כף החיים/אורח חיים/של

כף החיים ‏ אורח חיים של

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ומחללין עליה השבת וכו'. ולכן כשתגיע לחודש ט' יזמין הכל מע"ש כדי שלא יחללו שבת. ס"ח סי' תתנ"ה מ"א סק"א. ויזהרו שידליקו לה הנר בע"ש שיהיה בו שמן הרבה שיספיק עד אור הבוקר. בן א"ח פ' תצוה או' י"ד.

ב

ב) שם. ומחללין עליה השבת וכו'. ודע דהמפלת לאחר מ' יום דינה כיולדת לענין חילול שבת ויוה"כ. תשו' מ"א ענף ט' א"א או' א'.

ג

ג) שם. קוראין לה חכמה וכו'. אפי' רחוק מג' פרסאות וחולה שא"י לילך נישאין אותה לחכמה כי ספק פ"נ דוחה שבת. מש"ז או' ב' וחכמה היא האשה המקבלת הולד וקוראין אותה בלשון עברית מילדת, הרמב"ם בפי' המשנה.

ד

ד) שם. קוראין לה חכמה וכו'. אם יש מילדת כאן ורק דזו חכמה ביותר אפ"ה שרי. תפארת ישראל. פת"ע או' א' בת ישראל המילדת בנות ישראל בשבת נוטלת שכר ויוצאה בדיינים תשו' מהר"י ברונא סי' קי"ד ואם נולדו תאומים ותובעת ב' שכירות אם נולדו תוך כדי דיבור נותנים לה רק תוספת ואם בשתי לידות אפי' ביום א' נוטלת ב' שכירות ואם כל א' תכ"ד ועדיין פתיחת הקבר כבראשונה לוקחת שכר חצי לידה שנייה שם סי' קט"ו. ועיין לעיל סי' ש"ו או" ל"ו:

ה

ה) שם. ומדליקין לה נר ואפי' א"צ לשום דבר כדי להשתמש לאור הנר אלא רק מפני שיהיה לה נחת רוח והא דקתני בברייתא אם היתה צריכה לנר לאו למימרא שאם א"צ לנר שאין מדליקין אלא ר"ל לאפוקי אם היה יום שא"צ נר או לילה מקום שיש שם נר אבל כל שהיתה מגנא בבית אפל או בלילה בכל ענין מדליקין אם אין שם שום אור לא אור הנר ולא אור הלבנה. בית יהודה סי' נ"ט ועי"ש והמדליק נר ליולדת א"צ להתענות כמ"ש לעיל סי' שכ"ט או' כ"ה:

ו

ו) שם. אפי' היא סומא ואפי' אין הנשים המתעסקות עמה צריכות לנר שהיו יכולות להתעסק עמה כל צרכה בלא נר אפ"ה מדליקין נר בשבילה שאעפ"י שהיא אינה רואה מתיישב לבה יותר כשיודעת שיש כאן נר שאומרת אם יש דבר הצריך לי חברתי רואה ועושה לבוש. ומיהו כשיש עכו"ם יותר יש לעשות ע"י עכו"ם דיולדת קיל יותר מחולה אחר אע"ג לכמה דברים חמיר. א"א או' ב' ועיין לקמן או' ח':

ז

ז) וכתבו התו' דהכא א"צ מומחה כמו שצריך בחולה ביוה"כ דיותר יכולה היולדת להסתכן ע"י פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שנסתכן החולה ברעב. ט"ז סק"א:

ח

ח) שם. משנין. ואפי' למ"ד בסי' שכ"ח סעי' י"ב דלא בעיא שינוי הכא שאני מפני שכאב היולדת דברים טבעיים הם ואין א' מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו לשנות. מ"מ פ"ב דין י"א מ"א סק"ג:

ט

ט) ואם צריכה לשמן לא תשים שמן בשערה ותבוא אצלה ותסחט אותו אלא תביא בכלי תלוי בשערה דמוטב לעשות הוצאה ע"י שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף איסור סחיטה. ב"י. מ"א שם. ועיין לעיל סי' ש"ך או' ק"י מ"ש בדין סחיטת שער עו"ש:

י

י) שם. משנין. והוא שלא יתאחר צרכו של חולה כלל בשינוי זה. מ"מ שם. וכ"ה לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ב בהגה:

יא

יא) שם. תלוי בשערה וכו'. כלומר כיון דאין דרך הוצאה בכך ליכא שם איסורא דאורייתא. עו"ש או' ב':

יב

יב) שם. תלוי בשערה וכו'. ולדידן די"א לית לן ר"ה [עיין סי' שמ"ה סעי' ז'] אי א"א להביא בשער כ"א בגד בשמן דרך מלבוש ותסחוט שם טוב להביא בכלי ביד שזה דרבנן וזה ד"ת א"א או' ג':

יג

יג) שם וכן כל כיוצא בזה ואם א"א מביאה כדרכה. הרמב"ם פ"ב דין י"א.

יד

יד) [סעיף ב'] עכו"ם אין מילדין אותה וכו'. ואע"ג דמותר בחול לילד עכו"ם בשכר משום איבה מ"מ בשבת אסור דליכא איבה דיכלה למימר לה דידן דמינטרא שבתא מחללינן עלייהו דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן גמ' משמע דאי איכא למיחש לאיבה שרי אם אין חילול שבת מ"א סק"ה תו"ש או' ה' ער"ה או' ג' וכ"כ הא"א או' ה' דהיכא דעכו"ם יודעי שזה אין חילול שבת וליכא להשמט שרי בשכר אם אין חילול שבת ואם יש לחוש לאיבה בין או"ה מתירין שבות ממש וכ"ש מראית עין יעו"ש ועיין בתשו' עה"ג סי' קס"ג שכתב דזה התנצלות שאמר הגמ' ה"ד לאינש דעלמא אבל לגבי מושל גדול אין זה התנצלות ויש לחוש לאיבה יעו"ש ואם יש באיבה חשש סכנת נפשות מותר לעשות אפי' מלאכה דאורייתא תשו' חת"ס חי"ד ססי' קל"א יעו"ש.

טו

טו) שם. עכו"ם אין מילדין וכו'. אפי' ישמעאלים שאין עובדין ע"ז ומיהו לקראים מותר כיון דמינטרי שבתא. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ד א"ר או' ד' תו"ש או' ד' ונראה דוקא בדבר שאין חילול שבת כגון שיושבת על המשבר דכבר נעקר הולד לצאת דקודם זה חייב משום עוקר דבר מגידולו. א"ר שם ואפי' שבות דרבנן אין מחללין. א"א או' ד' ואסור ליקח שכר משום דהוי שכר שבת אלא בהבלעה. מחה"ש:

טז

טז) שם. עכו"ם אין מילדין וכו'. אבל מילדין את בת גר תושב (היינו שקיבל עליו ז' מצות בני נח ע"ז ס"ד ע"ב) מפני שאנו מצווין להחיותו ואין מחללין עליה את השבת. הרמב"ם פ"ב דין י"ב.

יז

טוב) אשת איש שהרתה לזנונים ובאו לה חבלי יולדה בשבת מחללין עליה שבת. פתה"ד או' ב' ועיין לעיל סי' שכ"ט או' י"ב.

יח

חי) שם. אפי' בדבר שאין בו וכו'. כגון שיושבת על המשבר דכבר נעקר הולד לצאת. מ"א ס"קו תו"ש או' ו' וכל שאינה יושבת על המשבר הוי ספק תורה ואפי' בשכר ואיכא איבה אסור א"א או' ו' ולדידן מנהג עה"ק ירושת"ו שאין יושבין על המשבר אלא מילדין כשהן מושכבין על המטה צריך לשער שודאי נעקר הולד ממקום גידולו והמילדות הבקיאות יודעים זה ואח"כ הוי שבות דרבנן ומחללין משום איבה כמ"ש לעיל או' י"ד יעו"ש:

יט

יט) [סעיף ג'] נקראת יולדת לחלל וכו'. נ"ל שזהו לענין הדברים אשר אפשר לעשותן כאן בלא עיכוב וע"כ אין מחללין שבת בזה כ"א אחר שיהיה א' מאלו אבל לענין קריאת חכמה לא שייכי שיעורים הללו דהם קרובים ללידה יותר משיעור ביאת החכמה אלא משעה שמרגשת קצת אפי' בספק מותר בקריאתה. ט"ז סק"ב. א"ר או' ה' תו"ש או' ז' ר"ז או' ב' ח"א כלל ס"ח או' ט"ז:

כ

כ) [סעיף ד'] כל ג' ימים וכו'. הנך שיעורין מונין משעת הלידה, תשו' מ"א ענף יו"ד וי"א, א"א או' ג' וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ב דין י"ג. וכ"כ הלח"מ שם:

כא

כא) שם. כל ג' ימים וכו'. ולא חשבינן מעת לעת כמ"ש סי' תרי"ז מ"א סק"ז. תו"ש או' ז'. ר"ז או' ה' ח"א כלל ס"ח או' י"ז. ור"ל דאם ילדה בד' בשבת סמוך לערב הרי כשמגיע. תחלת ליל שבת הוא כבר יום ד' ללידתה אעפ"י שלא כלו ג' מעת לעת עד סמוך לערב בשבת וכן לענין ז' ושלושים. ר"ז שם ומחה"ש. אמנם בשו"ת הרא"ש כלל כ"ו כתב דג' ימים מעת לעת מחללין יעו"ש וכ"כ באו"ה כלל נ"ט, ועיין בס' כורת הברית סי' זה בנחל ברית או' י"א ובסוה"ס בקו' אבי הנחל שכתב וז"ל בהרשב"א שבת ק"ל ע"ב ובתשו' הרא"ש כלל כ"ו ואו"ה כלל נ"ט וריטב"א עירובין ס"ח ומהרש"א שם ובשבת קכ"ט בתר ד"ה רבא דבעינן מעל"ע ועיין בערוך לנר לנדה ל"ח שהוכיח מהר"ן בחידושיו שם להיפך והעיקר כרוב פו' ובפרט בספק פ"נ עכ"ל. וכ"כ בס' האשכול ובנח"א שבס' האשכול הל' מילה בשם הגאון ר"נ אדלער לענין תענית יוה"כ ביולדת דהני ז' ימים מעל"ע נינהו יעו"ש, וכן בשו"ת בנין ציון סי' כ"ה הביא בשם הריטב"א דז' ימים ליולדת חשבינן מעל"ע ולכן כתב דהמיקל בספק נפשות לא הפסיד יעו"ש והב"ד א"ח או' ו' וכ"כ קיצור ש"ע סי' צ"ג או' ג' דאם יש קצת חשש סכנה שהאשה חלושה בטבעה המקיל למנות ימים אלו מעל"ע לא הפסיד:

כב

כב) שם. אפי' אמרה א"צ מחללין וכו'. היינו אם חברותיה אומרים שצריכה. ואפי' ליכא חכמה ורופא עושין לה שהדברים שעושין לחיה בחול ידועין הם. טור בשם הרמב"ן. ואפי' אוכלת מאכל בני אדם אמרינן שאינה מרגשת לשעתה ואם תאכל צונן תסתכן. ב"י בשם הרשב"א. אבל חכמה ורופא אומרים שא"צ שומעים לה ולהם שהרבה יולדות שאין עושין להם מדורה וחמין בכל יום. מ"מ פ"ב דין י"ג וב"י, וכן נוהגין עכשיו שאוכלין חמין של אתמול. מ"א סק"ח. תו"ש או' ח' ר"ז או' ג':

כג

כג) שם. מג' ועד ז' אמרה א"צ אין מחללין. פי' אעפ"י שחברותיה אומרים שצריכה אבל כשרופא אומר צריכה פשיטא דמחללין כמ"ש סי' תרי"ח. מ"א סק"ט. תו"ש או' ט' א"א או' ט' ר"ז או' ד' ח"א כלל ס"ח או' י"ז, אלא שהתו"ש והא"א הגיהו בדברי המ"א הנז' אבל כשחכמה ורופא אומרים וכו' ונראה דר"ל כשחכמה או רופא אומרים וכו' וכמ"ש הר"ז. וכ"כ האחרונים:

כד

כד) וכ"ז כשהיא אומרת א"צ אבל בסתם שהיא אינה אומרת כלום וחברותיה אינן יודעות מחללין, אבל אם חברותיה אומרות שא"צ אין מחללין אלא א"כ היא אומרת צריכה אני שאז אפי' מאה רופאים אומרים שא"צ מחללין כי לב יודע מרת נפשו וכמ"ש סי' תרי"ח לענין שאר חולים, ר"ז שם. ומ"מ כל מה שיוכלו לעשות אחר הלידה מג' ועד ז' ע"י ארמאי יעשו. בנימין זאב סי' רי"ד. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל סוף או' ו':

כה

כה) ואם היא אומרת שא"צ ורופא אומר שצריכה הב"ח כתב דאין מחללין אבל הא"ר או' ח' הוכיח דמחללין יעו"ש:

כו

כו) שם. אמרה א"צ אין מחללין, והא דאמרה צריכה אני מחללין הוא דהיולדת יודעת ששבת היום, תשו' מ"א ענף י"ב, א"א או' ד':

כז

כז) שם. אפי' אמרה צריכה אני וכו'. דוקא שאומרת צריכה אני מחמת לידה. וכשחברותיה אומרות צריכה מחמת לידה מחללין, תשו' מ"א ענף י"ג וי"ד. א"א או' ה':

כח

כח) שם. כחולה שאין בו סכנה, שצרכיו נעשין ע"י עכו"ם. ר"ז שם, ח"א שם.

כט

כט) שם. כחולה שאין בו סכנה. אבל כשרופא אומר שנתחדש לה חולי והוא רופא מומחה י"ל שמחללין עליה שבת, א"א או' ט' והיינו אם אומר הרופא שהוא חולי של סכנה ואז מחללין:

ל

ל) [סעיף ה'] היושבת על המשבר וכו'. מדסתם הרמב"ם והמחבר משמע דס"ל כמ"ש רש"י ספ"ק דערכין דלעולם קורעין דלפעמים יכול לחיות וכ"מ מדסתמו הפו' בח"מ סי' רע"ו דלא כסמ"ע שהביא דעת התו' דיש חילוק בין נהרגת למתה או בין נעקר הולד דמסתימת הפו' משמע דאין חילוק. מ"א סק"י יעו"ש. תו"ש או' יו"ד:

לא

לא) נשים שמתות מחמת לידה והילד מפרפר בבטנה והנשים מכות בבטנה לקרב מיתתו אפי' בחול אסור, הרדב"ז בתשו' החדשות ח"ב סי' תרצ"ה. י"א מ"ב בהגה"ט או' יו"ד.

לב

לב) שם. מביאין סכין וכו'. דבלא הבאת סכין מר"ה אין רבותא דליכא חילול שבת בקריעת הבטן המתה דמחתך בשר בעלמא הוא. גמ':

לג

לג) שם. שמא ימצא חי. וספק נפשות להקל, ואשמעינן רבותא. דאפי' ספק כזה דלא היה כאן חזקת חיים אפ"ה מחללין שבת מספק. גמ' עו"ש או' ה'.

לד

לד) שם. בהגה. משום דאין אנו בקיאין וכו'. כלומר דאין אנו בקיאין אם מעולפת היא או מתה ולפיכך צריך להמתין זמן גדול שמא מעולפת ובזמן רב כזאת ודאי אין הולד חי. עו"ש שם, מ"א ס"ק י"א, וא"ל דאכתי ניחוש דלמא נתעלפה עד עתה ועכשיו הוא שמתה והולד עדיין חי י"ל דכיון שרואין שמתה מסתמא כבר מתה מתחלה ותו לא אפשר לולד לחיות עד הנה, תו"ש או' י"א, ועיין מחה"ש שכתב תירוץ אחר יעו"ש:

לה

לה) אשה מעוברת שהתיזו ראשה בסייף ביום שבת וראו ולדה מפרכס בה ובא אחד וחתך בטנה בשבת כדי להציל הולד ונמצא הולד מת יפה עשה ואפי' למי שכתב דבזה"ז אין נוהגין כן אפי' בחול משום דאין בקיאין במיתת האם בקרוב הכא יודו ולפ"ז א"צ כפרה זה שחתך בטן האשה כיון שהוא עשה כן כדי להציל אעפ"י שלא הציל מה בכך ואם אתה מצריכו כפרה נמצא מכשילו לעת"ל, שבו"י ח"א סי' י"ג, מטה אשר דק"ך ע"א י"א מ"ב בהגה"ע או' י"א.

לו

לו) [סעיף ו'] עושין מדורה ליולדת וכו'. או לשאר חולה ואפי' למי שהקיז דם ונצטנן ואפי' בתקופת תמוז, טור, וכ"ה דעת הרי"ף והרא"ש אבל הרמב"ם כתב בפ"ב דאין עושין מדורה לחולה בשבת להתחמם בה, וכתב המ"מ שהיה סובר לפרש דברי הרמב"ם אפי' בחולה שיב"ס משום דאפשר בבגדים אלא שמדברי הראב"ד נראה שהוא מפרש כשאין בו סכנה שצרכיו נעשים ע"י עכו"ם ואין לומר לעכו"ם לעשות לו מדורה וכתב שהוא מבטל דעתו מפני דעת הראב"ד אבל הב"י כתב דמשמע מדברי רש"י דכל שאין במניעת אותו דבר סכנה אין מחללין עליו את השבת ואפשר שהרמב"ם סובר כן ומיירי בחולה שיב"ס וכמו שהיה סובר המ"מ יעו"ש וכתב הב"ח דבש"ע השמיט דין תולה דמספקא ליה אם הגון להחמיר כהרמב"ם ונראה דבחולה שאב"ס פשיטה דיש להתיר אמירה לעכו"ם לעשות לו מדורה אפי' בימות החמה אם צריך למדורה כגון שנצטנן אבל בחולה שיב"ס אין לישראל לעשות לו מדורה אם אפשר ע"י עכו"ם ואם א"א ע"י עכו"ם ורופא אומר צריך למדורה כדאי הם רש"י והרי"ף והרא"ש והטור לסמוך עליהם להקל בספק נפשות עכ"ד. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ד' א"ר או' ט'. ועיין לעיל סי' שכ"ח או' קי"ז:

לז

לז) שם. כל שלושים יום וכו'. פי' אעפ"י דק"ל דמשבעה ועד ל' דינה כחולה שאב"ס מ"מ לענין מדורה דינה כמו חולה שיב"ס דקרירות סכנה לה מאד עו"ש או' ו' מ"א או' י"ב, ומשמע מפשט דברי הפו' דאם לא אפשר ע"י עכו"ם עושים ע"י ישראל וכן הדין נותן כיון דאיכא סכנה בדבר. עו"ש שם. ועיין לעיל סוף או' ו' ומיהו דעת הרבה מהראשונים סוברים דחיה אחר ז' דינה לענין מדורה ג"כ כשאר חולה שאין בו סכנה. מ"ב או' כ"א ועי"ש בב"א מה שהאריך בזה יעו"ש וע"כ יש ליזהר לעשות דוקא ע"י עכו"ם:

לח

לח) שם. בהגה. עיין לעיל סי' רע"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד. ואם מותר לחמם איזה משקין או תבשיל כנגד המדורה עיין לעיל סי' שי"ח סעי' י"ד וט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

לט

לט) [סעיף ז'] הולד שנולד עושין לו כל צרכיו. דבכלהו יש לו צער אם אין עושין וכיון דלית בהו מלאכה דאו' שרו רבנן. תו' מ"א ס"ק י"ג. תו"ש או' י"ג ר"ז או' ז' מיהו ברמב"ם פ"ב דין י"ד כתב שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו וא"כ משמע דאפי' היכא שצריך מלאכה דאו' כגון להחם חמין או להביא סכין דרך ר"ה כדי לחתוך הטיבור שרי ע"י ישראל ומ"מ אין להקל ע"י ישראל כיון שיש אוסרין ובפרט ברחיצת חמין שלא יש סכנה בזה"ז אם לא ירחצו דהרבה מקומות יש שאין נוהגין לרחוץ:

מ

מ) שם. ומרחיצין אותו. וכתב בשו"ת שו"מ מה"ת ח"א סי' פ"ט באמצע התשו' ובח"ד סי' נ"ח דמותר להחם מים חמין בשבת ע"י עכו"ם לרחוץ התינוק שנולד בשבת יעו"ש. וכ"כ בשו"ת מגדל השן סי' פ"ג יעו"ש. א"ח או' ח' ואם מותר לרוחצו בבורית עיין לעיל סי' שכ"ו סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לשם או' מ"ג ואפשר דבילד הנולד בשבת אין למחות ביד שנוהגין לרחצו בבורית בשעת הלידה כיון דיש להם סמוכות:

מא

מא) שם. ומרחיצין אותו. היינו אחר שחותכין את טיבורו. הרמב"ם שם:

מב

מב) שם. ומולחין אותו. שיתקשה הבשר, רש"י. מ"א ס"ק י"ד, ואין עיבוד כה"ג באדם וכל שבות שרי מפני צערא. א"א או' י"ד. וזהו למ"ש לעיל או' ט"ל בשם התו' דליכא בזה אלא צערא אבל לדברי הרמב"ם יש סכנה יעו"ש. ומ"מ בזה"ז לא ראינו ולא שמענו שנוהגין למלוח וע"כ פשיטא דאין לחלל שבת על זה כגון להביא דרך ר"ה וכדומה אפי' אם נמצא מקום שנוהגין כן כיון דאיכא פלוגתא בזה וגם כיון דרוב העולם אין נוהגין כן בזה"ז אפשר שאינו מזיק אף במקום שנהגו:

מג

מג) שם. וטומנין השליא וכו'. בשבת עשירין טומנין אותה בשמן והעניים בתבן. ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ כדי ליתן ערבון בארץ. ר"ח בשם הירוש':

מד

מד) שם. וחותכין את הטבור. הטור כתב בשם אביו הרא"ש ז"ל שאין חותכין אותו אלא א"כ הם תאומים וטבורם דבוקים זה בזה אבל בשם הרמב"ם כתב. דמותר לחתוך אף באחד, וכ"כ ב"י וכתב וכן עמא דבר וכך הם דבריו כאן בש"ע דאפי' באחד שרי וכ"פ הב"ח. וכ"ה דעת האחרונים.

מה

מה) שם. וחותכין את הטיבור. ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו וכורכין אותו בבגדים. הרמב"ם בפי' המשנה:

מו

מו) שם. או ספק בן ז' וכו'. והא דבסעי' ה' קורעין בטנה אפי' בספק שם איירי דיודעין שכלו לו חדשיו והכא איירי דאין יודעין שכלו חדשיו וכיון דאיכא רעותא דלא גמרו שערו וצפרניו חוששין מספק וזוהי דעת הרמב"ן אבל להרא"ש אפי' בספק מחללין. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' י"ד והא"ר או' יו"ד תירץ כיון שלא גמרו שערו חזקה שהוא בן ח' יעו"ש:

מז

מז) שם. אלא א"כ גמרו שערו וכו'. ואז אפי' ידוע שהוא בן ח' כגון שפירש ממנה אחר שבעל מותר לטלטלו ולמולו בשבת דאמרינן האי בר ז' הוא ואשתהויי אשתהי. ב"י בשם התו' והרא"ש. עו"ש או' ז'. תו"ש או' ט"ו. ר"ז או' ז'. אבל אם היה שערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן אפי' הוא ספק בן ח' דינו כודאי בן ח' לכל דבר ר"ז שם. וכ"ה בטור יו"ד סי' רס"ו:

מח

מח) [סעיף ח'] נולד לח' או ספק וכו'. ובאגודה כתב דוקא כשבעל ופירש אבל מספיקא מטלטלין כל תינוק. וכ"מ בגמ' ובפו' וכ"כ ב"י מ"א ס"ק ט"ז א"ר או' י"א תו"ש או' ט"ז א"א או' ט"ז ולענין הלכה בד"ס הלך אחר המיקל ולכן המיקל בטלטול כסברא זו לא הפסיד. ר"ז שם וכ"ה דעת האחרונים ועיין לקמן סי' של"א או' ך'.

מט

מט) שם. יכולה להוציא בידה החלב וכו'. מידי דהוה אמפיס מורסא בשבת דשרי. ב"י מ"א ס"ק י"ז והטעם דאעפ"י דהוצאת החלב הוא תולדה דדישה מ"מ כיון שהיא א"צ לחלב ואינה עושה כן אלא להשקיט צערא הו"ל מלאכה שא"צ לגופה ומותרת לכתחלה במקום צערא. עו"ש או' ח' וכ"כ לעיל סי' שכ"ח או' ק"ע הטעם לגבי מורסא יעו"ש:

נ

נ) שם. יכולה להוציא בידה וכו'. וה"ד לחלוב ע"ג קרקע שרי אבל לתוך כלי אסור דהוי מפרק ותולדה דדש ב"י בשם המרדכי עו"ש שם וכ"כ בש"ע לעיל סי שכ"ח סעי' ל"ד ועיין בדברינו לשם בס"ד:

נא

נא) [סעיף ט'] מיישרין אברי הולד וכו'. דוקא ביום הלידה אבל אח"כ אסור. טור. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק ח"י תו"ש או' י"ט. ר"ז או' ט':

נב

בנ) שם. שנתפרקו מחמת צער הלידה. אבל לאחר יום שנולד אם נתפרק איזה אבר אסור להחזירו משום דנראה כבונה ובין בידו ובין ע"י שיכרוך אותו ברצועה רחבה כדי שיבא האבר על מקומו אסור. עו"ש או' ט' ועיין לקמן או' ה"ן שיש מתירין ע"י כריכת בגדים יעו"ש:

נג

גנ) שם. שנתפרק מחמת צער לידה. וע"י עכו"ם מותר בכל תינוק אפי' לא ביום הלידה. ס' כלכלת שבת.

נד

דנ) [סעיף יוד'] מותר לכורכו בבגדיו וכו'. ולאו דוקא ביום לידה אלא לעולם שרי. טור.

נה

הנ) שם. שלא יתעקמו איבריו. משמע דאם כבר נתעקם וכורך כדי שיחזור למקומו אסור והיינו מיום שני ואילך. מיהו מדברי הר"ן נראה שמחלק בין שמתקן האבר ביד דאסור אבל לכרוך בבגדים והאיברים מתישבים מאליהם מותר. עו"ש או' ע' וכ"כ הרא"ש פי"ז דאפי' לכרכו ליישר אבריו שרי לעולם. ומשמע דבתינוק שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו איבריו אסור לכורכו בשבת. מ"א ס"ק י"ע א"ר או' י"ג. תו"ש או' ך' א"א או" י"ט. ר"ז או' ע' וע"י עכו"ם שרי כמ"ש לעיל או' ג"ן.

נו

ונ) [סעיף יא'] אם נפלה ערלת הגרון וכו'. והטעם דמותר משום דביד קעביד וליכא למיגזר משום שחיקת סמנים. עו"ש או' יו"ד. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' ט"ל.

נז

זנ) אשה שהתחילה להניק את בנה תתחיל להניקו בדדה של שמאל. צוואת ר"י החסיד או' ס"ט.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---