מעשה רקח/מעשר/א
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
געריכה
מפי השמועה למדו וכו'. מרן ז"ל ציין מהספרי פרשת קרח ותמה על זה הכנסת הגדולה ז"ל דבפרק האיש מקדש (דף מ"א) מוכח דלא ס"ל הכי דמקשינן התם ואלא גם אתם ל"ל ומשני מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ומאחר שרבינו פסק בפ"ד דתרומות כסוגיית הגמרא דאין עושין שליח גוי שנאמר וכו' איך כתב כאן דרשא דספרי ותירץ דמאתם דרשינן אלו הלוים ומגם דרשינן בני ברית עיי"ש והוא דבר פשוט הרבה ואדרבה קשיא לי עליה איך לא הזכיר שהספרי עצמו שם אחר שהביא הדרשא הראשונה הביא הדרשא דמה אתם בני ברית וכו' וכיון שכן אין כאן תחילת קושיא:
העריכה
ובן לוי. בנוסח אחר כתוב וכן לוי ונסחת הברייתא כדברי רבינו ורש"י ז"ל גריס וכן:
ועריכה
ואינו צריך לעשר מן המוקף. בפ"ג דתרומות הל' כ' פסק דתלמידי חכמים אין תורמין שלא מן המוקף אפילו תרומת מעשר עיי"ש:
חעריכה
האומר לחבירו וכו'. אף דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ה"מ להקל אבל לא להחמיר כדאיתא בפרק התקבל ופסקו רבינו פ"ד דתרומות הל' ו' ולכך בעינן שיעמוד עמו:
טעריכה
החרובין וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו וכתב ונראה דחרובי שיטה וצלמונה קאמר דפטורין לגמרי וכו' ע"כ והלשון הוא מגומגם דפטורין לגמרי משמע דאף מדרבנן הם פטורין ורבינו כתב להדיא דמדבריהם חייבים א"כ מאי קאמר הראב"ד ז"ל. תו קשה לדברי מרן ז"ל שכתב על דברי הראב"ד ואנהרינהו לעיינין וכו' ע"כ דאיך האיר עיניו ז"ל כיון שדבריו קשים לשומען ועל שניהם אני תמיה עוד איך לא זכרו מ"ש רבינו פ"א דמעשר שני הל' ג' דחרובין שהם מדברי סופרים יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהם שאין ראוין למאכל רוב אדם אבל שאר החרובין יראה לי שהם כשאר פירות האילן ע"כ. הרי דעת שפתיו ברור מיללו דאף דבגמ' אמרו סתם נראה שאין הכוונה אלא בחרובי צלמונה וכיוצא שהם גרועין הרבה אבל החרובין האחרים נראה לו ז"ל שהם חייבים מן התורה כשאר אילנות וכיון שכן יש לתמוה עליהם דכפי מ"ש שם הדברים ברורים כשמש ומינה נמי דא"צ למה ששיבח מרן ז"ל גירסת הראב"ד בדברי רבינו לפי שאינן מאכל רוב אדם דהרי רבינו כתב כן להדיא שם ובנוסח אחר כתב יד כתוב גם כאן תיבת רוב אדם:
יעריכה
שהרי תאנה וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ולא עוד אלא מקבע נמי קבעה וכתב מרן ז"ל דאינו מכוון דאדרבה מה שהוא קובע הוא מפני שהוא חשוב כבית ע"כ. וכתב עליו הפר"ח ז"ל דנראה שהוא מכוון דס"ל להראב"ד שהוא חייב מן התורה וא"כ מה ראיה מייתי רבינו כדי לחייבו מדרבנן ע"כ. ואני תמיה על זה דהרי הראב"ד ז"ל ס"ל דכל האילנות חוץ מתירוש ויצהר אינן חייבין אלא מדרבנן כמ"ש בהשגה הקודמת ובכמה מקומות ואיך כתב דס"ל להראב"ד שהוא חייב מן התורה:
יאעריכה
בצלים שהשרישו וכו'. משנה (פ"ד דתרומות) [פ"ה דמעשרות] וביאורה בירושלמי שם:
ידעריכה
אין מעשרין באומד. ציין מרן ז"ל פ"ק דאבות וקשה דשם נאמר אל תרבה לעשר אומדות משמע דלא נאסר אלא הרגילות באומד ומדברי רבינו משמע דאפילו פעם אחת אסור ואולי שהוא מפרש דאל תרבה לעשר הכוונה היא שתתכוין להרבות במעשר וכגון אומדות כלומר באומד ועיין להתוס' יו"ט ז"ל שם ורבינו לשיטתיה אזיל דכל דבר שמפורש שיעורו בתורה אין להפרישו מאומד כגון מעשר ותרומת מעשר משא"כ בתרומה כמ"ש פ"ג דתרומות הל' ד' והל' י':
טועריכה
המפריש מקצת וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו ועיין עוד להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש בח"ב סי' קמ"ו ועיין עוד בדברי רבינו הלכות תרומות פ"ג הל' ו' ז'. ומ"ש בספרי רבינו
אבל צריך מזה בנוסח אחר כתב יד אבל צריך להפריש מזה:
טזעריכה
המפריש מעשר וכו'. לשון התוספתא פ"ו דברכות היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות ורבינו לא הזכיר כאן תרומה גם בהלכות תרומות הזכיר ברכת אכילתה בסוף ההלכות ואין לומר משום דתרומה אין לה שיעור מן התורה כמ"ש שם רפ"ג דסוף כל סוף כיון שנתחייב מה"ת להפריש אפילו חטה אחת למה לא יברך עליה ועוד דכיון דחכמים קבעו לה שיעור למה לא יברך דומיא דכמה מצות דרבנן שוב ראיתי שהזכירה בפ"ב הל' ט"ז.
ומה שאין מברכין על הפרשת מתנות דזרוע לחיים וקיבה עיין להכנסת הגדולה יו"ד סי' ס"א ויתבאר בהלכות בכורים בע"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |