מגדל עוז/גירושין/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גירושין י

א

כל מקום שאמרנו עד והולד ממזר. בגיטין פ' התקבל (דף ס"ו) ופרק הזורק (דף פ') :

ואם היה בעלה כהן וכו' וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה מדבריהם. פרק האשה רבה (דף צ"ד) ופ' קורדיקוס:
כתב הראב"ד ז"ל לא הכל שוין בדבר זה וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא באמת לגבי כל הדרכים האלו בה ביבמות פרק האשה רבה ובגיטין פרק קורדיקוס כי רש"י ובעלי שיטתו כשיטת ר"מ ז"ל ורבותינו בעלי התוס' ז"ל חלקו עליו ורבים אחרים מחלקים באלו החלוקים שחילק הראב"ד ז"ל:

ב

וכל מקום שאמרנו בחבור זה עד תחת בעלה. בגיטין פרק הזורק (דף פ') :

ואם א"א עד לעז על בניו. פ"ק דגיטין (דף ה') :

ג

וכל מקום שאמרנו עד גירושין גמורין. פרק התקבל (דף ס"ג) ופ' אלמנה ניזונת:

ד

כל מי שנשאת בגט בטל כו' עד על שניהם עולמית. בגיטין פרק הזורק (דף פ') :

ה

כל מי שנשאת בגט בטל כו' עד על שניהם עולמית. בגיטין פרק הזורק (דף פ') :

ו

הרי שנתקדשה כו' עד ולא נתקיים. בגיטין פרק המגרש וביבמות פרק האשה רבה (דף פ"ז) :

ז

ואין לה כתובה כו' עד הולד ממזר מדבריהם. פ' האשה רבה (דף פ"ט) ובירושלמי:

גירשה השני כו' עד ולא מן הכתובה. בגיטין פ' הזורק (דף ע"ט פ') :

ח

וכן הדין וכו' עד הדרכים האלו בה. בגיטין פרק הזורק וביבמות פרק האשה רבה:

וכן אם קדש אשה כו' עד אחות גרושתו. פרק האשה רבה (דף צ"ד) :

ט

וכן הדין וכו' עד הדרכים האלו בה. בגיטין פרק הזורק וביבמות פרק האשה רבה:

וכן אם קדש אשה כו' עד אחות גרושתו. פרק האשה רבה (דף צ"ד) :

י

וכן הדין וכו' עד הדרכים האלו בה. בגיטין פרק הזורק וביבמות פרק האשה רבה:

וכן אם קדש אשה כו' עד אחות גרושתו. פרק האשה רבה (דף צ"ד) :

יא

כתב הסופר וטעה כו' עד בעלה השני. עיקר הדין משנה פ' הזורק (דף פ') ותקנתא דחוזר ונותנו לה פסק כר"ש בן אלעזר משום דסתם לן תנא דמתני' דכנסי שט"ח זה כו' כותיה בההוא פירקא ומייתי לה נמי בפירקא קמא בשמעתין דבפני כמה נותנו לה וכל כמה דאפשר לתקוני מתקנינן:

יב

המוציא את אשתו עד ויתקרב לחליצה. בגיטין פרק השולח (דף מ"ה) ובפ"ב דיבמות (דף כ"ה) :

יג

המוציא את אשתו עד ויתקרב לחליצה. בגיטין פרק השולח (דף מ"ה) ובפ"ב דיבמות (דף כ"ה) :

יד

המוציא את אשתו עד ויתקרב לחליצה. בגיטין פרק השולח (דף מ"ה) ובפ"ב דיבמות (דף כ"ה) :

טו

המוציא את אשתו עד ויתקרב לחליצה. בגיטין פרק השולח (דף מ"ה) ובפ"ב דיבמות (דף כ"ה) :

טז

המוציא את אשתו עד ויתקרב לחליצה. בגיטין פרק השולח (דף מ"ה) ובפ"ב דיבמות (דף כ"ה) :

יז

המגרש את אשתו וכו' עד וצריכה ממנו גט שני. בגיטין פ' הזורק (דף פ"א) וביבמות פרק ב"ש:

יח

נתייחד עמה בפני עדים וכו' עד שהרי אין לבו גס בה. בקדושין פרק האומר ובגיטין פרק הזורק (דף פ"א) :

יט

הורו מקצת הגאונים וכו' ויש מהן שהורה וכו' עד שיודע בודאי שנשתחררה או שנתגיירה: כתב הראב"ד ז"ל בכותי ודאי הוא כדבריו וכו': ואני אומר דברי פי חכם חן כי דקדק ר"מ ז"ל בלשונו שהרחיק הדברים מדרכי ההוראה כאשר נאמרו ההלכות בגיטין פרק הזורק ובקדושין פרק האומר כמו שהזכיר ר"מ ז"ל ברמז לשונו ובמה שאמרו אמרו, ואם להשוות הדבר רצו רואה אני קושיא גדולה במסכת ע"ז פרק אין מעמידין שאמרו כותית גזרו עליה משום נשג"ז כי הזיי"ן היא זונה ואם אין אדם עושה בעילת זנות הלכה לה גזירת זונה ממנה ובהסכמת הראב"ד ז"ל ג"כ שהסכים, ושאר הדברים שאמר באמת כי סברא היא והדעת נוטה בכך אבל מדרכי ההוראה דברי ר"מ ז"ל נכוחים:

כ

מי שהוחזקה אשת איש וכו' עד וקול התירה. פרק המגרש (דף פ"ח) :
כתב הראב"ד לא נראה כן בגמרא וכו': ואני אומר דעת הראב"ד ז"ל משום דתנן פרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא תהא שם אמתלא איזו היא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא אמתלא ושקלי עלה בגמ' ואסקה רב אסי דה"ק יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מ"ט (הרי) קול ושוברו עמו ופירש"י ז"ל האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו האיש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו הרי זו מגורשת ומותרת לכל אדם מ"ט הרי קול שחששנו לו תחלה שוברו עמו עכ"ל. ועל פיסקא דאמתלא דמתני' גרסי' בגמ' אמר רבה בר רב הונא אמתלא שאמרו אפי' מכאן עד י' ימים רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא ושלא במקום אמתלא אין חוששין (לה) וקי"ל כותיה דרב זביד דהא ר"י דחה לדרבה בר רב הונא לעיל דגרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ויס"ג ובני אדם נכנסין ויוצאין (ואומר נתקדשה פלונית היום) אמרו דבר זהו קול הוא לא אמרו דבר זהו אמתלא ואתמהינן לא אמרו והא לא אמרו ולא כלום ומהדרינן לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד י' ימים קמ"ל לא אמרו הוא דהויא אמתלא הא אמרו לא הויא אמתלא ופירש"י ז"ל לא גמרו את הדבר להוציא (את) הקול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלא (אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהניא אמתלא ע"כ פי') אבל אם גמרו את הדבר ואמרו מקודשת היא ואחר שיצא הקול הוסיפו אמתלא אינה כלום וחשב הראב"ד ז"ל לומר כי האמתלא והשובר דבר אחד הם ובין אגירושין ובין אקדושין קיימי וכדפריק רב זביד למתני' כי אותביה רב פפא מדקתני ובלבד שלא תהא שם אמתלא ואהדר ליה במקום אמתלא קאמר וכמו שפירש"י ז"ל דארישא קאי שאם אמרו מקודשת חוששין לה ואפי' יצא קול נמי שגירשה על תנאי אין כאן שובר כיון שאמרו שהיו גירושין על תנאי ולדבריו הא דתלו לקמן בההיא שמעתא בקטן ובפחות משוה פרוטה היינו כשנמצא הדבר כן אין חוששין וסומכין על אמתת הענין אבל מן הסתם מבטלין את הקול אלא בקול שאין שם אמתלא ור"מ ז"ל העמיק ודקדק יפה לשון התלמוד כי שוברו הוא קול ההיתר כמו קול האיסור והוא כמו טוט אסר וטוט שרי ושייך בגירושין דפנויה בלחוד וכפירש"י ז"ל ואמתלא הוא על תנאי או ספק וכמו פ"ט מהלכות אישות וכדי שלא יאריך בלשונו כתב כמו שביארנו פ"ט דהלכות אישות ואקדושין בלבד קאי ויש לי בו טעם וגם מצאתי שכתבו מורי רשב"א ז"ל בנמוקין שלו משום דדוקא באמתלא כגון שאומר נתקדשה אלא שעל תנאי היה בכי הא הוא דבעינן שיצא שוברו עמו אבל ביצא עליה קול שנתגרשה דעכשיו אין קול זה מבטל הקול ואיתיה להאי ואיתיה להאי דלבתר שנתקדשה קדושין גמורין אומר שנתגרשה ג"כ גירושין גמורין בכי האי אפילו מכאן ועד י' ימים וזה טעם נכון וברור וכן מוכחא כל הסוגיא בעיני כי לאחר תירוץ רב אשי על משנתנו דהרי קול ושוברו עמו הפסיק מזה הענין והתחיל במימרא דאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר ושקיל וטרי כולה סוגין טובא בעניני קדושין בלחוד ועלייהו קא מוקים טעמי דאמתלא אבל אגירושין לא הוזכר לשון אמתלא כלל לשון שובר וכמו שנזהר ר"מ ז"ל בלשונו וכתב פ"ט דהלכות אישות בפירוש אמתלא מבואר יפה בחלוקיו ובפרק זה בלשון קול בלבד בדקדוק יפה וכמ"ש ועוד דאם איתא דדינא דקדושין וגירושין בחדא מחתא מחתינהו אמאי פלגינהו רב אשי באוקמתיה לכללינהו בחדא מקודשת ומגורשת אלא ודאי ש"מ טובא איכא בינייהו והא דמהדר תלמודא על פסקא דתני במתני' ובלבד שלא תהא שם אמתלא בפלוגתא דרבה בר רב הונא ורב זביד ופסקנו בה כרב זביד וכ"פ ר"י אלפס ז"ל מן הטעם שכתבתי אשר משם השגת הראב"ד ז"ל כבר פירשה רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל וכתב דקול דרב אשי לאו ארישא קאי דאפילו יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת על תנאי ודאי מבטלין לקלא דקול ושוברו הוא מימר אמרי נתקיים התנאי והרי היא מגורשת וכדאמרינן לקמן בההיא שמעתא מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי ולא הוו בהו שוה פרוטה וכן מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי וקדושי קטן הם אלמא לא חשו חכמים לקלא אלא כשאין שוברו עמו כלל ומשום לעז משפחות אבל כל היכא דאיכא למימר דלא טעו בה אינשי למימר דמדינא שריוה רבנן חוששין לאותו קול אלא מתני' הכי קתני הרי זו מקודשת ומגורשת אסורה לכהן ואימתי חשו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל בקול שיש שם אמתלא כגון שהוציאו קול על תנאי ואח"כ מת בעלה אין חוששין לאותו קול ע"כ. ובזה העמיד דברי ר"מ ז"ל על נכון. ולפי מה שאני אמרתי אין צורך לכל זה הפלפול ולדחוק פי' השמועה אלא להעמידה בכל ענין וכפירש"י ז"ל וללכת בה בדרך הרחבה בשובה ונחת וסוגיא מוכחת ודרכיו נכוחים:

כא

לא ישא אדם אשה עד אם שנאה ישלחנה. פרק המגרש (דף צ') :

כב

אשה רעה בדעותיה וכו' עד ויצא מדון. פרק הבא על יבמתו (דף ס"ג) :

ואשה שנתגרשה וכו' עד לתוך ביתו. פ"ק דסוטה:

כג

מי שנתחרשה אשתו ה"ז מגרשה בגט ותהיה גרושה. ביבמות פ' חרש (דף קי"ג) ובגיטין פרק קורדיקוס (דף ע"א) :

אבל אם נשתטית אינו מוציאה וכו' עד שתבריא ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא תהיה הפקר לפרוצים שהרי וכו' עד ואינו חייב לרפאותה: כתב הראב"ד ז"ל ואם בת רפואה היא וכו': ואני אומר תמה אני שהרי דבר זה תלמוד ערוך הוא פרק נערה שנתפתתה גמרא מתני' דנשבית חייב לפדותה וכו' לקתה חייב לרפאותה דגרסינן בברייתא אמר רשב"ג רפואה שיש לה קצבה נתרפאת מכתובתה ורפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות וכבר כתב זה ר"מ ז"ל פי"ח דהלכות אישות והא ודאי שטות רפואה שאין לה קצבה היא ועוד דלא גרע מהא דאמר ר"י בההיא שמעתא עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה ועוד דחולי ארוך הוא לפחות וכבר כתב זה ר"מ ז"ל פי"ד דהלכות אישות דחולי ארוך מגרשה ונותן לה כתובתה וכי הא דגרסינן בשמעתין דלקתה שהזכרתיו קריביה דר"י הות ליה איתת אבא דהוה צריכה רפואה כל יומא וכו' ועל כן בזאת הואיל ונשתטית אין אדם דר עם נחש בכפיפה וראוי להוציאה אלא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא פרק חרש ופרק קורדיקוס ועל כן אין לה מתנאי כתובה שהן תקנת חכמים שהם אמרו והם אמרו ומן הדין מעתה שלא יהיה חייב לה לרפואתה וכ"כ רבותינו בעלי התוס' ז"ל כי מאחר שאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא קיימה קמיה ומש"ה לא תקינו רבנן כתובה לשוטה ונמצא דעת ר"מ ז"ל נכון:

ולא לפדותה וכו' עד ולהטפל בה. פרק חרש (דף קי"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל והוא שיודעת לשמור גיטה עכ"ל: ואני אומר גם בזה שהמקרא לא השמיע לאזני רבינו הראב"ד ז"ל לשון ר"מ ז"ל שכתב זאת הפיסקא ותקנת חכמים הוא כדי שלא תהיה הפקר לפרוצים שהרי אינה יכולה לשמור את עצמה עד סוף הפרק כמו שהעתקתי לשונו בסמוך והוא תלמוד ערוך פרק חרש דתנן נשתטית לא יוציא וגרסינן עלה בגמרא (יבמות דף קי"ג) א"ר יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה ומה טעם אמרו אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ושיילינן היכי דמי אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגי בה מנהג הפקר אלא שאינה יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת בתמיה והא אמרי דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה יצאה זו שאין לה יד לגרש עצמה ותנא דבי רבי ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת ופרקינן לא צריכא דיודעת לשמור (את) גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמור רבנן לא ליפקה שלא ינהגו בה מנהג הפקר ע"כ. הנה עיניך רואות שזאת המסקנא כר"מ ז"ל לפי שאינה יודעת לשמור את עצמה וענין אם עבר וגירשה שלא נזכר בבבלי עם מה שהשיג הראב"ד ז"ל בענין שמירת הגט מצאתיו מפורש בירושלמי דיבמות פרק חרש דגרסינן נשתטית לא יוציא דבי רבי ינאי אמרי משום גרירא רבי זעירא ור' אילא תרויהון אמרין שאינה יכולה לשמור את גיטה רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דרב יוסף אמר תלתא עבר וגירש מאן דאמר משום גרירא גירש ומאן דאמר שאינה יכולה לשמור גיטה אסור יש לה בן ואב מאן דאמר מפני גרירא אסור ומאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה [הרי יש לה אב ויכולה לשמור את גיטה פעמים שוטה פעמים חלומה מאן דאמר משום גרירא אסור ומ"ד מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה] יש לה עתים שיכולה לשמור גיטה ע"כ. ופי' גרירא שהיא נגררת אחר המנאפים ומזנה והיא בירושלמי כלשון הפקר של לשון הבבלי. והנך רואה בעיניך שהתלמוד פוסק כן שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכן פסק ר"י אלפס וכל המפרשים נ"ע כדברי רבי ינאי דירושלמי ואליבא דידיה אמרינן להדיא שאם עבר וגירש גירש שאינה יכולה לשמור גיטה ואע"פ שנראה שמוחלפת שיטתו דבי רבי ינאי דירושלמי מן הבבלי אין חשש כי כן מצינו רבות וגם כי ידעתי הכל לפניו כשולחן ערוך וגם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כך פירשו שמועתנו דלכתחלה בכל ענין כי אע"פ שיודעת לשמור את גיטה לא תצא משום גזירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכן נראה פרק התקבל גמרא מתני' דנערה המאורסה ואיזו היא קטנה היודעת לשמור את גיטה כל שמשמרת את גיטה ודבר אחר ושיילינן מאי קאמר אמר רבי יוחנן ה"ק כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה מתקיף לה רב הונא בר מנוח הא שוטה בעלמא היא כלומר ופחותה היא מן הקטנה דאע"פ שיכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת לכתחלה אלמא פשיטא להו דלאו בשמירה תליא מילתא. ואיני יכול לומר שרבינו הראב"ד ז"ל לא ראה הירושלמי הזה כי ידעתי הכל לפניו כשולחן ערוך לכך אמרתי שהמקרא לא השמיע לאזניו שיתן לבו גם לזאת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.