טורי אבן/מגילה/יד/א
מ"ח נביאים נתנבאו להם לישראל. רש"י חשיב מ"ו נביאי' בפרטות ומסיים שנים לא ידעתי ואני תמה הא איכא אלעזר בן אהרן הכהן שנתייחד הדיבור אליו עם משה למנות את ישראל כדכתיב בפ' פנחס ועוד אליהו בן ברכאל הבוזי שהי' נביא והי' ישראל כדכתי' ממשפחת רם כדאמרי' בס"פק דב"ב [דף ט"ו] ואע"ג דחשיב לי' התם בין ז' נביאים שהי' להם לא"ה משום דעיקר נביאותו לא"ה מ"מ כיון דישר' הוי יש לחשבו במ"ח נביאי' שנתנבאו לישראל ועוד כיון דכולהו הי' עיקר נבואתייהו לישראל משום אחד לא דיקדק התנא כ"כ להוציאו מן הכלל ועל פירש"י דחשיב לברוך ונרי' שרי' מחסי' מרדכי בלשן אע"ג דאמרינן לקמן דכל אלו נתנבאו בשנת ב' לדריוש מ"מ הא אמרינן בסמוך הרבה נביאי' עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים ול"ח אלא נבואה שהוצרכ' לדורות ושלא הוצרכה לא נכתבה אלמא אותן נביאי' דחשיב נבואתן נכתבה והא אילו אעפ"י שהיו נביאי' כיון דלא נכתבה נבואתן ע"כ אינם ממנין מ"ח נביאים דחשיב:
מה מעבדות לחירות אמרינן שירה. פירש"י ביציאות מצרים אמרו שירה על הים. וק"ל טובא חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנם לחוד אמרוהו ועוד נס שעל הים לאו מעבדות לחירות לחוד הי' אלא ממות לחיים נמי כדכתיב המבלי אין קברי' במצרים לקחתנו למות. ועוד הא דפריך בסמוך א"ה הלל נמי נימא ואי האי ק"ו מעבדות לחירות אשירה שעל הים קאי הא קריעת ים סוף הי' בשביעי של פסח ואותו היום ל"א הלל דהא בפ"ב דערכין חשיב כ"א יום שגומרין את ההלל ובחג המצות לא חשיב אלא י"ט ראשון לחוד ולא ז' שלו וגם בשעת הנס ליכא למ"ד שאמרו הלל אלא יחידאי לחוד בפ"י דפסחים (דף ק"ז) ר"א וראב"י דאמרו משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וחכמים וכולהו תנאי פליגו עליהם התם. ול"נ דה"פ מה מעבדות לחירות אחרי' שירה אהלל קאי דאמרינן ביום א' דפסח שהוא יום יצ"מ וס"ל כחכמים דאמרו בפ"י דפסחי' שם נביאי' שבהם תקנו לישראל שיהיו אומרי' אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן ממיתה לחיים לכ"ש והיינו דפריך א"ה הלל נמי נימא כמו שאומרין ביום יצ"מ שהוא י"ט ראשון של פסח. ואל תתמה למאי דפרי' דקרו להלל שירה דהא בסמוך פריך אהא דרב נחמן דאמר קרייתא זו הלילא ואדרבא מהא דהכא משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה אלמא הלל נמי שירה מיקרי ושם בפ"ב דערכין אמרי' פורים דאיכא ניסא לימא אר"י לפי שא"א שירה על נס שבח"ל ועו"ך והרי יצ"מ דנס שבח"ל הוא ואמרי' הלל הרי דקרו להלל שירה מדפריך והרי יצ"מ כו' ואמרי' הלל מוכח כדפי':
יציאת מצרים דנס שבח"ל הוא היכי אמרי' שירה. פי' הלל כדאמרי' בערכין להדיא וכמ"ש בסמוך. וק"ל מאי פריך מי"ט ראשון של פסח שאומרי' הלל דילמא לאו משום נס אומרי' אותו אלא מפני שהוא מועד מידי דהוה אעצרת וסוכות דלא נעשה בהם נס ואפ"ה אמרי' אותו ואפי' ר"ח ה"ל למימר אלא דלא איקדש בעשיית מלאכה וה"נ הלל בר"ה וי"כ הל"ל אלא משום דמלך יושב על כסא דין כדאמרי' התם הא לאו הכי הוי אמרי' בהו הלל א"כ יו"ט ראשון של פסח מהראוי לומר בו הלל מצד עצמו דאיקרי מועד דאיקדש בעשיית מלאכה ולא משום לתא דניסא. וי"ל הא דפריך והרי יצ"מ אהלל שאומרי' בליל יו"ט ראשון של פסח קא קשי' לי' דהא לאו משוה לתא דרגל אמרינן ליה אלא משום לתא דניסא היא דהא בשאר רגלים א"א הלל בלילה אלא ביום לחוד והכא אמרי' הלל כדתנן בפסחי' פ"ט [דף צ"ה] ש"מ משו' לתא דניסא אמרי' ליה בלילה מ"מ אכתי קש' לי דהא פריך התם ר"ח דאיקרי מועד לימא ומשני לא איקדש בעשיית מלאכה דכתיב השיר הזה יהי' לכם כליל התקדש חג לילה המקוד' לחג טעון שירה שאין מקוד' לחג אין טעון שירה והשת' אי הלל זה אינו מעין הלל דמועדו' מאי ראי' מהא דא"א הלל ביו' של ר"ח דאיקרי מועד משום דלא איתקדש בעשיית מלאכה הא אינו ממעטו אלא לילה דכוותיה דהשיר אינו בא בגלל מועד דהא שיר של כל המועדו' אינם אלא ביו' אבל לא בליל' וקא ממעט פסח שני דאין טעון הלל בליל אכילתו כדאמרי' התם הואיל ולא איקדש בעשיית מלאכה אבל ר"ח דאיקרי מועד ה"נ דטעון הלל ביומו אע"ג דלא איקדש בע"מ ובחידושי לפרק ד' דמס' תענית יתבאר עוד:
כיון שגלו חזרו להכשרו הראשון. נ"ל דהא תלי' כה"ט דס"ל כמ"ד ק"ר לא קדשה לע"ל כדאמרינן לעיל [דף יוד] וכמו שבטל קדושות הארץ לכל מצות התלוי' בארץ ושוות לח"ל הבי נמי בטל לענין זה ואע"ג דהאי דבטלו לענין מצות היינו להקל לדמותה לח"ל אבל לענין שירה אם אתה מדמה אותה לח"ל אין מן הראוי לומר שירה כלל אחר שגלו אפי' על נם דא"י דפקע קדושתה לגמרי כ"ש של ח"ל יש לומר כל דבר חוזר למילתא קמייתא מש"ה לענין מצות התלוי' בארץ כיון דפקע קדוש' ארץ הדרא למילתא קמייתא קודם שנתקדשה שהיתה פטורה אבל לענין שירה אי אמרת הדרא למלתא קמייתא עד שלא נתקדשה הא הוכשרו כל ארצות לומר שירה והא מילתא דשיר' דמי להיתר במות דעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ונאסרו וחזרו להיתרו וכן קדושת המקדש לר"י לעיל וה"ט משום דכל דבר חוזר למילתא קמייתא והא מצינו לר"נ בפ"ב דשבועות (דף יו) דס"ל בהדי' לענין קדושת המקדש דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא אם שלא נחלק בין קדושת המקדש דתלוי במחיצות לקדושת א"י וע"ד שפי' התוס' בפ"ו דזבחים (דף סא):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |