד שצריך לחזור לאחוריו. ולבאר כל זה צריך לעיין היטב באותה סוגיא דסוף פ"ק דזבחים ובפלוגתא דר"ש ורבנן אי מחשבת פגול שייך בהולכה או לא. והנני מבאר כל אותה סוגיא:
תנן התם ר"ש מכשיר בהלוך שהיה אומר א"א שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר בלא הלוך שוחט בצד המזבח וזורק ע"כ. ויש להסתפק לדעת ר"ש אי לא בעי הלוך ברגל כלל או דילמא שאינו חולק אלא בהלוך שלא לצורך שהיה אפשר לשחוט בצד המזבח אבל לעולם דבעינן הלוך קודם זריקה. וכן בדעת חכמים יש להסתפק אם חולקים על ר"ש בראייתו וס"ל דאי אפשר בלא הלוך כמו שא"א שלא בשחיטה או דילמא דאף דמודו ליה שאפשר שלא בהלוך מ"מ היכא דהוליך חשיב עבודה ומחשבה פוסלת בה. וראיתי לרבינו שכתב בפירוש המשנה וז"ל וכבר ביאר ר"ש טעם מה שאמר וחכ"א עבודה שנעשת לבטלה שמה עבודה ע"כ. ואין לומר דחכמים ס"ל שאין צורך להלוך כלל שהרי כתב רבינו שאם קבל וזרק שלא בהלוך נפסל הזבח אלא הכוונה היא בהלוך המרובה שהוא לבטלה שהיה אפשר לשחוט בצד המזבח ולקצר ההלוך אפ"ה שמיה עבודה. ואפשר היה עוד לומר דלעולם לא בעינן הלוך כלל היכא דשחט בצד המזבח שאז אין צורך להלוך אבל היכא דלא שחט בצד המזבח שאז יש צורך בהלוך שאין רגילות לזרוק הדם מרחוק אז הוא דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ואמרינן התם איתמר הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן בהולכה רבתי כ"ע ל"פ דפסולה כי פליגי בהולכה זוטרתי ע"כ. והנראה מפירש"י הוא שהכוונה היא כך בהולכה רבתי דהיינו הלוך ברגל כ"ע לא פליגי דפסל בה מחשבה כי פליגי בהולכה זוטרתי דהיינו שוחט בצד המזבח ומוליך הדם בהושטת יד לר"ש לא פסל בה מחשבה משום דלא הוי הולכה כיון דהוי שלא ברגל ולרבנן פסל בה מחשבה משום דהולכה שלא ברגל כי האי גוונא שדרכה בכך הוי עבודה ומיקרי הולכה ולפ"ז הולכה רבתי הוי ברגל וזוטרתי הוי שלא ברגל. וקשה לי לפי פירוש זה למה שינה הלשון והל"ל בהולכה ברגל כ"ע לא פליגי כי פליגי בהולכה שלא ברגל ואפשר לומר דלהכי נקט דבהולכה זוטרתי פליגי דהיינו שוחט בצד המזבח וזורק ודוקא הכא הוא דס"ל לרבנן דשמה הולכה משום דדרכה בכך אבל הולכה שלא ברגל שאינה בצד המזבח אפילו רבנן מודו דלא הויא הולכה משום דאין דרכה בכך ואי הוה נקיט בהולכה שלא ברגל פליגי הוה משמע דאפילו שאינה בצד המזבח לרבנן הויא הולכה להכי נקט בהולכה זוטרתי דהיינו בצד המזבח. ולפ"ז הא דאמר הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן הוי דוקא בשוחט בצד המזבח הא לאו הכי לכ"ע לא שמה הולכה ולפ"ז היכא דשוחט בצד המזבח אף לר"ש לא בעי הלוך ברגל ואף דלר"ש הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה מ"מ היכא דשחט בצד המזבח לא בעינן הלוך ולרבנן נמי היכא דשחט בצד המזבח לא בעינן הלוך ברגל משום דלדידהו הולכה שלא ברגל כדרכה הויא הולכה וכ"ת מנא לך הא אימא דלר"ש כיון דהולכה שלא ברגל אף בהליכה זוטרתי לא שמה הליכה ולא פסלה מחשבה בה א"כ נימא דלדידיה אף בשוחט בצד המזבח בעי הלוך ברגל ובהא לא פליגי ר"ש ורבנן אי בעינן הליכה או לא אלא דלרבנן הליכה שלא ברגל כדרכה הוי הליכה וקיים ההליכה כמצותה ולר"ש לא קיים ההליכה ולא פסל בה מחשבה הא ליתא משום דלישנא דמתני' דקאמר ר"ש מכשיר בהלוך משמע בהלוך הנעשה כמצותו. ומיהו אין מזה הכרח דאפשר דמאי דקאמר בהולכה זוטרתי פליגי לאו בשוחט בצד המזבח מיירי אלא בשחט רחוק מהמזבח והוליך ברגליו עד המזבח והושיט ידו לזורקו ובהושטה זו חשב לר"ש אינה פוסלת מחשבתו משום דלאו שמה הולכה ולרבנן פוסלת משום דשמה הולכה והשתא לר"ש כבר קיים זה מצות הולכה לפ"ז היכא דשחט בצד המזבח לר"ש בעי הולכה ברגל ולרבנן לא בעי. עוד אפשר לפרש ולומר דהולכה רבתי וזוטרתי כולהו בהולכה ברגל מיירי וה"ק בהולכה רבתי דהיינו שהוא רחוק מהמזבח ומוליך הדם ברגליו כ"ע לא פליגי דפסל בה מחשבה משום דעכשיו דשחט רחוק מהמזבח א"א לבטל הליכה זו של רגל שאין דרך לזרוק הדם מרחוק שלא ברגל כי פליגי בהולכה זוטרתי דהיינו שכבר היה קרוב אצל המזבח או שנתקרב או דאעיקרא דדינא בצד המזבח שחט והיה יכול לזרוק הדם בהושטת יד וזה לא רצה אלא להוליכו עוד ברגליו לר"ש הולכה זו שעשה ברגל שהיה יכול לעשותה שלא ברגל אין המחשבה פוסלת בה לפי שהיה אפשר לבטלה שהיה יכול להוליכו שלא ברגל ואז לא היתה המחשבה פוסלת משום דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולרבנן הולכה זו שעשה ברגל שהיה אפשר לעשותה שלא ברגל המחשבה פוסלת בה לפי שאף אם היה עושה אותה שלא ברגל המחשבה היתה פוסלת לפי שהולכה שלא ברגל שמה הולכה. עוד אפשר לפרש דהולכה רבתי וזוטרתי מיירי בהולכה שלא ברגל וה"ק בהולכה רבתי שלא ברגל כ"ע לא פליגי דפסולה ולא מיירי במחשבה אלא מצד עצמה פסולה כיון שאין דרכה לעשותה שלא ברגל כי פליגי בהולכה זוטרתי דהיינו שוחט בצד המזבח לר"ש לא שמה הולכה ופסולה ולרבנן שמה הולכה וכשרה ומש"ה פסלה בה מחשבה ואין הכוונה דר"ש מיירי בשוחט בצד המזבח וזורק בהושטת יד דלא פסל בה מחשבה שהרי כבר כתבנו דפשטה דמתני' איירי בהלוך שנעשה בהכשר. ולפי פירוש זה ע"כ לומר דלר"ש אפילו שוחט בצד המזבח בעינן הלוך ברגל דהא כי פליגי הוי דומיא דלא פליגי וכיון דלא פליגי כתבנו דמיירי בפסול מצד עצמו ולא בפסול מחשבה כי פליגי נמי הוי בפסול מצד עצמו ולא בפסול מחשבה אלא דבמתני' איירי בשכבר הלך ברגל ואצל המזבח הושיט ידו וזרק דלר"ש הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ומש"ה לא פסל בה מחשבה ומינה ילפינן לשוחט בצד המזבח ולא הלך ברגל דנפסל הזבח משום דלא קיים מצות הליכה ולרבנן פסל בה מחשבה משום דהליכה שלא ברגל כי האי גוונא דדרכה בכך מיקרי הליכה ומינה לשחט בצד המזבח דלא בעינן הלוך משום דהליכה שלא ברגל שמה הליכה: ונחזור לפרט כל הפירושים שאפשר שיסבלם טבע הלשון. הפירוש האחד הוא דהולכה רבתי הוי הלוך ברגל והולכה זוטרתי הוי שלא ברגל ואין הפרש בין שוחט לצד המזבח או רחוק מהמזבח אלא דבהולכה ברגל כ"ע לא פליגי דפסל בה מחשבה ובהולכה שלא ברגל לר"ש לא פסל ולרבנן פסל ואפילו שלא היה דרכה בכך מיקרי הולכה וא"ש מאי דקאמר הולכה שלא ברגל ומחלוקת ר"ש ורבנן שהוא כולל בכל ההליכות שהם שלא ברגל בין כדרכה בין שלא כדרכה לרבנן הוי הליכה וקיים מצות הליכה ופסל בה מחשבה ולר"ש לא קיים מצות הליכה ולא פסל בה מחשבה. והנה מה שהוא מוכרח לכל הפירושים הוא דר"ש ס"ל דהליכה שלא ברגל אפילו שתהיה כדרכה לא שמה הולכה מדפריך עלה אלא חטאת העוף דפסלה בה מחשבה היכי פסלה בה מחשבה אלא דמאי דאיכא לספוקי הוא אליבא דרבנן דאפשר דעד כאן לא פליגי וס"ל דשמה הליכה אלא כשדרכה בכך אבל כשאין דרכה בכך מודו לר"ש דלא שמה הליכה ולפ"ז הולכה שלא ברגל שהוא מחלוקת ר"ש ורבנן הוי בהולכה כדרכה או דילמא דלרבנן ל"ש להו בין כדרכה בין שלא כדרכה ובגמרא אסיקו אלא בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דלא פסלה כו'. ויש גורסין כ"ע לא פליגי דפסלה. והנה לפי הגירסא דלא פסלה פשיטא דהליכה זוטרתי כולל כל ההליכות אך לפי הגירסא דפסלה ע"כ הליכה זוטרתי לא הוי אלא כדרכה ולפ"ז כי היכי דהך הליכה זוטרתי הוי בהליכה כדרכה דוקא ה"נ הליכה זוטרתי שנאמר בתחלה היא בהליכה כדרכה דוקא. הפירוש הב' דהולכה רבתי וזוטרתי הוי ברגל אלא דהליכה רבתי הוי היכא דשחט רחוק מהמזבח שאז ההליכה ברגל היא הכרחית שאין דרך לזרוק הדם בהושטת יד ומש"ה פסלה מחשבה בהליכה זו כי פליגי כשהיה קרוב למזבח ולא היה צורך בהליכה זו שהיה יכול לזרוק בהושטת ידו וזה רצה להלך לר"ש אין המחשבה פוסלת לפי שהיה יכול לעשותה שלא ברגל ואז לא היתה פוסלת המחשבה לפי שהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולרבנן המחשבה פוסלת לפי שאף אם היה עושה אותה שלא ברגל היתה פוסלת המחשבה לפי שהליכה שלא ברגל שמה הליכה. וגם לפי פירוש זה יש להסתפק אליבא דרבנן דסברי הליכה שלא ברגל שמה הליכה אם הוא כולל או לא וקושיית הגמרא ניחא נמי לפי פירוש זה דהא כי פליגי בהולכה רבתי פליגי דהיינו רחוק מהמזבח מדקאמר ר"ש אפשר לשחוט בצד המזבח משמע דברחוק מהמזבח איירי ואי גרסינן בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דלא פסלה ניחא דהכוונה היא דכולהו ס"ל דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה וכיון שלא היה צורך בהליכה זו שהיה יכול לעשותה שלא ברגל אליבא דכ"ע לא פסל בה מחשבה וגם לפי הגירסא האחרת דגרסי כ"ע לא פליגי דפסלה יש ליישב פירוש זה ודוק. הפירוש הג' דהליכה זוטרתי ורבתי הוי שלא ברגל לא ניתן להאמר משום קושית הגמרא דפריך ובהליכה רבתי לא פליגי והא כי פליגי בהליכה רבתי פליגי ואי אמרת דהליכה רבתי דקאמר הוא שלא ברגל אי אפשר לומר דבהא פליגי ר"ש ורבנן דהא טעמא דר"ש הוא לפי שהיה יכול לשחוט בצד המזבח. ועוד דליכא למימר דלפי האמת לרבנן הליכה שלא ברגל שמה הליכה אפילו שלא כדרכה. באופן שלא ניתנו להאמר אלא הפירוש הראשון והשני ואין חלוק ביניהם לענין דינא אי גרסינן בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דלא פסלה דלפי הפירוש הב' אף שהיתה ההולכה ברגל לא פסל בה מחשבה כיון שהיה יכול לעשותה שלא ברגל ולפי הפירוש הא' ליתא להאי דינא אך אי גרסינן כ"ע ל"פ דפסלה אין חלוק בין שני הפירושים לענין דינא כלל. ומה שנראה מפירש"י הוא הפירוש הא' וכן הוא דעת רבינו וגריס לא פסלה מדסתם וכתב הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולא חלק בין כדרכה בין שלא כדרכה וכן התולדה שהוליד לפיכך כהן שקבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח מיירי אפילו בשוחט בצד המזבח מדלא חילק וכ"כ הרב בעל לח"מ ז"ל וכן בפי"ג מהלכות פה"מ כתב דהולכה שלא ברגל לא פסל בה מחשבה ולא חילק כלל משמע דס"ל דאין חלוק כלל בין כדרכה בין לשלא כדרכה אלא בכל גוונא לא מיקרי הולכה:
ודע דלפי מ"ש לדעת רבינו הולכה אי אפשר לבטלה דאפילו שוחט בצד המזבח צריך הלוך אך התוס' בפ"ק דזבחים (דף י"ג) ד"ה אתה אומר כתבו דהולכה אפשר לבטלה וכן כתב רש"י ז"ל שם וכן כתבו התוס' בפ"ב דיומא (דף כ"ז) ד"ה והקריבו ובפ"ק דחגיגה (דף י"א) ונראה שהם גורסים בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דפסלה משום דדרכה בכך ומש"ה כתבו דהולכה אפשר לבטלה ולדבריהם היכא דשחט בצד המזבח ופשט ידו לזרוק קיים מצות הליכה ופסלה בה מחשבה ולרבינו לא קיים ולא פסל בה מחשבה. אך את זו אדרוש דהתינח לפי הגירסא דגרסי דכ"ע פסלה אתי שפיר לישנא דמתני' דקתני ר"ש מכשיר בהלוך שהיה אומר אפשר שלא בהלוך שוחט בצד המזבח וזורק אבל לפי הגירסא דגרסי לא פסלה א"כ אפילו שוחט בצד המזבח בעי הלוך והיכי קאמר אפשר שלא בהלוך, ואפשר לומר דס"ל לר"ש דאף שהולכה שלא ברגל לא הויא הולכה היינו דוקא שלא לפסול בזר אבל לעולם לקיים מצות הולכה אפילו שלא ברגל. אך מן הסוגיא דאיבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה או לא משמע דאי לא שמה הולכה אם הוליך שלא ברגל נפסל הזבח ואולי דהיינו דוקא בהולכה שלא כדרכה שאז לא הוי הולכה כלל אבל כדרכה מיקרי הולכה לענין שנאמר שכבר קיים מצות הולכה ואפשר דאעיקרא דדינא לא חייב הכתוב הולכה אלא כשדרכו להלך ולפי זה אפשר דרבנן לא פליגי עליה דר"ש בהאי דינא ואינהו נמי ס"ל דשוחט בצד המזבח לא בעינן הלוך כלל ואפ"ה לא פסל בה מחשבה משום דלא חשיב עבודה ולפי זה אפשר דהתוס' דסברי דהלוך אפשר לבטל גרסי נמי לא פסלה ובדין המחשבה אינם חולקים עם רבינו דכולהו ס"ל דלא פסלה בה מחשבה. ולפי זה יש לתמוה על רבינו לפי מ"ש דס"ל דאפילו שוחט בצד המזבח בעי הלוך וע"כ הכי ס"ל שהרי מדין הולכה שלא ברגל הוליד הלפיכך שכתב וכבר כתבנו דהולכה שלא ברגל דלא שמה הולכה הוא כולל והרי לר"ש לא בעי הלוך בשוחט בצד המזבח וכמ"ש וכי תימא דס"ל דרבנן חולקים עליו אף בדין זה ס"ל דלעולם בעי הלוך ברגל אפילו שוחט בצד המזבח זו מנין לו. ועוד דבפירוש המשנה נראה מדבריו דלא פליגי רבנן אלא משום דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה ואולי דבפירוש המשנה אזיל לפי הגירסא דגרסי דכ"ע פסלה ומש"ה פירש דמה שחלקו חכמים הוא דס"ל דעבודה שנעשית לבטלה שמה עבודה ובספר היד אזיל כפי הגירסא האחרת דגרסי דכ"ע לא פסלה וס"ל דרבנן חולקין על ר"ש לענין דינא וס"ל דאי אפשר שלא בהלוך כשר שא"א שלא בשחיטה או שנאמר דס"ל לרבינו דאפילו לר"ש פסיעה אחת סמוך למזבח אליבא דכ"ע פסל בה מחשבה שהרי היא הכרחית לקיים מצות הולכה ולא פליג אלא בהולכה רבתי שלא היה בה צורך וחכמים חולקים עליו משום דס"ל דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה וצ"ע. ועיין היטב בתחלת הסוגיא דאמרינן הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן כו' ופריך א"ל אביי והא שחיטה דעבודה שאי אפשר לבטלה וכשרה ועיין בפירש"י דלרבנן פריך ודוק. ועיין בפ' הקומץ זוטא (דף י"ג) דאמרינן לקוט לבונה בזר פסולה ומשום הולכה נגע בה וקא סבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה ועיין בס' א' סי' ל' ובס' ג' סי' ל' ועיין בס' ראשון סי' כ"ג (א"ה חבל על דאבדין ועיין לקמן בפי"א מהלכות אלו):
גרסינן בפ"ק דזבחים איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה או לא שמה הולכה פירש רש"י דנפקא מינה לפסול בה המחשבה וכן אם עשאה זר ויש נפקותא אחרת דאי לא שמה הולכה היכא דהוליך הכשר שלא ברגל צריך להחזיר המזרק לאחוריו ולעשות ההולכה ברגל וכן אם עשה זר יחזירנה לאחוריו אבל אי שמה הולכה אם הוליכה הפסול בהושטת יד אין תקנה בחזרה שכבר נפסל הזבח בהושטת הפסול וכן כתבו התוס' שם אלא שיש בדבריהם חסרון לשון אבל כוונתם היא כמ"ש והקשו התוס' ז"ל דאמאי איצטריך תלמודא למיפשט מדיוקא דהא עומד דומיא דיושב כשר אלמא שמה הליכה ת"ל מדפסיל יושב ואי אמרת לא שמה הולכה אמאי פסול יחזירנה לאחוריו אלא ודאי דשמה הולכה ותירצו דה"א דמיירי כי לא תקנה ולא החזיר הדם לאחוריו לעשות הולכה ברגל ובגמרא דייק דמשמע הא היה עומד דומיא דיושב כשר ודחו דנייד פורתא. ודע שהנראה מהסוגיא הוא דאם הוליך שלא ברגל אף שהלך אח"כ ברגל צריך תקון ויחזיר המזרק לאחוריו ויוליכנו ברגל ואין לומר דדוקא היכא שלא הוליך כלל אלא מהקבלה ועד הזריקה הוליך שלא ברגל אז הוא דצריך תקון קודם זריקה שיחזיר המזרק לאחוריו אבל היכא דהוליך בין בתחילה בין בסוף אין צורך בתיקון שהרי קיים מצות הליכה דא"כ מאי פריך לעולא ממתני' דנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר דאימא דהתם מיירי שכבר הלך ברגל קודם שפיכה א"נ שהלך בו ברגל לאחר אסיפה אלא ודאי דבעינן מתחלה ועד סוף הליכה ברגל. ולפ"ז יש לתמוה על רבינו למה השמיט דין זה ללמדנו היכא שהיתה מקצת ההולכה שלא ברגל דצריך תיקון ובפרט דאיכא למ"ד בגמרא דלא מהני תיקון. ועוד אני תמיה כשכתב דין נשפך מן הכלי על הרצפה למה לא ביאר שצריך לאחר האסיפה שיחזיר המזרק לאחוריו למקום השפיכה דסתמא דמילתא לגואי נמי עייל וכדאיתא בגמרא. ואפשר לומר שכבר רמז לנו רבינו דין זה במ"ש קבל הפסול ונתן לכשר כו' יחזיר לכשר ומדנקט יחזיר לכשר ולא יחזור הכשר ויקבלנו משמע שהולכה שעשה הכשר שלא ברגל צריכה תיקון וכה"ג דייק תלמודא התם ודוחק. עוד אני תמיה דבתחלת הדין שלמדנו רבינו דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה נקט לפיכך כהן שקבל הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח ע"כ דהיינו שלא היתה הולכה ברגל כלל לישמעינן רבותא דהיינו היכא שהוליכו שלא ברגל בתחלה ולא תקן ואח"כ הוליכו ברגל מן המקום שהניחו בתחלה שלא ברגל שנפסל הזבח ואולי דרבינו מיירי בשוחט בצד המזבח ורצה ללמדנו דאפילו הליכה כזו דדרכה בכך אפ"ה לא שמה הליכה וכ"ש היכא דהוליך בתחלה שלא ברגל ואח"כ הלך ברגל דההליכה הראשונה שהיתה שלא ברגל היתה שלא כדרכה דפשיטא שאם לא תקן שנפסל הזבח. והרי בפי"ג גבי פסול מחשבה נקט נמי קבל הדם והוא עומד במקומו ופשט ידו לזורקו על המזבח והתם ודאי ע"כ לרבותא נקט כה"ג ללמדנו בפירוש שדרכו בכך ועדיין לא נתקררה דעתי בזה והדבר צריך תלמוד:
ויש להסתפק היכא דהוליך הדם ברגל מעט וזרקו בהושטת יד ולא היה דרכו להושיטו מאותו מקום אם נפסל הזבח או לא דאף שכתבנו לעיל שאפילו שהוליך בתחלה ברגל כל שהוליך אח"כ שלא ברגל צריך תיקון אפשר דהיינו דוקא היכא שההולכה שלא ברגל לא היתה לצורך זריקה אלא שפשט ידו ונתנו לחבירו וחבירו עמד וזרק אבל היכא דזרק אף שהוא ממקום רחוק שאין דרך הולכה בכך אפ"ה לא נפסל הזבח כיון שכבר קיים מצות הליכה ברגל מקודם. או דילמא כיון שלא כדרכה לא מהני ולזה דעתי נוטה דלא מהני כיון שאין דרכה בכך. ודע דהיכא דהוליך הפסול נפסל הזבח א"א לתקן כמ"ש רבינו בפרקין דין ז"ך. ומ"ש מרן ופסק כמ"ד לא אפשר לתקוני משום דר"י קאי כוותיה כוונת דבריו דר"י דס"ל דהולכה שלא ברגל א"א לתקן מכ"ש שיסבור כן בהולכת פסול ברגל ואף שנדחו דברי ר"י היינו דוקא בהולכה שלא ברגל אבל בהולכת פסול לא נדחו דבריו ופסק כוותיה ובזה נסתלקה תמיהת הרב לח"מ מעל מרן ז"ל יע"ש. (א"ה עיין עוד בפרט זה בפי"א מהלכות אלו):

כד

קבל בימינו ונתן לשמאלו כו'. (א"ה עיין בפי"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב):

כז

או שהוליך את הדם למזבח כו'. נראה מדברים אלו דדוקא בקבלה והולכה וזריקה אם נעשה אחת מכל אלו ע"י אחד מן הפסולין נפסל הזבח אך בהולכת איברים לכבש לא נפסל הזבח אף דלמצוה צריך כהן כשר וכמ"ש הלכה כ"ב. אך קשה מההיא דפ"ק דזבחים (דף י"ד) דפריך והרי הולכת איברים לכבש דעבודה שאפשר לבטלה היא ופסולה בזר דכתיב והקריב הכהן את הכל המזבחה ואמר מר זו הולכה לכבש ומשמע התם דמדמינן הולכת איברים להולכת דם לענין פסול:

לו

וכל דם הקדשים כו'. עיין בפרק י' מהלכות טומאת אוכלין הלכה ט"ז ובספר ברכת הזבח (דף ל"ד.):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף