שו"ת הרא"ש/עט/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ילמדנו''' רבינו ראובן ושמעון ירשו מאביהם קרקעות ומכר ראובן חלקו או נתנו במתנה ונשאר חלק שמעון ברשותו ויצא שטר חוב על אביהם ובא לטרוף מחצה מהלוקח שקנה מראובן ואומר לו הלוקח הרי החוב היה על יעקב והרי נשארו נכסים בני חורין מנכסיו ביד שמעון בכדי חובך ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ושמעון משיב לא כי אני וראובן אחי ירשנו מאבינו קרקעות אלו אחר שיפרע כל החובות ואז נחלוק דהלכתא בטלה מחלוקת ונמצא למפרע כי מה שמכר לא היה שלו ואפילו אם בעל חוב יטרוף סופו לחזור עליכם אם כן מה לי אם תתנו לבעל חוב אולי הדין עם בעל חוב של יעקב שרוצה לטרוף חצי חובו מנכסי ראובן בן יעקב שמכר או נתן לאחר לפי שראובן ושמעון חייבין לפרוע חוב אביהם כל אחד חציו כדתניא בפרק יש נוחלין (קכ"ד) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים שכל אחד חייב לפרוע כפי ירושתו והא דאמרינן בפרק קמא דבבא קמא (ט’) שני אחים שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם פר"י דמיירי כגון שעשאו אפותיקי כגון ששעבד לו קרקעותיו וסיים לו אותו קרקע במצריו להיותה תחלה לפרעון אם ירצה המלוה הילכך יכול לגבות כל חובו מן האחד [אבל אם לא עשאה אפותיקי לא יוכל לגבות כל חובו מן האחד] כל זמן שמוצא לגבות מן השני מנכסי אביו הילכך בנדון זה יגבה בעל חוב של יעקב חצי החוב מנכסי ראובן שירש מאביו אף על פי שמכרו לאחר ולא מצי לקוחות למימר הנחנו לך נכסים בני חורין ביד שמעון דהא דאמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין היינו נכסים ששעבד הלוה אבל לא נכסים ששעבד היורש או הלוקח כדאמרינן בפ"ק דבבא קמא (ח) דראובן מכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא מצי לוי למימר לך אצל בני חורין שהנחתי לך ביד שמעון ואפילו הן זיבורית דלא תקנו חכמים ז"ל תקנה זו אלא בנכסים ששעבד הלוה אבל לא בנכסים ששעבד הלוקח מן הלוה וכ"ש בנדון זה שחצי החוב מוטל על ראובן לפרוע מנכסים שירש מאביו ואם מכרן לאחר יטלם בעל חוב ואין לו על שמעון שום שעבוד כי שעבוד חצי החוב מוטל על הנכסים שירש ראובן מאביו וחצי האחר על שמעון.