יפה תואר על בראשית רבה/נד

יפה תואר על בראשית רבה נד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה נד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

רי"א זו אשתו. ואע"פ שאהבת האשה לבעלה גדולה כדכתיב ואל אישך תשוקתך. ואמר לעיל אין תשוקת אשה אלא לבעלה וכן אמרו בסנהדרין אין איש מת אלא לאשתו מ"מ היא אויבת לו ואין אהבתה אלא לתועלתה ואם יחסר חוקה תשנאהו וכמ"ש אין מריבה מצויה בביתו של אשה אלא על עסקי תבואתה. וכמה צרות יסבבו לבעליהן ע"י בקשת המותרות וכדאיתא בויק"ר פכ"ה בעובדא דההיא דקרטילא דתאני והיא מג' כפויי טובה כדאיתא בויק"ר פ"ד. ואצ"ל אם היא רעה בתכונתה שעליה נאמר ומוצא אני מר ממות את האשה והיא האויב העצמי שלא יוכל להמלט ממנה. שהיא בביתו ויודעת מסתריו:

אם מצא בתוך. שבעים הוא מפילו כו'. והא דאמרינן ביומא כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא היינו דהוא יתגבר על יצרו אבל מלחמת היצה"ר בקרבו לא תשקוט עד יומו האחרון:

מציל עני מחזק. ממנו. זה היצה"ר החזק מיצה"ט לפי שהוא קדם לו י"ג שנה. וגם היצה"ט נקרא ילד מסכן ויצה"ר זקן. כי כל אברי האדם מסייעים ליצה"ר. והיצה"ט אין לו משען רק בתבונה ובשכל. ואמר עליו וכי יש גזלן גדול מזה כי הגזלן לא יגזול רק קנינים המדומים. ויש ביד הנגזל להוסיף אומץ ולקנות אחרים והיצה"ר גם את נפשו יטול עד בלי השאיר לו תקומה:

מלחמה של תורה. כי ע"י התורה יכנע לבו וילמד ליראה את ה' וכדלעיל פכ"ב אם בא יצרך להשחיתך דחהו בד"ת וכן פירש"י ז"ל בפ' החליל. ואולי הפירוש עפ"י מה שאמרו ז"ל משביעו רעב מרעיבו שבע ואם יאכילהו מלחמה של תורה ויפרשנו מהאיסור יהיה שבע מרעבונו:

גם אויביו. זה אבימלך. כוונת האגדה זו לומר שמה שספרה לנו התורה ענין ויכוח של אבימלך לומר שרצה ה' דרכי אברהם והצליח מעשיו שאויביו דרשו שלומו ונעשו אוהבים ע"י התוכחה כדלקמן סי' ג':

ב  [עריכה]

ואעפ"כ לא קבל. עליו. ובא בזה ללמדנו פה. כי אם יקדים אדם לעשות טובה לרעהו אע"פ שהטובה לא תתקיים. ראוי להחזיק לו טובה. ומה שלא קבל אולי לא חפץ להיות נגד פניו ולהזכיר לו את הצער והעצב אשר בא לו בגללו. וע' לקמן פרשה ס"א על הפסוק ובמושב לצים לא ישב:

ג  [עריכה]

התוכחה מביאה. לידי אהבה כו'. משום דק"ל בקרא כיון דאברהם אמר אנכי אשבע. הלא כבר כרת עמו ברית שלום ואהבה למה יספר הכתוב עתה כי אברהם הוכיח את אבימלך ולא נוכל לאמר כי אברהם בא להזכיר לו עון עבדיו ולהגיד לו כי בכל זאת אנכי אשבע ואשכח את העון הזה. הלא ע"ז צותה התורה לא תטור. כי לא יאמר לרעו אנכי אינני כמוך. וחלילה לאברהם להכשל במדה מגונה כזו מנטירת שנאה. ולכן מפרש המדרש כי לחזק את האהבה בא להוכיחו וכדעת ריב"ח דאמר כל אהבה שאין עמה תוכחה כו' פי' אם יש לו לאוהב דבר להוכיח את רעו. והוא מחריש. הלא בזה נראה כי לא יבקש להיטיב ולהישיר דרכיו. ולכן איננה אהבה רק חנף ושפת חלקות אבל המוכיחו ומבקש להסיר ממנו כל נפתל וחטא. אות הוא כי אהבתו נאמנה היא. וע"ד הכתוב נאמנים פצעי אוהב וגו'. ומה שהביאו פה הפסוק הוכח לחכם ויאהבך מפרשי כי המוכיח לחכם עוד תתוסף לך אהבה חדשה ותתחזק מאשר היתה:

תוכחה מביאה. לידי שלום. לא פליג על ריב"ח. רק ריב"ח מיירי מאנשים חכמי לב. המה יבינו מחשבת המוכיח כי את טובתם ידרוש ולכן יוסיפו לו אהבה. ור"ל מיירי בסתם בני אדם אשר לא יעמיקו להבין משפט. ולכן לא יוסיפו אהבה למוכיחם אבל שלום יהיה להם. כי אם לא יוכיחם ויחשוב עון עלימו הלא ישנאם ויבזם בלבו. אבל אם יוכיחם קרוב הדבר כי ישובו מדרכם או יתנצלו לפניו. ושלום יהיה ביניהם:

אי זהו גזלן. כו'. משום דקשה בקרא למה הוכיח אברהם את אבימלך על הגזילה בטרם גלה את אזנו מזה. דהא אבימלך אמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה. לכן אמר ב"ק כי גזלן הוא זה שגוזל בפרהסיא וחשב אברהם כי בוודאי יודע מזה. אבל אבימלך אמר לו כי בכל זאת לא ידעתי. ואולי כחש לו:

לא הגדת לי. ע"י מלאך. כפי גירסת הילקוט (כאשר הובא במ"כ) ליכא יתורא בקרא. ואמר לא ידעתי מעצמי וגם אתה לא הגדת לי על ידך ובפיך וגם אנכי לא שמעתי מפי שלוחך. ולפי גירסת המדרש יתפרש לא ידעתי אז בשעת הגזילה וגם אתה לא הגדת לי אז ע"י שלוחך. וגם אחר הזמן הזה לא שמעתי בלתי היום:

ד  [עריכה]

שבע כבשות. בלי רצוני. גם בתנא דבי אליהו חושב זאת לחטא ומלאכי השרת קטרגו למה כרת ברית עם אבימלך. ואע"ג דהוא בקש את שלומו ולא ראוי לדחותו מ"מ שבועה זו למה. די היה לו להשבע בלי כריתת ברית אחים. וקרוב יותר לומר כי הקטרוג היה למה לא שאל את פי ה' על זה:

שבעה דורות. ואע"ג דעיכובם במצרים לא בא להם מהפלשתים. אפשר לומר ע"י מה דאיתא במכילתא בשלח כי בני אפרים יצאו שלשים שנה לפני צאתם ממצרים ונפלו בידי הפלשתים על שלא שמרו את הקץ. ובשביל ז' כבשות נגזר שיפלו בידי פלשתים אם לא ישהו ז' דורות. ואע"ג דכבר נגזר עליהם שעבוד ארבע מאות שנה בברית בין הבתרים י"ל דעתה נמנו השנים מלידת יצחק. אבל בלא זה נמנו מקודם מברית בין הבתרים. וכן איתא במדרש אבכיר שבזה טעו בני אפרים. וי"ל עוד כי בלא זה הוליכם ה' מיד ממצרים לארץ כנען. ולא נכשלו בעון המרגלים ובשביל זה נגזר עליהם כי יהיו במדבר ארבעים שנה עד אשר יתם הדור השביעי אשר יצא ממצרים וקם דור השמיני:

ואין אתם משגיחים. בו. אע"ג דיד פלשתים היתה תקיפה ומה יכלו לעשות. מ"מ יכלו לפדותו ברצי כסף. ובפרט אחר אשר כבדה יד ה' באשדודים ויכם בחלי בלי ספק אם בקשו ישראל מהם להשיב את הארון אז השיבו בשמחה:

הושיעה לו. ימינו וגו'. דמשמע שהוא עצמו הושיע לו בימינו במה שהכניע אויביו. וזה היה בהצלת ארון ה' מידם ע"י מכת הטחורים:

ה' מלך תגל הארץ. וכתיב שם את לפניו תלך וגו' [וזה היה בארון כדאיתא בדברים רבה פרשה ז' והיו שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים] ועוד כתיב וראו כל העמים כבודו יבושו כל עובדי פסל וגו' וזה נראה בארון שעשה ה' משפטים בפלשתים ובאלהיהם. וזה הוא גם הטעם של רשב"י שאמר שירו לה' כל הארץ דכתיב ביה ספרו בגוים וגו' נורא הוא וגו' כי כל אלהי העמים וגו' במה שעשה שפטים בפלשתים ובאלהיהם. ונוסף ע"ז מ"ש עוז ותפארת במקדשו הבו לה' כבוד ועוז. ועוז זה הארון כמו שדריש לעיל לשבי עוזו זה ארון הברית:

ברוב הדרך. שמעשהו מהודר מעשה ידי חרש:

בדביר ארמון. פירש"י ז"ל שס"ת של משה בתוכו וארון מהולל ומפאר במה שבתוכו ופי' לפי' שדביר היינו ספר כדאמרינן התם דקרו פרסאי לספרא דביר. ופי' בדביר ארמון בס"ת שהיה בארמון בהיכל. ובקצת נוסחאות במדרש יש ברביד וכ"ה בא"ש וזה ט"ס ואתי כרבנן בירושלמי שקלים פ"ו דאמרו ארון אחד פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה דאלו לר"י בר"א שם דאמר ששני ארונות היו. והארון אשר הס"ת בתוכו היה עומד באוה"מ וזה שהיו שברי לוחות בו היה יוצא ונכנס עמהם איך יקראהו דביר ארמון. כי לשברי לוחות לא יקרא דביר. ויתכן ששבח השיר הזה הוא מצד ד' הסבות. מצד החומר אמר רומי השיטה כי חומר הארון היו עצי שטים מבחר ברושים. ומצד הפועל אמר ברב הדרך שמעשהו מהודר. ומצד הצורה אמר המחושקה ברקמי זהב. ומצד התכלית אמר המהוללה בדביר ארמון שתכלית הכל היא למוד התורה. ולפי שהתורה ממנה נימוסית וממנה אלהית אמר שתורתנו היא אלהית הנאמרת למשה בנבואה מבין שני הכרובים. שע"כ היה שם הארון והתורה:

ה  [עריכה]

רועיו של אברהם. כו'. עיקר הוכחת הדרש הזה למה בחר לעדה ולמזכרת כי הוא חפר את הבאר הזאת את שבע הכבשות. ולא הציבו לעד גל אבנים או מצבה ע"ד עד הגל הזה ועדה המצבה הזאת אשר הם דברים המתקיימים על מקום אחד לארך ימים. לכן דריש שע"י הכבשות נתברר לרועים מתחלה שהבאר היא של אברהם. ועם כל זה לא נמנעו מגזילתם ועכשיו נתינת הכבשות תהיה למזכרת עליו לזכותו את הבאר. כי יזכרו מה שנתוודע להם בצאן לפני זה:

את סימן לבניך. כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים כדלעיל ומביא את הכתוב אז ישיר ישראל וגו' וסיפא דקרא עלי באר משמע שעלו המים לקראתם:

ו  [עריכה]

על דעתיה. דר' נחמיה כו'. גם לדעת דאמר פרדם נוכל לאמר אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים כו' אמר לון בריכו כו'. רק ע"ד ר"נ דמפרש פונדק יכונו הדברים טפי. וכמ"ש לעיל בפמ"ד מאן יהיב לך עיגולא במדבר. תדע לך דכן הוא דהא בפ"ק דסוטה אשכחן דריש לקיש מפרש אשל פרדס והוא גופיה מפרש שם ויקרא ויקריא כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו כו'. ורק לריב"?ם דאמר סנהדרין ופי' שהיה עושה משפט וצדקה בארץ ע"י הב"ד שהושיב. וע"י זה נודע שם אלהי המשפט והצדק בעולם. לדבריו לא שייכים הדברים האלה:

רבים מאותן. שעשה בחברון. כי לפי סדר הפרשיות משמע שבזמן העקידה היה גר בארץ פלשתים. וזה א"א שהרי בבשורת העקידה מתה שרה כידוע ושרה הלא מתה בחברון כדכתיב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. לכן אמר שגר בארץ פלשתים רק שנה אחת יותר מאשר גר בחברון. ואחר זמן זה יצא מארץ פלשתים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף