90,717
עריכות
מ
←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר. משום מה נשמט (לתשומת לב מהדורה קמא)) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''שאלת''' ממני אודיעך דעתי באשה אלמנה שדרה בבית של עכו"ם זה כמה שנים ויש לה חזקה כפי תקנת המדינה שלא יוכל ישראל אחר להוציאה. ועתה תבע אותה שמעון בן אחיה שבית זה היתה של זקנו ובזמן שהלכו בגולה לאצטנבול השכירו הבית לעכו"ם בתנאי שכל זמן שיחזרו יחזור להם הבית וכן היה ובאו יוסף זקנו של שמעון זה והוא אביה של האלמנה זו ויהודה שהיו אחים. ודרו בבית והשיא יוסף את בתו לבן יהודה אחו בבית זה ומתו הזקנים יוסף ויהודה שהיו שותפין ואחין ואח"כ עמדו לפני דיינים בני הזקנים על ענין הירושה גם על החזקה של הבית ולא הספיקו לגמור הדבר עד שמתו גם הבנים ולעולם האלמנה בת יוסף אשת יעקב בן יהודה דרה בבית. ועתה תבע שמעון את אחות אביו ואת בנה לוי שהם בני בנים של הזקנים חזקת הבית שיש לו עדים שהיתה של זקנו שדר בה זמן מרובה והאלמנה ובנה טוענים שכבר החזיקה זמן מרובה והחזקה של בעלה והיא לקחה בכלל פרעון כתובתה והוציא שמעון כתב ידו של הדיין שהיה בזמן ההוא שכתב בו איך עמדו לפניו בני הזקנים אביו של שמעון ובעלה של האלמנה על ענין חזקת הבית ונתברר שהחזקה היתה של יוסף אבי שמעון אלא שיעקב בן יהודה הוציא הוצאות על הבית ולפיכך פשר ביניהם שתהיה החזקה בין שניהם ושנתרצו בזה. טענה האלמנה שהדיין היה קרוב באותו זמן ולא היה יכול לדון ולפשר. השיב שמעון כבר קבלוהו עליהם. עוד טענה האלמנה שלא קנו מידם בשעה שקבלוהו והיו יכולין לחזור בהם ועתה היתומים חוזרים מאותה פשרה. השיב שמעון כי אומדן דעתא הוא כיון שהיה קרוב לא דן ביניהם עד שקבלוהו עליהם בקנין ושוב אינם יכולין לחזור בהם. עוד טענה האלמנה שהיה אחד וקרוב דהם תרתי לריעותא ואין קבלתם מועיל אפילו ע"י קנין. השיב שמעון כי הדיין היה מומחה לרבים ולית בה אלא חדא לריעותא שהוא קרוב. עוד טענה האלמנה שהרי פשרה צריכה קנין ולא קבלו קנין על הפשרה. השיב שמעון שודאי כיון שהדיין אומר שנתרצו בפשרה מסתמא קנו מהם אלא שלא כתב כן בכתבו שהרי יודע היה שהפשרה צריכה קנין וחזקה על חבר שעשה הפשרה כתקנה. עוד טענה האלמנה שאין הדיין נאמן לומר קבלוני עליהם דדילמא אם היה בעלה קיים היה מכחיש אותו וטענינן ליתמי מאי דהוי מצי למטען אבוהון. השיב שמעון דלא טענינן ליתמי אלא מילתא דשכיחא והאי לא שכיח שיתמצע הדיין לדון או לפשר בע"כ של הבעל דין. עוד טענה האלמנה שאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי אלא כל עוד שהבעלי דינין עומדים לפניו אבל לאחר כמה שנים אינו נאמן שאינו זוכר הענין. השיב שמעון דלא אמרינן הכי אלא בשודא דדייני אבל בדין התלוי בטענות נאמן אפי' עד כמה שנים. עוד טענה האלמנה כי אחר אותו זמן שעמדו לדין לפני הדיין עשו חשבון אחיה עם בעלה על כל הדברים והטענות שהיה להם זה על זה והכניסו את חזקת הבית בכלל החשבון וכתבו על זה שטר ונאבד ברוב הזמן ורוב בלבול ועתה היא מוחזקת בבית. השיב שמעון שתשבע שנשאר הבית לבעלה אחר כל חשבון והיה על זה שטר ואבד. השיבה האלמנה אנכי אשבע. יורה המורה הדין עם מי בכל הטענות הנזכרות: | '''שאלת''' ממני אודיעך דעתי באשה אלמנה שדרה בבית של עכו"ם זה כמה שנים ויש לה חזקה כפי תקנת המדינה שלא יוכל ישראל אחר להוציאה. ועתה תבע אותה שמעון בן אחיה שבית זה היתה של זקנו ובזמן שהלכו בגולה לאצטנבול השכירו הבית לעכו"ם בתנאי שכל זמן שיחזרו יחזור להם הבית וכן היה ובאו יוסף זקנו של שמעון זה והוא אביה של האלמנה זו ויהודה שהיו אחים. ודרו בבית והשיא יוסף את בתו לבן יהודה אחו בבית זה ומתו הזקנים יוסף ויהודה שהיו שותפין ואחין ואח"כ עמדו לפני דיינים בני הזקנים על ענין הירושה גם על החזקה של הבית ולא הספיקו לגמור הדבר עד שמתו גם הבנים ולעולם האלמנה בת יוסף אשת יעקב בן יהודה דרה בבית. ועתה תבע שמעון את אחות אביו ואת בנה לוי שהם בני בנים של הזקנים חזקת הבית שיש לו עדים שהיתה של זקנו שדר בה זמן מרובה והאלמנה ובנה טוענים שכבר החזיקה זמן מרובה והחזקה של בעלה והיא לקחה בכלל פרעון כתובתה והוציא שמעון כתב ידו של הדיין שהיה בזמן ההוא שכתב בו איך עמדו לפניו בני הזקנים אביו של שמעון ובעלה של האלמנה על ענין חזקת הבית ונתברר שהחזקה היתה של יוסף אבי שמעון אלא שיעקב בן יהודה הוציא הוצאות על הבית ולפיכך פשר ביניהם שתהיה החזקה בין שניהם ושנתרצו בזה. טענה האלמנה שהדיין היה קרוב באותו זמן ולא היה יכול לדון ולפשר. השיב שמעון כבר קבלוהו עליהם. עוד טענה האלמנה שלא קנו מידם בשעה שקבלוהו והיו יכולין לחזור בהם ועתה היתומים חוזרים מאותה פשרה. השיב שמעון כי אומדן דעתא הוא כיון שהיה קרוב לא דן ביניהם עד שקבלוהו עליהם בקנין ושוב אינם יכולין לחזור בהם. עוד טענה האלמנה שהיה אחד וקרוב דהם תרתי לריעותא ואין קבלתם מועיל אפילו ע"י קנין. השיב שמעון כי הדיין היה מומחה לרבים ולית בה אלא חדא לריעותא שהוא קרוב. עוד טענה האלמנה שהרי פשרה צריכה קנין ולא קבלו קנין על הפשרה. השיב שמעון שודאי כיון שהדיין אומר שנתרצו בפשרה מסתמא קנו מהם אלא שלא כתב כן בכתבו שהרי יודע היה שהפשרה צריכה קנין וחזקה על חבר שעשה הפשרה כתקנה. עוד טענה האלמנה שאין הדיין נאמן לומר קבלוני עליהם דדילמא אם היה בעלה קיים היה מכחיש אותו וטענינן ליתמי מאי דהוי מצי למטען אבוהון. השיב שמעון דלא טענינן ליתמי אלא מילתא דשכיחא והאי לא שכיח שיתמצע הדיין לדון או לפשר בע"כ של הבעל דין. עוד טענה האלמנה שאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי אלא כל עוד שהבעלי דינין עומדים לפניו אבל לאחר כמה שנים אינו נאמן שאינו זוכר הענין. השיב שמעון דלא אמרינן הכי אלא בשודא דדייני אבל בדין התלוי בטענות נאמן אפי' עד כמה שנים. עוד טענה האלמנה כי אחר אותו זמן שעמדו לדין לפני הדיין עשו חשבון אחיה עם בעלה על כל הדברים והטענות שהיה להם זה על זה והכניסו את חזקת הבית בכלל החשבון וכתבו על זה שטר ונאבד ברוב הזמן ורוב בלבול ועתה היא מוחזקת בבית. השיב שמעון שתשבע שנשאר הבית לבעלה אחר כל חשבון והיה על זה שטר ואבד. השיבה האלמנה אנכי אשבע. יורה המורה הדין עם מי בכל הטענות הנזכרות: | ||