מגיד משנה/זכיה ומתנה/ה
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
הנותן מתנה בין בריא בין שכיב מרע וכו' כדי לאבד ממון אחרים. בהשגות א"א פירוש הטובה שקבל ממנו ע"כ. וכמדומה לי שלא ראה הרב ז"ל סיום בבא זו בספרי המחבר וכך כתב בספרינו כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן. והוא דבר מבואר שאם נאמר שמתנה בסתר מועילה יבא הדבר לידי הפסד שימכור אחר כן מה שנתן ויקנוהו ממנו לפי שלא ידעו במתנה. ולפיכך אמרו שלא תועיל להסיר קנוניא. ופירוש דברי הר"א ז"ל שהטעם שאינו נותנה בלב שלם אלא מפני שקבל טובה ממנו ואינו רוצה שתועיל. וטעם רבינו עיקר:
בעריכה
כל שטר מתנת קרקע שאין וכו'. מ״ש המחבר קרקע לאו למימרא דמתנת מטלטלין שהיא מסותרת שתועיל דהא סתמא אמרינן האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה וכן מוכיחין דברי המפרשים וגם המחבר הקדים הנותן מתנה סתם ולא אמר הנותן מתנת קרקע אלא ודאי מ״ש כאן קרקע אינו אלא מפני שאין שטר מועיל במטלטלין בלא קניין והוא הדין לקניין מטלטלין ודאי בשצוה להסתירו וזה הדין מבואר פ' חזקת (בבא בתרא דף מ':) וכך כתוב שם אמר רב יהודה האי מתנה טמירתא לא מגבינן בה היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף (כגון) דאמר להו לסהדי זילו אטמרו וכתובו ליה איכא דאמרי אמר רב יוסף (כגון) דלא א״ל תיתבו בשוקי ובברייתא וכתבו ליה פירוש בשווקים וברחובות ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא ובעינן סתמא מאי פירוש סתמא כל שאין כתוב בה אמר לנו כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסיא ואמרינן רבינא אמר לא חיישינן רב אשי אמר חיישינן והלכתא חיישינן ע״כ. ומתוך כך כתב המחבר חוששין שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל וכן פיר״ש שם ור״ח ז״ל דחיישינן ופסולה וכ״נ דהאי לישנא בתרא דרב יוסף לפרושי מתנתא טמירתא דאמר רב יהודה היא ורב יהודה הא אמר לא מגבינן בה אבל קצת הגאונים ז״ל חלקו בזה ואמרו מדקאמר חיישינן ולא קאמר לא קנו אלמא חששא היא ואיכא לדקדוקי עלה דמילתא כגון דסיים מיניה חד גברא למכתב ליה מתנה וקא מדחי ליה זמנא בתר זמנא ובתר הכי אמר להו לסהדי כתובו ליה סתמא דהתם ודאי איכא למיחש דדחויי בעלמא הוא דקא מדחו ליה אבל אי חזינן דכתבה מדעתא דנפשיה ליכא למיחש להאי חששא ולא מחזקינן ליה בסתמא למתנתא טמירתא ומתנתא מעלייתא היא, כך כתוב בעיטור בשמא דרבוותא, והרב אבן מיג״ש ז״ל כתב הכי קאמר רבינו הרב ז״ל וכך הורה בתשובותינו וגאון נמי מצינו לו תשובה בענין זה וכך הורה עכ״ל. ופירוש אחר י״ל חיישינן הא מפסל לא פסלינן ונפקא מינה דהיכא דאתא נותן וערער ערעורו עירעור הא לא אתא וערער מגבינן בה ודברי המחבר עיקר דודאי סתמא הרי הוא כמתנתא טמירתא ממש וכבר כתבתי סעד לזה וכן בדין השכ״מ כתוב בהלכות כתב רבינו האי גאון ז״ל לא רגילינן בצואות וכו' ועוד כתב שכ״מ דאמר לא תגלו הא תפקדתא וכו' כדאיתא בהלכות וכתב רבינו פ״ט ובחידושי הרשב״א ז״ל וכתב ר״ח ז״ל וכן המקנה מתנה בקניין צריך להזכיר בעת הקניין כי מתנת פרהסיא אני מקנה ואם לא הזכיר אלא בשעת הקניין נתן סתמא פסולה וכן אמר גאון והא סמיכו רבנן ותקינו למיכתב מתנת פרהסיא ופרשי בה והכי אמר לן מתנתא דא כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסיא כי היכי דלא תהוי כמתנתא טמירתא עכ״ל רבינו חננאל ז״ל:
געריכה
הכותב שתי מתנות וכו'. זה נתבאר שם דאמרינן גבי מתנתא טמירתא אמר רבא והוי מודעא לחבירתה ואסיקנא התם דהך מימרא דרבא לא בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר וטעותא היא דלא הוי מודעא ופיר"ש ז"ל הויא מודעא הך מתנתא טמירתא היא מודעא לבטל חבירתה שטר מכר או מתנה גלויה וכשרה שנכתבה אח"כ על שדה זו ולאדם אחר דלכך כתב להך טמירתא דלא להחזיק בהאי שדה האי בתרא עכ"ל ואסיקנא דלא הוי מודעא וזה פשוט:
העריכה
(ד-ה)
כבר ביארנו וכו'. פרק עשירי מהלכות מכירה.
לפיכך מי שהיו הדברים מוכיחין וכו' מעשה באחד וכו' עד בעניינים אלו. בגמ' גבי האי דאמר רבא והויא מודעא לחבירתה אמרינן בגמרא והא דרבא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאזיל לקדושי אתתא אמר ליה אי כתבת לי כולהו נכסיך הוינא לך ואי לא לא הוינא לך אזל (איהו) כתב לה לכוליה נכסיה אתא בריה קשישא (קבל קמיה) [א"ל וההוא גברא מה תהוי עליה] אמר להו לסהדי זילו איטמרו בעבר ימינא וכתבו ליה אתא לקמיה דרבא אמר להו לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא סבר משום דהויא מודעא לחבירתא, פי' שמתנת הבן הוי מודעא למתנת האשה ומהכא הוה שמע דמתנה מסותרת הויא מודעא לגלויה ולא היא התם מוכחא מילתא מחמת אונסא הוא דקא כתב לה אבל הכא פי' בעלמא מר ניחא ליה דליקני כו' ע"כ. ופירוש המחבר כך הוא ולא היא התם הוא דהויא מתנת הבן מודעא משום דעובדא גופא מוכחא דאיכא אונס ומיהו אי לאו מתנת הבן היינו אומרים שאונס זה לאו אונס גמור הוא שאם ירצה לא ישאנה ולא יתן לה נכסיו אלא גמר בלבו ונתן אבל כשכתב לבן מתנה מסותרת בטל מתנתה וכן פירשו ז"ל ועיקר. דודאי שלא במתנת הבן אין זה אונס כלל ועכשיו גם כן אינה בטילה מדין אונס אלא מדין מודעא. וזהו שהקדים המחבר כבר ביארנו שהמוסר מודעא ואף על פי שאין שם אונס וכו'. ויש שיטות אחרות וזאת נכונה:
ועריכה
שני שטרות שזמנם וכו' אם דרך אנשי העיר לכתוב שעות כל הקודם זכה. פירוש וכשנכתבו בשטרות אלו שעות ואע״פ שאין אנו יודעים למי מסר ראשון תלינן שהמוקדם נמכר לו קודם והרי קדימת המעות במקום שנהגו לכתוב כקדימת הימים בכ״מ ודין זה מתבאר פ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד:) בעובדא דאימיה דרמי בר חמא ופירשוה בהלכות בשאין בה קניין:
ואם אין דרכן לכתוב שעות וכו' אע"פ שידענו אי זה מהן נכתב ראשון כיון שלא ידענו שעת המסירה הרי הדבר מסור לב"ד. ודין זה מחלוקת דרב ושמואל שם במי שהיה נשוי דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני והלכתא כשמואל בדיני. ואמרינן התם טעמא דשמואל דס"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי. פירוש ואילו באו עדים ואמרו לזה נמסר בבקר ולזה נמסר בערב זה שנמסר לו ראשון קנה דעדי מסירה כרתי הלכך שודא עדיפא דדילמא אתו סהדי ומסהדי ואמרי דהכי הוה מעשה ואע"ג דאפשר נמי דבבת אחת נמסרו שניהן וזכות שניהם חלה בבת אחת מ"מ הא מילתא לא שכיחא ודינא דשודא שכיחא טפי כך פירשו ז"ל:
זעריכה
בד"א בשטר שאין בו קניין וכו' אבל אם היה בכל שטר וכו'. זה פשוט דמשעת קניין שעבד נפשיה. ומבואר בהלכות שם דאי אית ביה קניין הוה קיימא בידא דמאן דקדים אפילו שעה אחת עכ"ל:
וכן אם היו שם עדים וכו'. כבר נתבאר זה למעלה וכר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי:
חעריכה
שני שטרות היוצאין על שדה אחת בשם וכו'. מימרא פ' נערה שנתפתתה בכתובות (דף מ"ד):
אם היה השטר הראשון מתנה וכו'. מפורש שם:
ואע"פ שלא היה כתוב שם אחריות. בשטר המכר שאחריות במכר אע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי. כמו שנתבאר פ' י"ח מהל' גזילה:
וכן אם הראשון במכר וכו'. גם זה שכתב ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא. וכן הן דברי המחבר. ויש מי שפירש ליפות כחו שאם יערער עליו בעל המצר יטמין שטר המכר ויאמר במתנה נתנה לי אבל אם נודע שכתב לו שטר אחר של מכר יש בו משום דינא דבר מצרא כמו שנתבאר פי"ג מהלכות שכנים. ויש מי שכתב דאע"פ שנודע שכתב לו שטר אחר של מכר כיון שכתב לו שטר מתנה אין בה משום דינא דבר מצרא וכתב הרשב"א ז"ל ושמא נאמר לפי דבריו דשטר מתנה באחריות שאני לפי שהשטר זה בעצמו נידון כמכר ואין כאן מתנה כלל אבל כתב לו שטר מתנה מוחלט לכך כתב לו שאם יערער עליו בן המצר שלא יהא המכר מכר ויזכה בו מכח מתנה זו וצ"ע עכ"ל:
טעריכה
היו שני השטרות במכר וכו' אם הוסיף בשני כלום וכו'. ג"ז שם מודה ר"נ דאי כתב לזה דיקלא לתוספת כתביה, פי' ואם הוא שטר מכר ובא לגבות מחמת האחריות גובה העיקר מזמן הראשון ותוספת מזמן שני כן כתבו רוב המפרשים:
ואם לא הוסיף וכו'. זה מפורש שם והיא מימרא דרב נחמן. ואמרינן עלה מ"ט רפרם אמר אימר אודויי אודי ליה פי' שהשטר הראשון שקר. רב אחא אמר אימר אחולי אחיל גביה, פי' לשעבוד שיש מזמן ראשון לזמן שני ואמרינן דאיכא בינייהו לשלומי פירי, פי' פירות שאכל לוקח בין זמן ראשון לזמן שני לרפרם משלם לרב אחא לא משלם. ולטסקא לפרוע מס הקרקע למלך מזמן ראשון לזמן שני לרפרם על המוכר או הנותן לפרוע לרב אחא על הלוקח לפרוע, לשון ר"ש ז"ל. ופסק המחבר כרפרם מפני שקרקע בחזקת בעלים ראשונים עומדת:
מהדורה זמנית - הבהרה הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |