טורי אבן/חגיגה/כו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות חי' הלכות מהרש"א טורי אבן רש"ש |
שלא תגעו בשלחן. פי' התו' וכהנים ע"ה ההולכין להיכל להשתחות קאמר וכו' וכן פירש"י ואע"ג דכתיב אל יבא בכל עת אל הקדש והיינו היכל כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף כז) כבר הקשה שם התו' מהא דתנן בפ"ז דתמיד בזמן שכה"ג נכנס להשתחות וכו' נכנס והשתחוה ויצא נכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ותי' בשם ר"ת דהשתחוה צורך עבודה היא אבל ק"ל אם איתא שביאה להיכל לצורך השתחוי' שרי א"כ הא דאמר התם לרבנן מבית לפרוכת אל פני הכפורת במיתה ואל הקדש דהיינו היכל לחוד באזהרה דאל יבא דאס"ד דמבית לפרוכת שוה להיכל דאינו אלא באזהרה מבית לפרוכ' ל"ל היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי' ביאה לצורך השתחוי' בהיכל שרי והוא הדבר ברור שמבית לפרוכת אפי' צורך השתחוי' אסור דאין נכנס לשם אלא כה"ג ביוה"כ בשעת העבודה כדתנן בפ"ק דמס' כלים והא בפ' ה' דיומא (דף נ"ג) אהא דאם נכנס לפני' ולפנים בקטורת חסירה דרבי קרא דמחייב מיתה פריך ת"ל דעייל ביאה רקנית ודחיק התם לשנויי דשגג בביאה והזיד בהקטרה א"נ דעייל ב' קטור' אחת שלימה ואחת חסירה ואי לצור' השתחוי' לפני ולפני' ל"ל בה משום ביאה רקנית ל"ל לדחוקי בהכי הל"ל כגון דעייל לצורך השתחוי' וכיון שכן אפ"ת דמבית לפרוכת נמי אינו אלא באזהרה על ביאה רקנית כמו בהיכל מ"מ כתב רחמנא מבית לפרוכת להדיא לאסור בו אפי' לצורך השתחוי' דאי היכל ה"א דשרי א"ו היכל נמי אפי' לצורך השתחוי' אסו' והשתא א"ש הא דקא היכל מחייב מב"ל מבעי' מב"ל דכ"ר ל"ל וכ"ש בשנדקדק דמאי דייקו רבנן דאי מב"ל אינו אלא באזהרה מב"ל ל"ל היכל מחייב מב"ל מבעי' מהיכ' מייתי לה אי משו' דא"א לבא מב"ל אלא דרך היכל והרי משעת ביאת היכל כבר עבר בלא יבא כדמשמע לכאורה מפירש"י הת' הא ודאי לאו כלום הוא דנ"מ אם נכנס להיכל ברשות כגון לצורך קטורת ונרות ולחם הפני' ולמתן דמים פנימים שבהיכל דמשום ביאת היכל ל"ל בה ומ"מ אם הלך עד מב"ל קמ"ל קרא דחייב ואי בתורת ק"ו אתינו עלה מה היכל הקל בלא יבא ק"ו מב"ל דחמי' מיני' הא קי"ל דאין עונשין מה"ד ואפי' למ"ד עונשין מה"ד מודה דאין מזהירין מה"ד כדא' רפי"ג דזבחי' (ד' י"ז) ורפ"ג דמכות ובע"כ ה"פ מב"ל ל"ל השת' היכל הוי בכלל קודש ואיתי' בכלל אזהרת לא יבא ב"ע אל הקודש כ"ש מב"ל דקדיש טפי דקרוי קודש והוי בכלל אזהר' זו ול"ל דכ"ר אזהר' למב"ע בפ"ע הא היכל ומב"ל שניהם חדא הן דקודש מיקרו וקאי עלייהו אזהרה זו דאל הקודש בשוה ואזהר' מיוחדת למב"ל ל"ל והשת' אי ביא' בהיכל לצורך השתחוי' שרי משא"כ מב"ל דלא שרי אלא לצורך עבודה גרידא ולא להשתחוי' והא ע"כ ה"ט משום דפרט קרא למב"ל בלאו בפ"ע והשתא מאי קאמר מב"ל מבעיא הא בע"כ צריך לפרט למב"ל לאו בפ"ע דאי כייל לי' בחד לאו עם ההיכל הא ודאי ה"א דשניהן שוין ולצורך השתחוי' שרי בי' כמו בהיכל א"ו היכל שוה בהא למב"ל ובשניהם אפי' לצורך השתחוי' אסור והשתא א"ש הא דקא' היכל מחייב דה"ל באזהרת דאל הקודש מב"ל מבעי' דה"ל בכלל אזהרה דקודש דהא קדיש טפי מהיכל ול"ל דפרט למב"ל בפ"ע ובחי' למס' תמיד יתבאר יותר:
ות"ל דכלי עץ העשוי לנחת הוא. הראב"ד בהשגות (פ"ג מה"כ) מ"פ דלא אמרו כלי עץ העשוי לנחת אלא גבי שולחן ומנור' של מקד' דהתם איכא איסורא בטלטול אבל שאר כלי עץ דליכא איסור לטלטלן אע"פ שעשוין לנחת טמא אם אין מחזיקין מ' סאה בלח פי' לפירושו[1] דשלחן אסור לטלטלו מטעמא דאמר הכא דכתיב בי' תמיד מ"מ ל"ד במה שכלל למנורה בהדי שלחן דמנורה בלא"ה טמאה דכיון דשל מתכות היא לא אתקש לשק כדמוכח בסוגיו' מ"מ עיקר דברים תמוהי' בעיני דהא בפ"ד דמגילה (דף כו) גבי בה"כ דהוי פתיחא לההיא אידרנא דמחית בי' מיתא והוי כהני בעו למעל לצלוי' בגוו' וא"ל רבא דלו תיבותא אותבוה דה"ל כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה וא"ל רבנן והא זימנין דמטלטל לי' כדמנח ס"ת עלווי' וה"ל מטלטל מלא וריקן אלמא אע"ג דמותר לטלטלו כד"א והא זימנין דמטלטל אפ"ה אי לא הי' עביד לטלטל לגמרי לעולם לכ"ע הוי טהור:
- ↑ פי' לפי' כו'. כיון בזה ליישב קושיות הכ"מ שהקשה שם, א"י מה איסור יש בטלטול כו'. וזה כמפרש מטעמ' דאמרינן הכא דכתיב בו תמיד. ומ"ש ומ"מ עיקר הדברי' תמיהין בעיני כו' הנה הכ"מ כתב אמ"ש הראב"ד ואולי לא כמו שהיא סובר. הרי אין השגה באולי כו'. ואמינא דחדא מתרצא בחברתה. והראב"ד השיג בממ"נ ותחילה יש לדון דלא תקשי להראב"ד במ"ש גבי שולחן כאינו מקבל מ' סאה ובתוספתא דב"מ פ"ה תני לגבי כלים של מ' סאה שהן אמה על אמה ברום ג' שהן ישנן תרמ"ח טפחים וראי' לדבר מדת השולחן שהי' ארכו אמתי' אמה ורחבו אח' אמה וחצי קומתו ויעלה בשיבורו תרמ"ח טפח יעו"ש. ומיהו א"א לפרש לעולם שיהא השולחן עם גובה רגליו והרווח ביניהם נחשב כלי קביל מ' סאה והדבר מבואר ואין להאריך. ומ"מ דוחק לפרש דלסימנא וזכר בעלמא נקטו לשולחן. שהרי דרך התנא לדקדק בכך כדתניא בתוספתא קמייתא דברכות אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר. עוד קשיא לן בתוספתא דמייתא ממדת השולחן והיא תברא גדולה לחשבון תרמ"ח טפח דנקט החלה. דבפ' שתי הלחם ד' צ"ו כתבו התוס' בד"ה המזבח עץ שלש אמות דשמא זה הי' גובה של סניפין ובגליון שם דחקו בהא מילתא דלא משכחת לה אלא למ"ד דט"ו טפחים הי' כופל הששה חלות והשתא כיון דחשיב כופל החלה אחת מכל צד ב' טפחים ומחצה ע"כ דקחשיב אמה רוחב השולחן ה' טפחים כר' יהודא כדמפרש במתניתין שם ולר"מ לא משכחת פתרא להאי קרא אלא יהא במדת שולחן או המזבח אינו דומה לא לשל משה ולא לשל שלמה כמ"ש הרד"ק שם. וכיון דפשטי' דקרא כר"י דייקא לא יעלה א"כ מדת השולחן בשיבורו כ"א שע"ה טפחים. לכן נראה משו' דבהא דקאמר ר"י התם לדברי האומ' טפחיים ומחצה נמצא שולחן מקדש ט"ו טפחיים לד' האומר טפחיים נמצא מקדש י"ב טפחים ושם ד' צ"ד בתו' ד"ה כמין תיבה הקשו שהרי לחם הפנים עוביו טפח ונמצא שולחן מקדש טובא ונדחקו בזה ונ' שר"י שבא להורות כמה מקדש לכ"א אי יהיב מידי באויר השולחן כפרש"י וכדדייקינן מינה בפ' שתי מדות דף פ"ז למיפשט מינה בעיא דרב"ח ודאי לא ה"ל למיחשב עובי הלחם דשם לא מצי למיהב מידי דלר"י היו ממלאין כל אורך ורוחב השולחן ולר"מ שהי' טפחיים ריווח באמצע דשם וודאי לא הי' מקדש אי יהיב מידי. דע"כ לא קא מבעיא לרמב"ח אלא היכא דמקדש לחם אי מקדש נמי קמצין א"ד דל"ח לי' לא מקדש. משא"כ במקום שאינו אלא כדי שתהי' הרוח מנשבת בהם כדמפרש במתניתין ולכן לא משכחת דמקדש אלא י"ב או ט"ו טפחים שזה גובה האויר במקום שמונחת. אבל גבה כל המערכה שעם עובי הו' לחם הויין לר"מ י"ח טפחים ולר"י כ"א טפחים והשתא פשטי' דקרא כר"מ דייקא. וראיה גדולה מייתי בתוספתא שאמה על אמה ברום ג' הוו תרמ"ח טפח באמה בת ו"ט כדמוכח ממדת השולחן אבל השולחן עצמו ודאי דלא מחשב מקבל מ' סאה ובמ' סאה ודאי דלא מקבל טומאה לכ"ע כשעשוי לנחת אפילו ליכא איסורא בטלטול. והשתא ההיא דלו תיבותא דפרק בני העיר. דפירש"י ארון ובפ' ט"ו דכלים חשיב הארון בכלים דאית בהו מ' סאה אלא דלד' הראב"ד דבמחזיק מ' סאה אינו מקבל טומא' אפי' אי מטלטל מלא וריקן ע"כ צ"ל דהאי תיבותא לא היתה בת מ' סאה דאל"כ מאי אהדרו רבנן לרבא והא זימנן דמיטלטל מלא וריקן כדמונח ס"ת עלויה והרי כיון שמחזקת מ' סאה מה בכך שמיטלטלת מלא וריקם דלא מקבל טומאה במחזקת מ' סאה כ"א דומיא דספינת הירדן. והשת' תקשה להרמב"ם ז"ל ממ"נ אי האי תיבותא הוות בת מ' סאה כמדת דאין ושפיר מוכח חזה דכלי המחזקת מ' סאה מקבל טומאה ממאי הדרו לי' רבנן והא זימנין דמיטלטל כו'. א"כ לא שמעינן מהכא דבפחו' ממ' סאה נמי אינו מקבל טומא' אם עשויה לנחת מדאמר רבא דל תיבות' ואותבוהי דה"ל כלי העשוי לנחת שהרי הך תיבותא החזיקה מ' סאה וע"כ יצא לו מהך דשולחן והרי משולחן אינו ראייה דהת' איכא איסורא בטילטול ואי נימא דהך תיבותא לא החזיקה מ' סאה מדאהדרי לי' רבנן והא זימנין דמטלטל כו' דאלו החזיקה מ' סאה אע"פ שמיטלטל מלא וריקן אינו מקב' טומאה. א"כ קשה על הדין השני במ"ש דאם מטלטל כו' מקבל טימאה אפינו מחזיק מ' סאה. וזה ודאי דבעיקר הדין דין אמת מודה הראב"ד להרמב"ם ז"ל דכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה אפילו בפחות ממ' סאה מהך דתיבותא הנ"ל. וז"ש הראב"ד ואולי לא כמו שהיא סובר כו' פי' די"ל לפי האמת דהא דעשייה לנחת טהורה אפילו בפחות ממ' סאה יש ללמוד מהך דתיבותא הנ"ל. והך דספינת הירדן לא כמו שהוא סובר דבמחזיק מ' סאה נמי טמאה אלא בפחות ממ' סאה דווקא וספינת הירדן שאני מפני שדרכ' להשתמש טעונ'. מהה"ג ש"ב כמוהר"א אב"ד דקארטינגא: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |