אור שמח/מעשר/א

אור שמח ‏ מעשר א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אבל מי ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד כו'.

במשנה תנן דניסת בעדים לא קנסו ומותרת לחזור לראשון, ובגמ' מסיק דלית הלכה כן וכל הקנסות גם בניסת בעדים וכמו דמביא ממשניות דפרק הזורק וכן כתב רבינו בפרק י' מה"ג וכן בפ"ח מהלכות יבום ועיין בית יוסף סוף סימן י"ז שביאר כן. ויפלא מאוד מדוע כתב כאן דוקא בעד אחד הלא גם בשני עדים כן וצ"ע. ואולי משום דכל הדרכים הוו דמדמו לה כאילו זינתה או כאילו גירש ראשון וניסת לשני אבל במעשר דבזונה או בניסת לישראל אוכלת במעשר לרבנן דמעשר ראשון מותר לזרים הוי זה קנס לחודיה כדי שאם תחמיר בסופה תרבה למידק בתחלתה וזה רק בניסת בעד אחד ואי דהגמ' מוכחא דגם בעדים כן ממשניות דפרק הזורק זה רק על שאר דרכים דחשיב תמן אבל מעשר דחשיב תמן הוא משום דהמשנה ע"כ כר' מאיר דסובר דכל המשנה בגיטין הולד ממזר ולדידיה מעשר ראשון אסור לזרים יתכן הך קנסא דעשאוה כזונה אבל בניסת בשני עדים לא מצינן למילף מתמן וזה דחוק וצ"ב:

ח

האומר לחבירו הריני מעשר על ידך כו'.

מסמיכות ההלכות נראה דמפרש רבינו דהא דקיי"ל בפתח חבירו וא"ל הריני מעשר על ידך זה דוקא במקום דיכול חבירו שיסמוך עליו לבוא לידי אימור כמו במעשר כיון שמעשרין שלא מן המוקף אימור יסבור חבירו שהכרי שלו שעשר מכרי אחר של הבעלים על זה שלא מן המוקף כדין במעשר דנוטל אף שלא מן המוקף, אבל בתרומה כיון שהבעל הכרי יראה שאינו תרום לא יחוש דלמא תרם השליח שלא מן המוקף דאין תורמין מן הדין ולא יבא לסמוך עליו ואם ימצאנו אינו תרום ודאי הבעלים לא יאכל מן הכרי ולא יבוא לידי תקלה ע"י השליח בזה אף אם אמר תחילה אתרום על ידך ג"כ לא נאמר בזה חזקה שעשה מה שהתחיל לחבירו להבטיחו שיעשה זה לקולא בדברי תורה, ולכן סמך להך שהקדים דמעשר ניטל שלא מן המוקף ולהלכה ז', ויעוין תוס' עירובין (דף ל"ב) ובמשל"מ פ"ד מבכורות באורך ותראה כי מה שכתבנו נכון בדעת רבינו ז"ל ודוק:

יא

בצלים שהשרישו כו' אפילו השרישו בקרקע העליה פטורים מן המעשרות.

פירוש אם הוסיפו וגדלו הגדולים פטורים מן המעשר אם הבצלים שהשרישו הן כבר מעושרים, נפלה עליהן מפולת כו' ה"ה כנטועין בשדה וחייבים במעשרות פירוש הגדולים שלהם ואע"ג דבהשרישו בקרקע העליה תנן דעלו מידי טומאתן זהו דוקא לענין טומאה לא לענין מעשר ושביעית כדתניא בתוספתא ומפרש הירושלמי משום דהתורה רבתה טהרה בזרעים. והפ"מ פירש דבבצלים שלא נתעשרו קאי ואם השרישו בקרקע העליה עדן הן חייבים במעשרות ואם נפלה עליהן מפולת דהרי הן כנטועים בשדה ונפטרו ממעשרות כדין כל שמחוברים לקרקע, אבל לשון התוספתא כרבינו הרי הן כנטועין בשדה ואסורים בשביעית וחייבים במעשרות וזה פשוט. והנה בירושלמי הגירסא הרי הן בחזקתן למעשר ולשביעית, פירוש דבחזקת שהיו הבצלים כן הגדולים ולא חיישינן למה שנתוסף אחרי ההשרשה ודוק:

ומה שכתב רבינו זה בצד זה כן הוא הגירסא בתוספתא פ"ג אך שם זה וזה וט"ס וצ"ל זה בצד זה. ומדברי רבינו נראה דפטורים ממעשר משום דהא הם בעליה והוי כנטועים בבית ובזה דמן התורה פטור ורק מדבריהם חייבין לכן לא חייבו חכמים כאן כיון דאינו רוצה בהשרשתן, ולכן בנפלה מפולת אפילו בעליה והן מגולין ה"ה כנטועין בשדה וחייבים ופשוט. ועיין ביאורי הגר"א סימן רצ"ד ואכמ"ל ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.