מחצית השקל/אורח חיים/רנא

מחצית השקל ‏ אורח חיים רנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) העושה כו' בני בישן. בפסחים דף נ' ע"ב שאלו לר"י אם מותרים לילך בע"ש מצור לצידון ופרש"י שם שהי' יום שוק בצידון בע"ש הואיל ואבותיהם היו עשירים ולא היו צריכים לאותו יום השוק החמירו על עצמם אבל בניהם היו צריכים לו כי לא היו עשירים אם צריכים להחמיר כמנהג אבותיהם. ובשבת דף י"ט ע"א איתא ת"ר אין מפליגים בספינ' פחות מג' ימים קודם שבת כו' ומצור לצידון אפי' בע"ש מותר וכ' רש"י וז"ל ומצור לצידון אינו אלא מהלך יום א' ובע"ש היה שם יום השוק כדאמרי' בפסחים פ' מ"ש עכ"ל וע"כ מ"ש רש"י דמצור לצידון הוא מהלך יום אחד לאו דוקא דאי ס"ד דוקא א"כ כשהולך שמה בע"ש בצפרא אינו מגיע לשם כ"א לעת ערב סמוך ללילה וכיון דיום השוק הי' בע"ש א"כ מה ימרצהו הליכתו שמה בע"ש דהא א"א להגיע שם עד הלילה וכבר יום השוק כבר הלך לו אע"כ צ"ל דמ"ש רש"י דמצור לצידון הוא מהלך יום אחד ל"ד אלא רוב היום ורובו ככולו ואכתי תקשי א"א דגם פרקמטיא דין מלאכה יש לה ובזמן דנאסר במלאכ' נאסר גם בפרקמטיא עדיין לא הי' להם תכלית בהליכת' לצידון ל"מ לדעת אומרים דזמן מנחה גדולה נאסר במלאכה והוא בשש ומחצ' וכיון דעכ"פ לא הגיע לצידון עד שעבר רוב היום וכבר הגיע זמן מנחה גדול' וכבר נאסר במלאכ' ופרקמטיא ואפי' למ"ד מנחה קטנה שהוא בט' ומחצה מ"מ משום זמן מיעוט שבין מנחה גדולה לבין מ"ק אינו מפסיק לטרוח לבא לשוק לצידון ועוד דע"כ מ"ש רש"י דהוא מהלך יום א' הוא ל"ד כמ"ש אלא ר"ל רוב היום משום אותו חצי שעה ששהה בדרך דהיינו עד שש ומחצה שהוא זמן מנחה גדול' אע"ג דהוי יותר חצי שעה מחצי היום והוי רוב היום מש"ה לא הוי קרי ליה רש"י מהלך יום אחד א"ו שצ"ל שהי' על הדרך עכ"פ איזה שעות אחר שעבר חצי היום וא"כ טרם יבאו שמה יגיע זמן מנחה קטנה או ישאר זמן מועט עד מנחה קטנה ומה בצע בהליכתם כיון דלא נשאר להם לעסוק בפרקמטיא אלא זמן מועט אלא ע"כ אפי' בזמן שאסור במלאכה מ"מ פרקמטיא מותר:

וכ"מ ספ"ב דשבת כו' לבטל העיר וחניותי'. ולפי הבנת העולם דמ"א מביא ראיה מדתני שם שש תקיעות תוקעים בע"ש תקיע' א' לבטל העם ממלאכ' שבשדה שני' לבטל העיר וחניותי' הרי מתקיע' א' כבר נאסרו במלאכ' ועדיין היו החניות פתוחים עד תקיע' ב' ולכן תפסו עליו בס' א"ר וס' ת"ש וס' ח"מ דאדרבא מביא ראי' לחובתו דהא פרש"י דשני לבטל העיר ממלאכ' וכמ"ש מ"א סק"ד ואדרב' המלאכ' וביטול חנויות זמנם שוה מתקיע' ב' ואילך ותקיע' א' היתה לבטל את העם שבשדות וע"ש במס' שבת הטעם למה הוצרך עם שבשדות להקדים לבטל ממלאכ' ואני בענ"ד איננו מבין כן דלפי הבנתם ה"ל להביא גם הא דתקיע' א' היה לבטל העם דמזה עיקר ראיית מ"א דאע"פ שכבר הוצרכו לבטל ממלאכ' בתקיע' א' מ"מ הותרו בפרקמטיא עד תקיעה ב' וזה גרם להם שהם הבינו שפרקמטיא וחנות הכל הוא ענין א' אבל לענ"ד הם דברים נפרדים דפרקמטיא היינו מכיר' בצנעא וחנות היינו שהחנות פתוחה ומוכר בפרהסיא וע' לקמן סי' תקל"ט לענין חה"מ שיש חילוק בזה גם עיין בהלכות אבילות וא"כ מ"ש מ"א דפרקמטיא מותרת ר"ל בצנעא והחנות סגור' ולזה הביא ראיה ממ"ש תקיע' ב' לבטל העיר וחניותי' דהיינו שיסגרו החניות וכ"ה שם בשבת וז"ל ו' תקיעות כו' תקיע' א' כו' ועדיין חניות פתוחים כו' התחילו לתקוע תקיעה ב' כו' וננעלו החניות הרי דבתקיע' שניה לא נתחייבו אלא לנעול החניות אבל לאסור פרקמטיא דהיינו אפי' בצנעא לא שמענו וא"א דגם פרקמטיא אסור' ה"ל להש"ס לומר כן דבתקיע' שניה נאסר' פרקמטיא וממילא כ"ש נעילת החנות א"ו דפרקמטיא שרי אפי' לאחר תקיע' ב' שכבר נאסרו במלאכ':

(ב) (ס"ק ב) מן כו' אבל אין עונשים אותו דליכא איסורא אלא שאין בו סי' ברכה ר"ל אף אם ירויח באותו מלאכה יפסיד נגדו סך זה במקום אחר עיין בספר ת"ש ועיין לקמן ס"ס תקפ"ה בט"ז מ"ש על הרב"י דכ' לקמן דליכא איסורא:

(ד) (ס"ק ד) מנחה כו' וע"ק דבח"מ כו'. והיינו תקיע' ג' כ"ה בגמ' דידן התחיל לתקוע תקיעה ג' כו' ושוהה כדי צליית דג קטן ותוקע כו' ושובת. אמנם הוא ל"ד תקיעה ג' וכמ"ש סמ"ע שם דיש זמן לפועל לעשות יתר דברים מצליית דג קטן דהיינו ולמלאות לו חביות מים ושאר צורכי הקטנים לכן צריך לבא לביתו קודם תקיעה ג' עיין שם:

ומשמע התם דצריך לעשות בשדה עד זמן הזה ובגמרא אמרינן דבתקיע' א' כו' וצ"ל דדוקא למ"ד זמן מנחה גדולה קשיא אבל למ"ד מנחה קטנה לא קשיא ליה והיינו משום מאי דכ' מ"א ומשמע התם דצריך לעשות כו' הוא ג"כ ל"ד דכן היא לשון רמ"א בח"מ ובע"ש מקדים עצמו לביתו למלאות חביות כו' ובגמרא דידן אמרי' תקיעה א' לבטל העם ממלאכה שבשדות ובריי' שאח"ז קתני תקיעה א' נמנעו העם שבשדות מלעדור כו' ומלעשות כל מלאכה שבשדות ואין הקרובין רשאין ליכנס עד שיבואו הרחוקים ויכנסו כולן כאחד (ומפני החשד שלא ידעו שאלו היו רחוקים ויאמרו שעשו מלאכה אחר התקיע') וא"כ למ"ד מנחה קטנה והיינו תקיע' שניה היה אז שהוא שני שעות ומחצה קודם הלילה ותקיע' אחד שהי' זמן רב קודם תקיע' ב' כמ"ש מ"א לעיל נאמר שהתקיע' אחד היה שני שעות קודם לתקיע' ב' והיינו ארבע שעות ומחצה קודם הלילה ולכן היו צריכים למנוע ממלאכ' מזמן תקיעה א' משום הרחוקים שמלאכתן רחוק מן העיד מהלך ד' שעות ובאו לביתם חצי שעה קודם הלילה להכין לעצמו חבית מים ודג קטן כו' אבל זמן מניעתם ממלאכ' שבשדה היה בתקיע' א' כמו שהוא בגמרא דידן אבל למ"ד תקיעה שניה מזמן מנחה גדולה דהיינו ו' ומחצה וא"כ תקיעה א' היה זמן הרבה קודם לכן אפ"ת שלא היה מוקדם לתקיעה ב' כ"א שעה א' ע"כ צריכים להפסיק ממלאכת שבשדה בחמש ומחצה דהיינו שש ומחצה קודם הלילה ונתנו להם זמן רב כזה כדי שיכנסו הרחוקים קודם הליל' לערך חצי שעה וא"כ ע"כ הפועלים צ"ל ממלאכתן רחוק מהעיר ש"ש וא"כ א"א להגיע כשיוצאים מביתם לשדה כ"א בשש וכיון דצריכים למנוע ממלאכתם מחמש ומחצה ועדיין לא עשו שום מלאכה בשדה דהא עדיין לא הגיעו מביתם לשדה כי הוא רחוק הרבה (ואפילו להטור דס"ל דתקיעה אחת היה בזמן מנחה גדולה דהיינו וי"ו ומחצה לא ק"מ למ"ד מנחה קטנה די"ל כנ"ל דממנחה גדולה נמנעו ממלאכתם בשרה משום הרחוקים מהעיר חמש שעות וא"כ יבאו לביתם חצי שעה קודם הלילה וכן מיציאתם מביתם שלהם עד שמגיעים לשדה חמש שעות וא"כ יכולין לעשות עכ"פ מלאכתן בשדה שעה ומחצה):

דפועל צ"ל כו'. ר"ל אם הבעל הבית רוצה בכך שיעשה ואינו חושש למאי שלא יראה סי' ברכה:

לכן תיקנו כו' ליתן עצה טובה לבעל הבית:

(ה) (ס"ק ה') מספר כו' ונ"ל טעם כו' אפי' נוטל שכר דכן ראה מ"א המנהג:

אבל בער"פ כו' וכ"ש בחה"מ דחמיר מער"פ אלא הואיל והוזכר איסור תספורת בסי' תס"ח בער"פ אבל בחה"מ לא הוזכר בפי' איסורו לכן נקט ער"פ:

עסי' תקמ"א וסי' תק"מ כצ"ל:

דמשמע דמלאכות אומן הוא רצה לומר התספורת. ולא ידעתי אם כוונתו דכל תספורת הוא מעשה אומן ולא משכחת תספורת מעשה הדיוט דלא ככלבו שהביא תחלת ס"ק זה. או מודה דמשכחת לה מעשה הדיוט אלא סתם תספורת הוא מעשה אומן:

אפי' במועד שרי. ואם כן למה החמירו בע"פ דקיל מחה"מ:

וא"כ כל מלאכות כו' חוזר אדלעיל דלפי מ"ש מ"א לעיל דע"ש קיל מחה"מ ואם כן כל מלאכות כו':

דאי בחנם פשיטא דשרי תספורת. וא"כ למה אסר הכלבו תספורת מעשה אומן ועז"כ הרב"י דאין המנהג כן וע"כ אפי' בשכר המנהג להתיר. ורמ"א הביא פה בהג"ה דעת הרב"י ע"כ אפי' בשכר מתיר תספורת ע"כ גם לענין שכר קיל ע"ש מחה"מ. אבל לענין שאר מלאכות לא דיש לחלק דוקא תספורת דניכר שהוא לכבוד שבת משא"כ שאר מלאכות דומיא דתיקון בגדים כמ"ש מ"א לעיל. ומ"ש דמאי דכ' מ"א דאי בחנם פשיטא ור"ל דקשיא ליה דברי הכל בו כמ"ש לעיל יותר נראה דאייתי מ"א ראיה מדברי רמ"א דהראי' מן הכלבו יש לדחות דהוא ודאי איירי בשכר דהא הכל בו מתיר גם בחה"מ אפי' בשכר וכמ"ש מ"א לעיל אלא ראיות מ"א מרמ"א שכתב ומסתפרי' כל היום פשיטא והא אפי' תיקון בגדים שאינו ניכר שהוא לצורך שבת שרי א"ו איירי בשכר דאסור בתקון בגדים מ"מ בתספורת מותר שניכר שהוא לצורך שבת:

ובכוונות כתב שהאר"י כו' אפי' בע"ש ועסי' רל"ב כ' בס' א"ר וז"ל משמע משום תפלת המנחה כשעדיין לא התפלל עכ"ל ור"ל מדכ' מ"א ועסי' רל"ב דשם מיירי בדין תספורת סמוך למנחה בחול משמע דגם טעם האר"י הנה מטעם זה וכן ממ"ש אפי' בע"ש משמע דכ"ש דאסור בחול וע"כ מיירי בשלא התפלל מנחה דאל"כ מאי איסור יש בחול אע"כ שלא התפלל אלא דס"ד דבע"ש יהיה מותר אפי' לא התפלל עדיין לפי שהוא צורך שבת לזה כ' אפי' בע"ש:

ודע שכ' הט"ז בס"ק ב' דמאי דאסרו בסי' זה בשכר והוא מותר בחנם דאם הוא עני ורוצה להוציא לצורך שבת דמותר דהא אפי' בחה"מ מותרים כו' עכ"ל וא"כ לפמ"ש מ"א לקמן סי' תקמ"ב דגם בחה"מ אם יש לו לחם ומים אסור ליטול שכר ואפשר דשם מיירי דוקא ממלאכה האסורה בחה"מ אלא שהותרה כיון דאין לפועל מה לאכול ע"כ אי א"ל לחם ומים לא הותר אבל מלאכה המותרת אפי' י"ל מה יאכל. ולפועל שאין לו היתר אפי' ליטול שכר בכה"ג מותר ליטול שכר אפי' י"ל לחם ומים ולהוציאו לצורך שבת שיהי' לו כל צרכו בהרווחה וכ"ש לפי מ"ש מ"א דערב שבת קיל מחה"מ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.