משנה ברורה/אורח חיים/תרטז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
הקטנים מתי יתחילו להתענות
(א) מותרים בכל אלו. ברחיצה וסיכה ואכילה ושתיה שלא גזרו על הקטנים. ומותר לגדול להאכילו ולהשקותו ולסוכו ולרחצו (א) ודוקא רחיצה בצונן אבל לא ירחצנו בחמין כל גופו אפילו הוחמו מבע"י שהרחיצה בחמין אינה אסורה משום מצות עינוי בלבד שהרי גם בכל שבתות השנה אסור לרחוץ בחמין:
(ב) חוץ מבנעילת הסנדל שאין חוששין כל כך וכו'. ר"ל שאין זה עינוי לקטן אם לא ינעול [ולאפוקי אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה (ב) שהם מועילים לגידול התינוק שכן היה המנהג בזמנם] ואם הקטן נועל מעצמו אם צריך למחות בידו נתבאר בסימן שמ"ג:
(ג) לומר לעובד כוכבים לרחצן וכו'. ר"ל אפילו בחמין שהוחמו (ג) בו ביום דסתם תינוק הוא כחולה אצל חמין אבל אסור לומר לעכו"ם שיחמם אותן (ד) וכתבו האחרונים דעכשיו שאין נוהגין לרחוץ ולסוך את הקטן בכל יום ואין מניעת הרחיצה והסיכה נחשבת לו לעינוי כלל אין לרחצו ולסוכו ביוה"כ (ה) אפילו ע"י עכו"ם:
(ד) בן תשע שנים שלימות. היינו שנשלם הט' שנים קודם יוה"כ ומ"ש ובן עשר וכו' פי' (ו) בכחוש מבן עשר ומעלה:
(ה) מחנכין. היינו שאין מניחין לו לאכול כפי הרגלו בחול וכדמסיים. ומצות חינוך לא שייך אלא באב ולא באחר (ז) ולכמה פוסקים גם באם ליכא חיובא דחינוך (אם לא למצוה בעלמא) (ח) מיהו יש פוסקים שכתבו דאיכא חיוב חינוך גם באם (ט) וכתב המ"א דלספות לו אוכל בידים אסור לכו"ע אף לאחריני כמו שאר דבר איסור שאסור להאכילו לכו"ע:
(ו) וה"ה לקטנה הבריאה. ר"ל דאף דלענין חיובא דאורייתא בבת הוא שנה אחת מקודם כדלקמיה אפ"ה לענין חינוך שעות וכן לענין השלמה לא רצו חכמים להחמיר שיהיה באשה ג"כ שנה יותר מבאיש אלא השוו מידותיהם ואמרו דלבריאה חינוך שעות הוא מט' שנים ומעלה ולכחושה מעשרה שנים ומעלה:
(ז) בן אחת עשרה בין זכר בין נקבה וכו'. והכא לא זכר התנאי שיהיו בריאים דלענין השלמה אין לחלק בזה אם לא שהנער הוא חולה ויכול לבוא לידי סכנה:
(ח) ויש אומרים שאינן צריכין להשלים וכו'. אבל חינוך לשעות צריך בין בנער כחוש ובין בנער בריא (י) וכפי השיעור שזכר בריש הסעיף:
(ט) ויש לסמוך עלייהו בנער שהוא כחוש וכו'. אבל בנער בריא אין לסמוך להקל ומה שאין מדקדקין בזה"ז להתענות שום תינוק בשנת י"ב משום דבזה"ז ירדה חולשה לעולם ומן הסתם כל קטן אינו נחשב כבריא לזה (יא) אא"כ ידוע שהוא בריא וחזק לסבול. ומדברי הא"ר משמע דאפילו בשנת י"ג אין נוהגין להתענות כל זמן שלא השלים שנת י"ג:
(י) מחנכין אותו ברחיצה וסיכה. היינו שלא לרחוץ ולסוך כלל דלא שייך בזה חינוך לשעות [מט"א]:
(יא) אלא מד"ס. והא דלא חיישינן שהביא שתי שערות בזמנו ונשרו כיון שבא לכלל שנים ויש בזה חששא דאורייתא (יב) תירצו הפוסקים דמיירי שנשלם י"ג שנים שלו ביוה"כ גופא ובדקו אותו כולו יומא ולא הביא סימנים:
(יב) ואפילו הוא רך וכחוש. ר"ל דאף שהקיל הרמ"א לעיל בנער שהוא כחוש היינו לענין השלמה שאינו אלא תקנתא דרבנן משא"כ הכא (יג) דאיכא חששא דאורייתא דשמא הביא שתי שערות ונשרו. ולא קאי אדברי המחבר אלא מלתא באנפי נפשיה היא דהוא מיירי שנשלם הי"ג שנה קודם יוה"כ או אפילו ביוה"כ אלא שלא בדקוהו כולי יומא וחיישינן שמא נשרו קודם הבדיקה:
(יג) דחיישינן שמא נשרו. ודוקא ביוה"כ דהוא ספיקא דאורייתא (יד) אבל שאר תעניות שאינן אלא מדרבנן א"צ להתענות אא"כ יש לו שתי שערות:
(יד) אין מענין אותו וכו'. היינו (טו) אפילו לחינוך שעות:
< הקודם · הבא >