35,340
עריכות
מ
תיקון
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השלמה) |
מ (תיקון) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
'''{{עוגן1|תוכן}}''' השאלה באיש אחד שזה איזה שנים שנטען מאשה אחת פנויה והרגיל קטטה עם אשתו עד שהיתה מוכרחת לקבל גט ונשא האשה שנטען עליה וזה מקרוב היה לו מהלכים בבית אשה אשת איש ובתה ונטען על שתיהן כי שתיהן היו חשודים ועי"ז הרגיל קטטה עם השנייה אשר לקח עד שהכריחה לקבל גט ורצה לישא הבתולה המדוברת הנ"ל וכ"ת מיחה על ידם ולא השגיחו על התראת כ"ת ונסעו למקום אחר ונשאו זה את זה ולקול הרעש בא הבעל לשאול אם עפ"י דתוה"ק צריך לגרשה עכת"ד השאלה ואבוא היום להשיב לכ"ת חוו"ד כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית'. | '''{{עוגן1|תוכן}}''' השאלה באיש אחד שזה איזה שנים שנטען מאשה אחת פנויה והרגיל קטטה עם אשתו עד שהיתה מוכרחת לקבל גט ונשא האשה שנטען עליה וזה מקרוב היה לו מהלכים בבית אשה אשת איש ובתה ונטען על שתיהן כי שתיהן היו חשודים ועי"ז הרגיל קטטה עם השנייה אשר לקח עד שהכריחה לקבל גט ורצה לישא הבתולה המדוברת הנ"ל וכ"ת מיחה על ידם ולא השגיחו על התראת כ"ת ונסעו למקום אחר ונשאו זה את זה ולקול הרעש בא הבעל לשאול אם עפ"י דתוה"ק צריך לגרשה עכת"ד השאלה ואבוא היום להשיב לכ"ת חוו"ד כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית'. | ||
הנה בנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה דלא יכנוס ואם כנס אינו מוציא נחלקו הפוסקים ז"ל אם התרו בו מקודם שכנס אי מוציאין מידו דהט"ז והח"מ ז"ל דעתם דבכה"ג לא מקרי דיעבד והב"ח ז"ל חולק דגם בכה"ג אין מוציאין ממנו ומחלוקתן תליא בחילופי הגרסאות בירושלמי שם ועיין בריב"ש ז"ל שהכריע להקל דספיקא דרבנן להקל והב"ש ז"ל אם שהעלה דיפה דחה הראי' של הב"ח ז"ל [ולהלן נדבר מזה] למעשה סמך א"ע על הריב"ש ז"ל להקל והנה הרא"ש ז"ל ביבמות דף כ"ג כתב אהך דקידש אחת משתי אחיות ומת דתנן דהי' לו שני אחים אחד חולץ ואחד מייבם ואם קדמו שניהם וכנסו אין מוציאין מידם שיש לדקדק דדוקא קדמו וכנסו שלא נמלכו בב"ד אבל אם נמלכו ואמרו שיחלוץ אחד והלכו שניהם וייבמו מוציאין מידם אמנם לקמן שם בהך דהנטען משפחה ונכרית שתק ולא חילק בזה וכנרא' גם הוא ז"ל {{עוגן|מט:}}{{עוגן|מט־ג}}דעתו דגם בכה"ג בזה אין מוציאין והנה הנ"י ז"ל העלה דהא דקתני הך דקדמו וכנסו בשני אחים ולא באח אחד היינו משום דדוקא בשנים דעתה אחרי שייבם האח השני את השני' נפקע זקוקתה ואינה האחות עוד ספק אחות זקוקתו אין מוציאין אבל באח אחד דעתה היא ג"כ ספק אחות זקוקתו ואם יחלוץ לאחותה תהי' ספק אחות חלוצתו אף דלא הוי רק ספק מוציאין עכת"ד אולם באמת הוא ז"ל לטעמי' אזיל דכתב דבאחות חלוצתו החמירו חז"ל בספיקו אף דבכל מקום ספיקא דרבנן לקולא משום דחשבי לי' כאחות גרושתו דגם ספק אחות גרושתו לחומרא דלפ"ז הא דתנן דאם קדמו וכנסו אין מוציאין הוא רק בשני אחים דעתה ליכא עלי' שום חשש איסור דכבר נפקע הזיקה מאחותה וכנ"ל אמנם זה לאו ד"ה היא דדעת הרמב"ן ז"ל הובאו דבריו בהה"מ ז"ל פ"ח מה' יבום דגם בנשא ספק חלוצ' אינו מוציא דספק דרבנן להקל ורק דלכתחילה אסור לישא אותה משום דהוי דבר של פרסום בב"ד ולפי"ז יקשה דלמה לא נקט רבותא טפי דגם באח אחד דגם עתה איכא חשש איסור אינו מוציא ולכאור' עלה על לבי לומר דע"כ אנו צריכין לומר כטעמו של הרמב"ן ז"ל דלטעמו של הנ"י ז"ל יקשה לדעת התוס' ודעמם דהיכי דכנס לאחות זקוקתו לכ"ע נפקעה הזיקה היכי דקדשה דע"י הביאה שאח"כ נעשה נשואה או לרבנן דריב"ב דגם קידושי אחותה מפקיע הזיקה גם בלא קידשה מקודם דהביאה עכ"פ אירוסין עושה למה לא יהי' מותר לכנוס לכתחיל' דהרי באמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני דפסקינן עפ"י הירושלמי דלכתחיל' לא תבעל לו ומשום דקודם הביאה עדיין היא א"א כתבו האחרונים ז"ל דאינו רק איסור דרבנן וא"כ כיון דספיקא היא ספיקא דרבנן לקולא דזה אין ענין לספק חלוצה לטעמו של הנ"י ז"ל דעשאוהו חז"ל כספק אחות גרושתו וע"כ צ"ל כטעמו של הרמב"ן ז"ל דבמקום פרסום אין להקל בספק דרבנן וכיון שע"כ אנו צריכין לסברת הרמב"ן ז"ל מאין לנו איפוא עזר לחדש דבספק אחות חלוצ' עשאוהו חז"ל כספק אחות גרושתו להחמיר אף בדיעבד ואין לחלק ולומר דהתם בהך {{ | הנה בנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה דלא יכנוס ואם כנס אינו מוציא נחלקו הפוסקים ז"ל אם התרו בו מקודם שכנס אי מוציאין מידו דהט"ז והח"מ ז"ל דעתם דבכה"ג לא מקרי דיעבד והב"ח ז"ל חולק דגם בכה"ג אין מוציאין ממנו ומחלוקתן תליא בחילופי הגרסאות בירושלמי שם ועיין בריב"ש ז"ל שהכריע להקל דספיקא דרבנן להקל והב"ש ז"ל אם שהעלה דיפה דחה הראי' של הב"ח ז"ל [ולהלן נדבר מזה] למעשה סמך א"ע על הריב"ש ז"ל להקל והנה הרא"ש ז"ל ביבמות דף כ"ג כתב אהך דקידש אחת משתי אחיות ומת דתנן דהי' לו שני אחים אחד חולץ ואחד מייבם ואם קדמו שניהם וכנסו אין מוציאין מידם שיש לדקדק דדוקא קדמו וכנסו שלא נמלכו בב"ד אבל אם נמלכו ואמרו שיחלוץ אחד והלכו שניהם וייבמו מוציאין מידם אמנם לקמן שם בהך דהנטען משפחה ונכרית שתק ולא חילק בזה וכנרא' גם הוא ז"ל {{עוגן|מט:}}{{עוגן|מט־ג}}דעתו דגם בכה"ג בזה אין מוציאין והנה הנ"י ז"ל העלה דהא דקתני הך דקדמו וכנסו בשני אחים ולא באח אחד היינו משום דדוקא בשנים דעתה אחרי שייבם האח השני את השני' נפקע זקוקתה ואינה האחות עוד ספק אחות זקוקתו אין מוציאין אבל באח אחד דעתה היא ג"כ ספק אחות זקוקתו ואם יחלוץ לאחותה תהי' ספק אחות חלוצתו אף דלא הוי רק ספק מוציאין עכת"ד אולם באמת הוא ז"ל לטעמי' אזיל דכתב דבאחות חלוצתו החמירו חז"ל בספיקו אף דבכל מקום ספיקא דרבנן לקולא משום דחשבי לי' כאחות גרושתו דגם ספק אחות גרושתו לחומרא דלפ"ז הא דתנן דאם קדמו וכנסו אין מוציאין הוא רק בשני אחים דעתה ליכא עלי' שום חשש איסור דכבר נפקע הזיקה מאחותה וכנ"ל אמנם זה לאו ד"ה היא דדעת הרמב"ן ז"ל הובאו דבריו בהה"מ ז"ל פ"ח מה' יבום דגם בנשא ספק חלוצ' אינו מוציא דספק דרבנן להקל ורק דלכתחילה אסור לישא אותה משום דהוי דבר של פרסום בב"ד ולפי"ז יקשה דלמה לא נקט רבותא טפי דגם באח אחד דגם עתה איכא חשש איסור אינו מוציא ולכאור' עלה על לבי לומר דע"כ אנו צריכין לומר כטעמו של הרמב"ן ז"ל דלטעמו של הנ"י ז"ל יקשה לדעת התוס' ודעמם דהיכי דכנס לאחות זקוקתו לכ"ע נפקעה הזיקה היכי דקדשה דע"י הביאה שאח"כ נעשה נשואה או לרבנן דריב"ב דגם קידושי אחותה מפקיע הזיקה גם בלא קידשה מקודם דהביאה עכ"פ אירוסין עושה למה לא יהי' מותר לכנוס לכתחיל' דהרי באמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני דפסקינן עפ"י הירושלמי דלכתחיל' לא תבעל לו ומשום דקודם הביאה עדיין היא א"א כתבו האחרונים ז"ל דאינו רק איסור דרבנן וא"כ כיון דספיקא היא ספיקא דרבנן לקולא דזה אין ענין לספק חלוצה לטעמו של הנ"י ז"ל דעשאוהו חז"ל כספק אחות גרושתו וע"כ צ"ל כטעמו של הרמב"ן ז"ל דבמקום פרסום אין להקל בספק דרבנן וכיון שע"כ אנו צריכין לסברת הרמב"ן ז"ל מאין לנו איפוא עזר לחדש דבספק אחות חלוצ' עשאוהו חז"ל כספק אחות גרושתו להחמיר אף בדיעבד ואין לחלק ולומר דהתם בהך {{עוגן|מט־ד}}דע"מ שתבעלי לפלוני שאני דעם זה שנבעלה לפלוני נעשית גרושה למפרע משא"כ בהך דאחות זקוקתו שרק עתה עם הביאה נפקעה הזיקה דמה בכך דמ"מ כיון דבאים כאחד אין כאן איסור בעצם דוגמא לזה גיטה וחצרה באים כאחד {{תוספת|א|לכאורה הי' נראה לדעתי דיש להביא דמיון להך סברא היכי דהפקעת האיסור נעשה עם המעשה אי חשבינן להמעשה כאלו נעשה כבר בהיתר מהא דאמרינן בר"ה כ"ט אמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא כו' מ"ט עושה דבת מעילה היא כיון דמעל נפקא לחולין מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא קא תקע ע"ש ולכאור' פליגי בהך סברא דר"י סבר דכיון דעם התקיעה יצא לחולין חשוב כאלו תקע בשל חולין ורבא פליג ע"ז אך התם פליגי לענין דעבד דלכתחיל' בלא"ה איכא איסור מעילה אך לדעתי יש להביא ראי' מע"ז מ"ב דאמר רבא התם לעולם כי פחסה ישראל נמי בטלה אלא גזרה דלמא מגבה לי' והדר מבטל לי' והוי ע"ז ביד ישראל וכל ע"ז ביד ישראל אינה בטלה לעולם ולכאור' יש להקשות דלמה הוצרך רבא לומר דע"ז של ישראל אינה בטלה לעולם אפי' אי יש לה ביטול מ"מ אי מגבה לי' קודם הביטול הא קעביד איסורא שזכה בע"ז ואפי' אם מבטל אח"כ הא בשעת הגבהה מיהת קא עביד איסורא וביותר יש להקשות לפמ"ש הר"ן ז"ל שם ואע"פ שהוא אסור בהנאה ואין בה דין ממון אפ"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכי בה ודבריו צריכין ביאור הא כיון דאמרינן דהוי ע"ז של ישראל ואין לה ביטול שוב קשה האיך מצי זכי בה וצ"ל דמ"מ כיון דאי הוי אמרינן דלא זכי בה שוב יש לה ביטול וממילא יש בה זכי' א"כ זה בזה תליא אזלינן לחומרא דוגמא לזה כתבו התוס' בב"מ ל' ע"א ד"ה אף עובר שכתבו וא"ת ועלה עלי' זכר אמאי פסולה והא ודאי לא ניחא לי' לפסול פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט וי"ל דאם היתה כשירה הוה ניחא לי' ולכך אין להכשיר ע"ש ומעתה לפ"ז אדרבה אם נימא דע"ז של ישראל יש לה ביטול בודאי הי' אסור לזכות קודם הביטול דהזכי' הוא ברור משום שיש לה ביטול והאיסור הוא בודאי משא"כ עכשיו שאין לה ביטול לית בה זכי' ואין האיסור ברור כל כך דאינו אלא משום דאזלינן לחומרא וכנ"ל א"כ למה הי' צריך רבא לומר דע"ז של ישראל אין לה ביטול אך באמת יש לומר עפ"י דאמרינן בע"ז נ"ג ע"א מכרה או משכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל וקא אמר התם ר"י מחלוקת בצורף נכרי אבל בצורף ישראל ד"ה ביטל וע"ש ברש"י שכתב דכיון דמוכר לישראל מסתמא בטלה דמידע ידעי דתבר לה ע"ש וא"כ לפ"ז שפיר ניחא דאי הוי ביטול לע"ז של ישראל הוי אמרינן דהזכי' בעצמה הוא הביטול דהא כי זכי ישראל מסתמא אדעתא דלתבר זכי לה א"כ הזכי' והביטול באין כאחד שמבטלה ע"י זכייתו ובכה"ג מותר אפי' לכתחיל' ולהכי הוצרך רבא לומר דע"ז של ישראל אינה בטלה לעולם וא"כ הכי נמי י"ל כמו שכתב מו"ח ז"ל דמותר לבא על אחות זקוקתו כיון דעם הביאה נפקע הזיקה ובאין שניהם כאחד וצריך לחלק מהך דקאמר רבא אימת מעל לבתר דתקע דהתם עכ"פ עבר על איסור מעילה אבל הכא וכן בההוא דע"ז לא עבד שום איסור ודו"ק:}} ובזה אמינא לבאר דברי התוס' ז"ל אשר נפלאו בעיני שכתבו אהא דקדמו וכנסו אין מוציאין דדוקא משום דשמא לא פגע באחות זקוקתו אבל אי וודאי הוי זקוק להוציא אע"ג דבשומרת יבם שקידש את אחותה א"צ לרבנן אפי' להמתין היינו משום שקדש תחלה ולא בא עלי' באיסור כו' אבל הכא דקני לה בביאה דוקא במקום ספק כו' ודבריהם אינם מובנים דמה ענין הך דרבנן לזה דגם לריב"ב הרי הכא כבר עשה אחיו מעשה שייבם אחותה וגם לדידי' א"ל א"כ דכיון שעשה איסור ודאי מוציאין ממנו ולפי הנ"ל אמינא דכוונת התוס' ז"ל הוא דאף לרבנן דריב"ב דעם הביאה לבד נפקעה הזיקה ולא עשה איפוא איסור בעצם וכנ"ל מ"מ קנסו אותו להוציא בודאי אולם אחר העיון אין מזה ראי' לטעם הרמב"ן ז"ל די"ל דהא דאסור לכנוס לכתחלה במשנתינו היא משום ביטול מצות יבמין דאף דיש עוד אח אחר לקיים המצוה מ"מ חיישינן דלמא מיית וכמבואר בש"ס דף י"ח שם: | ||
'''{{עוגן1|והנה}}''' לענין שנחמיר לומר דאחר שהתרו בו שלא יכנוס ועבר וכנס מוציאין ממנו יראה דהיכא שגם עתה לא נשתנה הדבר ממה שהי' ורק שמ"מ אם כנס אינו מוציא דע"כ דהטעם הוא משום שלא רצו חז"ל להחמיר עליו בדיעבד בזה בודאי הדעת נוטה לומר דאם עבר על התראת ב"ד לא חשוב כדיעבד שנקל עליו שלא להוציא וכ"פ במים שאין להם סוף דאף דאם נשאת לא תצא בעברה על התראת ב"ד תצא עיין בסי' י"ז אולם היכי שעתה ליכא עוד שום נדנוד איסור וכהך דמתניתין דאחר שיבם האחר השניה כבר נפקעה הזיקה לגמרי י"ל דגם בהתרו בו מקודם אינו מוציא דבשביל שעבר על ספק איסור דרבנן אין לקנסו ורק דהרא"ש ז"ל דקדק מלשון קדמו וכנסו דגם בזה דוקא בלא נמלכו בב"ד אבל נמלכו בב"ד ואסרו לכנוס גם בכנסו מוציאין. וא"כ שפיר י"ל דהא {{עוגן|נ.}}דנקט הדין בשני אחים לאשמועינן דגם בזה דוקא בקדמו וכנסו אין מוציאין אבל בהתרו בו ב"ד מקודם מוציאין ודוק. ולפי הנ"ל בהך דנטען על השפחה והנכרית בודאי הי' לנו לומר מצד הסברא דבהתרו בו ועבר וכנס מוציא דהתם גם עתה עדיין החשש שחשו חז"ל במקומה עומד ורק דהא דכנס אינו מוציא היא משום דלא החמירו חז"ל בדעבד וכיון שהתרו לא חשוב דיעבד וכנ"ל בהך דאח אחד ומשאל"ס. ואמינא לפרש שיחתי דהנה עיקר הלזות שפתים פירש"י ז"ל שע"י שישאנה מחזק הקול והלעז שבא עליה מקודם וקשורה בו. אמנם הרשב"א ז"ל לא נייח לו בזה ופי' דהלזות שפתים הוא שיאמרו דבשביל זה נתגיירה זו. וביאור דבריו ז"ל לדעתי הוא דאף דמדינא היא גיורת גמורה מ"מ איכא לזות שפתים כשיכנסה שאינה גיורת גמורה בלבה ולא תתנהג כפי דת יהדות וכענין יפת תואר. ומעתה לא מבעיא לפירושו של הרשב"א ז"ל דלא נגרע הלזות שפתים אחר הכניסה דבכל עת שיושבת תחתיו איכא הלזות שפתים הלזה. אולם גם לפירש"י ז"ל אין לומר דעיקר הלזות שפתים היא בשעת שכנסה ואח"כ מה שעבר אין ולא נתקן כלום במה שנוציא אותה ממנו דבאמת צריך להבין לפירושו ז"ל דהלזות שפתים היינו שמחזק הקול והלעז דא"כ בבא עלי' ודאי הי' מותר לכנוס לכתחלה דמה לזות שפתים איכא עי"ז דהרי כבר ידעינן שבא עלי' מקודם ובתוספתא איתא בהדיא הך דינא בבא עלי' ודאי ועכצ"ל דכוונת רש"י ז"ל היא ישבזה שיכנסנה יהי' לו מזכרת עון שבזו נכשל פלוני והחשש ההיא הוא כל זמן שיושבת תחתיו וא"כ יקשה לפ"ז מ"ש הריב"ש ז"ל דכיון דיש חלופי גרסאות בירושלמי ספיקא דרבנן להקל דגם אם נניח כגירסת הרמב"ן ז"ל דלא דן הירושלמי בהך דינא דהתרו בו ועבר על ההתראה מ"מ מצד הסברא הי' לומר כן וכנ"ל בהך דאח אחד ובנשאת אחר ההתראה במים שאין להם סוף ומפני זה כתב הב"ח ז"ל דאי לא גרסינן הכי בירושלמי מצד הסברא החיצונית יש לומר דהך דנטען על השפחה והנכרית שאני דאינו רק משום זלות שפתים ואינו אסור בעצם והוסיף לומר דהלזות שפתים אינו רק מזכרת עון דרבנן דבלי חיתון אינו עובר על איסור תורה. וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל וגם לטעמו ופירושו של הרשב"א ז"ל ליכא לעז איסור תורה אף שהוא אחר החיתון דמדינא חשיבה גיורת גם בכה"ג והטעם הוא רק שהיא כעין יפ"ת וכנ"ל ומה גם דלפע"ד פירוש רש"י ז"ל נכון יותר ולא אבין דאיך יפרנס לפירושו של הרשב"א ז"ל הך דשפחה ונשתחררה וצ"ע גדול אצלי. ובחנם נתחבט בזה הט"ז ז"ל דגם אחות זקוקה אינו רק מדרבנן דעיקר סברתו והחילוקו של הב"ח ז"ל הוא דיש לחלק בין היכא שהוא איסור בעצם להיכי שאינו רק משום לזות שפתים ולכאורה עלה על לבי לומר דע"כ אנו צריכין לחלק בהכי דהרי בהך דאחות זקוקתו החליטו התוס' והקדמונים ז"ל דבודאי אם כנס מוציא ואילו בהך דנטען על השפחה והנכרית אם כנס אינו מוציא וע"כ דכיון דלא הוי רק לזות שפתים קיל וכנ"ל: | '''{{עוגן1|והנה}}''' לענין שנחמיר לומר דאחר שהתרו בו שלא יכנוס ועבר וכנס מוציאין ממנו יראה דהיכא שגם עתה לא נשתנה הדבר ממה שהי' ורק שמ"מ אם כנס אינו מוציא דע"כ דהטעם הוא משום שלא רצו חז"ל להחמיר עליו בדיעבד בזה בודאי הדעת נוטה לומר דאם עבר על התראת ב"ד לא חשוב כדיעבד שנקל עליו שלא להוציא וכ"פ במים שאין להם סוף דאף דאם נשאת לא תצא בעברה על התראת ב"ד תצא עיין בסי' י"ז אולם היכי שעתה ליכא עוד שום נדנוד איסור וכהך דמתניתין דאחר שיבם האחר השניה כבר נפקעה הזיקה לגמרי י"ל דגם בהתרו בו מקודם אינו מוציא דבשביל שעבר על ספק איסור דרבנן אין לקנסו ורק דהרא"ש ז"ל דקדק מלשון קדמו וכנסו דגם בזה דוקא בלא נמלכו בב"ד אבל נמלכו בב"ד ואסרו לכנוס גם בכנסו מוציאין. וא"כ שפיר י"ל דהא {{עוגן|נ.}}דנקט הדין בשני אחים לאשמועינן דגם בזה דוקא בקדמו וכנסו אין מוציאין אבל בהתרו בו ב"ד מקודם מוציאין ודוק. ולפי הנ"ל בהך דנטען על השפחה והנכרית בודאי הי' לנו לומר מצד הסברא דבהתרו בו ועבר וכנס מוציא דהתם גם עתה עדיין החשש שחשו חז"ל במקומה עומד ורק דהא דכנס אינו מוציא היא משום דלא החמירו חז"ל בדעבד וכיון שהתרו לא חשוב דיעבד וכנ"ל בהך דאח אחד ומשאל"ס. ואמינא לפרש שיחתי דהנה עיקר הלזות שפתים פירש"י ז"ל שע"י שישאנה מחזק הקול והלעז שבא עליה מקודם וקשורה בו. אמנם הרשב"א ז"ל לא נייח לו בזה ופי' דהלזות שפתים הוא שיאמרו דבשביל זה נתגיירה זו. וביאור דבריו ז"ל לדעתי הוא דאף דמדינא היא גיורת גמורה מ"מ איכא לזות שפתים כשיכנסה שאינה גיורת גמורה בלבה ולא תתנהג כפי דת יהדות וכענין יפת תואר. ומעתה לא מבעיא לפירושו של הרשב"א ז"ל דלא נגרע הלזות שפתים אחר הכניסה דבכל עת שיושבת תחתיו איכא הלזות שפתים הלזה. אולם גם לפירש"י ז"ל אין לומר דעיקר הלזות שפתים היא בשעת שכנסה ואח"כ מה שעבר אין ולא נתקן כלום במה שנוציא אותה ממנו דבאמת צריך להבין לפירושו ז"ל דהלזות שפתים היינו שמחזק הקול והלעז דא"כ בבא עלי' ודאי הי' מותר לכנוס לכתחלה דמה לזות שפתים איכא עי"ז דהרי כבר ידעינן שבא עלי' מקודם ובתוספתא איתא בהדיא הך דינא בבא עלי' ודאי ועכצ"ל דכוונת רש"י ז"ל היא ישבזה שיכנסנה יהי' לו מזכרת עון שבזו נכשל פלוני והחשש ההיא הוא כל זמן שיושבת תחתיו וא"כ יקשה לפ"ז מ"ש הריב"ש ז"ל דכיון דיש חלופי גרסאות בירושלמי ספיקא דרבנן להקל דגם אם נניח כגירסת הרמב"ן ז"ל דלא דן הירושלמי בהך דינא דהתרו בו ועבר על ההתראה מ"מ מצד הסברא הי' לומר כן וכנ"ל בהך דאח אחד ובנשאת אחר ההתראה במים שאין להם סוף ומפני זה כתב הב"ח ז"ל דאי לא גרסינן הכי בירושלמי מצד הסברא החיצונית יש לומר דהך דנטען על השפחה והנכרית שאני דאינו רק משום זלות שפתים ואינו אסור בעצם והוסיף לומר דהלזות שפתים אינו רק מזכרת עון דרבנן דבלי חיתון אינו עובר על איסור תורה. וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל וגם לטעמו ופירושו של הרשב"א ז"ל ליכא לעז איסור תורה אף שהוא אחר החיתון דמדינא חשיבה גיורת גם בכה"ג והטעם הוא רק שהיא כעין יפ"ת וכנ"ל ומה גם דלפע"ד פירוש רש"י ז"ל נכון יותר ולא אבין דאיך יפרנס לפירושו של הרשב"א ז"ל הך דשפחה ונשתחררה וצ"ע גדול אצלי. ובחנם נתחבט בזה הט"ז ז"ל דגם אחות זקוקה אינו רק מדרבנן דעיקר סברתו והחילוקו של הב"ח ז"ל הוא דיש לחלק בין היכא שהוא איסור בעצם להיכי שאינו רק משום לזות שפתים ולכאורה עלה על לבי לומר דע"כ אנו צריכין לחלק בהכי דהרי בהך דאחות זקוקתו החליטו התוס' והקדמונים ז"ל דבודאי אם כנס מוציא ואילו בהך דנטען על השפחה והנכרית אם כנס אינו מוציא וע"כ דכיון דלא הוי רק לזות שפתים קיל וכנ"ל: | ||