כף החיים/יורה דעה/נג

כף החייםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png נג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

א) [סעיף א'] נשמטו ידי הבהמה מעיקרם וכו' והם רגלים הראשונים. לבוש. זב"ת או' א' דהיינו הרגלים שלפנים לצד הראש. לב"ש בטרפות העצמות סי' ז' או' א' אבל אם נחתכו רגלים האחרונים שהם אצל הזנב עיין דינם לקמן סי' נ"ה סעי' א'.

בעריכה

ב) שם. נשמעו ידי הבהמה מעיקרם וכו' פי' דלאו דוקא בנשמט פרק ראשון ושני בלבד הוא דכשרה אלא אף בנשמט הכתף דהוא פרק שלישי הסמוך לגוף כשרה. שו"ג או' א' והטעם כתב ב"י בשם המרדכי שמתוך עובי הכתף ורחבו ליכא למיחש לנקיבת הריאה. והביאו הש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א'.

געריכה

ג) שם. או שיש ג' ידים כשרה. אבל אם יש לה ג' רגלים טרפה כמ"ש לקמן סי' נ"ה סעי' ד' יעו"ש.

דעריכה

ד) שם. או שיש לה ג' ידים כשרה. וה"ה יתרת גף בעוף כשרה. ב"ח בקו"א דלא כפרישה. ט"ז סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' ח' לה"פ שם. בל"י או' א' כריתי או' ג' זר"א או' ר"מ. מחב"ר או' ה' ברכ"י בשיו"ב או' א' בשם הרד"ק. חכ"א כלל כ"ג או' ח' זב"ש או' י"ד. זבחי צדק או' ב'.

העריכה

ה) וכן אם חסרה גף א' בעוף מתחלת ברייתה כשרה. ב"ח שם. כנה"ג שם או' ב' בל"י שם. כריתי שם. שו"ת חינוך ב"י סי' ג"ן. מש"ז או' א' שו"ג מחו' או' א' מחב"ר או' ו' ברכ"י בשיו"ב שם. לב"ש בטרפות העצמות סי' ז' או' ח' שבסעי' ב' חכ"א שם. ענ"ה סי' ל"ה או' כ"ט. זב"ש או' ט"ו. תו"ז סי' ט"ל או' טו"ב. בי"צ ח"ב או' ג' זבחי צדק או' ג'.

ועריכה

ו) וה"ה אם חסר ב' גפיו כשרה. לב"ש שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' ד'.

זעריכה

ז) עוף שבא לפנינו חסר גף ואין אנו יכולים להכיר אם מתחלת ברייתו כך או שנחסר אח"כ טרפה. כנה"ג שם. מחב"ר שם. לב"ש שם או' ט' בי"צ שם. זבחי צדק או' ה'.

חעריכה

ח) ואם הבוכנא קיים והשאר נחסר ממנו ואין מכירים אם מתחלת ברייתו או אח"כ כשר. לב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' ל' זבחי צדק או' ו'.

טעריכה

ט) מעשה בתרננולת א' שהיה לה בצד א' גף שלא היה בו רק פרק הסמוך לגוף והפרק שהוא רגיל להיות מחובר אל הפרק הזה נחסר כולו ובצד הב' היה ג"כ רק פרק א' הסמוך לגוף לבד ונחסר פרק הב' אך גם הפרק ההוא המחובר לגוף נחסר האורך שרגיל להיות והיה רק חצי האורך הרגיל בו כשרה. חנוך ב"י שם. תו"ז שם או' ט"ז. זבחי צדק או' ז'.

יעריכה

י) שם. אבל העצם עצמו. הגה. עם מעט למעלה מן השבירה וכו' וכ"כ בש"ע לקמן סי' נ"ה סוף סעי' ה' ועי"ש ובדברינו לשם בס"ד.

יאעריכה

יא) שם. הגה. עם מעט למעלה מן השבירה וכו' ועכשיו נהגו כל מורה הוראה לחתוך כל האבר של השבירה ולהשליך. ביה"ל לקמן סי' נ"ה או' ה' הל"פ בסי' זה סעי' ב' בל"י או' ב' והשפ"ד או' ב' כתב ולא ראיתי נוהגין כן אלא רק מעט למעלה וכ"כ בסולת למנחה שבסוף תו"ח כלל פ"ו דין א' שמנהגם לחתוך מה שמדולדל ומעט יותר יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ז' וכתב ונהרא נהרא ופשטיה. והרב זבחי צדק או' ח' כתב דמנהג בגדאד יע"א כדברי ביה"ל לחתוך כל האבר השבור ולהשליכו. ועיין עוד מזה לקמן סי' נ"ה סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

יבעריכה

יב) ומיהו אם נתבשל זה האבר עם שאר בשר אפי' בידעינן שיצא לחוץ א"צ ס' אלא כנגד האבר שממקום השבירה ולמטה ולא כנגד מה שלמעלה ממקום השבירה. זר"א או' רס"ח. זבחי צדק או' ט'.

יגעריכה

יג) שם. אבל העצם עצמו אסור וכו' ובנשברו הצלעות שאין הבהמה טרפה כבסי' נ"ד גם העצם הנשבר כשר. פ"ת או' א' בשם מהר"ר דניאל ז"ל.

ידעריכה

יד) שם הגה. ויש מטריפין גם הבהמה אם נשמט וכו' ורואין שנצרר הדם מעבר לצלעות וכו' דאז יש חשש לנקיבת הריאה. ט"ז סק"ב. ובש"ד ססי' פ"ו מטריף בבהמה שמוטת או שבורת יד בגוף מטעמא דחיישינן שמא איעכול ניביה. וכ"כ הב"ח שמצא כן כתוב בסמ"ק כ"י ולפ"ז אפי' לא נצרר הדם מעבר לצלעות טרפה. ש"ך סק"ד. והפר"ח או' ד' כתב דטוב לחוש לדבריהם בבהמת גוי אבל בלא"ה יש להורות כפסק הש"ע ואפי' בנצרר בצלעות אין כאן בית מיחוש. וכ"כ הזר"א או' רל"א ושה"מ או' ה' והמחב"ר או' ב' ואו' ד' ומיהו עיין מחב"ר או' ח' מה שהאריך בזה וסיים דאם נשברה יד הבהמה סמוך לגוף ורואין שנצרר הדם רבו הפו' להטריף לדעת הש"ד וסיעתו משום איעכול ניביה ולדעת הג"א וסיעתו משום הריאה ונראה שיש להחמיר ולהטריף בנשמטה או נשברה יד הבהמה סמוך לגוף ורואין שנצרר הדם כיון דאיכא שני כתות פו' להטריף בזה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עכ"ל. והתו"ז סי' ט"ל או' ט"ו כתב אעפ"י שהאריכו רבני אשכנז להחמיר בדינים אלו אנן בדינן בכל גלילותינו לא נהגנו לחוש לזה כלל וכל שמוטת יד או שבורה מכשרינן בפשוט אפי' נצרר הדם בצלעות אפי' מבפנים מאחר דסמא בידן לבדוק בריאה אם היא שלימה ויפה דליכא שום אודם ולא סרכא תלויה כנגדה כשרה ואם האדימה הריאה נגד מכה או נגע שבדופן או יש סרכא תלויה מטרפינן כמ"ש בדיני הריאה עכ"ל וכ"כ זבחי צדק או' א' דבמדינתם לא שמע כלל דהטריפו בנשמט או נשבר יד הבהמה ואפי' נצרר הדם ואפי' בבהמת גוי משום דהוא כשל ישראל מפני מס הגביל"ה דהוי הפ"מ יעי"ש. ומיהו מ"ש התו"ז דנוהגים להכשיר מפני שבודקיה הריאה זהו מועיל לחוששין לנקיבת הריאה אבל לחוששין לאיעכול ניביה מה מועיל בדיקת הריאה. וגם מ"ש זבחי צדק דנוהגין להכשיר אפי' בבהמת גוי מפני מס הגאביל"ה דהוי הפ"מ לא ידענא דהא אם לא יכשירו זאת הבהמה הגוי יביא אחרת או גוי אחר יביא להשלים בשר הנצרך לאותו יום כדי להשתכר ומה הפסד יש במס הגאביל"ה. נמצא בדבר זה רבו הדעות ומנהג בני אשכנז להחמיר כדברי מור"ם ז"ל ובספרד יש כך ויש כך ונהרא נהרא ופשטיה.

טועריכה

טו) [סעיף ב'] וכן בעוף או נחתכו או נשברו אגפיו כשרה אפי' נשברו סמיך לחיבורו לגוף. והוא שיהיה מקום חבורו בגוף שהוא כבוכנא באסיתא קיום דאם לא כן הו"ל נשמט. ב"י. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' שפ"ד או' ה' שה"מ או' ו' מחב"ר או' יו"ד. זב"ת או' ז' חכ"א כלל כ"ג או' א' ענ"ה סי' ל"ה או' ג' זבחי צדק או' יו"ד.

טזעריכה

טז) וביאור בוכנא באסיתא ר"ל דכשם שיש ברגל בפרק ג' הסמוך לגוף בוקא דאטמא שהוא עצם א' כזכרות שנכנס בתוך נקבות כך יש ביד בפרק הג' הסמוך לגוף זכרות דנכנס בתוך נקבות סמוך לחיבורו בגוף והוא הנקרא בוכנא באסיתא דאסיתא היא כמכתשת והעצם הנכנס בתוכה שהוא הכתף נקרא בוכנא כמ"ש בב"י סוף סי' נ"ד וזהו צריך שיהא קיים דאל"כ הו"ל נשמט וא"כ הא דכתב הכא אפי' נשבר סמוך לחיבורו בגוף ר"ל שנשבר קודם שהתחיל ליכנס זכרות העצם הזה תוך נקבות העצם המחובר בגוף עצמו. שו"ג או' ח' ועיין לקמן או' מ"א.

יזעריכה

טוב) שם. אפי' נשברו סמוך לחיבורו בגוף. ואפי' נצרר דם בצלעות. ב"י. פר"ח שם. מיהו הרב שה"מ שם כתב בשם כמה פו' לאסור אם נצרר דם בצלעות דיש לחוש לנקיבת הריאה אלא שסיים דבהפ"מ המיקל לא הפסיד יעו"ש.

יחעריכה

חי) שם הגה. ויש אוסרים וכו' והמנהג הפשוט שנהגו לשער כרוחב אגודל וכו' ובזה נהגו בארץ הצבי ובמצרים ובאזמיר כמור"ם ז"ל. מחב"ר או' י"ג. וכ"כ הענ"ה שם או' ב' שכן המנהג אפי' בערי ספרד. וכ"כ התו"ז סי' ט"ל או' ב' דבנשבר עצם הגף המחובר לגוף אפי' חזר ונקשר המנהג בארץ צבי ומצרים ואיזמיר כפסק מור"ם לבדוק ולמדוד אם יש כשיעור רוחב גודל ממקים השבר עד מקום חיבורו בגוף כשר ואם לאו טרפה אפי' אין בשבר שום עוקץ והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ זבחי צדק או' י"א וכתב וכן מנהג בגדאד יע"א ואין לשנות.

יטעריכה

יט) שם בהגה. לשער כרוחב אגודל וכו' וגודל האמור בכל שעורי תורה הוא אצבע הבנוני והוא רוחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן באורך שתי שעורות בריוח. הרמב"ם בפ"י מה' ס"ת. כנה"ג בהגב"י או' י"א. פר"ח או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ה' שפ"ד או' ז' זר"א או' רל"ט. מחב"ר או' י"ד. שה"מ או' ח' חכ"א שם. תו"ז שם או' ט' והיינו ברחבו של גודל באמצעיתו. מחב"ר שם בשם מהר"ם. זבחי צדק או' י"ב. ועיין לעיל סי' מ"ו או' נ"ד.

כעריכה

ך) שם בהגה. אפי' בצמצום כשר. ועיין מחב"ר או' ט"ו שהביא דעת הסוברים שצריך שיהיה כל שהוא יתר מאגודל אבל אם הוא רחב אגודל יש להטריף אלא שסיים דלענין הלכה נהגו במקומנו דדוקא בפחות מאגודל סמוך לגוף מטריפין אבל אם יש כרוחב אגודל אפי' בצמצום יש להתיר וכדברי מור"ם. וכ"כ הענ"ה שם או' ב' זבחי צדק או' י"ג וכתב וכ"ה מנהג בגדאד יע"א.

כאעריכה

כא) ומשעדינן באגודל מלבד מה שהוא תקוע בגוף כבוכנא באסיתא שאינו מצטרף. ש"ך סוף סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' כ"ה. פר"ח או' ז' הל"פ סעי' ב' לה"פ או' ח' בל"י או' ה' כריתי או' ו' שה"מ או' ח' מחב"ר או' ט"ז. זב"ש או' ד' ענ"ה שם. תו"ז סי' ט"ל או' ד' וכתב ודלא כהשו"ג שהתיר עם הבוכנא. זבחי צדק או' י"ד.

כבעריכה

כב) מעשה שבשלו עוף א' עם עופות אחרים ובעת האוכל מצאו שבר בגף סמוך לגוף שחזר ונקשר עם עוקץ ולא היה רחוק רוחב גודל כ"א בהצטרף מה שתקוע בגוף הבוכנא באסיתא והתיר התערובות שנתבשלו עמו ולאסור העוף עצמו הואיל ונפק מפומיה דהש"ך. זר"א חי"ד סי' י"ד והביאה בקיצור ה"ט או' רל"ד. זכ"ל ח"ג או' ק"ה. זב"ש או' כ"ב. ענ"ה סי' ל"ה או' י"ג. זבחי צדק או' ט"ו. וכתב שם הזר"א באו' רל"ד ואף בעוף עצמו הדבר פשוט להקל אם הוא בהפ"מ. ועיין עוד לקמן או' כ"ט.

כגעריכה

כג) גף שנשבר בשוה בלא עיקום ובסוף השבר יש בו עוקץ קטן דק שנכנס בתוך הגודל ואם נמדוד ממקום השבר נמצא רחוק גודל מן הגוף ואם נמדוד מראש העוקץ הקטן הדק היוצא לחוץ הוא בציר משיעור גודל יש להכשיר. ש"ך שם. הל"פ שם. לה"פ או' י"א. בל"י או' ז' מחב"ר סוף או' י"ז. זב"ש או' כ"ו. אמנם אם העוקץ ארוך עד שנתחב לתוך האסיתא יש להטריף. דע"ק או' ח' מק"מ או' י"ג. זבחי צדק או' ט"ז.

כדעריכה

כד) וכן אם נשאר בעצם הנשבר מחובר לגוף כשיעור אגודל אפי' אין מעצם החיצון שנתחבר עליו אגודל כיון שהשבירה נעשית רחוק אגודל כשרה. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ד. הל"פ שם. שפ"ד או' ט' מחב"ר שם. חכ"א כלל כ"ג או' א' לב"ש בטה"ע סי' ז' או' י"ד שבסעי' ג' בי"צ ח"ג או' ז' ודין זה הוא אפי' אם שבר עצם החיצון יש בו עוקץ שרי. לב"ש שם. בי"צ שם.

כהעריכה

כה) אך אם נשבר הגף באלכסון אף שאין בו עוקץ צריך שיהיה שיעור אגודל מתחלת השבר לצד הגוף אבל אם לא יש רוחב גודל מתחלת השבר אלא מאמצע השבר יש להטריף ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ת או' ז' הל"פ שם. בל"י או' ה' שפ"ד שם. מחב"ר שם. שה"מ או' ט' חכ"א שם. לב"ש שם או' י"ג. זב"ש או' ד' ענ"ה שם או' ט' בי"צ שם. זבחי צדק או' י"ז.

כועריכה

כו) עוף קטן שאין בכל העצם שיעור אגודל משערין בחצי העצם לגוף טרפה וביותר כשרה. כנה"ג בהגב"י או' י"ג בשם יאיר נתיב. שפ"ד או' ז' מחב"ר או' י"ח. זב"ש או' ו' ענ"ה שם או' י"ד. ומשמע לי דה"ה באין בכל הפרק רחב ב' גודלין די בחצי עצם וצ"ע. מק"מ סוף או' י"ב. זבחי צדק או' י"ט. ונראה דבהפ"מ ואין שם עוקץ דיש להכשיר כיון דלדעת הש"ע אם אין בו עוקץ כשר אפי' באין שם רוחב גודל.

כזעריכה

כז) והיכא דנשבר סמוך חיבורו לגוף בתוך אגודל וחזר ונקשר שאשי"י עיין ש"כ סק"ו מה שהביא פלוגתא בזה ומסיים ומ"מ אפשר לצדד ולהקל הואיל ובלא"ה רוב הפו' מכשירין בנשבר יעו"ש וגם המחב"ר או' י"ג האריך בזה והב"ד הש"ך הנז' ומסיים לענין הלכה דבע"ש וכיוצא יש להקל כשאין עוקץ ומקום חיבורו כבוכנא באסיתא קיים ואין ניכר רעותא בצלעות. וגם צריך שלא נשתנה מראית הבשר שעל השבר. אבל א"צ לחפש אחר רעותא בצלעות. לב"ש בטה"ע סי' ז' או' ו' שבסעי' ג' בי"צ ח"ג או' ג' וכן בהפ"מ יש להכשיר. זר"א או' רל"ג. חכ"א כלל כ"ג או' ב' לב"ש שם. בי"צ שם. ומיהו כשנמצא זאת אחר בישול ורואין שהבוכנא קיים ושלא היה בו עוקץ מותר בהפ"מ ולא חיישינן שמא היה רעותא מעבר לצלעות או שמא נשתנה מראה הבשר תחלה דכל שרואין שנקשר יפה שאשי"י ובחוזק לא מחזקינן רעותא. לב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' ה' אך אם שוכבים זה על זה ואינו רחוק מן הגוף שיעור רוחב אגודל טריפה. ש"ך שם. מחב"ר שם. לב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ך' ועיין לעיל או' כ"ד.

כחעריכה

כח) עצם גף נשבר שהביאוהו למורה ולא הספיק לשער אם היה אגודל עד שנפל מידו ונאבד זה היה מעשה והתיר המש"ז בסיף הסי' מטעם ס"ס שמא היה אגודל ושמא הלכה דנשבר כשר כדברי הש"ע יעו"ש והגם שהרב הוסיף בה דברים שהיה בנדונו שאשי"י וגם לכבוד שבת לדעתי יש להתיר ובהא דס"ס סגי. מחב"ר או' י"ט. וכ"כ כנה"ג בתשו' בע"ח סי' ע"ג להתיר בנידון זה והב"ד הברכ"י בשיו"ב או' ג' וכ"כ הלב"ת שם או' ה' אלא שכתב והוא שידע ודאי שהבוכנא קיים ואין עוקץ ואם לאו אסור. וכ"כ הבי"צ ח"ג סוף או' ב' מיהו משאר דברי הפו' הנז' משמע דאף באינו יודע שהבוכנא קיים ואין עוקץ יש להכשיר מכח ס"ס. ועיין באו' שאח"ז.

כטעריכה

כט) גף של עוף שנשבר וחזר ונקשר שמצאו בתוך הסעודה ולא ידעי אם היה בו עוקץ ואם קרוב או רחוק מהגוף ולא הספיקו להראותו עד שנאבד הגף והיה שם הפ"מ והכשרתי מכח ס"ס ספק היה שם עוקץ או לאו ואת"ל היה עוקץ שמא לא ניקבה הריאה. מזמור לדוד סוף סי' זה. וכ"כ עיקרי הד"ט סי' ו' או' י"ב בשם מכתם לדוד סי' ל"ה. ועיין לעיל או' כ"ב.

לעריכה

ל) אם נשבר הגף סמוך לחיבורו לגוף לפנינו ישבר הגף לגמרי כי היכי דלא לינקב הריאה ובהכי כשרה לכ"ע. פר"ח או' ז' לה"פ או' י"ב. בל"י סוף או' ח' מש"ז או' ט' וכתב וליכא למיחש לצער בע"ח אם יחתוך לגמרי דכל דמתקן לאכילה ליכא צער ב"ח דהותר לשחוט ואין צער גדול כמו מריטת הנוצות. זר"א או' רל"ו. שה"מ או' יו"ד. זב"ת או' י"ז. לב"ש שם או' ח' וכתב דדין זה הוא אפי' ביש עוקץ אכן צריך שיהיה הבוכנא קיים וגם צריך שלא יהיה נראה רעותא מעבר לצלעות אך א"צ לבדוק אחר רעותא בצלעית. וכ"כ הבי"צ ח"ג או' ד' אכן המחב"ר או' ך' כתב על דברי הפר"ח הנז' דתקנה הנז' שכתב הפר"ח מהני למ"ד דשבירת הגף משום דחיישינן שמא אחר שנשבר תכף או לאחר זמן העצם יכנס וינקוב הריאה אבל לסברת הגמי"י והלבוש ודעמייהו דס"ל דחיישינן דמכח השבירה תנתק הריאה בשעת השבירה ותנקב כי היכי דחיישינן בשמוטה א"כ מה יועיל זה אם ישבר הגף לגמרי הא יש לחוש דבעת השבירה מתנתקת הריאה ומתנקבת אלא שכתב וכבר כתבנו לעיל או' י"ג דהש"ך צדד להקל הואיל ובלא"ה רוב הפו' מכשירים בנשבר וכו' יעו"ש ור"ל דהיכי דשם באו' י"ג לא התיר אלא בע"ש וכיוצא וכמ"ש לעיל או' כ"ז גם הכא אין להתיר כ"א בע"ש וכיוצא. וכ"כ זבחי צדק או' כ"ב.

לאעריכה

לא) שם בהגה. אם לא שרואה שנצרר הדם מעבר לצלעות וכו' ואע"ג דהרב תורת יקותיאל העלה להקל בנצרר הדם כשהוא רחוק מ"מ לבני אשכנז דרבוותא בתראי התה"ד ומהרש"ל והבאים אחריהם מור"ם והלבוש והאחרונים כולם החמירו בנצרר הדם ומסתמא הכי נהוג שנות דור ודור כוותיהן אין להקל עתה בנצרר הדם אף שהשבר רחוק אגודל דכבר כמה דורות קבלו עליהם להחמיר כשרואה שנצרר הדם אך לדידן בני א"י וגלילות טורקיא"ה דקבלנו עלינו הוראת מרן יש להקל כשהשבר רחוק אגודל ורואה שנצרר הדם. מחב"ר או' כ"ו. זב"ש או' ח' ענ"ה סי' ל"ה או' ו' זבחי צדק או' כ"ג.

לבעריכה

לב) שם בהגה. ואין חלוק אם עוקץ בשבירה או לא מאחר שרחוק מן הגוף. וראיתי גדולי בעלי הוראה נוהגין כמור"ם ז"ל דאפי' יש עוקץ אין חוששין לראות בצלעות. בל"י או' ו' מחב"ר או' כ"ב. זבחי צדק או' כ"ד.

לגעריכה

לג) גף עוף שנשבר באלכסון והעוקץ המחובר לגוף היה כאגודל אבל מאמצע השבר וכ"ש מעוקץ עצם החוצין לא היה כשיעור אגודל אך שעוקץ החיצין היה לצד הראש ולא לצד הגיף הכשיר השבו"י ח"ב סי' ס"ז הלכה למעשה והבל"י או' ח' כתב שאין להקל יעי"ש וכן נראה להחמיר לבני אשכנז ופולין אבל לדידן יש להקל כמ"ש בסמוך. מחב"ר או' כ"ז. ומ"ש כמ"ש בסמוך ר"ל או' כ"ו שהבאני לעיל או' ל"א.

לדעריכה

לד) ואמר ח"ר נסים הלוי ז"ל דאם ראש העוקץ החיצון פונה אלא הצדדין ולא יש רוחב אגודל ג"כ אסור דאף מן הצדדין יכיל לפגיע בריאה ולא הכשיר השבו"י אלא דוקא שהעוקץ החיצון הוא שוכב ע"ג העצם לצד הראש דשם א"א לפגיע בריאה ודבריו ברורים. ונראה דלסברת קצת רבוותא (שכתבנו לעיל או' ל') דס"ל דחיישינן דבעת השבירה מתנתקת הריאה א"כ ליכא הפרש ואפי' אם עוקץ החיצון היה לצד חוץ לצד הראש ג"כ יש לחוש דמכח השבירה מתנתקת הריאה ותינקב וע"כ אין להכשיר בנידון זה אלא דוקא בהפ"מ וכיוצא כמ"ש לעיל או' כ"ז בדין דחזר ונקשר שאשי"י יעו"ש. זבחי צדק או' כ"ו. ור"ל אף לנוהגין להכשיר כדברי השבו"י אין להכשיר אלא דוקא בהפ"מ וכיוצא.

להעריכה

לה) והיכא דליכא שבר לפנינו רק עצם הגף עב ונפוח כשר לכ"ע. דע"ק סוף או' ד' מק"מ סוף או' ח' זבחי צדק או' כ"ז.

לועריכה

לו) אם נשבר רק מקצת עובי העצם אין חשש כל שהבוכנא במקומה בשלימות. דע"ק שם. מק"מ או' ט' וכן אם נשבר רק צד א' חצי רחבו נחלק לב' אין חשש כ"כ שיגיע העוקץ אל הריאה אף בפחות מעט מגודל ומ"מ צ"ל אומדנא ברורה שא"א להגיע קצת עצם להריאה. דע"ק סוף או' ח'.

לזעריכה

לז) גף שבור לג' חתיכות ואמצעית תוך גודל אולי קיל ואם רק ביקוע תוך גודל קיל יותר. דע"ק סוף או' ד' מק"מ שם.

לחעריכה

לח) עוף שהיה בגפו כעין חתוך הנראה שנעשה ע"י קשירה חזקה בחבל ועברה המכה את הבשר ונכנסה תוך קצת העצם בצדו הא' לצד הגוף שמזה ניכר שבאה המכה מהחבל שכן דרך לקשור ב' אגפים יחדיו כשמביאין לשוק למכור ולכן מצד הפונה לחוץ היה שלם בעור ובשר ועצם מפני שאין החבל נוגע שם והתיר לא העוף בלבד שהיתה המכה רחוקה מהגוף ברוחב גודל בריוח ובלי עוקץ כלל אלא אף הגף התיר מהמכה ולחוץ ושאין כאן מצות פרוש כיון שלא היה האבר חתוך לגמרי רק היה פגום קצת. שאלת יעב"ץ ח"א סי' י"א. עיקרי הד"ט סי' ו' או' ז' ונראה דלפי מ"ש לעיל אף באין רוחב גודל סמוך לגוף יש להכשיר כיון דליכא שבר ולא עוקץ כ"א מכה בעלמא. וכ"כ זבחי צדק או' כ"ט.

לטעריכה

טל) [סעיף ג'] נשמטו אגפיו אפי' א' מהם מעיקרו חוששין שמא נקבה הריאה וכו' לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכששומטת גפה מתנתקת הריאה עם הגף. רש"י חולין נ"ז ע"א. וכ"כ הר"ן. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"י.

מעריכה

מ) שם. וצריך לנפחה לבדקה וכו' ולדידן שאין אנחנו בקיאין בבדיקה טריפה. ט"ז סק"ו. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' ו' לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"א. כריתי או' יו"ד. זר"א או' ר"מ. שפ"ד או' י"ד. שה"מ או' י"ב. חכ"א כלל כ"ג או' ג' ענ"ה סי' ל"ה או' א' בי"צ ח"ב או' א' זבחי צדק או' ל'.

מאעריכה

מא) הגף הוא זכרות שנכנס תוך נקבות כבוכנא !באסיתא כמ"ש לעיל או' ט"ז. ונקבות זה דעצם הם ב' עצמות מחוברים זה לזה בראשם האחד ובראשם הב' פתוחים והה כמספרים פתוחים ובראשם שהם מחוברים בין שניהם יש כגומה והוא נקבות לזכרות הגף ואלו שתי העצמות א' מהם הוא עגול וא' רחב ודק כסכין וקורין אישפאדיק"ה. שו"ג או' ח' ויש מפרשים דלא מקרי שמוטת הגף אלא אותו עצם א' המחובר עם הגוף ונוגע לריאה בראשו כמ"ש הרא"ה בבד"ה והגהת מהרי"ח שהביא הש"ך סי' ל"ב סק"ט וכתב הפר"ח או' ח' דיש לסמוך ע"ז בהפ"מ והסכימו עמו הרב חגורת שמואל או' י"א והלה"פ או' י"ג והבל"י או' יו"ד אבל לי נראה להחמיר אף בהפ"מ כיון דרוב גדולי הפו' אשר בית ישראל נשען עליהם סברי דשמוטת הגף הוא פרק ג' המחובר לגוף וכשנשמט פרק ג' נקטינן כרוב הפו' המפורסמים אף בהפ"מ. מחב"ר או' ל' וכ"כ הזר"א שם. זב"ש או' י"ב. ענ"ה שם או' ט"ז. זבחי צדק או' ל"א.

מבעריכה

מב) ואם נשמטו העצמות הנז' שקורין איספאדיק"ה יש לאסור כדעת המפרשים הנז' מחב"ר או' ל"א. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ל"ב. אבל אם נשברו העצמות הנז' שקורין איספאדיק"ה כשרים לכ"ע. כנה"ג בהגה"ט או' ו' בל"י סוף או' יו"ד. שו"ג שם. שה"מ או' י"א. מחב"ר או' ל"ב. חכ"א שם או' ג' ענ"ה שם. זבחי צדק או' ל"ג.

מגעריכה

מג) והא דאמרינן דאם נשברו העצמות הנז' כשרה ה"ד בנשברו שלא במקום חיבורם אבל נשברו במקום חיבורם בידוע שנשבר הגף וטרפה דבהנטל הנקבות ישמט הזכרות ממקומו. שו"ג שם. זבחי צדק או' ל"ד.

מדעריכה

מד) ואפי' אם הבוכנא אינה מתנדנדת תוך האסיתא ודבוקה בה כדרכה רק שיש שבר בבוכנא שאין הבוכנא קיים כולו דינו כנשמט. לב"ש סי' ז' או' ד' שבסעי' ב' בי"צ ח"ב או' א' זבחי צדק או' ל"ה.

מהעריכה

מה) יש אומרים דהא דק"ל דשמוטה טרפה היינו אם אין הניבים קיימים אבל אם הניבים קיימים והם היתדות האוחזות הגף דלא אעכול יש להתיר בדיעבד. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. וכ"כ הכריתי או' ט' אמנם המחב"ר או' ל"ג חולק וכתב דכיון דנשמט הגף אף אם הניבים קיימים ולא אעכול יש להטריף אפי' בהפ"מ. וכ"כ הענ"ה שם או' י"ז. זבחי צדק או' ל"ו.

מועריכה

מו) גף העוף שנזוז ממקומו דהיינו שלא נשמט לגמרי שיצאה הבוכנא מחורו לגמרי אל החוץ אלא שנזוז מעט ממקומו כתב הלב"ש שם או' א' שהיא טרפה וכ"כ הבי"צ שם. אמנם הדע"ק או' יו"ד כתב דאם הגידין המחברים הגף לגוף רובם שלמים יש להקל באין רעותא ניכר יותר. והסכים לדבריו מק"מ או' י"ז. וכ"כ זבחי צדק או' ל"ז על דברי הלב"ש הנז' דלא ק"ל הכי אלא מכשירין והיינו משום דאם נזוז ממקומו הוי ספק שמוטה ויש להכשירה משום ס"ס ויש בה ג' או' ד' ספיקות דספק אם היא שמוטה אם לאו ואת"ל דהוי שמוטה שמא הלכה כמ"ד דאם הניבים קיימים כשרה ואת"ל דגם אם הניבים קיימים טרפה שמא הל' כמ"ד דשמוטה לא שייך אלא בעצמות שקורין איספאדיק"ה ואת"ל דשמוטה הוי בעצם המחובר לגוף שמא לא ניקבה הריאה וא"כ פשוט הוא דיש להכשיר בשופי עכ"ד.

מזעריכה

מז) ואפי' לא ראינו שנצרר הדם בצלעות ולא שום רעותא מטרפינן בשמוטה. לב"ש שם בי"צ שם. זבחי צדק או' ל"ח.

מחעריכה

מח) ואפי' אם תכף אתר שנשמט חתך את הגף לגמרי אפ"ה טרפה. לב"ש שם או' ג' בי"צ שם. זבחי צדק או' ט"ל.

מטעריכה

מט) גף העוף שנשמט אע"ג דשוב חזר ונתרפא שרואין שנתדבק הבוכנא אל תוך האסיתא כדרך כל העופות אפ"ה טרפה. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ב' זבחי צדק או' מ'.

נעריכה

נ) עוף שנשמט גפה אסור למוכרה לגוי דשמא תתרפא ואינו ניכר וימכרנו לישראל וכתבנו בסמוך דאפי' נתרפא טרפה. לב"ש שם או' ז' בי"צ שם. זבחי צדק או' מ"א.

נאעריכה

נא) אמנם אם נשבר או נעקר הגף לגמרי ונחתך מהעוף באופן דליכא למיחש דשמא יתרפא !פשיטא דמותר למוכרו לגוי שהרי הוא טרפות הניכר. אם לבינה הנד"מ בסניפי השלחן או' י"ד. זבחי צדק שם. ומיהו מ"ש שם אם לבינה דאם היא נקיבה אסור למוכרה לגוי מחשש שמא תטיל ביצים וימכרם לישראל כתב עליו זבחי צדק שם דאין המנהג כן דהיא חומרא יתירה.

נבעריכה

בנ) [סעיף ד'] נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה וכו' טרפה. ומיירי בענין דאם היה ידוע שנעשה מחיים היה טרפה כגון שיש עוקץ בשבירה וכדלעיל סעי' ב' ב"ח. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ב. שה"מ או' י"ג. מחב"ר או' ל"ה. ואע"ג דאיכא ס"ס טרפה לדעת המחבר משום דספק מחיים מינכר ע"י בקי וספק הבא מחמת חסרון חכמה לא מקרי ספק. פר"ח שם. שה"מ שם. וכ"כ הב"ח דבחסרון ידיעה לא עבדינן ס"ס אלא שכתב דבהפ"מ עבדינן. וכ"כ הש"ך ס"ק ט"ו. שפ"ד או' ט"ו. חכ"א כלל כ"ג או' ד' וית' עוד מזה לקמן בססי' ק"י בדיני ס"ס בס"ד.

נגעריכה

גנ) שם הגה. ויש מכשירין מכח ס"ס וכו' ואם נראה שום רעותא בצלעות או בריאה מילתא דפשיטה הוא דלא סמכינן אס"ס ואפי' בדיקה לא מהני דהא אנן לא בקיאינן בבדיקות הריאה וכ"כ בתו"ח כלל פ"ז. תשו' מ"ב ססי' ן' ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח סוף או' יו"ד. לה"פ או' י"ז. שה"מ סוף או' ט"ו. שפ"ד או' י"ג. זר"א או' רמ"ב. מחב"ר או' מ"ג וכתב ואף אם אין בו עוקץ ויש ספק אי מחיים. חכ"א כלל כ"ג סוף או' ד' ענ"ה סי' ל"ה או' י"ט. זבחי צדק או' מ"ח.

נדעריכה

דנ) שם הגה. ויש מכשירין מכח ס"ס ספק שמא נשבר אחר שחיטה וכו' ויש לסמוך ע"ז להכשיר בנשבר וכו' ולדינא רבו הדעות ולכן יראה למנקט מילתא מציעתא דבנשבר סמוך ממש לגוף ואין בו עוקץ יש להתיר אי מספקא לן אם נעשה מחיים או לאחר מיתה דבזה לדעת מרן ומור"ם שרי כלומר דלדעת מרן אף אם נעשה מחיים ולמור"ם השתא דמספקא לן שרי מכח ס"ס וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' כ"א. מחב"ר או' ל"ח. זב"ש או' י"ט.

נהעריכה

הנ) ואם הושחר פי המכה או נצרר הדם אז יש לאסור דנראה דנעשה מחיים. תו"ח כלל פ"ו או' י"ד. מחב"ר או' ט"ל וכתב ואף אם אין בו עוקץ. זב"ש שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' מ"ז.

נועריכה

ונ) ואם נשבר סמוך לגוף ויש בו עוקץ יש לאסור אף בספק אי מחיים ובהא מודו מרן ומור"ם. מחב"ר או' מ' וכ"כ הב"ח דבהא יש לאסור אע"ג דאיכא ס"ס אלא שכתב דבהפ"מ יש להכשיר. וכ"כ השפ"ד או' י"ב. שה"מ או' י"ד. חכ"א כלל כ"ג או' ד' ועיין לעיל או' נ"ב.

נזעריכה

זנ) אם ראינו שנשמט או נשבר הגף אחר שחיטה ואח"כ נמצא נקב בריאה יש להסתפק אי תלינן שהנקב נעשה אחר שחיטה ע"י השבירה או השמוטה כי היכי דתלינן בזאב ובידא דטבחא או דילמא דאין דרך להנקב הריאה מכח שבורה ושמוטה דאחר שחיחה ונראה דבשמוטה יש לתלות לקולא דנזכר בש"ס ולא בשבורה וצ"ע. תפארת למשה בנימוקיו דף י"ב סוף ע"א. מחב"ר או' ל"ד. פ"ת או' ד' ענ"ה סי' ל"ה או' כ"ב אלא שכתב דיש להחמיר גם בנשמט וכ"נ עיקר. וכ"כ זבחי צדק או' נ"א.

נחעריכה

חנ) שתי תרנגולות אחר שחיטה ומריטה ומליחה תלאום באונקליות של ברזל בכנפיהם וכשבאו לבשלם מצאו כנפיהם שמוטות מצד שנתלו באונקליות ולא היה לא מכה ולא קורט דם כשרות דקרוב הדבד שנשמטו אחר שחיטה כשתלאום ודלא כמי שרצה להחמיר. שו"ת מים רבים ח"ד סי' א' ב' מחב"ר או' מ"ה. ענ"ה שם או' ך' זבחי צדק או' ן'.

נטעריכה

טנ) שם בהגה. דהא יש מכשירין בלא"ה. ר"ל בנשבר סמוך לגוף ואין עוקץ דאי ביש עוקץ ליכא מאן דמכשיר. ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. שה"מ סוף או' י"ד. זב"ת או' ט"ז. ועיין לעיל או' נ"ו.

סעריכה

ס) שם בהגה. אבל כשנמצא שמוט ולא ידעינן וכו' יש להחמיר ולאסור. ואם יש מקום לתלות בו השבירה או השמוטה פשיטא דמכשרינן. תו"ח כלל פ"ז או' י"ד. ט"ז סק"ט בשם רש"ל. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח סוף או' יו"ד. הל"פ סעי' ג' לה"פ או' י"ט. בל"י שם. שפ"ד או' ט"ז. שה"מ או' ט"ו. זר"א אי' רמ"ב. מחב"ר או' מ"ד. חכ"א כלל כ"ג או' ד' ענ"ה שם. וכגון שדרסו על הגף או פרכס ונלחץ אל הקיר וכיוצא בו ואיכא אומדנא דאפשר שנשברה גפו מחמת כך תולין להקל. ט"ז שם בשם רש"ל. הל"פ שם. לה"פ שם. בל"י שם. מחב"ר שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' מ"ט. ומיהו דוקא דרסה או בכותל הא זרק לארץ בכח לא דאין הזריקה מצוי הוא להשבר מחמת זה ולא תלינן. שפ"ד שם. מחב"ר שם. ענ"ה שם.

סאעריכה

סא) שם בהגה. אבל בנמצא שמוט ולא ידעינן אי קודם שחיטה וכו' יש להחמיר ולאסור. ובהפ"מ יש להכשיר. ב"ח. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח שם. לה"פ או' י"ז. בל"י שם. שפ"ד או' י"ב. שה"מ או' י"ד. חכ"א שם. אמנם המחב"ר או' מ"א כתב דיש להחמיר אף בהפ"מ. ענ"ה שם או' י"ט. זבחי צדק או' מ"ד.

סבעריכה

סב) שם בהגה. אבל בנמצא שמוט ולא ידעינן וכו' יש להחמיר ולאסור. וביש עוקץ דינו כנשמט. ב"ח. ש"ך סוף ס"ק י"ב. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שה"מ או' י"ד. מחב"ד או' ל"ה ועיין לעיל או' נ"ו.

סגעריכה

סג) וה"ה אם נשברה הבוכנא ואפי' שאין בה עוקץ ולא ידעינן אם מחיים או לאח"ש טרפה דהוי כנשמט. שפ"ד שם. לב"ש סי' ט' או' ב' שבסעי' ג' בי"צ ח"ב סוף או' א' זבחי צדק או' מ"ה.

סדעריכה

סד) כל מה שאמרנו להתיר מטעם ס"ס אין זה אלא היכא דליכא מידי למיתלא ביה לא להיתר ולא לאיסור אבל היכא דאיכא למיתלא ביה לאיסור ולא להיתר אסרינן ליה. ב"א. ש"ך ס"ק י"ד. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. ולפ"ז בהני אווזות שמוליכין לשוחט דמעקמין אגפיהם על גבם להשים אותם מתחת רגלי האווז וקושרים הרגלים דמצוי הוא שנשבר הגף עי"כ מחיים תולין בו לאיסור דמחיים נעשה. ב"ח בסוף הסי' ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' כ"ב. פר"ח או' ז' מחב"ר או' מ"ו. חכ"א שם או' ה' ענ"ה שם או' כ"א. זבחי צדק או' נ"ב.

סהעריכה

סה) וכן בתרנגולים שהשוחטים מעמקים האגפיים בשעה שאוחזו לשוחטו מצוי הוא שבשעת התחלת השחיטה כשהוא מפרכס נשבר גפו ותלינן לאיסור דמחיים נעשה. ב"ח שם. אמנם הפר"ח שם חולק וכתב להכשיר וכתב שכ"כ האו"ה ומייתי לה הט"ז סק"ט וכן עיקר. וכ"כ המש"ז או' ט' זבחי צדק או' נ"ג. אכן אם נשמט מחמת עיקום האגפים בשעת שחיטה יש לאסור. ט"ז שם. מש"ז שם. זבחי צדק שם.

סועריכה

סו) ואם נודע בודאי שמחמת עיקום האגפים והפרכוס נשבר הגף קודם שחיטה יש להחמיר. מחב"ר סוף או' מ"ז. זב"ש או' כ"א. זבחי צדק או' נ"ד וכתב דבדין זה יש להכשיר בהפ"מ.

סזעריכה

סז) אם יראה השוחט האווז או העוף כנפיו מדולדלים הוכחה היא שנשבר מחיים ואם נמצא שבור אחר שחיטה הדלדול מוכיח שמחיים נשבר ואין כאן ס"ס. זב"ש שם. זבחי צדק או' נ"ה.

סחעריכה

סח) שבירת הגף סמוך לחבורו לגוף לא מפני שהיית י"ב חודש או לידה. פר"ח לקמן סי' נ"ז או' ן' לה"פ שם או' כ"ג. בל"י שם או' כ"ז. כריתי שם או' ט"ז. שה"מ שם או' ס' מש"ז בסי' זה או' ט' זר"א או' שי"ו. מחב"ר בסי' זה או' מ"ח. פ"ת סי' נ"ז או' כ"ד. לב"ש סי' ז' או' יו"ד שבסעי' ג' בי"צ ח"א בביאור לב"ש או' ט"ו. זב"ת סי' נ"ז או' נ"ח. חכ"א כלל י"ד או' ל"א, תו"ז סי' ט"ל אי' י"ב. ואו' י"ג. זבחי צדק או' נ"ו. ועיין לקמן סי' נ"ז או' קי"ד.

סטעריכה

סט) ומיהו בשמוטת גף בעוף מהני לידה או שהיית י"ב חודש שאין חששא לנקיבת הריאה אלא בשעת השמטה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שה"מ שם. מש"ז שם. זר"א שם. מחב"ר שם. פ"ת שם. לב"ש שם או' ו' שבסעי' ב' בי"צ שם ובח"ב או' ב' זב"ת שם. חכ"א שם. תו"ז שם או' י"ד. זבחי צדק או' נ"ט.

עעריכה

ע) וכן בשבירת הגף שאין בה עוקץ ונקשר מהני לידה או שהיית י"ב חודש. בני חיי סי' נ"ז הגב"י סוף או' א' מחב"ר שם. לב"ש במה"ת או' מ"ג. ענ"ה סי' ל"ה סוף או' י"א. והא דמהני שהיית יב"ח ולידה היינו אחר שנקשר. לב"ש שם. זבחי צדק או' נ"ז.

עאעריכה

עא) גף העוף שנשבר סמוך לגוף וחתך האבר ממנה ואחר החתיכה חי יב"ח או הטיל ביצים אחר כ"א יום שרי. לב"ש סי' ז' בביאור או' יו"ד. בי"צ ח"א בביאור לב"ש או' ט"ו. זבחי צדק או' נ"ח.

עבעריכה

עב) גף העוף שנשבר רחוק מן הגוף רוחב גודל דמותר וק"ל דהאבר אסור והטילה ביצים יש להתיר הביצים. תשו' בית יעקב סי' יו"ד. וכרכ שבו"י ח"א סי' ג"ן להתיר חלב שחלבו מבהמה שנשברה ידה ואינו אסור אלא האבר וכן מתיר הביצה שנולדה מגוף שבור הגף רחוק מהגוף. מחב"ר או' ן' וכ"כ באר יעקב בסי' נ"ה דף מ"ה ע"ג. פ"ת שם או' י"ג. ענ"ה סי' ל"ה או' כ"ג. לב"ש בפתיחה או' נ"ז. זבחי צדק או' ס'.

עגעריכה

עג) [סעיף ה'] עוף שהיה לו מכה וכו' ימלא מקום המכה מים וינפח בקש וכו' וכתב בתו"ח סוף כלל פ"ז על דין זה וכבר נת' לעיל דאין אנו בקיאין בבדיקה וכל מקום שיש לחוש לנקיבת הריאה יש להטריף כנ"ל והכי נהוג עכ"ל וכ"כ בד"מ או' ג' אמנם הט"ז סק"י כתב כיון דאין כאן טרפות ברור אלא חששא נוכל לסמוך על בדיקה זו שהיא להחמיר. וכ"כ הפר"ח או' י"א. פר"ת או' ט' לה"פ או' ך' בל"י או' י"ד. שפ"ד או' י"ז. זר"א או' רמ"ג. שו"ג סוף או' י"ז. מחב"ר או' נ"א אלא שסיים דצריך המורה לבדוק בדיקה מעליא יפה יפה. זב"ת או' י"ח זב"ש או' כ"ג. ענ"ה שם או' כ"ד. דע"ק או' ט"ו. מק"מ או' כ"א. זבחי צדק או' ס"א.

עדעריכה

עד) ואם נאבדה הריאה ולא בדק יש להטריף. פר"ת שם. זב"ת שם. זב"ש שם. ענ"ה שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ס"ב.

עהעריכה

עה) שם. ימלא מקום המכה מים וינפח וכו' והיינו בשניקב העור שתחת המכה והבשר שתחת העור נרקב אז צריך בדיקה זו דכיון שעברה המכה עד הבשר שמא ניקב הריאה וע"י שנופח דרך הגרגרת דהיינו הקנה הרוח הולך לתוך הריאה ואם היא נקובה המים מבצבצים ולכך צריך להוציא כל הבשר הנרקב קודם בדיקה דאם לא יגרור כל הבשר שנרקב מחמת המכה לא יבצבץ אבל אם הבשר שתחת המכה בריא אולם א"צ בדיקה דודאי לא עברה המכה עד הריאה וכשרה בלא בדיקה. שו"ג או' י"ח. זב"ש שם. וכיוצא בזה כתב הדע"ק שם דמכה עמוקה וניכר שהעור שלם ע"ג מקום הריאה יש להכשיר ואין לחוש לשמא נתרפא. והב"ד מק"מ שם. זבחי צדק או' ס"ג.

עועריכה

עו) ומ"מ כשהרבה דם יוצא מבפנים בהסרת הכנף ומבחוץ תחת הכנף מראה עור ובשר משונה ע"י צרירות הדם אין להקל אף שהלכה הלוך יפה. דע"ק שם.

עזעריכה

עז) מכה בחוץ בדופן נגד ריאה בעוף אף שלא תחת הכנף ויש נקב בדופן אף אם נגלד כל שניכר שם נקב מפולש בדופן נגד הריאה אין להקל. אך בלא נקב בדופן החשש רק תחת הכנף. ששם פתוח לריאה וזולת מקום הכנף אין חשש. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ס"ה.

עחעריכה

עח) היה עור העליון תחת הגף מלא רוח ובולט לחוץ ככיס וכשפתחו יצא הרוח ולא היה שום רושם חולי בזה ג"כ צריך לעשות בדיקה במים כמ"ש בש"ע. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ס"ד.

עטעריכה

עט) ואם המכה אינה עמוקה כשרה בלא בדיקה. אם לבינה סעי' ה' או' ג'.

פעריכה

פ) אווזות שהגוים דוקרים במחט תחת כנפם להצבות שיראו שמנים אותם שנודע שנעשה בם כן אסורים וכשאינו ידוע שנעשה בם כן אין לחוש. חת"ס סי' קכ"ב. פ"ת או' ז' מק"מ שם. זבחי צדק או' ס"ו.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון