רש"י/שבועות/י/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ה"ג אחת לא משמע ליה.''' דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב:

'''אלא לעולם אחת משמע ליה נמי אחיצון דהא איתקוש ושאני הכא דאמר קרא כו.'''' הכי פירושא אחת דסיפיה דקרא דממעטינן מינה שאין אחר מכפר כפרתו דסמיך יכפר לבשנה משמע ליה נמי אחיצון דהא בשעיר פנימי כתיב ביה כדכתיב מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר וחטאת יום הכפורים היינו פר כהן גדול ושעיר וכיון דבשעיר הפנימי כתיב וחיצון איתקש לפנימי דרשינן נמי אחיצון שאין אחר מכפר כפרתו אבל אחת דרישיה דקרא דדרשי' מיניה דהוא אינו מכפר כפרת אחרים לא מידריש אחיצון דהא לאו בשעיר כתיב אלא במזבח כתיב וכפר אהרן על קרנותיו של מזבח הפנימי אחת הלכך שעיר החיצון לא מימעיט מהכא דלאו למזבח איתקש:

'''תמידים שלא הוצרכו לצבור.''' שלקחום ממעות תרומת הלשכה ותנן {{ממ|[[בבלי/ערכין/יג/א|ערכין דף יג.]]}} אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות צבור ממעות התרומה של אשתקד כדאמר במסכת ראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ז/א|דף ז.]]}} חדש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ונמצאו בכל שנה ושנה ארבעה טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה הישנה והיינו לא הוצרכו לצבור להקריב בשנה שעברה:

'''נפדין תמימין.''' להכשירן בשנה זו מחללין אותן על מעות חולין ואותם המעות ילכו למותר התרומה ישנה שעושין מהן רקועי פחים ציפוי לבית קודש הקדשים כדתנא במסכת שקלי' {{ממ|פ"ד מ"ד}} וכיון שיצאו לחולין חוזרים ולוקחים אותם ממעות תרומה חדשה ויקרבו בשנה זו ואע"ג שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקיימא לן {{ממ|[[בבלי/מנחות/קא/א|מנחות דף קא.]]}} מואם כל בהמה טמאה דאמר מר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר אלו של צבור נפדים ולקמיה מפרש טעמא ובלא חולין אי אפשר לפדותן ממעות תרומה החדשה שאין הקדש מתחלל על הקדש הא מילתא נקט הכא משום דמותביה לקמן ממתני':

'''קדושה שבהן.''' קדושת הגוף שבהן דקים לן שאינה מתחללת בלא מום היכן הלכה:

'''ואת לא תסברא.''' דבמידי דצבור לא אמרינן קדושה שבהן להיכן הלכה היכא דחילול לצורך תקנה:

'''מותר הקטורת.''' הנותר בכל שנה מתרומה ישנה:

'''מה היו עושין בה.''' להכשירה לשנה הבאה דאין לך שנה שאין בה מותר קטורת משלשת מנים יתירים שמפטמין בכל שנה למלוא חפנים ביוה"כ ואי אפשר שיכנסו כולם בחפניו כדתניא בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ו/ב|דף ו:]]}} אחת לששים או לשבעים שנה היתה חציה של שיריים:

'''מפרישין שכר האומנין.''' מתרומת הלשכה שכר אומני בית אבטינס מפטמי הקטורת דאמר במסכת יומא {{ממ|[[בבלי/יומא/לח/א|דף לח.]]}} שהיו נוטלין בכל שנה שנים עשרה מנים:

'''ומחללין אותה על שכר מעות האומנין.''' מזכין המעות לאומנין על ידי אחד מן הגזברים והרי הן חולין ואחר כך יחללו הקטורת עליהם ונותנין אותה לאומנין והרי היא חול וחוזרים ולוקחים אותה מתרומה חדשה והכי צניע מילתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה דזילא מילתא:

'''נימא קדושה שבהן להיכן הלכה.''' דס"ד שהמכתשת כלי שרת הוא וכיון דקדשה לה בכלי הויא לה קדושת הגוף ואילו מידי דיחיד שקדש בכלי אין לו פדיון: