כף החיים/יורה דעה/צו

כף החיים ‏ יורה דעה צו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו. אעפ"י שהוא מקונח ונקי בודאי דאגב חורפיה דצנון וסילקא ודוחקא דסכינא פלט סכין גוף הטעם שבו והוי כמו איסור בעין הלכך לא דמי לשאר נ"ט בר נ"ט דלעיל סי' צ"ה דמותר. ש"ך סק"ב. כריתי או' א' וכתב וכן עיקר כדברי הש"ע ודלא כפר"ח שחולק. וכ"כ הפר"ת או' א' דכן עיקר ודלא כפר"ח. וכ"כ השפ"ד או' ב' דחלילה לזוז מדברי הש"ע והרב. וכ"פ החו"ד או' א' חכ"א כלל מ"ט או' א' בי"צ או' ב' ערוך השלחן או' ה' זבחי צדק או' א' וכתב וכן הסכימו רוב האחרונים ודלא כפר"ח או' ב'.

ב

ב) שם. שחתכם בסכין של בשר ב"י או שאינו מקונח וכו' זהו כסברת מהר"ם שהביא הטור דלא מקרי דבר חריף אלא קורט של חלתית דמנקב בני מעיה של בהמה כשאוכל אותה (כמ"ש לעיל ססי' נ"א) וע"כ נותן טעם לשבח אפי' אינו ב"י אבל שאר דברים חריפים אין דינם כן וע"כ כתב כאן שאינו אוסר אלא ב"י או שהוא אינו מקונח ואז אוסר מפני שמנונית שעליו וע"כ צריך נטילת מקום. ט"ז סק"א. ור"ל זו סברת מהר"ם אבל יש חולקים בזה כמבואר בטור וב"י וע"כ כתב אח"כ בש"ע וי"א דה"ה לאינו ב"י והוא מקונח. ועיין לקמן או' ט'.

ג

ג) שם. או שאינו מקונח. פי' שאינו ב"י ואינו מקונח. דסתמא השמנונית קרוש על פניו. ש"ך סק"ג. מנ"י על התו"ח כלל נ"ח או' י"ז וכלל ס"א או' י"ג. פר"ת או' ג' חו"ד או' א' שפ"ד או' ג' זבחי צדק או' ג' דלא כפר"ח או' ג' שכתב דבסתם סכין סגי בקליפה.

ד

ד) שם. עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום וכו' דדבר האוסר מחמת חריפות אינו אוסר יותר מכדי נטילה. ש"ך סק"ד. וכ"כ הער"ה או' ב' דרוב הפו' ס"ל דאין לאסור כולו ולכן אין להחמיר אלא בנטילת מקום כפסק מרן בש"ע ודלא כהפר"ת עכ"ל. זבחי צדק או' ד'.

ה

ה) שם. שהוא כעובי אצבע. והיינו כעובי רוחב אצבע כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ד' ואצבע והיינו אצבע אגודל כמ"ש לעיל סי' מ"ו או' נ"ד וסי' נ"ג או' י"ט יעו"ש.

ו

ו) שם. או שיטעמנו וכו' ולא ראיתי נוהגין להתיר ע"י טעימה בזה"ז דאין אנו בקיאין. תו"ח כלל ס"א סוף דין א' ט"ז סק"ב. מיהו ודאי אי טעמו דלית ביה טעם ובישלו בדיעבד בחלב מותר כיון דבודאי אין טעם בקדרה זו. ש"ך סק"ה. ל"ח פכ"ה או' קס"א. כנה"ג בהגב"י או' י"ג. מנ"י על התו"ח שם או' ג' הל"פ בביאו' או' ג' חו"ד או' ב' מש"ז או' ב' ובשפ"ד או' ה' ער"ה או' ג' וכתב דלא כפר"ח דמכשיר לכתחלה. חכ"א כלל מ"ט או' א' ערוך השלחן או' ו' זבחי צדק או' ה'.

ז

ז) וה"ה אם בישל בלא טעימה ונשאר מאותם בצלים שלא נתנן לחלב דמותר לסמוך אטעימת ישראל שאם לא יהא בו טעם בשר התבשיל של חלב מותר. הל"פ שם. מיהו הרב זבחי צדק או' ו' הניח דבריו בצ"ע דשמא אותם בצלים שבישל הם ראשונים ויש בהם טעם בשר יותר מאלו הנשארים דכבר נתקנח הסכין יעו"ש ואפשר לומר דמיירי כגון שנתערבו יחד ואין הפרש בין מה שבישל לנשאר או דמיירי כגון שבישל האחרונים ונשארו הראשונים.

ח

ח) והא דשרינן בנטילת מקום ה"ד היכא דניכר מקום החתך אבל אם אין ניכר הכל אסור וזה פשוט ומבורר. בית דוד חי"ד סי' ל"ח דף ט"ו ע"ד ד"ה והנה. זבחי צדק או' ז'.

ט

ט) שם. וי"א דה"ה לאינו ב"י והוא מקונח. זהו דעת סה"ת שהביא הטור דצנון וכל דבר חריף דמי לקורט של חלתית ואוסר אפי' אינו ב"י. ואינו דומה לדגים שעלו בקערה דמותר מכח נ"ט בר נ"ט דשאני הכא בסכין שפעמים שהשמנונית נקרש עליו ואינו ניכר והוי נ"ט בר נ"ט מן הממש ועוד משום חורפיה דצנון ואגב דוחקיה דסכינא פלט טפי מדגים הרותחים. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל או' ב'.

י

י) שם. וי"א דה"ה לאינו ב"י והוא מקונח. כבר כתבנו כמה פעמים וגם בסי' צ"ד או' ט"ז דכל היכא שסותם בש"ע לקולא ואח"כ מביא י"א לחומרא שחושש להם לכתחלה ואין להקל כסתם אלא דוקא בהפ"מ ושעת הדחק יעו"ש. וא"כ ה"ה לכאן דאין להקל באינו ב"י אלא דוקא בהפ"מ ושעת הדחק.

יא

יא) שם. וי"א דה"ה לאינו ב"י והוא מקונח. והגם דלקמן סעי' ג' סתם כסברא ראשונה ולא זכר דברי הי"א שבכאן וכן לקמן סי' ק"ג סעי' ו' הביא סברת י"א ולא הביא סברא ראשונה שבכאן וכן לקמן סי' קי"ד סעי' ח' גבי זיתים שכתב ובלבד שלא יהיו חתוכות וכו' שחשש לסברת סה"ת ולא הזכיר סברא ראשונה שבכאן י"ל שסמך על מה שכתב כאן שחושש לב' הסברות ולא הוצרך לכפול הדברים וזהו נ"ל פשט הדברים וא"צ לדחוק במ"ש האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה וית' עוד לקמן בסי' קי"ד סעי' ח' בס"ד.

יב

יב) דבר חריף שנתבשל בטל חורפיה ואם נתנוהו אח"כ לתוך מאכל לא יהיב טעמא. נחלת שבעה סי' ס"ח. פנים מאירות ח"א סי' ס"ד. מנ"י על התו"ח כלל ל"ו או' ח' לה"פ או' ז' בל"י או' ה' הל"פ בסעי' א' מקום שמואל בתשו' סי' ץ' אגורה באהלך חי"ד סי' כ"ט. שפ"ד לקמן סי' ק"ח או' ט' יא"פ על סעי' ב' אבל הער"ה או' ו' כתב דגם במבושל דבר חריף אסור כמבואר בתשו' הרשב"א סי' תצ"ז יעו"ש. וע"כ נראה דיש לילך בזה אחר הראות כי יש דברים חריפים דאפי' אחר בשולם עדיין בחריפותן כמו פלפלין וכדומה ויש שע"י בישול הולך חריפותן כמו בצל וסילקא וכדומא וגם בזה ה"ד לאחר שנתבשלו היטב אבל אם עדיין לא נתבשלו היטב עדיין הם בחריפותן וע"כ הכל לפי הראות.

יג

יג) תמכא שקורין קריי"ן שנמלל תוך קערה חולבת נקייה מותר לאכול אותו הקריי"ן עם בשר כי אין כאן דוחקא דסכינא ולא שמנונית. ט"ז סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' ד' לה"פ או' ו' בל"י או' ד' הל"פ סוף סעי' א' חו"ד או' ג' והמש"ז או' ג' כתב דלכתחלה אפשר דאסור מדינא ליתנו בחלב רק בדיעבד מותר.

יד

יד) והרי"ב אייז"ן של בשר לא מיבעיא אם גררו בשר בעין דא"א לנקות היטב הכלי אלא אפילו בלע טעם מ"מ חורפא ודוחקא הוי. מש"ז שם. ור"ל דאם גירר בו דבר אסור לאכלו בחלב.

טו

טו) וה"ה כשחתך דגים רותחים בסכין של בשר אסור לאכלן בכותח דכך לי רותחין כמו חריפותיה דצנון ועוד דוחקא דסכינא ועוד דהשמנונית קרוש ע"ג סכין. דמש"א דף שע"ב. כנה"ג שם או' ה' ובדיעבד אם חתכו בסכין נקי של בשר דגים רותחים ונתנום בחלב צ"ע. מש"ז שם. ואם היה הסכין נקי וגם אינו ב"י אפשר דיש להכשיר בדיעבד.

טז

טז) שם. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וכו' ובשלם בחלב צריך ס' כנגד מה שנגע מהסכין בהם. והא דלא סגי בס' כנגד הנטילה משום דאינו יודע כמה היה לו ליטול א"נ מיירי כשהמקום שנגע בסכין הוא פחות מכדי נטילה. ש"ך סק"ז.

יז

טוב) שם. צריך ס' כנגד מה שנגע מהסכין בהם. היינו כשידוע בבירור עד כמה נגע אבל מן הסתם דרך לחתוך בכל הסכין. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגב"י או' ל"ג. מנ"י על התו"ח כלל ס"א או' ז' לה"פ או' ז' חכ"א כלל מ"ט או' ב' ולפי שאינו יודע בבירור באיזה מקום נגע דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לא מידכר ע"כ צריך ס' נגד כל הלהב דסכין חוץ מהקתא. רש"ל פג"ה סי' מ"ב ופכ"ה סי' ס"ב. ט"ז סק"ד. מנ"י שם. לה"פ שם. בל"י או' ה' חו"ד או' ד'.

יח

חי) והא דאמרינן דצריך לשער נגד כל הסכין היינו נגד קליפת כל הסכין משום דאין הברזל בולע ע"י רותח יותר מכד"ק. פר"ח לעיל סי' צ"ד או' כ"ג ולקמן סי' קכ"א או' י"ט. וכ"כ הבל"י בסי' זה או' ו' בשם פנ"י. אמנם השפ"ד או' ח' כתב על דברי הפר"ח והבל"י הנז' דחלילה לומר כן ובטור ובכל הפו' מבואר כדי כל הסכין ממש ולא די בקליפת הסכין והכי נוהגין כל מורי הוראות יעו"ש ועיין לעיל סי' צ"ג או' ג' ואו' ד'.

יט

יט) ואם יש ס' אף מקום הנטילה מהצנון עצמו מותר כיון דלא נבלע בצנון רק היתר ולא איסור. מנ"י על הקו"ח שם או' ו' ער"ה או' ה' וכן בצלים שנחתכו בסכין של בשר ובשלום בחלב בלי נטילת מקום אם יש ס' בתבשיל גם הבצלים מותרים וא"צ לזורקם משום שבלעו היתר קודם הבישול אבל בצלים שחתכם בסכין של איסור הגם דיש ס' בתבשיל צריך להסיר מבצלים ואסור לאכלם משום דק"ל (וכ"ה לקמן בש"ע סי' ק"ו סעי' א' דהחתיכה עצמה אסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה יעו"ש) אפשר לסוחטו אסור. מוהר"ם מלובלין סי' כ"ח. ט"ז סק"ה. ש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ג. פר"ח שם או' כ"א. כנה"ג בהגה"ט סי' זה או' ב' לה"פ או' ז' בל"י או' ה' חו"ד או' ה' מ"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח. בית דוד חי"ד דף ט"ז ע"ד. ומ"ש הפליתי סי' צ"ד או' ח' לאסור הצנון והבצלים שבלעו בשר ונתנם בחלב אף דאיכא ס' וצריך לזורקם ודלא כתשו' מהר"מ מלובלין יעו"ש כבר כתב עליו הער"ה שם דאין דבריו מוכרחים. וכן החו"ד בביאור או' א' כתב לדחות דברי הפליתי הנז' יעו"ש.

כ

ך) ומיהו הא דאמרינן דאם חתך בסכין של איסור נאסרו הבצלים ואסור לאכלם אף דאיכא ס' משום דאפשר לסחטו אסור היינו כדי נטולה מבצלים ויסיר כדי נטילה והשאר מותר. מנ"י שם או' ח'.

כא

כא) שם. וה"ה לחתכם בסכין של עכו"ם. פי' דמשערינן בס' נגד מה שנגע בסכין דהש"ע אזיל לטעמיה בסי' צ"ב דפסיק דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב אבל לדידן (ההולכים על פסק רמ"א) דק"ל בכל האיסורים חנ"נ בעינן כאן ס' נגד כל מקום הנטילה בצנון. והיינו אם חתך הצנון במקום א' לחוד אבל אם חתכו דק דק נאסר כל הצנון וצריך ס' נגד כולו ובזה אין חילוק בין בב"ח ובין בסכין של איסור דבשניהם אם חתך במקום א' די בכדי נטילה ואם חתכו דק דק נאסר כולו אלא לענין בישול שמבשלין אח"כ יש חילוק דבשל חלב לבשר צריך ס' נגד הנגיעה בסכין דהיינו הלהב בין שחתכו במקום א' בין שחתכו דק דק אבל בסכין של איסור וחתך דק דק צריך ס' נגד כל הצנון ובחתך במקום א' צריך ס' נגד מקום הנטילה (ולפסק הש"ע נגד מה שנגע בסכין כנז') לפי שכל מה שנאסר חשיב כנבילה והשאר היתר גמור הוא. ט"ז סק"ו. לה"פ או' ט' בל"י או' ז' חו"ד או' ה' מש"ז או' ו'.

כב

כב) שם הגה. ואם חתכן דק דק צריך לשער ס' נגד כל הצנון. פי' דקאי גם לחתך צנון בסכין של בשר כמ"ש באו' הקודם דכיון דחתך דק דק ולא יש בכל חתיכה כדי נטילה נאסר הכל וצריך ס' כנגד כל הצנון. מיהו ה"ד כשהצנון קטן מהסכין או שאין הסכין לפנינו שנוכל לשער בו אבל כשהסכין קטן מהצנון והוא לפנינו פשיטא דא"צ ס' אלא כנגד הסכין. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ח' כריתי או' ו' חכ"א כלל מ"ט או' ג'.

כג

כג) מיהו בסכין של עכו"ם או של איסור לדידן (ההולכים על פסק רמ"א) דק"ל חנ"נ בכל האיסורין א"כ כל חתיכה וחתיכה נ"נ כדי נטילה א"כ כשחתכו דק דק צריך לשער נגד כל הצנון אף שהוא יותר מהסכין. ש"ך שם. ולפ"ז לפי פסק הש"ע דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ אף בסכין של עכו"ם או של איסור אם הצנון הוא יותר מהסכין משערינן בסכין. וכ"כ הכנה"ג שם. מיהו הפר"ח שם כתב דלפי מ"ש בשם הר"ן דלא אמרינן חנ"נ אלא בדברים המתבשלים דומיא דבב"ח הכא לכ"ע א"צ ס' אלא כנגד הסכין. והב"ד הלה"פ והבל"י והחכ"א שם. אבל הכריתי שם כתב כדברי הש"ך וכ"כ השפ"ד סוף או' ט' על דברי הפר"ח הנז' שאין להקל כלל אף ביהפ"מ יעו"ש וכבר כתבנו דזהו דוקא לפי פסק מור"ם ז"ל.

כד

כד) ואם היתה הסכין חדשה שחתך בה כזית בשר א"צ ס' אלא כנגד הכזית. ב"ח זבחי צדק או' י"ט.

כה

כה) שם בהגה. וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור כולו אסור. פי' אפי' לא חתך דק דק והוא דעת הרשב"א בטור דבכל גוונא מתפשט טעם הסכין בכל הצנון כמו בקורט של חלתית. ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"א. בל"י או' ט' והיינו שחושש לסברא זו לכתחלה כדמסיק.

כו

כו) שם בהגה. וכן נוהגין לכתחלה וכו'. פי' בין בסכין של בשר בין בסכין של עכו"ם נוהגין לכתחלה לאסור כולו אבל בדיעבד שנתבשל בין בסכין של בשר בין בסכין של עכו"ם א"צ לשער רק כדי נטילה. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. חו"ד או' ו' שפ"ד או' יו"ד.

כז

כז) שם בהגה. וכן נוהגין לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה. וזהו לפי החומרא שכתב בהגה אבל לפי פסק הש"ע אפי' לכתחלה סגי כדי נטילה וכ"ה דעת כמה פו' כמ"ש לעיל או' ד' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש זבחי צדק או' כ"א.

כח

כח) שם בהגה. אבל אם חתך הירק שעל הצנון אין לחוש. משמע דאפי' קליפה לא בעי אבל בתו"ח כלל ס"א דין ו' משמע דבעי קליפה. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט"ו. הל"פ בסעי' א' כריתי או' ז'.

כט

כט) שם בהגה. אבל אם חתך הירק שעל הצנון אין לחוש. וכן זנבותיהם של שומים ובצלים נמי לא חריפים ולא בלעי אלא כדי קליפה. או"ה כלל ל"ח דין יו"ד. תו"ח שם. ד"מ או' ד' ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' י"א. הל"פ שם. כריתי שם. חו"ד או' ז' שפ"ד או' י"א. וזנבות השומים והבצלים היינו השרשים שלהם. חכ"א כלל מ"ט או' ה'.

ל

ל) וצנון שנחתך בסכין של עכו"ם רק למעלה בירק שלו שהוא רק קצת חריף אם נשאר בירק על הצנון רק עובי אצבע או אפי' ברוחב קש חיטין זורק הירק (ר"ל אותו שנשאר על הצנון) והצנון עצמו מותר. או"ה שם דין י"א. תו"ח שם. ד"מ שם. כנה"ג שם.

לא

לא) שם בהגה. ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא לכן קונים הצנונות והו' והגם שידוע שהסכין היה ב"י אלא שמסופק אם חתך בו הצנון אם לאו אפ"ה הצנון מותר ודלא כהש"ך ס"ק י"ב שאסר. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו. בל"י או' י"ב וכתב ודלא כהש"ך ופר"ח. כריתי או' ח' מקום שמואל בסופו בחי' דינים לסי' זה. תולדות יצחק סי' י"ז. פ"ת או' ב' זבחי צדק או' כ"ג.

לב

לב) שם בהגה. לכן קונים הצנונות שיש בהם חתוכים לצד זנבותיהם כי תלינן שנעשה במרא וחצינא. דאף אם נחתכו בסכין מ"מ סתם כלי של עכו"ם אינו ב"י ויש פו' מכשירין באינו ב"י. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"ז. בי"צ בעמ"ז או כ"ט.

לג

לג) שם בהגה. כי תלינן שנעשה במרא וחצינא. וכל החתיכות שהם לצד הזנב עד חצי צנון תולין בברזל שדרכן לחתכן בכך אבל למעלה מזה לא תלינן בברזל. תו"ח כלל ס"א דין ו' ד"מ או' ד' ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ב. הל"פ בסעי' א' מקום שמואל שם. חו"ד או' ח' שפ"ד או' י"ד. בי"צ שם. זבחי צדק או' כ"ד.

לד

לד) וזה דוקא בצנון משא"כ בקריי"ן שכולו טמון בקרקע אף למעלה מחצי תולין במרא וחצינא. שפ"ד שם. בי"צ בעמ"ז שם. זבחי צדק או' כ"ה.

לה

לה) שם בהגה. ובמקום שאין נמצא לקנות וכו' אבל במקום שנמצא לקנות אחרים הוי כלכתחלה דאסור כולו. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ג.

לו

לו) והערינ"ג אסור לקנות מהעכו"ם בחתוכים בסכין שלהם דהוי לכתחלה ומיהו אם קנה בשוגג יש להתיר בכדי נטילה דהערינ"ג הוי דבר חריף דמלוח הרבה. שפ"ד או' ט"ו.

לז

לז) שם בהגה. ובמקום שאין נמצא לקנות וכו' נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום. דכיון דאין נמצא אחר הוי לכתחלה כדיעבד להתיר בנטילת מקום. ט"ז סק"ח. פר"ח שם. לה"פ או' ך'.

לח

לח) וצנון אם יש שלם אין לקנות הספק וכן ספק עם ודאי יש לקנות הספק ולא הודאי וקרי"ן דכולן הם חתוכין הוי כדיעבד כיון שאין בנמצא אחר ודי בנטילה. מש"ז או' ח' וכ"ז לשיטת מור"ם ז"ל ודעת הש"ע כבר כתבנו לעיל או' כ"ז יעו"ש.

לט

טל) [סעיף ב'] אם חתך בו שומים ובצלים וכו' והנה בצלים כשהם קטנים אינה חריפים כ"כ ואם חתכם בסכין שאינו ב"י יש להקל במקום הפסד. פ"ת או' ג' בשם כתבי מהר"ר דניאל זצ"ל. והיינו אפי' לסברת הי"א שכתב הש"ע בסעי' הקודם דדבר חריף משוי לאינו ב"י כאלו הוא ב"י. והיינו בצלים שעדיין לא נגמר בשולם אבל יש מין בצלים שהם קטנים בברייתן ואלו הם חריפים אחר גמר בשולם. זבחי צדק או' כ"ו.

מ

מ) שם. ופירות חמוצים. היינו תפוחים חמוצים כמ"ש בב"י בשם או"ח דפירות חמוצים כגון תפוחים הוי דבר חריף כמו שומים ובצלים עכ"ל מיהו בתו"ח כלל ס"א סוף דין ה' כתב דבאו"ה משמע דתפוחים חמוצים לא מקרי דבר חריף. והב"ד הט"ז סק"ט וכתב דבמקום הפסד יש לסמוך ע"ז. והב"ד קצת מאחרונים אבל התו"ח שם כתב דהכי נהוג כדברי ב"י בשם או"ח וכ"כ המנ"י שם או' י"ז דדעת מור"ם ז"ל להחמיר וא"כ כיון שכן דעת מרן ומור"ם ז"ל יש להחמיר אף במקום הפסד ובעו נטילת מקום. וכן הסכים זבחי צדק או' כ"ז.

מא

מא) יש להסתפק אם הבוסר הוי דבר חריף. בית דוד חי"ד סי' ל"ח דף י"ז ע"ג. וכן נראה מהער"ה או' ט"ו שהוא ג"כ מסתפק בדבר יעו"ש. זבחי צדק או' כ"ח. ונראה דבמקומם אין הבוסר חמוץ כ"כ ולכן נכנסו לבית הספק אבל יש מקומות שהבוסר יותר חמוץ מתפוחים חמוצים הנז"ל וע"כ הכל לפי המקום והראות דאין כל דבר נכתב בספר דיש דברים שהם לפי ראות עיני המורה אם הוא בקי בהוראה.

מב

מב) שם. ודגים מלוחים דינם שוה לחתך בו צנון. ומיירי כשהם מלוחים ביותר דאז אגב חורפיה דמלח ודוחקא דסכינא בלעי טפי אבל משום מלח מעט לא חשיבי חריף. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' י"ג. מנ"י על התו"ח שם או' ל"ב. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ט"ו. חוד או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ט.

מג

מג) ואם הם מלוחים מליחה מועטת או שאינם מלוחים כלל אפשר דלא מהני להו הדחה ובעי גרידה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם.

מד

מד) ואם הסכין אין נקי אף במליחה מועטת יש לאסור דלדידן אין אנו בקיאין בין הרבה למעט ומספק אף דסתם אין נקי אין להחמיר בנמלחו מעט. שפ"ד או' ט"ז. חו"ד שם. ור"ל באינו נקי אף במליחה מועטת יש לאסור לקנות מהם לכתחלה לפי שאין אנו בקיאין במליחה ובסתם אין להחמיר. ומ"מ בעי גרידה כמ"ש באו' הקודם.

מה

מה) והא דאמרינן דדגים מלוחים הוי חריף ה"ד כשחותכין אותם לחתיכות לאחר מליחתן אבל הדגים המלוחים שמביאים העכו"ם לשוק ופתוחין הן א"צ קליפה במקום החתך כלל דבעידנא דחתכינהו עדיין לא נמלחו ולא היו חריפות. או"ה כלל ל"ח דין י"ג. תו"ח כלל ס"א סוף דין ט' כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. בית דוד שם. ער"ה או' יו"ד ומיהו הדחה בעי. תו"ח שם. והיינו שפשוף גדול. ער"ה שם. זבחי צדק או' ל"א.

מו

מו) ונראה דאם דגים עלו בקערה של בשר דהוי נ"ט בר נ"ט מותר אח"כ לבשלם אפי' בדבר חריף ולא אמרינן חורפא מחליא אלא בטעם ב' ולא בטעם ג' פליתי או' ד' זבחי צדק או' ל"ב.

מז

מז) שם הגה. ומ"מ מותר לאכול מרקחת חריפים של עכו"ם כגון זנגביל וכו' דיש להם כלים מיוחדים וכו' ואם ידוע שנחתכו בסכין של עכו"ם אפי' אם הזנגביל יבישים אסור דדבר חריף אפי' ביבש אסור דבולע אגב דוחקא. תו"ח שם דין ז' מנ"י על התו"ח או' כ"ה וכתב ודלא כהש"ך ס"ק י"ז שמצדד להקל. והשפ"ד או' י"ז כתב להוכיח דגם הש"ך סובר כן וכתב וכן הלכה. וכן הסכים א"ר באו"ח סי' תנ"א או' ל"ג כדברי התו"ח דזנגביל הוי דבר חריף והב"ד הער"ה או' י"א. וכן הסכים החו"ד או' י"א. חכ"א כלל מ"ט או' יו"ד. זבחי צדק או' ל"ג. והיינו דאפי' הסכין אין ב"י יש לאסור כדי נטילה וכמבואר בתו"ח ובמנ"י שם.

מח

מח) ודע הא דאמרינן בכל הסי' סכין של בשר היינו בסכין שחתך בה בשר רותח שכ"כ בב"י בשם הרמב"ם סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים חריפים אסור לאוכלם בכותח וכו' וכתב עליו ב"י ומ"ש שחתך בשר צלי לא דוקא צלי דה"ה למבושל והוא רותח והא דלא נקט בשר סתם לאשמעינן דבחתך בשר רותח הוא דאמרינן הכי אבל בבשר צונן אין השומן נקרש על פניו כ"כ שיאסור לחתוך צנון עכ"ד. ומוכח מזה דאפי' אין הסכין מקונח שרי. וכ"כ הב"ד חי"ד סי' ל"ח דף ט"ז ע"א וע"ב וכן בסי' ט"ל הביא תשו' מהר' שמואל גאון ז"ל דאם נשתמש בסכין בשר צונן אינו בולע הסכין כלל יעו"ש. וא"כ בסכינין שלנו שאין משתמשין בהם אלא בשר צונן אפי' אם חתך בהם צנון וכיוצא מותר לאכלם בחלב. זבחי צדק או' ל"ד. ומיהו ממ"ש ב"י דאין השומן נקרש על פניו כ"כ וכו' משמע אבל קצת שומן יש על פניו וע"כ יש להדיחו לכתחלה אם רוצה לאוכלו בחלב.

מט

מט) [סעיף ג'] תבלין שנדוכו במדוכה של בשר וכו' וה"ה מלח שנדוך וכל שאר דברים חריפים ודוקא שנדוכו אבל לא כשהיו נתונים במדוכה של בשר. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' י"ז. שו"ג או' יו"ד. חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' י"ח. ועיין לעיל ססי' צ"ה ולקמן סי' ק"ה סעי' י"ג ובאו"ח סי' תמ"ז סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד איזה דברים המסתעפים לזה.

נ

נ) שם הגה. וי"א אפי' אינו ב"י. וגם הש"ע חש להאי סברא וכתבה בשם י"א בסעי' א' והא דלא כתבה ג"כ כאן עיין הטעם לעיל או' י"א. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל או' יו"ד דאין להקל כסתם הש"ע אלא דוקא בהפ"מ ושעת הדחק יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן.

נא

נא) ונראה דבמדוכות שלנו אין דרך לכתוש בהן בשר אלא בצונן אפי' ב"י שרי דכיון דבצונן כותשין בהן אין המכתש בולע אע"ג דאיכא דוחקא טובא ובלבד שתהיה המדוכה מקונחת. אך צריך לידע שלפעמים כותשין בהן בשר עם מעט תבלין ושומין ואעפ"י שהרשב"א ז"ל כתב דבמעט תבלין שמשימין בביצים אין כ"כ חריפות להחזיר לשבח פליטת המכתש אפשר דלהבליע ולהפליט מיהא מהני. ב"ד שם דף י"ז ע"ד ודף י"ח ע"א יעו"ש וכ"כ הער"ה או' י"ד. ומיהו לפי מ"ש לעיל או' מ"ב דמשום מלח מעט לא חשיב חריף משמע דגם אינו מפליט ומבליט וכ"כ חכ"א בשער או"ה בבינת אדם סוף סי' מ"ח. וא"כ כיון דהב"ד והער"ה לא כתבו אלא בדרך אפשר ויש מתירין לכתחלה יש ליזהר דהיינו אם דכו מלח במדוכה ב"י שדכו בה בשר עם מעט מלח שאין ליתן מאותו מלח לחלב ובדיעבד יש להכשיר. וה"ד אם היתה מקונחת המדוכה אחר שדכו בה בשר עם מעט מלח כנז' אבל אם לא היתה מקונחת ודכו בה מלח ונתנו לתבשיל של חלב צריך ס' בתבשיל כנגד המלח ואע"ג דמלח לטעמא עביד ולא בטיל ה"ד במלח שאסור מחמת עצמו כגון של ע"ז או של עיר הנדחת אבל מלח בכגון זה בטיל בס' כמ"ש לקמן סי' צ"ח סעי' ח' בהגה ובסי' ק"ה סעי' י"ד ובדברינו לשם יעו"ש.

נב

בנ) ודע דמלח מועט היינו כעין שמולחין לצלי ותבלין מעט היינו כעין שנותנין לקדרה למתק התבשיל אבל אם דכו במדוכה בשר עם מלח הרבה שאינו נאכל מחמת מלחו כעין שמולחין בשר לקדרה זה חשיב חריף ואם דכו אח"כ במדוכה זו אח"כ מלח אפי' היא מקונחת אסור ליתנו לתוך תבשיל של חלב ואם שגג או עבר ונתן לתוך תבשיל של חלב אם היא ב"י לכ"ע צריך ס' בתבשיל כנגד המלח ואם אינה ב"י בזה איכא פלוגתא ואין להכשיר אלא בהפ"מ ושעת הדחק כמ"ש לעיל או' ן' יעו"ש.

נג

גנ) [סעיף ד'] מי לימוני"ש וכו' פי' שחותכין הלימוני"ש ומוציאין ממשו ממנו שקורין לימונ"י זאפ"ט. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' ך' ערוך השלחן או' י"ח.

נד

דנ) שם. מי לימוני"ש שמביאים העכו"ם וכו' מותרים. הגה. מפני שמביאים הרבה ביחד וכו' מיהו דעת הב"ח להחמיר וכ"ה דעת הפר"ח או' י"ח והפר"ת או' ז' אבל הלבוש פסק כדברי הש"ע ומור"ם ז"ל. וכ"ה דעת הפליתי או' ו' וכ"כ הבל"י או' כ"א דכל האחרונים מקילין בזה וגם הב"ח באו"ח סי' תמ"ז כתב דהעולם נוהגים היתר. וכ"כ החו"ד או' י"ד דכן המנהג. וכ"פ ערוך השלחן שם ותירץ הקשיות שהקשו הב"ח והפר"ח על דברי מור"ם ז"ל יעו"ש וכ"כ זבחי צדק או' ל"ח הגם שהפר"ח והפר"ת החמירו אנו אין לנו אלא דברי מרן ומור"ם ז"ל שהתירו.

נה

הנ) ומזה נתחדש לנו מקרוב שמביאים מערי ארופא חתיכות מי לימוני"ש יבישים וכל העולם קונים מהם ודאי שאין לערער עליהם כיון שעושין כס' מרן ומור"ם ז"ל וכמה האחרונים שס"ל הכי. גם נוהגים בעירנו מימי עולם שקונים הגרעינים היבשים של הרמונים החמוצים ונותנים אותם בתבשיל כדי להיות חמוץ וזהו ודאי שאין באלו הגרעינים חשש כלל שאינם חריפים כמו הלימוני"ש ועוד איכא טעמא אחרינא בהגרעינים הנז' שהחנוני אינו חותך בסכין אלא דוקא קליפת הרמון ואינה נוגעת בגרעינים שלפנים ואח"כ מביא עץ ומקיש על הרמון ועי"ז יתפרדו הגרעינים ונופלים בכלי וא"כ בודאי הגרעינים הנז' מותרים לכ"ע ולאו דוקא הגרעינים היבשים מותרים אלא גם הלחים מטעמים הנז' וכן נוהגין בעירנו לאכול השומים היבשים שמביאים מערי פרס והם חתוכים לחתיכות ובודאי שסמכו על מרן ומור"ם ז"ל שהתירו מטעם שמביאים ממנו הרבה ביחד. זבחי צדק או' ל"ח. ועוד י"ל העעם דכיון שעושים הרבה ודאי שיש להם סכינים מיוחדים לכך ואינם מביאים סכין הבית. מיהו בענין מי לימוני"ש היבשים שעושין אותו חתיכות והוא לבן כמו חתיכות מלח ספרו לי שעושין אותו מעכירות היין שבסוף החביות שמניחים אותו להתיבש ועי"ז נעשה חמוץ ומוציאין ממנו מי הלימוני"ש הנז' ולפ"ז יש לחוש שמא בא מעכירות יין נסך או מסתם יינם אבל לפי הראות שמביאים הרבה וכל העולם משתמשים בו לא די בזה שעושין מעכירות היין וצ"ל שעושין הרבה ממין אחר ג"כ וזה שעושין מעכירות היין הוא דבר מועט והולכין אחר הרוב וע"כ נוהגין העולם להשתמש בו. ועוד שמעתי אומרים כי זה ברייתו כך כמו המלח שיוצא מן הארץ או מן ההרים.

נו

ונ) שם בהגה. ולכן אוכלין בקצת מקומות הכרוב וכו' אע"ג דפרוס וחתוך ויש מקומות שמחמירין בזה. פי' שחותכן העכו"ם אחר שנתחמץ דאלו מה שחותכין בו קודם חימוצו אין בו חשש כלל. ט"ז ס"ק י"ב. ומ"ש שם הט"ז שאותם המקומות שמחמירין בכרוב ה"ה במי לימוני"ש וזנגביל וכדומה מדברים החריפים אסור להם כבר כתב המש"ז או' י"ב לחלק בין כרוב למי לימוני"ש יעו"ש.

נז

זנ) שם בהגה. כגון תפוחים או לפתות יבשים. ונראה להגיה כגון תפוחים או פירות יבשים וכו' חו"ד או' ט"ו. וכ"ה בהדיא בתו"ח כלל ס"א דין ח' פירות יבשים. וכ"כ הלה"פ או' ל' בל"י או' כ"ד.

נח

חנ) [סעיף ה'] חתך קשואין בסכין של בשר מותר לאכלם בחלב בגרידה בלבד וכו' וה"ה אבטיחים. ב"י בשם הרמב"ם. לבוש. מנ"י על התו"ח שם או' ל' וכתב וכ"ה בהרי"ף ובמרדכי פכ"ה ובהגהת שע"ד. ב"ד חי"ד דף י"ח ע"ב. וכן בכל דבר שיש בו לחות. חכ"א כלל מ"ט או' ט' וכ"כ ערוך השלחן או' כ"א דבקשואין נכלל כל מיני ירקות שלנו כשאינם מחומצין.

נט

טנ) שם. מותר לאכלם בחלב בגרידה בלבד וכו' והא דלא סגי להו בהדחה מפני שמתוך לחותן א"א להדיח אותם דאדרבא ע"י הדחה היה נסרך יותר ולפיכך גורר אותם ודיו. והגרידה פחותה מן הקליפה שהקליפה צריכה שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולה כאחד מה שאין צריך כן בגרידה. ב"י בשם הר"ן. ט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' ל"א. בל"י או' כ"ה. חו"ד או' ט"ז. בי"צ בעמ"ז או' מ"ג. ערוך השלחן שם. וה"ד שחתך בסתם סכין שאינו מקונח אבל אם היה הסכין מקונח די בהדחה. ב"ד שם ע"ג. וכ"כ הר' יד יהודה בפי' הארוך או' ד' ול"ד ובקצר או' ל"ה יעו"ש. זבחי צדק או' מ' אמנם השפ"ד או' כ"א כתב דגם במקונח אסור ובעי גרידה אך באינו ב"י יש להקל יעו"ש ור"ל דבמקונח ואינו ב"י יש להקל ומשמע אפי' הדחה אין צריך.

ס

ס) ואם חתך פת בסכין של איסור ג"כ צריך גרירה שיגרור לבי פסקי ולא מהני הדחה. כלבו בשם הראב"ד. תו"ח שם דין י"א. מנ"י על התו"ח שם או' ל"ו וכתב ודלא כפרישה או' ח' דמשמע דפת סגי בהדחה. ב"ד שם. מש"ז או' י"ד. זבחי צדק או' מ"א.

סא

סא) שם. ואם חתך בו לפת אפי' גרידה א"צ וכו' לפת שקורין רובי"ן בל"א או יש שקורין מער"ק ועשב לבן כולם נקראים לפת כשהוא חי. לה"פ או' ל"ב. בל"י או' כ"ו. שפ"ד או' כ"ב. חכ"א כלל מ"ט או' ט' זבחי צדק או' מ"ב. וכן כל דבר מתוק דינו כלפת ישמח ישראל. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם.

סב

סב) שם. ולא עוד אלא אפי' צנון שחתך אחר הלפת שרי בהדחה וכו' לכאורה משמע דלכתחלה אסור לחתוך בו צנון לאכלו עם בשר אעפ"י שכבר חתך בו לפת וכדכתב בתו"ח שם בשם או"ה אבל רש"ל חולק על האו"ה ומתיר אפי' לכתחלה. ש"ך ס"ק כ"ג. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ו' וכן הסכים הפר"ח או' ך' מנ"י על התו"ח שם או' ל"ג. לה"פ או' ל"ג. בל"י או' כ"ז. חו"ד או' י"ז. שפ"ד או' כ"ג. ב"ד שם. ער"ה או' י"ז. זבחי צדק או' מ"ג.

סג

סג) מיהו ודאי לחתוך לכתחלה לפת כדי לחתוך אח"כ צנון משמע בש"ס ופו' דאסור. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד שם. שפ"ד שם. ב"ד שם. ערוך השלחן או' כ"א. זבחי צדק או' מ"ד.

סד

סד) וה"ד סכין של בשר אבל סכין של איסור לא מהני אם חתך לפת ואח"כ צנון. תו"ח שם סוף דין יו"ד בשם או"ה. בל"י שם. שפ"ד או' כ"ב. ב"ד שם. חכ"א שם. וה"ד אם לא נתערב עדיין תוך המאכל יש להחמיר בסכין של איסור אבל אם כבר נתערב בתוך המאכל בדיעבד אין להחמיר. רש"ל פכ"ה סי' ס"ח. מנ"י על התו"ח שם או' ל"ד. שפ"ד שם. חכ"א שם. זבחי צדק או' מ"ה.

סה

סה) אם חתך פרי והיה בו תולע וחתך התולע עם הפרי לא נאסר הפרי מן הסכין דצונן הוא ולא נאסר הסכין ומ"מ יקלוף הפרי מעט במקום שחתך דילמא נשאר שם ממשות מן התולע עצמו והשאר הכל שרי ואפי' בצנון שהוא חריף. תו"ח סוף כלל נ"א. ט"ז או' י"ג. פר"ח או' ך' לה"פ או' ל"ג. בל"י או' כ"ד. מש"ז או' י"ג. ולא אמרינן בכה"ג דחורפיה משוי ליה לשבח אף דבר שהוא פגום דדוקא בכלי שאינו ב"י שהיה מתחלה לשבח ואח"כ נפגם אמרינן דע"י דבר חריף משוי ליה לשבח משא"כ במאכל שהוא בעצמו פגום מתחלת ברייתו אין חילוק בין דבר חריף או לא. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ז. מש"ז שם. ועיין עוד לעיל סי' פ"ד או' ל'.

סו

סו) שם הגה. ודוקא לפת שטעמו משונה אבל ירק או לחם ושאר דברים לא. ור"ל ודוקא לפת אבל אם חתך בו לחם או ירק או פרי אחר אסור לחתוך בו אח"כ צנון או פרי או ירק חריף שרוצה לאכול עם חלב. לבוש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---