יצחק ירנן/איסורי ביאה/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ איסורי ביאה כא

א

כל הבא על ערוה דרך אברים וכו' הרי זה לוקה מן התורה. הנה ביאר דעתו דוקא דרך תאוה שנהנה בקירוב בשר וכו' ולפי"ז ינצל מהשגת הרמב"ן בס' המצוות סי' שנ"ג שתמה עליו מסוגיית שבת דף י"ג דא"כ היו מביאין הברייתא הזאת דספרי שממנה למד רבינו דין לתיובתא לר' פדת וכו' יעו"ש דההיא דר' פדת אינו מנגד להך דספרי דפסק רבינו דהספרי ורבינו איירו בקירוב בשר של חיבוק ונישוק דרך תאוה שהוא הרגל לביאה ממש ובזה הוא דאיכא מלקות אבל התם בשבת איירי בקריבה בלא תאוה כלל אלא שהן קרובים זה לזה אמנם דברי רבינו תמוהים מצד עצמם דסותר עצמו דידיה אדידיה דאילו כאן פסק דבחיבוק ונישוק דרך תאוה לוקה וכ"ש נשיקת השמש ואילו הוא ז"ל בפ"א מהלכותינו ה"י כתב דליכא חיוב מיתת בי"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות כל חד כדאית ליה אלא במכניס ראש העטרה שהוא מערה או בהכניס כל האבר שהוא הנקרא גומר וסיים דליכא חיובא אלא בהכניס ראש העטרה והא אפילו בנשוק וחבוק חייב מלקות.

כלומר

לא תקרבו לדברים המביאים לידי גלוי ערוה. וקשה טובא דזה הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו ופסקו בכמה דוכתי ולכאורה עלה על דעתי לומר דלק"מ דעד כאן לא מקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה כידוע אבל היכא שאינו כולל אלא ענין אחד כגון דרך משל לאו דקללה אע"פ שיוצא איסור לגופים מוחלקים לא חשיב לאו שבכללות וכמ"ש הראש יוסף חו"מ בסי' כ"ז וא"כ השתא הכא דלא תקרבו אינו כולל אלא ענין אחד של קריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים דהיינו מיני קריבה ודאי דלוקה.
ולא קשה ג"כ מה שהקשה הרב מוצל מאש סי' נ' על מ"ש מרן פ"א מהל' טומאת מת דבשר בחלב הוי איסורו מלא תאכל כל תועבה דא"כ לא לילקי משום דהוי לאו שבכללות וכמ"ש הרא"ם סדר משפטים על פסוק לא תבשל גדי וכו' דלא תאכל כל תועבה כולל כל דבר התעוב והוי כלאו דקללה וכלאו דקריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים ובזה ודאי דלקי אלא דאי קשה על מרן הוא ממ"ש רבינו פי"ח דפסולי המוקדשין ה"ג כל קרבן שהוא פסול וכו' כל האוכל ממנו לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה הוי בכלל לא תאכל כל תועבה וכו' עכ"ל הרי דכתב רבינו דמאי דלקי האוכל מפסולי המוקדשין מקרא דלא תאכל כל תועבה הוא משום דבאה הקבלה דהאי קרא מיירי בפסולי המוקדשין ונמצא דהוי מיוחד בפסולי המוקדשין ולא הוי לאו שבכללות אלא כלאו דקללה וקריבה דהוי ענין אחד כולל גופים מוחלקים ולכן האוכל מכל פסולי המוקדשין לוקה וא"כ איך כתב מרן לדעת רבינו דמאי דלקי בבשר בחלב הוא מקרא דלא תאכל כל תועבה והא האי קרא אינו אלא בפסולי המוקדשין כמ"ש רבינו ואף דבש"ס פרק כל הבשר הביאו הרא"ם סדר משפטים איכא מאן דמפיק לאיסור בשר בחלב מלא תאכל כל תועבה היינו לאיסור מדשני רחמנא וכתב לא תאכל כל תועבה ולא כתב פסולי המוקדשין ובזה ודאי דלא לקי כמ"ש מרן גופיה סוף הל' ע"ז הי"ד וז"ל וא"ת היאך לוקה המגדד עצמו דהא לאו שבכללות הוא כמו לאו דלא תאכלו על הדם וי"ל דלא דמי דהתם לא נודע הלאו איזה הוא אבל הכא ידענו שהוא שלא נגדד עצמנו אלא שריבה גם שלא להעשות אגודות אגודות ולזה הוי בדם לאו שבכללות אלו דבריו וכן כתב ג"כ בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"ג וז"ל ואפשר לומר וכו' ומן התימה עליו שכתבו בדרך אפשר והיינו הך דלא תאכל כל תועבה כמו לא תתגודדו ובמאי דידעינן דאיירי ביה קרא לקי ובשאר דברים הנלוים אליו לא לקי וא"כ איך כתב מרן דלקי בבשר בחלב מקרא דלא תאכל כל תועבה ואין להעמיס זה בדברי המוצל מאש.
ולענ"ד דברי מרן נכונים ואין בהם נפתל ועקש וגם לא קשה כלל מ"ש עוד הרב מוצל מאש ז"ל שם וז"ל דקשה טובא שהרי בדברי רבינו לא הוזכר כלל אלא מק"ו דבשול וכו' דכוונתו רצויה דלא מקרי עונשין מן הדין כיון דאיסור בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל דבר שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון דנאסר באיסור בכתוב אהני הק"ו להביא עונש עליו וכיוצא בזה כתב הרב המגיד רפ"ב דמאכלות אסורות וז"ל ודע דאין לתמוה וכו' דלאו מיני בהמה וחיה טמאים באים מק"ו וכו' לפי שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה וכו' וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא מק"ו והיינו ממש כדברי מרן הכא ואף שאין בדברי רבינו מוזכר הלאו הבא מכלל עשה אלא הק"ו לחוד ולא זה בלבד כתב מרן כן אלא בפ"ה מאיסורי מזבח ה"ו כתב כן כדברי הרה"מ ונשתמש מדבריו אלו יעו"ש ונמצא דבריו אלו דהוו מצודקים עם דבריו שבמקום אחר וכדברי הרה"מ אלא מצד אחר תברא ליסוד זה שהמציא הרה"מ ז"ל יעו"ש בחידושינו פ"ב דמאכלות אסורות.
ואיך שיהיה הדרן לדאתן עלה דכלל זה דכייל לן הראש יוסף בר סמכה היא ממ"ש כאן רבינו דלוקה מקרא דלא תקרבו אמנם קשה טובא דנסתר כלל זה מש"ס סנהדרין דף ס"ג ע"א דשם השוה לאו דלא תעבדם ללאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם דמי ממש ללאו דקללה ולאו דלא תקרבו לגלות ערוה ויותר תימה דרבינו פסק ההיא דלא תעבדם דהוי לאו שבכללות בפ"ג מהל' ע"ז ה"ו יעו"ש וסותר דידיה אדידיה ושוב ראיתי מ"ש התוס' שם ד"ה על כולם וכתב הרב המגיד ולפי דעתו ז"ל וכו' עד באותו מקום לוקה יעו"ש ועיין בס' שער המלך מאי דקשיא ליה ויסוד קושיתו היא דבשעת נשיקה לא מקיים עשה עד גמר ביאה דאיכא הקמת שם וכמו כן כתבו התוס' פרק השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דלא אתי עשה דפרו ורבו ודחי לא תעשה דלא יהיה קדש משום דמשעת העראה עבר הלאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה אלו דבריו ונעלם ממנו מ"ש התוס' ביבמות דף כ' ע"ב ד"ה אטו ביאה שניה שכתבו לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפי' גמר ביאה ראשונה אסיר דיבמה נקנית בהעראה וכו' עכ"ל וא"כ שאני מפריה ורביה דצריך גמר ביאה לפי דהפריה ורביה הוא להפרות ולהרבות משא"כ יבמה דדי בהעראה לחוד ועיין מש"כ התוס' שם בעמוד א' ד"ה יבא עשה וא"כ אין מקום למה שהאריך אח"כ וק"ל.

יז

לא יהלכו בנות ישראל כו' ואחת אשת איש וכו'. וכן כתב מרן בספרו הקצר אה"ע סי' כ"א והקשה המגן אברהם או"ח סי' ע"ה דסותר עצמו מרן שכתב שם אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר וגם דאיתא בכתובות אם יצאת בהינומא וראשה פרועה בחזקת שהיתה בתולה ועיי"ש מה שתירץ. ודבריו תמוהים חדא במ"ש דפרועות ראש דאה"ע היינו קליעת שער ונסתייע ממ"ש רש"י בחומש סדר נשא ואגב שטפיה לא עיין בלשון רש"י שם דהתם לאו מתבת ופרע הוא דמפיק לה דפירוש פרע הוא גלוי וכמ"ש הרא"ם שם יעו"ש שהכריח הדבר כראי מוצק. ועוד לו יהי כדבריו מה הפרש יש בין פרועות דאה"ע דפירושו קליעת שער לפרועות ראש דכאן שהוא גלוי הראש וכי בתבה אחת משתמש הרב לב' עניינים אלא ודאי הכל אחד וחזרה קושיא לדוכתא והבית שמואל מכח קושיא זאת כתב דפנויות דאה"ע היינו גרושות או אלמנות ולי הדיוט אין צריך לזה ולק"מ דמ"ש רבינו וכן מרן באה"ע היינו בהולכת בשוק וכמ"ש בפירוש ואפילו דשרי מ"מ בשוק גנאי הדבר והוי פריצות אמטו להכי אסרו ברם בבית וחצר שפיר דמי לילך הבתולות פרועות ראש ושוב ראיתי להכנסת הגדולה באה"ע סי' הנזכר שכתב משם חכם אחד הובא בבאר שבע כמ"ש דהיינו דוקא בשוק אלא שחלק עליו במה שחילק בין שוק לחצר ברם בבית שרי ושוב ראיתי להב"ח שלא נראה לו לחלק בהכי מכח ההיא דיצאת בהינומא וראשה פרועה ולענ"ד לק"מ דהתם לכתחילה היו מוליכין אותה הכי ראשה פרועה כדי שיזכרו וימצא לה עדות לעת הצורך.

כג

ואם השתין מים לא יאחוז באמה ואם הוא נשוי מותר. כתב הב"י באו"ח סי' ג' וז"ל כתב בסמ"ג שהרי"ץ היה מסופק אם נשוי שמותר לאחוז וכו' אי דוקא להשתין אבל להתחכך אסור או דילמא לא שנא אלו דבריו והקשה חד מרבנן דמאי מספקא ליה והא נראה מברייתא דפרק כל היד דף י"ג דאסור דאמר ר' טרפון כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ אמרו לר"ט ישב לו קוץ לא יטלהו א"ל לא והלא כריסו נבקעת א"ל מוטב וכו' ולא ירד לבאר שחת וכו' נראה דהודו לר"ט דומיא דברייתא אחרת דאיתא שם לעיל מיניה וכתבו התוס' דהודו לר' אליעזר וא"כ ה"ה בברייתא זאת דהודו ולק"מ דהתם הכריחו דהודו וכאן לא מצינו ועוד לו יהי דהודו ליה מ"מ הן אמת דהודו ליה מיהא דלהשתין אסור אבל כשא"א בלא"ה לא אלא דר"ט אמר אפי' כשא"א בלא"ה ורבנן הכי קא אמרי ליה הודו לי מיהא בזה ולא הודה וגם אפשר דרבנן הודו ליה לר"ט אף בזה שא"א בלא"ה ולכן מסתפק הרי"ץ ובספר הקצר פסק להחמיר אחר שראה להתוס' שם בנידה ד"ה כל ובד"ה אוחז דלתירוץ ב' בשני המקומות יוצא דאסור.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.